תורת אליקום לו

היום כיון שיוכל לקיים שתי הנזירות ב"פ ל' יום, וכן פשט הברייתא דהביא הש"ס נדרים (י"ח א') שיכול והלא דין הוא ומה שבועה חמורה אין שבועה חל על שבועה נזירות קלה כו', דגלי לן קרא יתירה דנזירות חל על נזירות לאפוקי מק"ו דשבועה, ע"כ הש"ס נזיר (ד') בתירוץ ראשון סובר כמסקנת הירושלמי דאף לר"ש דלית לי' אחע"א עכ"ז באם נשבע שלא לשתות חל הנזירות ע"ז מחמת הך קרא דנזיר להזיר ועכ"ז צריך קרא דיין ושכר לבטל את המצוה שנשבע לשתות, א"כ הירושלמי וש"ס דילן אין חולק כלל, ותירוץ השני בש"ס נזיר הוא לרב הונא דאף בנזיר הוא דוקא מחמת כולל, ואין להקשות דא"כ לרב הונא א"כ אף לר"ש דלית לי' כולל, עכ"ז בנזיר גלי לן קרא דמהני כולל, ואיך קאמר הש"ס דר"ש נפקא לי' מהך קרא דיין ושכר, הא כבר נשמע לן מהך קרא דנזיר להזיר דבנזירות חל ע"י כולל, יש לומר דהך תירוץ אבע"א הוא לפי ה"א דבירושלמי נזיר שם דרצה הש"ס שם לדמות להך פלוגתא דר"ש ורבנן גבי נזירות על יין של ערלה ולמסקנא באמת אף לר"ש חל עי"כ בנזירות, והוא מחמת קרא נזיר להזיר, ולרבנן דאית להו כולל בלא"ה גבי שבועה א"כ הך קרא דנזיר להזיר גלי לן דאף בלא כולל חל נזירות על קיום עשה וכנ"ל ע"כ נזירות חל על איסור כהן וכנ"ל, והנה הר"ן בנדרים שם, וכן הרשב"א בתשובה ח"א (סי' תרט"ו), דס"ל דאין נדר חל על נדר בקיום מצוה אף לשמואל, דהקשו לפי שיטתם על הא דמקשה הש"ס לרב הונא ליפלוג וליתני בדידי' ולא אקשיא על שמואל ליפלוג וליתני בדידי' יש נדר בתוך נדר הריני נזיר היום נזיר היום ואין נדר בתוך נדר הרי עלי ככר זה הרי עלי ככר זה ותירצו דככר זה עלי פשיטא להו דאינו בנדרים כמו שאינו בשבועות כו', יעו"ש, ולפי סברת הרמב"ן הרי איכא ק"ו אם חל בביטול מצוה כש"כ בקיום מצוה, והא דאיצטרך תרי קראי בנזירות מיין ושכר יזיר, ופסוק נזיר להזיר חד על קיום מצוה וחד על ביטול מצוה, היינו כיון דנזיר דמי לשבועה דאוסר אנפשו, ע"כ איצטרך תרי קראי, וגם אי כתב חד קרא, ה"א דהך קרא על קיום מצוה ולא על ביטול מצוה ע"כ איצטרך תרי קראי בנזיר, ועיין רמב"ן במלחמות שם ונראה בבירור שזה הוא שיטתו, א"כ ש"ס דילן אין חולק עם הירושלמי דנזיר, ואיכא תרי קראי בנזיר אחד על ביטול מצוה ואחד על קיום מצוה, וסמך לדבר קצת מש"ס נזיר (ה' א') דקאמר הש"ס על הא דשלשים פעמים נזיר דכתיבי דהאי לדרשא מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות נזיר להזיר מלמד שנזירות חל על נזירות, והיינו קרא אחד על ביטול מצוה וקרא אחד על קיום מצוה והנה הר"ן בנדרים (י"ח א') כתב הילכך נקטינן כו' כך אין נדר חל על נדר ואם אמר קונם ככר זה עלי ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת כנ"ל ואפשר ג"כ כשם שהנדר חל על שבועה לבטלה כך הוא חל לקיימה שהנשבע שלא יאכל ככר זה וחזר ואסרה עליו בקונם ואכלו חייב שתים וכן בדין אם לבטל הם חלים לקיים לא כש"כ ומה"ט גופא דכתבנו כיון דשבועות ליתנהו אלא איסור גברא כי אמר קונם מיתוסף בי' איסור חפצא אבל אין שבועה חל על נדר והביא מהך ירושלמי דפ"ק דנדרים שאמר ר"י שנדרים חל על איסורים יעו"ש, וכן הוא מסקנת הרשב"א בתשובה (סי' תרט"ו) דהא דנדר חל על שבועה דהוא מוסיף בנדרו דעד השתא לא אסר הככר עליו והשתא אסרו עליו. יעו"ש, והנה קשה על רבותינו אלו, מהך ירושלמי דפ"ק דנזיר, דנזירות חל על ערלה ואף לר"ש דלית לי' כולל והרי נזירות דמי לשבועה דאסר על נפשו ואיך חל על איסור ערלה ש"מ דבנדרים סובר דנדר חל על נדר לחייב שתים אף דליכא מוסיף, א"כ ה"ה נזירות חל על איסור ערלה, וכנ"ל, דהפירוש כפשוטו יש נדר בתוך נדר, וכנ"ל

סימן ח

בס"ד דיני ברירה, אלקים צבאות לפ"ק

הנה הסוגיות מפוזרות בש"ס והמה ידועים, גיטין (כ"ה מ"ז ב') עירובין (ל"ו ב' ל"ז א"ב ס"ח א') ביצה (י' א' ל"ז ב' ל"ח א' ל"ט ב') יומא (נ"ה ב' נ"ו א' ב') ב"ק (נ"א ב' ס"ט א' ב') נדרים (מ"ה ב') ובר"ן שם ועוד מקומות מפוזרים בבא בתרא חולין מעילה, ולמען לחלק כל ענין בפ"ע נחלק לסעיפים ולאותיות, לתת ריוח בין פרק לפרק, ובה' אלקי ישראל בטחתי יעזרני ע"ד כשי ומאוצר מתנת חנם יחנני לכוין לאמיתה של תורה ולא אכשל בדבר הלכה אכי"ר

אות א' בו יבואר שיטת ר"י בעל התוספות שפסק, אף בדאורייתא יש ברירה, הובא שיטתו בר"ן נדרים שם, וברא"ש פ' בית כור ב"ב (ק"ז) אלא דשם כתב בשם ר"ת שהי' מתחילה סובר כן, ואח"כ חזר, וכן נראה שיטת הרשב"ם ב"ב שם, בד"ה והילכתא בטלה מחלוקת, דמסיים בסופו ושמעינן נמי מהכא דאחין שחלקו כיורשים דמי ולא כלקוחות, מזה מבואר דסבר ג"כ יש ברירה בדאורייתא, והנה הרא"ש והר"ן כתבו לשיטת ר"י הא דאפסקא הילכתא ביצה (ל"ח) כרבי אושעיא דמחלק בין דאורייתא לדרבנן בברירה, לא אפסק הלכה כ"א בדרבנן דיש ברירה אבל לא בכולה מילתא דר' אושעיא, כי אף בדאורייתא יש ברירה, לשיטת ר"י, ובאמת צריך להבין דבריהם הקדושים, לענין מאי הוצרך מר זוטרא לדרוש שהלכה כר' אושעיא, הלא כבר לשיטתם נפסקה הילכתא בנדרים כראב"י, וב"ב (ק"ז) כרב, דאף בדאורייתא יש ברירה וכש"כ בדרבנן והדרש של מר זוטרא לכאורה ללא צורך. וצריך לבאר כוונתם ע"פ שיטת בעל העיטור ור"ז הלוי והרא"ש ז"ל, הביא דבריהם בפ' משילין (סי' ז') דפסקו דלא כרב שם, דסבר דינקי תחומין מהדדי ע"כ הבהמה אסורה, ועיקר דרש מר זוטרא כר' אושעיא, דאף הבהמה מותרת, יעו"ש ברא"ש אבל לא לענין ברירה הופסקה כר' אושעיא דהא קיי"ל בלא"ה דאף בדאורייתא יש ברירה לשיטת ר"י והרשב"ם, והרי"ף והרמב"ם והמחבר (בסי' שצ"ז) בא"ח (סעיף י') שפסקו כרב בלא"ה ניחא לשיטתם שפסקו בדאורייתא אין ברירה והפסק ודרש מר זוטרא לענין ברירה לחלק בין דאורייתא לדרבנן, ולדעתי נראה להביא ראי' לשיטתם מביצה (י' א') דקאמר הש"ס רבא אמר לעולם למפרע מטהרין הפתחים ב"ה, דקסבר יש ברירה אף בדאורייתא, ורבא בתרא הוא, ומסתמא הילכתא כוותי' והא דתנן בגיטין (כ"ד ב') יתר מכן אמר ללבלר כתוב לאיזה שארצה אגרש פסול לגרש וקאמר בש"ס הטעם דאין ברירה כבר כתבו התוספות שם בעצמם בד"ה לאיזה שארצה בשם ר"י בעצמו, דאפילו מאן דסבר בעלמא יש ברירה הכא מודה גבי גט משום דוכתב לה לשמה משמע שיהי' מבורר בשעת כתיבה, ומה שנראה לכאורה מדברי רש"י ביצה (י') בד"ה כולם טמאין שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת הטומאה נראה לכאורה שסבר דהא דסוף טומאה לצאת הוא מדרבנן, א"כ אין ראי' מרבא לענין דאורייתא, כבר כתב התוי"ט באהלות (פ"ז מ"ג) שמבואר ברש"י עצמו ביצה (ל"ח) דדרך יציאתה הלמ"מ, והוא דאורייתא, יעו"ש, א"כ מרבא מוכח שפיר דבדאורייתא יש ברירה וכמה סתם משניות דבדאורייתא יש ברירה, סתם משנה דהלוקח יין, וסתם משנה דאהלות הנ"ל לרבא וכמבואר בש"ס קידושין (נ"ד) דב"ה הוי סתמא, וב"ש במקום ב"ה אינו משנה, ומסתמא דצנועין דמ"ש (פ"ה מ"ה) דקתני כל המתלקט יהי' הפקר דמשמע לכאורה דאין ברירה כמבואר ב"ק (ס"ט ב') בתוספות ד"ה אלא לעולם כל הנלקט, אין ראי' דאין ברירה לפי שיתבאר להלן אי"ה בדברינו דאין פודין במחובר כרם רבעי הוא מדאורייתא כשיטת הרמב"ם, א"כ להכי אי אפשר להתיר כל שילקטו מחמת דאין פודין במחובר ולא משום ברירה, דאף בדאורייתא יש ברירה א"כ יש פנים בהלכה שיטת ר"י והרשב"ם דאף בדאורייתא