תורת אליקום לז

יש ברירה וכנ"ל. והא דפסקינן ב"ב (ז' ב' ס"ה א') כשמואל דאחים שחלקו אין להם דרך זע"ז, והיינו כר"ע דמוכר בעין יפה הוא מוכר כמבואר בש"ס, צ"ל לשיטת ר"י, דעל תנאי זה חלקו, להיותם כמוכרים זה לזה, וכן הא דפסקינן בקדושין (מ"ב) האחים שחלקו הרי הם כלקוחות פחות משתות נקנה מקח כו' וכן פסק רבא ורב נחמן היינו דוקא לענין זה הוי כלקוחות וע"ד זה חלקו, להכי לא תקשה רבא אדרבא, כי מהא דביצה (י') הנ"ל מוכח דסבר יש ברירה ואעפ"כ פסק כרב נחמן, דאחין שחלקו לקוחות הם לענין אונאה ולא מטעם דאין ברירה. ולהכי ניחא בש"ס ביצה (ל"ט ב') דמקשה הש"ס וסבר רב נחמן יש ברירה והתנן האחים השותפים כו' דקסבר רב נחמן אפילו חלקו גדים נגד גדים כו' ולא מקשה מהא דאמר רב נחמן בקדושין דאחים שחלקו לקוחות הם לענין אונאה אלא ע"כ דמשם אין ראיה דסבר רב נחמן אין ברירה, אך מהא דמעשר בהמה מוכח שפיר. אח"ז ראיתי מפורש ברא"ש פ"ה דנדרים שכתב להדיא, לשיטת ר"י דהא דרב נחמן דקדושין וכן הא דהמוכר את הבית דפסקינן כשמואל לענין זה דוקא הוי כלקוחות ועד"ז חלקו שיהי' להם אונאה זע"ז כמוכרים וכו', וצ"ל לשיטת ר"י הא דמקשה ביצה (ל"ז ב') מאי קסבר רב אי קסבר יש ברירה אפילו בהמה תשתרי ואי קסבר אין ברירה אפילו חביות נמי אסורה, בפשיטות ה"מ הש"ס למיפרך מרב אדרב דהא רב סבר בטלה מחלוקת קסבר כיורשים הוי יש ברירה אף בדאורייתא, וצ"ל דה"נ ה"מ הש"ס למיפרך מרב אדרב, אלא דניחא לי' למיפרך באותו מימרא דרב גופא כקושית הש"ס ולפי המסקנא ניחא בלא"ה, דרב סבר יש בריר' כמבואר בש"ס, וקצת ראי' לשיטת ר"י הנ"ל דמדקאמר בש"ס עירובין (ל"ו ב') וכן בחולין (י"ד) אליבא דרבי דלית לי' לר' יהודא ברירה אף בדרבנן, מדתני איו. וקמקשה הש"ס אדרבה ליתא לדאיו ממתניתין, וקאמר הש"ס דמוכח מהא ברייתא דהלוקח יין דלית לי' לר' יהודא ברירה כו', ואם נאמר דרב סבר אין ברירה בדאורייתא והא דפסק בטלה מחלוקת היינו מטעם לקוחו' באחריות כמבואר בתוספות ורא"ש ושאר פוסקים, וע"כ צ"ל לדידהו דהא דפסק רב בביצה דחביות מותרת היינו בדרבנן יש ברירה, וקמחלק בין דאורייתא לדרבנן, א"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתא אדרבא ליתא לדאיו ממתניתין ומהא דהלוקח יין אין ראי' אף דסבר ר' יהודא שם אין ברירה היינו בדאורייתא אבל בעירובין דרבנן יש ברירה אלא ע"כ צ"ל דרב אינו מחלק בין דאורייתא לדרבנן וסבר אף בדאורייתא יש ברירה, א"כ ה"ה להיפך ר' יהודא דסבר אין ברירה בדאורייתא גבי הלוקח יין ה"ה בדרבנן אין ברירה ואין חילוק וקאמר הש"ס שפיר מהא דהלוקח יין מוכח דליתא למתניתין מקמי דאיו, א"כ לפי"ז ע"כ רב דסבר בדאורייתא יש ברירה והיינו ע"כ דסבר גבי הא דאחים שחלקו בטלה מחלוקת מטעם כיורשים הוי, והש"ס דפסק בב"ב שם כוותי' היינו מטעם יש ברירה וע"כ הא דקאמר בש"ס ב"ב (ס"ה) דאידי רב ושמואל לטעמיהו גבי אחים שחלקו אין להם דרך אם הלכה כר' עקיבא דמוכר בעין יפה הוא מוכר, או כרבנן בעין רעה הוא מוכר, לא לענין ברירה תלי' שם הפלוגתא כ"א לענין זה דוקא היי כלקוחות וכנ"ל בשם הרא"ש לשיטת ר"י

אות ב' למען ברר ראי' הנ"ל דהך דהלוקח יין כו' הוא דאורייתא, צריכים אנו לברר, בענין הא דקאמר בש"ס ב"מ (פ"ח ב') תבואת זרעך ולא לוקח שלוקח פטור ממעשר, ומבואר בתוס' שם ד"ה תבואת כו', דלפי' ר"ת בלוקח אחר מירוח פטור מדאורייתא, אבל לוקח קודם מירוח חייב במעשר מן התורה וכן מחלק הרמב"ם (פ"ה מהל' מעשר הלכה א') ושיטת רמב"ם הובא בתוספות שם להיפך כשקנה קודם מירוח פטור שעדיין לא נתחייב ברשות המוכר אבל לוקח לאחר מירוח הואיל ונתחייב ברשות מוכר תו לא פקע שם טבל מיני', ומסיים ריב"ם והתוס' לשיטתו, והלוקח מן הנכרי הוי איפכא, אם נתמרח ברשות נכרי פטור משום דגנך ולא דיגון נכרי וכשלא נתמרח ברשות נכרי חייב דאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר ולא מקריא תבואת זרעך של נכרי המוכר אלא תבואת הלוקח ממנו ולא חשיב לוקח עכ"ל. שיטה ג' נראה מבואר בבכורות (י"א ב') בתוספות ד"ה מעשרן דאין קנין שכתבו וכי תימא שרוצה למצוא חיוב דאורייתא וכו' והא ממ"נ לקוח פטור מדאורייתא, מיהו לפי' ר"ת הנ"ל ניחא, והא שם מבואר דלקח הישראל מן הנכרי קודם מירוח ומירח הישראל כמבואר בתוס' ד"ה דמרחינהו, ולפי שכתבו בתוס' ב"מ הנ"ל בשם ריב"ם היכא דלקח הישראל מן הנכרי קודם מירוח למ"ד אין קנין חייב מדאורייתא היכא שמרחינהו הישראל א"כ לא קשה כל קושית התוספות בכורות הנ"ל וא"צ לכל דבריהם שם נראה מבואר דסוברי' לפירוש ריב"ם אין חילוק בין ישראל לנכרי היכא שקנה קודם מירוח פטור והיינו דסוברים אף אם אין קנין לנכרי להפקיע אבל קנין נכסים יש בו ולא קרינן תבואת זרעך של הלוקח, וע"ז סובב כל דבריהם שם. שיטה ד' כתב הכ"מ דנראה שיטת הראב"ד דאינו מחלק בין קודם מירוח ובין לאחר מירוח כל לקוח פטור. (והנה למען להכריע קצח איך שיטת הש"ס נוטה (כבר כתבו התוספות) פשטא דש"ס בכורות י"א, גבי הא דהלוקח טבל קודם מירוח מעכו"ם ומירחו ברשות ישראל דמעשרן והן שלו משמע דמדאורייתא מחויב לעשר, אם אין קנין לנכרי בא"י להפקיע ממעשר, הא מבואר בש"ס שם, על הא דרבי חנינא, מקרא דמייתי הא דריב"ל, כי תקחו מאת בני ישראל, טבל שאתה לוקח מבני ישראל אתה מפריש מהן תרומת מעשר ושאתה לוקח מן העכו"ם אי אתה מפריש מהם תרומת מעשר, משמע דהך דינא דר' חנינא מדאורייתא, ואף שהתוספות מתרצים בד"ה טבלים שאתה לוקח וז"ל ואפילו מפטר כל לוקח ניחא נמי סוגיא דשמעתין לוקח טבלים מעכו"ם איירי בעכו"ם המעשר פירותיו ונתן ללוי לא מחייב לוי לתת תרומת מעשר לכהן ומעשר דאורייתא היא אי אין קנין ומירוח עכו"ם אינו פוטר ואפילו למ"ד מירוח עכו"ם פוטר אפשר שהקדימו בשבלים מטעמא דא"ל דאתינא מכח גברא דלא מצי לאשתעויי דינא בהדי' זה הוא פירוש של הדין דריב"ל דמייתי מקרא מיירי בכה"ג וע"ז מייתי הש"ס שם על הא דרבי חנינא דאיירי בלוקח מעכו"ם דפטור להפריש תרומת מעשר מדרבנן דלקוח פטור מדאורייתא בכל גווני, אלא דמדרבנן פטור מכח האי טעמא דא"ל דאתינא מכח גברא, כן הוא תורף דבריהם ז"ל, וכל מעיין בצדק יראה הדוחק, דאם נאמר דעיקר הא דמייתי דריב"ל לבאר הטעם למה פטר רבי חנינא ליתן התרומת מעשר מדרבנן מכח דא"ל דאתינא כו', והעיקר חסר, רק דמייתי הקרא ולא הטעם, ואף אם נאמר דעל כרחך זה הוא טעמא דקרא, א"כ מכח זה פטרו ליתן מדרבנן בלוקח כנ"ל, הלא הטעם כבר מבואר בתחילת הסוגיא תיכף בדברי רבי חנינא, והו"ל להש"ס לומר בקוצר דא"ל דאתינא כו', וגם פשט הא דריב"ל גופא לפרש טבל שאתה לוקח מעכו"ם היינו שנתן עכו"ם הוא דוחק, ולפירוש ר"ת ושיטת הרמב"ם ניחא הכל דמיירי כפשטא הא דרבי חנינא מעשרן והן שלו כשלקח קודם מירוח ואין קנין חייב מדאורייתא, וכן נראה שיטת ריב"ם בתוספות ב"מ שסובר דבעכו"ם הקונה קודם מירוח חייב מדאורייתא היינו ע"כ דדחיקא לי' הך דרבי חנינא דמשמע שהוא מדאורייתא ע"כ הוכרח לחלק בין קונה מעכו"ם לקונה מישראל, ואם נאמר דהך דריב"ל מיירי כפשטא שלקח מן עכו"ם בקנין, ומחלק בין ישראל ובין עכו"ם, וע"כ מיירי בחדא גוונא וטבל שלקח מישראל איירי ע"כ שקנה אחרי המירוח לפי' ריב"ם דאז חייב מדאורייתא א"כ בכה"ג בעכו"ם לאחר מירוח ג"כ חייב מדאורייתא רק שהם שלו, וזה אי אפשר לשיטת ריב"ם אם סובר ריב"ל מירוח עכו"ם פוטר כהילכתא וצריך לדחוק דריב"ל סובר דמירוח עכו"ם אינו פוטר דלא כהילכתא, ומזה מוכרח שיטת ר"ת ואיירי הכל בין בישראל בין בעכו"ם קודם מירוח דאז חייב הלוקח מדאורייתא, וגם אי אפשר לומר לשיטת ריב"ם דריב"ל סובר דיגון עכו"ם אינו