תורת אליקום מא

בד"ה מאן האי תנא כיון דעיקר מעשר מן התורה חשיב לי' כדאורייתא, ולהלן אי"ה נדקדק בזה. (ועכ"פ לשיטתם ג"כ. קצת דומדמי ראי' לשיטת ר"ת דהא ע"כ ר"מ דסובר כותים גרי אמת הם ומתיר בהמשכה לשתות ע"י ברירה והם כישראלים גמורים. א"כ לשיטת ריב"ם כשקנה אחר הגמר חייב בדאורייתא. ולרבי יוסי ור"ש אף שהמה כעכו"ם. ומירחם פוטר עכ"ז מדרבנן אסור לשתות). ולפי הנ"ל א"צ לדחוק והוי ממש דאורייתא וכנ"ל. וכשיטת ר"ת. אבל לשיטת ריב"ם אי אפשר לתרץ כ"א כתירוץ התוס' דחשיב לי' דאורייתא. דממ"נ לרבי יוסי ור"ש בין שקנה קודם מירוח הוי דרבנן מחמת קנין ולאחר מירוח הוא דרבנן מירוח עכו"ם פוטר. ואף לשיטת ריב"ם בתוס' ב"מ שכתב דבקונה מעכו"ם קודם מירוח למאן דאית לי' אין קנין חייב מדאורייתא ובקונה מישראל הוא מדרבנן. אי אפשר לפרש הש"ס כפשוטו דהוי דאורייתא ממש וכגון שקנה קודם הגמר מהכותים ורבי יוסי ור"ש אית להו אין קנין דא"כ ר"מ דחולק ומתיר ע"י ברירה ור"מ סובר כותים גרי אמת כמבואר בש"ס דהוי ישראלים גמורים א"כ לשיטת ריב"ם הוא מדרבנן וחייב בתו"מ ומנ"ל דפליגי בברירה. לר"מ הוי דרבנן ולר"י ור"ש הוי דאורייתא. ואין פלוגתתם בברירה כלל כ"א בכותים גרי אמת אבל בברירה כ"ע מודים בדרבנן אמרינן ובדאורייתא לא אמרינן. ואין לומר דבכותים גירי אמת הן כבר פליגי בברייתא דמנחות (ס"ו) דתורמין משל כל כו'. א"כ ע"כ פלוגתתם בברירה. או בבקיעות הנוד. א"כ ממ"נ אם ר"מ סבר בדאורייתא ג"כ יש ברירה. אדקתני בכותים דהוי דרבנן ליתני רבותא טפי במקום שמחויב לעשר מן התורה יש ברירה. ואם נאמר דר"מ סבר דוקא בדרבנן יש ברירה. א"כ אדנקיט פלוגתייהו דר"י ור"ש בדאורייתא דאיכא למיטעי דבדרבנן אית להו ברירה ליתני דאף בדרבנן לית להו ברירה. אלא ע"כ בין לר"מ ור"י ור"ש הוי דאורייתא וע"ז קאמר הש"ס דילמא כי לית לי' לר"ש ברירה בדאורייתא והיינו כשיטת ר"ת ומיירי קודם גמרו למעשר קנה מיד הכותי ונקרא שפיר יין. דלענין יין נסך הוי תיכף משירד לבור או משהמשיך בגת ולענין מעשר אינו נתחייב עד שיקפה בחביות לדעת הרמב"ם הנ"ל (בפ"ג מ"ע דין י"ד) וכמבואר בש"ס ע"ז (דף נ"ו א') דלענין יין נסך החמירו בו רבנן. ואף לרבא שם דלא שאני לי' עכ"ז קיי"ל כר"ע משיקפה. ונקרא שפיר יין. נמצא הא דקתני הלוקח יין מיירי קודם גמרו למעשר שפיר ובעל פ"י בחידושיו לגיטין (כ"ה) בד"ה תוס' הלוקח יין. כתב שם דמשירד לבור הוי גמר מלאכתו ואשתמיטתי' להרב בזה הרגע דברי הש"ס והרמב"ם. עוד כתב שם בא"ד דר"מ סבר אין קנין ור"י ור"ש סברי יש קנין ונהפוך כמבואר בתוס' מנחות (ס"ז) ובכורות דר"מ ורבי יהודה סוברים אין קנין ופלוגתא דרבה ור"א בגיטין (מ"ז) הוא אליבא דר"ש ור' יוסי א"כ לדידן דקיי"ל כרבה סברי ר"י ור"ש באמת אין קנין רק מירוח עכו"ם פוטר. ושיגרא דשיטת הירושלמי נקיט הרב. אבל אין כן שיטת גמרתנו כמבואר בתוס' במקומות הנ"ל. עוד נראה בא"ד שנעלם להרב ז"ל ש"ס עירובין דקאמר לר"ש כי לית לי' ברירה בדאורייתא. וכן דברי התוס' בכורות ד"ה טבלים שכתבו כיון דעיקר חיוב דאורייתא קרוי דאורייתא ובזה נדחה מה שכתב לתרץ בד"ה דברי ר"מ על קושית התוס' דר"מ אדר"מ כיון שעיקרו דאורייתא חשיב שפיר דאורייתא. ואין להאריך בזה. אבל מה שכתבנו הוא נכון ומוכרח ופלוגתא דר"מ ור"י ור"ש איירי הכל בדאורייתא כפשט הש"ס ומוכח שיטת ר"ת. וגם דעת הרמב"ם דפירות עכו"ם לאחר שמירחו עכו"ם פטור אף מדרבנן לעשר וכנ"ל

לפ"ז ניחא בס"ד הא דרבי יהודה דקאמר בש"ס עירובין דליתא דמתניתין מקמי דאי' מחמת משנה דהלוקח יין. לפי מה שכתבו התוס' מנחות (ל"א) ד"ה קסבר דר"י אית לי' יש קנין (ב"מ ק"א). ועיין תוס' שם וכן כתבו תוס' בכורות (י"א) ד"ה טבלים. וא"כ אם נאמר דר' יהודה אית לי' כותים גירי אריות הם (ועיין ש"ס חולין ג' ב') רב אשי לא אמר כתרווייהו קסבר כותים גירי אריות הם) א"כ אם נאמר דר' יהודה סבר כהילכתא. כותים גירי אריות. ולא הוי הך דהלוקח יין כ"א דרבנן. כיון דקסבר יש קנין. ואף דאיירי קודם גמרו. ושסובר מירוח עכו"ם אינו פוטר עכ"ז פטור מחמת יש קנין. ע"כ קאמר הש"ס שפיר דליתא דמתניתין מקמי דאי' מחמת הך דהלוקח יין והוי הכל דרבנן. ואין הכרח לשיטת ר"י שסובר דאף בדאורייתא יש ברירה כנ"ל (באות א'). אך לדברי תוס' הנ"ל שכתבו כיון דעיקרו מדאורייתא חשיב דאורייתא אכתי אינו מתורץ. ובסמוך בעהשי"ת יבואר הכל לנכון. וכן לשיטת רש"י בב"מ (ק"א) דר' יהודה יכול לסבור אין קנין א"כ הוי הך דהלוקח יין דאורייתא וכן אם נאמר דסבר כותים גירי אמת הן כאביי ורבא דחולין וכרשב"ג ות"ק דברייתא דמצת כותי שם בחולין. א"כ עדיין הראי' חזקה. לשיטת ר"י דבדאורייתא יש ברירה וכנ"ל

אות ד וראינו לברר בס"ד דברי התוס' הנ"ל שכתבו כיון שעיקרו מן התורה חשיב דאורייתא לענין ברירה וכו'. אם הוא מוסכם או יש חולק בדבר ולכאורה נראה לפי שיטת הרמב"ם מוכרח הוא והוא דכבר פסק הרמב"ם (בפ"א מהל' תרומות הלכה כ"ו) התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפילו בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהן שאין לך תרומה של תורה אלא בא"י בלבד ובזמן שכל ישראל שם כו' עכ"ל. ועיין מ"מ (בפ' כ' מהל' אס"ב) וכ"מ (שם) שהכריחו בראיות ברורות וחזקות כשיטת רבינו. וכן פסק המחבר בי"ד (סי' של"א) ועיין ביאור הגאון החסיד מוהרא"ו. שהחזיק ג"כ בשיטת הרמב"ם. א"כ אף בזמן הבית שני לא היו תרומה דאורייתא. א"כ לפ"ז הי' מקום לתרץ קושית התוס' גיטין (כ"ה ב') ד"ה דברי ר"מ שהקשו אליבא דרבא דסבר דר"מ ור"י אית להו ברירה בהאי דהלוקח יין ובבכורות (מ"א) מוקי רבא דר"מ ור"י כרב אסי דמספקא לי'. ולפי שיטת הרמב"ם ניחא דבהאי דהלוקח יין הוי דרבנן דתרומה דרבנן וכיון דמספקא להו בברירה ע"כ בדרבנן יש ברירה ושם בבכורות הוא ע"כ מספקא להו ככל ספיקא דאורייתא אלא דהתוס' לשיטתם שפסקו ביבמות (פ"א) דתרומה בזה"ז דאורייתא ע"כ הקשו שפיר דהך דהלוקח יין הוי דאורייתא. והקשו דאורייתא אדאורייתא. אלא דעומד לנגדנו סוגיא דעירובין. דקאמר הש"ס כי לית לי' לר"ש ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית לי' וכן התירוץ שם קסבר רב יוסף מאן דאית לי' ברירה ל"ש בדאורייתא ובדרבנן ומאן דלית לי' ל"ש בדאורייתא ובדרבנן לית לי' דמוכרח פשטא דש"ס דהך דהלוקח יין הוי דאורייתא וע"כ צ"ל לשיטת הרמב"ם בהכרח כיון דעיקר תרומה דאורייתא. בזמן שכל יושביה עליה הוי ג"כ דאורייתא לענין ברירה. וכסברת התוס' בעירובין שם ד"ה מאן האי תנא ובבכורות (י"א) ד"ה טבלים. וכמדומה לי' דכן פסק מהרש"ל ביש"ש ב"ק בדיני ברירה דאף בדבר שעיקרו מדאורייתא ג"כ אין ברירה. אלא דעומד נגד זה דברי רבינו בעל כ"מ בשני מקומות שכתב (בפ"א מהל' תרומות הלכה כ') וז"ל ולפי מה שפסק רבינו (בס"פ זה) דהאידנא אין אנו חייבים במעשרות אלא מדרבנן גם בארץ ישראל יש ברירה. וע"כ צ"ל דעיקר הדין שחילק הרמב"ם שם היינו אם היו כל יושביה עליה דהוי דאורייתא כדרך רבינו הרמב"ם שכל חיבורו הוא הילכתא למשיחא. ע"כ כתב דבא"י אין ברירה. וכן נראה מלשון הרמב"ם (בפ"ז מהל' מעשר) מי שהיו לו מאה לוג של יין טבול מן התורה כו' דקדק דוקא שיהיו באופן מן התורה והיינו