תורת אליקום לט

כיסין וגם דהך דין דרבי חנינא הוא מטעם דריב"ל דהלכתא הוא ואין חולק. אבל אם נאמר דלא כשיטת ריב"ם ניחא דהך דרבי חנינא ודריב"ל מיירי בדאורייתא. דמדאורייתא פטור ליתן אף דחייב מדאורייתא בתו"מ היכא דמרחינהו ישראל. אבל גזירה דבעלי כיסין הוא מדרבנן וחייב ליתן אף אם מרחינהו העכו"ם. וקנס קנסו חכמים אף דאיכא למימר הטעם דקאתינא מכח כו'. ואין להקשות א"כ. למה מוקי הש"ס הך משנה דדמאי הא דר"ש בתרומה גדולה לוקמה אף בכל תו"מ. ומדרבנן מגזירה הנ"ל. דבלא"ה מיירי בנתמרח ביד העכו"ם דהוי דרבנן דר"ש סובר מירוח עכו"ם פוטר. זה אינו קשה. דבאמת הך מתניתין דדמאי דקסבר ת"ק אצל העכו"ם כפירותיו והוי ודאי ופי' רש"י ז"ל דקסבר מירוח עכו"ם אינו פוטר הוא דוחק לאוקמי שלא אליבא דהילכתא דקיי"ל מירוח עכו"ם פוטר וגם מהא דר"ש דחולק וסובר דהוא דמאי וקמדייק הש"ס הא ודאי חלפינהו דכ"ע הוי כפירותיו. ור"ש סובר בהדיא דמירוח עכו"ם פוטר במנחות (ס"ז) א"כ חזינן דלא תלי' פלוגתייהו במירוח עכו"ם כלל. דהא עיקר פלוגתתם אם ודאי החליף או ספק אף די"ל דזה בזה תלי' דלת"ק כיון דהוא מדאורייתא דמירוח עכו"ם אינו פוטר ע"כ הוי ודאי כפירותיו ולריש דהוי מדרבנן ע"כ הוי ספק. עכ"ז איך קתני במשנה כפירותיו בסתם וגם כיון דע"כ הת"ק סבר אין קנין לעכו"ם כו'. ומאן דקסבר אין קנין סובר מירוח עכו"ם פוטר כמבואר בש"ס גיטין לרבה. כ"ז קשה על פירוש רש"י ז"ל. ע"כ נראה ברור. לפרש הסוגיא דת"ק ג"כ סובר מירוח עכו"ם פוטר כהילכתא. והא דקתני כפירותיו איירי שהפקידם הישראל בתלוש קודם מירוח ואח"כ נתמרח ביד ישראל. א"כ הוי דאורייתא. וכן ר"ש איירי ג"כ בכה"ג לאח"כ שלקח מעכו"ם הפקדון מירחן הישראל. והוי ממש הך דינא דרבי חנינא. ע"כ קאמר הש"ס שפיר טעמא דמספקא אבל ודאי חלפינהו צריך ליתן לכהן מדאורייתא ומוקי הש"ס שפיר בתרומה גדולה. אבל מדרבנן צריך ליתן הכל תו"מ אף היכא דמרחינהו העכו"ם לשיטת התוספות משום גזירה דבעלי כיסין מחמת קנס וכן מוכרח לפרש הך דר"ש לשיטת הרמב"ם שפסק (בדין י"א הנ"ל) בפירות עכו"ם שמרחן עכו"ם דפטור מכלום אף מדרבנן. עיין כ"מ שם ופירש הך גזירה דבעלי כיסין דווקא כשנגמרה ביד ישראל ומרחן עכו"ם או שקנה עכו"ם מישראל קודם מירוח ומרחן העכו"ם כמו שמבואר (בהלכה י"ג) דאז חייב מדבריהן. ע"כ צריך לפרש הך דר"ש בכה"ג שמירחן ישראל וכנ"ל. דחייב מדאורייתא רק מכח דא"ל קאתינא כו' אינו נותן רק תרומה גדולה והשאר מעשרן והם שלו. וכ"כ הגאון החסיד מוהרא"ו בביאורו לש"ע י"ד (סי' של"א ס"ק ט"ז) וז"ל הזהב ומש"ש בבכורות הא ודאי חלפינהו חייב היינו במירחן ישראל כמו שאוקמי שם למעלה עכ"ל. והיינו הא דרבי חנינא וכנ"ל. עכ"פ נתברר לשיטת התוס' דגזירה דבעלי כיסין היינו אף במירחן עכו"ם וגדל ברשותו. דע"כ הך סוגיא דבכורות ורבי חנינא איירי בדאורייתא דלא כשיטת ריב"ם דתוס' בכורות וכנ"ל. ועתה נבא בס"ד לברר שמעתא דר"ש שזורי מנחות (ל"א א') וז"ל הש"ס שם תניא אמר ר"ש שזורי פעם אחת נתערב לי טבל בחולין והיה פטור מדאורייתא ומדרבנן מחייב ואחמור דטבל אסור במשהו. ושאלתי את ר"ט ואמר לי לך קח לך מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא ברובא בטל ורוב ע"ה מעשרין וה"ל מן הפטור על הפטור וקמקשה הש"ס ולימא ליה קח לך מן העכו"ם קסבר אין קנין כנ"ל וה"ל מן החיוב על הפטור א"ד א"ל לך קח לך מן העכו"ם קסבר יש קנין כו' וה"ל מן הפטור על הפטור ולימא לי' קח לך מהשוק קסבר אין רוב ע"ה מעשרין. עכ"ל הסוגיא. והנה התוס' ב"מ (פ"ח שם) הקשו לשיטת ר"ת אמאי לא קאמר לי' לך וקח הממורח דלא הוי אלא מדרבנן. ותירצו דמ"מ דמי מחיוב על הפטור כיון דאילו הדר מוכר וקנה הוי חיוב. והוכיחו מסוגיא זו גופא דאמר לא"ד הא דלא א"ל קח מהשוק דקסבר אין רוב ע"ה מעשרין ובוודאי ליכא מאן דפליג דתבואת ע"ה דמאי אלא משום דדמי לחיוב טפי מקריא חיוב על הפטור. וכתבו עוד וצ"ע דכי משני התם אין קנין מ"מ לימא ליה קח מן הנכרי הממורח דמירוח נכרי פוטר. כו' עכ"ל ובתוס' מנחות הנ"ל בד"ה קסבר תירצו ע"ז הקושיא דדמי לחיוב. והנה באמת צריך להסביר דבריהם ז"ל. להגביל הענין אימת מיקרי חיוב כיון דהכל פטור מדאורייתא וברור לדעתי כל שאי אפשר לבא הפירות שלקח. לחיוב דאורייתא בשום אופן זה מיקרי פטור. אבל כל שיכול לבא לחיוב דאורייתא באיזה אופן. ענין זה מיקרי חיוב. ע"כ מחמת לקוח לא מיקרי פטור כיון שיש אופן לחייב הפירות מדאורייתא אצל המוכר בעצמו. וכן אם נאמר דאין רוב ע"ה מעשרין אף דעכ"ז הוא דרבנן. עכ"ז במציאות חיוב דאורייתא הוא אם נחוש להמיעוט או שיבא אליהו ויברר לנו שלא עישר. ובזה מתורץ קושיית מהרש"א ז"ל שם שהקשה למה לא הקשו התוס' בפשיטות דלימא לי' קח מן הגוי הממורח ופטור משום לקוח לשיטת ר"ת. ולמה להו לדקדק ולהקשות מחמת דמירוח הגוי פוטר ע"כ קיים המהרש"א הגירסא ישנה יעו"ש. ובאמת בפ' הקומץ בתוס' הנ"ל הקשו ג"כ מהא דמירוח הנכרי פוטר. אך לפי הנ"ל ניחא דלא מצי התוס' להקשות בפשיטות כקושית מהרש"א מצד לוקח פטור דבאמת אם נאמר דמירוח עכו"ם אינו פוטר א"כ משכחת שפיר חיוב דאורייתא על הפירות כמו שכתבו התוס' בכורות (י"א) ד"ה טבלים לפרש הברייתא דתורמין משל כל על של כל דמירוח עכו"ם אינו פוטר דפירשו בעכו"ם התורם משלו על של ישראל דהוי תרומה דאורייתא יעו"ש. א"כ משכחת שפיר הך פירות חיוב דאורייתא. אף דלוקח פטור. ע"כ הוכרחו להקשות מהא דמירוח עכו"ם פוטר וזה אי, אפשר בשום אופן לבא הפירות אלו לחיוב דאורייתא. ע"כ הניחו בצ"ע התוספות קושיא זו. ומתורץ קושית מהרש"א ז"ל. ובאמת מכח קושיא זו יש ראיה לשיטת הרמב"ם ז"ל הובא לעיל דאם קנה פירות מעכו"ם וגדל ברשות עכו"ם ומירחם העכו"ם דפטור לגמרי אף מדרבנן וגזירה דבעלי כיסין מיירי לשיטת הרמב"ם בעכו"ם שקנה שדה ישראל ומירחן וכנ"ל. וגם התוס' בפ' הקומץ הניחו בצ"ע אם מירוח עכו"ם בתבואה דעכו"ם פטור מדרבנן. אף דבכמה מקומות מנחות (ס"ז) ובכורות (י"א) לא כתבו כן וכנ"ל. אך צריך להבין לפי שיטת הרמב"ם דמירוח עכו"ם בפירות עכו"ם פטיר לגמרי איך קאמר בשמעתא דר"ש שזורי לא"ד דקאמר לי קח מעכו"ם דיש קנין חזינן אף דיש קנין עכ"ז מדרבנן חייב. ולמה למ"ד אין קנין היכא דמרחינהו העכו"ם פטור מדרבנן מה לי דהפטור הוא משום דיש קנין או משום מירוח עכו"ם. ע"כ הנ"ל בזה. והוא דכבר כתבו התוס' מנחות (ס"ז) ובכורות (י"א) דר"מ ור"י סוברים דיש קנין ומירוח עכו"ם אינו פוטר. והנה חכמים אסרו וגזרו לחייב בתו"מ היכא שלקח מן הגוי קודם מירוח אף דיש קנין משום לתא דאורייתא. דלא ידעו שאין קנין ויפטרו הלקוח מישראל קודם מירוח ובאמת לשיטת ר"ת והרמב"ם בישראל חייב מדאורייתא ולא תקשה א"כ לאחר מירוח לפטור היכא שקנה מעכו"ם כיון דאף בישראל הקונה לאחר מירוח פטור מדאורייתא והוי גזירה לגזירה דכולה חדא גזירה כיון דאין מירוח הנכרי פוטר מה לי קודם מירוח או אחר מירוח. ועוד דתיפוק מיני' חורבה דאם נחלק בין קודם מירוח לאחר מירוח יסברו דמירוח הנכרי פוטר א"כ אם ימרח עכו"ם פירות ישראל יסברו דאינו חייב אלא מדרבנן ועוד אם