תורת אליקום מ

יקנה עכו"ם פירות גמורים קודם מירוח מישראל יסברו שאינם חייבים אלא מדרבנן. ובאמת היכא שהפריש על ישראל פטור מדאורייתא כמבואר בברייתא דמשל כל על של כל לר"מ ור"י. א"כ שפיר אין לחלק בין קודם מירוח לאחר מירוח למ"ד אין קנין וחייב מדרבנן בתרווייהו הכל משום גזירה דאורייתא אבל למ"ד אין קנין א"כ ממ"נ למאי לגזור על תבואת עכו"ם היכא שמירחם עכו"ם כיון דאף בישראל לאחר מירוח היכא שקנה לשיטת ר"ת והרמב"ם אינו חייב אלא מדרבנן וקודם מירוח אם מרחו ישראל באמת חייב אף בתבואת העכו"ם מדאורייתא. ולא שייך לגזור כלל לאחר מירוח אטו קודם מירוח בעכו"ם גופא. דהמעשה מחלק ומברר דהכל יודעים דמירוח עכו"ם פוטר ועוד דאדרבה אם יגזרו אף לאחר מירוח עכו"ם. ויטעו דאין מירוח עכו"ם פוטר ויתרמו מתבואה שמירחה עכו"ם על תבואה שמירחה ישראל והוי מפטור על החיוב. כל זה צריך לשיטת הרמב"ם דלקוח מן עכו"ם פטור. ואף דבסוריא דקיי"ל יש קנין ואעפ"כ פסק הרמב"ם (בפ"א מהל' תרומות דין ט"ו) וז"ל אבל הקונה פירות מן העכו"ם בסוריא אפילו קודם שבאו לעונת המעשרות ומירחן ישראל פטור אפילו מדרבנן ועיין כ"מ שם דכן מוכרח מכמה משניות ומירושלמי אע"פ שמבואר בש"ס למ"ד יש קנין בא"י חייב במעשרות מדרבנן כנ"ל. עכ"ז ההבדל מבואר כיון דבסוריא אף בישראל גופא לא הוי התו"מ אלא מדרבנן. וע"כ לא גזרו בפירות עכו"ם. אבל בא"י כיון שפירות ישראל הוי מדאורייתא ע"כ גזרו למ"ד יש קנין בפירות עכו"ם. משום לתא דאורייתא פירות ישראל. ולהכי לא גזרו לדידן בא"י דאין קנין לעכו"ם היכא שמירחן העכו"ם פירותיו לשיטת הרמב"ם כיון דלקוח בישראל לאחר מירוח. הוי דרבנן לשיטת הרמב"ם ור"ת. ובהכי ניחא דברי התוס' שבפ' הקומץ הניחו בצ"ע אם מירח עכו"ם פירותיו אם פטור מדרבנן ובמנחות (ס"ז) ובכורות (י"א) כתבו בפשיטות דחייב מדרבנן. והיינו דתלי' בשיטת ר"ת וריב"ם דלשיטת ריב"ם יש לחייבו מדרבנן כיון דלקוח בישראל לאחר מירוח חייב מדאורייתא. גזרו בפירות עכו"ם לאחר מירוח משום לתא דאורייתא, אבל לשיטת ר"ת אף בישראל אינו אלא מדרבנן ע"כ י"ל דלא גזרו בפירות עכו"ם. אלא דמספקי' אם שייך גזירה דבעלי כיסין בפירות עכו"ם בזה הכריע רבינו הרמב"ם דלא שייך כ"א בפירות ישראל היכא דקנה עכו"ם ומירחינהו וכנ"ל. וכן תלו פלוגתא הנ"ל בשני פירושים שפירש רש"י ז"ל במנחות (ס"ז) בד"ה גזירה דבעלי כיסין אם קאי על עשירים שיש להם ממון. או על עשירים שיש להם קרקעות. יעו"ש. ולשיטת ר"ת והרמב"ם. אי אפשר לגזור משום לתא דישראל דלקוח פטור מדאורייתא ואף כפירוש השני של רש"י וכפסק הרמב"ם וכנ"ל, עוד ראי' נכונה לשיטת ר"ת והרמב"ם. דלא כשיטת ריב"ם תוס' בכורות הנ"ל ומנחות (ל"א) מסתם משנה דדמאי (פ"ה מ"ט) מעשרין משל שרחל על של עכו"ם משל עכו"ם על של ישראל כו'. וכבר כתבו המפרשים שם. דהמשנה סובר אין קנין לעכו"ם. וכן הוא מפורש בירושלמי אלא דהירושלמי סובר דאתיא כר"מ. ולש"ס דילן אינו כן אלא ר"מ סובר יש קנין כמו שכתבו התוס' בכמה מקומות בגיטין ובמנחות (ס"ז) ובבכורות (י"א) וכנ"ל. ולפי המבואר בגיטין ובבכורות דמאן דסבר אין קנין סובר מירוח עכו"ם פוטר. א"כ איך קתני מעשרין משל ישראל על של עכו"ם הא ע"כ מיירי דקנה קודם מירוח מעכו"ם דאל"כ היה של עכו"ם פטור ואיך יעשר מן החיוב מדאורייתא על הפטור דעכ"פ לכל השיטות אינו חייב פירות של עכו"ם לאחר מירוח כ"א מדרבנן ולשיטת הרמב"ם פטור אפילו מדרבנן וכנ"ל. וא"כ ע"כ מיירי דקנה הפירות מעכו"ם קודם מירוח ומירחן ישראל דחייב מדאורייתא. וע"כ מוכרח שיטת ר"ת דקודם מירוח אם קנה חייב מדאורייתא. דאל"כ אף קודם מירוח פטור מדאורייתא מטעם קנין לשיטת ריב"ם והוי מעשר מן החיוב על הפטור. אלא ע"כ מוכרח שיטת ר"ת. וכן מסיפא דמתניתין משל עכו"ם על של ישראל ע"כ מיירי בלקוח. שקנה הישראל קודם מירוח מעכו"ם. דאין לומר ולפרש כמו שפירשו התוס' ברייתא משל כל על של כל דפירשו בבכורות בד"ה טבלים דאיירי בעכו"ם התורם על של ישראל וכנ"ל. דבשלמא הברייתא דאתיא כמ"ד דמירוח עכו"ם אינו פוטר פירשו התוס' שפיר דאיירי בעכו"ם התורם משלו על של ישראל ומירוח שלו לא פטר. אבל לפי האמת דמאן דסובר אין קנין דאתיא המשנה כוותי' מירוח עכו"ם פוטר ואיך יפריש העכו"ם משלו על של ישראל והוי מפטור על החיוב. ואין לומר דמירח הישראל ברשות עכו"ם והפירות של העכו"ם המה כבר כתבו התוס' בכורות ד"ה דמירחינהו דבכה"ג הוי מירוח עכו"ם כיון דהפירות בשעת מירוח המה של עכו"ם אף שישראל מירחינהו. אלא ע"כ מיירי דקנה הישראל קודם מירוח מעכו"ם ומירחינהו והפריש על שלו א"כ מוכח שפיר שיטת ר"ת דקנין קודם מירוח חייב מדאורייתא. ואף לפירוש רש"י שם דאפשר היכא דמירחינהו ישראל פירות עכו"ם אינו פוטר. והיה אפשר לדחוק הסיפא משל עכו"ם על של ישראל דמיירי בעכו"ם התורם משלו על של ישראל עכ"ז מהרישא דקתני משל ישראל על של עכו"ם ע"כ מיירי בקנה מהעכו"ם קודם מירוח וכשיטת ר"ת וכנ"ל. דאל"כ מי יעשר פירות עכו"ם א"כ מוכרח שיטת הרמב"ם ור"ת. מהמשנה הנ"ל מכל צד

אות ג ואחר כל ההצעות הנ"ל נבא בס"ד להמשנה וברייתא דלוקח יין מן הכותים. אשר ע"ז נבנה סוגית ברירה שהתחלנו (באות א'). הנה בש"ס עירובין (ל"ז ב') קאמר אליבא דר"ש דפליג על ר"מ ואוסר לאכול על שעתיד להפריש דילמא כי לית לי' ברירה בדאורייתא אבל בדרבנן אית לי'. וצריך להבין כיון שרבי יוסי ור"ש סוברים כותים גרי אריות הם והוי כעכו"ם. כמו שכתבו התוס' גיטין (כ"ה) ובמנחות (ס"ו ב') בד"ה ר"י ור"ש. ורבי יוסי ור"ש סוברים במנחות שם. דמירוח עכו"ם פוטר. א"כ אם מיירי שקנה לאחר המשכה היין מן הכותים. כמו שמבואר ברמב"ם (פ"ג מהל' מעשר הלכה י"ד) דנתחייב במעשר ביין משיניחנו בחביות וישלה הזגין והחרצנים מהחביות אבל כשהוא בתוך הבור כו' שותה עראי א"כ אם קנה אחר שישלה בחביות דהוי כמו בתבואה לאחר מירוח אז לא נתחייב היין מדאורייתא בתו"מ ואיך קאמר הש"ס על ר"ש כי לית ליה ברירה בדאורייתא. הא כותים כעכו"ם לר"ש ומירוח וגמר עכו"ם פוטר. אלא ע"כ צ"ל דקנה היין מן הכותים בעודו בבור קודם שישלה הזגין. דנתחייב במעשר ביד ישראל ע"כ קאמר הש"ס שפיר דהוא דאורייתא. ולשיטת ריב"ם קשה הא עכ"פ לא נתחייב בדאורייתא היין בתו"מ מחמת לקוח. וע"כ מוכרח שיטת ר"ת והרמב"ם דבקנה קודם מירוח והגמר ונגמר ביד הלוקח חייב בתו"מ דאורייתא. אלא דהכל קשה על הש"ס דמנ"ל דמיירי שקנה קודם גמרו למעשר דילמא פליגי בדרבנן וכגון שקנה לאחר גמרו למעשר. וע"כ מוכרח שיטת הרמב"ם בקונה פירות עכו"ם לאחר שמירחן העכו"ם אינו חייב בתו"מ אפילו מדרבנן. א"כ אי אפשר לומר שקנו היין מן הכותים לאחר שנגמרה בידו דא"כ אף מדרבנן פטור מתו"מ וע"כ דקנה קודם גמרו א"כ מוכרחים שני הפסקים של הרמב"ם וזה בזה תלי' כנ"ל לשיטת ר"ת דאין לגזור מחמת לתא דאורייתא והנה התוס' בכורות ד"ה טבלים כתבו דהא דקאמר בעירובין אליבא דר"ש כי לית לי' ברירה בדאורייתא היינו תרומת דגן ותירוש ויצהר קרוי דאורייתא כי הם מפרשים שקנה לאחר הגמר וקשה להם לשיטת ר"ת דהקונה לאחר מירוח הוי דרבנן ע"כ כתבו כיון דעיקר חיוב דאורייתא קרוי דאורייתא. והוא ע"פ שיטתם שכתבו בעירובין שם