תורת אליקום לה

שלשה מיני איסורי נזיר זה לזה, והתירוץ אבע"א חולק וסובר דהוי כולל, לפ"ז לדידן דקיי"ל כתירוץ ראשון, א"כ ע"כ הך משנה דנזיר וכהן הטעם משום איסור ב"א, אף לרבי יוחנן דאין כאן כולל, וכמו לר"ל דע"כ הטעם דהמשנה בכהן ונזיר מחמת ב"א, כן לר"י, דאין כאן כולל לתירוץ ראשון דנזיר, וכמו לר"ל, דע"כ הך קושיא ולחשוב בשבועה שלא אחרוש ע"י כולל, ע"כ סובר בתירוץ השני בדווקא, דהאי תנא לית לי' כולל באיסור הבא ע"י עצמו, וקשה דקדוק הרז"ה דלחשוב קונם שלא אחרוש וצריך לומר דאין נדר חל על איסור כמו כן אף לרבי יוחנן מנ"ל לעשות מחלוקת בזה, והדרן לכללא דהש"ס חולק ג"כ בזה על הירושלמי דנזיר, ועכ"פ הש"ס ירושלמי דא"צ קרא דהא דיין ושכר, או דסבר דהוי כולל, בלא"ה, א"כ בין בשבועה שאשתה בין בשבועה שלא אשתה, א"כ ע"כ רבי יוחנן פליג על ר"ל, וסובר הטעם במשנה דהא דכה ונזיר מחמת כולל, וע"כ תנא ושייר הך דשבועה א"כ שיירן ג"כ הך דקונם שלא אחרוש וכן להמסקנא דנזיר דמי לנדר א"כ ע"כ הטעם לר"ל מחמת דנזיר חל על איסור כמו נדר, א"כ מוכח כהירושלמי מהמשנה והיפך מדקדוק הנ"ל קונם שלא אחרוש, אבל להש"ס דילן דאין כאן כולל, א"כ ע"כ הטעם מחמת ב"א, בהא דכהן ונזיר בין לרבי יוחנן בין לר"ל יש לומר אף לרבי יוחנן בתירוץ בתרא מוקי המשנה כמ"ד דלית לי' כולל והיינו ר"ש, א"כ קשה דלחשוב קונם שלא אחרוש, וע"כ מוכח דאין נדרים חל על איסור אף לרבי יוחנן וכש"כ לפי מה שכתב התוס' בחולין (ק"ג) ד"ה מר סבר דרבי יוחנן בעצמו לית לי' כולל, א"כ מוכח אדרבה דאין נדרים חל על איסור וניחא כל הקושיות הנ"ל על המחבר ולא קשה כל הקושיות הנ"ל מהירושלמי דנדרים ונזיר וכן מהך דכהן ונזיר וכן מהך סוגיא דנזיר ואין נזירות חל על שבועה שלא אשתה ולא הוי כולל וכתירוץ הראשון בש"ס נזיר דאין בנזירות כולל, אך הרמב"ן סובר דיש חילוק בין שבועה שאשתה לשלא אשתה ובשלא אשתה הוי כולל, וא"כ ע"כ בש"ס דילן לרבי יוחנן הטעם במשנה משום כולל, ושייר כולל בשבועה דלא אחרוש וכן שייר בקונם שלא אחרוש, והש"ס דקאמר האי תנא לית לי' כולל. ס"ל הטעם בנזיר וכהן מחמת הקרא, דנזירות חל על שבועה כתירוץ השני בנזיר אליבא דר"ש, א"כ לפי"ז לרבנן וקיי"ל כתירוץ הראשון בשבועה שלא אשתה הוי כולל, וכן בכהן ונזיר הוי כולל ושייר הך דשבועה שלא אחרוש עי"כ וכמו כן שייר הך דקונם וכמ"ש הרמב"ן, ועכ"פ שיטת המחבר והרשב"א שהביא הב"י (בסי' רט"ו) ניחא וכנ"ל. ועוד להרמב"ן דסובר דאיכא ק"ו מה לבטל המצוה חל כש"כ לקיים המצוה בנדרים, א"כ ה"ה בנזירות כיון דלתירוץ ראשון דאיצטרך קרא מיין ושכר יזיר בשבועה שאשתה ואח"כ אמר הריני נזיר וכן קיי"ל כמבואר בש"ס נזיר (מ"ד) כנ"ל, א"כ איכא ק"ו בשלא אשתה וילפינן מקרא דיין ושכר יזיר דחל נזירות על שבועה שלא אשתה וה"ה בכהן ונזיר דחל נזירות על כהן, ואף למאן דלית לי' כולל, או לר"ל דאית לי' כולל באיסור הבא ע"י עצמו וא"צ לדחוק אליבא דר"ל דמיירי בב"א, כנ"ל, אך להמחבר והרשב"א שהובא בב"י (סי' רט"ו) אי אפשר לישב כ"א כנ"ל, ובאיסור ב"א, דהא אי אפשר ללמוד משבועה שאשתה לשלא אשתה וכולל אין כאן כנ"ל, א"כ ע"כ מחמת איסור ב"א, כנ"ל, א"כ אדרבה מוכח מהך דלא חשיב קונם שלא אחרוש, דאין נדרים חל על איסור דלא כהירושלמי, וכנ"ל, והתירוץ השני בש"ס נזיר (ד') חולק עם התירוץ הראשון ולפי תירוץ ראשון אין כולל בשלא אשתה, וע"כ בכהן ונזיר מיירי בב"א וכנ"ל, והכל הוא ע"פ יסוד הירושלמי דשבועות דס"ל כולל לבטל המצוה, א"כ מדאיצטרך קרא בשבועה שאשתה ע"כ דאין כאן כולל, וע"כ תירוץ השני חולק בזה וס"ל דהוי כולל דאל"כ דיש לחלק בין אשתה לשלא אשתה, דבשבועה שאשתה ליכא כולל ובשלא אשתה איכא כולל וכנ"ל בסברא, א"כ מאי חידש בתירוץ השני הא ע"כ לרבנן צריך קרא בשבועה שאשתה, דליכא כולל, אלא ע"כ התירוץ השני סובר דבין באשתה ובין בשלא אשתה איכא כולל לרבנן וא"צ קרא כ"א לר"ש, א"כ התירוץ הראשון דאיצטרך קרא באשתה סובר דליכא כולל ובין באשתה ובין בשלא אשתה לא הוי כולל, א"כ כיון דמבואר בש"ס (מ"ד) דיין לא הותר מכללו מחמת קרא דיין ושכר יזיר היינו בשבועה שאשתה, ושלא אשתה ליכא למילף מק"ו דאשתה כמו בנדרים דחלים על דבר מצוה לבטל ואעפ"כ אינם חלים לקיים המצוה לפי שיטת המחבר והרשב"א א"כ ה"ה בנזירות אינו חל על שבועה שלא אשתה, וע"כ הטעם הא דכהן ונזיר מחמת איסור ב"א וכנ"ל. ועיין ש"א (סי' ס' מ"ח ב') שכתב כמו דגלי קרא ביין דנזירות חל על שבועה שאשתה ה"ה בטומאה ותגלחת דחל על שבועה דנשבע לגלח וליטמא ואח"כ אמר הריני נזיר, אף דטומאה ותגלחת הותר מכללו לענין מת מצוה ותגלחת מצורע, עכ"ז לענין שבועה ילפינן טומאה ותגלחת מיין יעו"ש, א"כ להרמב"ן דאיכא ק"ו אם חל לבטל מצוה וכש"כ לקיים המצוה, ע"כ שפיר חל נזירות על כהן אף למ"ד דלית לי' כולל וכנ"ל. והנה לענ"ד נראה בס"ד, כי לפי הירושלמי דנזיר (פ"א) שהביאו הרמב"ן במלחמות ס"פ שבועות שתים בתרא, דמסקנא של ירושלמי דאף ר"ש מודה דלית לי' איסור חל על איסור אף באיסור כולל עכ"ז נזירות חל על יין של ערלה לחייב שתים, דנזירות דומה לנדרים, והיינו דהירושלמי סובר, דהך קרא דנפקא לן בנדרים (י"ח א') נזיר להזיר מכאן שנזירות חל על נזירות, הוא כפי שקיי"ל כשמואל שם דהיכא שאמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום חל נזירות על נזירות ופי' כפשוטו במשנה נדרי' (י"ז א') יש נדר בתוך נדר, דאף אם אמר קונם ככר זה קונם ככר זה חייב שתים, אף שהר"ן שם דחה פי' זה, עכ"ז הירושלמי סובר כפשוטו, וכיון שגלי לן קרא דנזיר להזיר דנזירות חל על נזירות אף אם נאמר דהפירוש הוא להיות מונה שתי נזירות, עכ"ז כיון דאמר בש"ס נדרים (י"ז ב') אלא היכי דמי דלא חלה שבועה על שבועה כגון דאמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים דכוותי' גבי נזירות דאמר הריני נזיר היום ואח"כ אמר הריני נזיר היום וקשיא לרב הונא מוכח דבנדר בתוך נדר חל אף כה"ג לשמואל א"כ ה"ה בנזירות שחל על איסור ערלה מחמת הפסוק נזיר להזיר, דגלי לן קרא דנזיר דומה לנדרים ואיסור חל על איסור בנזירות, נמצא דיש תרי קראי בנזיר מיין ושכר יזיר נפקא לן דנזירות חל על ביטול מצוה כגון שנשבע שאשתה, ומהך קרא דנזיר להזיר נפקא לן דנזירות חל על קיום מצוה כגון שנשבע שלא לשתות ואח"כ נדר בנזיר, ובהכי ניחא הך סוגיא דמכות (כ"ב) דמסיק הש"ס דהאי תנא לית לי' כולל, וכן לר"ל דלית לי' כולל באיסור הבא, ע"י עצמו, עכ"ז נזירות חל על כהן כיון דנפקא לן מקרא דנזיר להזיר דנזירות דמי לנדר בקיום מצוה ע"כ חל נזירות על כהן. והך תירוץ בש"ס נזיר (ד') אי בעית אימא רבי שמעון אית לי' איסור חל על איסור דפירשו התוס' דמיירי בשבועה שלא אשתה, דמשמע לרבנן דווקא מחמת כולל וכנ"ל היינו לרב הונא דנדרים (י"ז) דאית לי' דווקא הריני נזיר היום הריני נזיר למחר חל נזירות על נזירות, א"כ לדידי' לא דמי נזירות לנדרים, וכפשטא דש"ס נדרים (י"ז ב') דקאמר הש"ס לרב הונא דהך נזירות דהיום ומחר דמי לשבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבים דגבי שבועה לית לי' כולל אבל בנזירות חל ע"י כולל, ע"כ ניחא נמי הך משנה דכהן ונזיר דמכות שם. דבנזיר גלי לן קרא דחל ע"י כולל אף דסובר בשבועה שאינו חל ע"י כולל, ועכ"פ לשמואל דקיי"ל כוותי' סובר דנדר חל על נדר כפשוטו מחמת ק"ו אם חל לבטל מצוה כש"כ לקיים, כסברת הרמב"ן, ועכ"ז גבי נזירות איצטרך תרי קראי, כיון דבאמת נזירות דמי לשבועות, דאיתסר אנפשי' ולא אחפץ, וצריך קרא מיין ושכר לבטל המצוה כגון שבועה ראשונה והך קרא דנזיר להזיר לקיים המצוה וממילא לשמואל חל ב' הנזירות כגון שאמר שהריני נזיר היום הריני נזיר