תורת אליקום לד

חל על איסור ומיירי דנשבע שלא לשתות וע"כ לרבנן א"צ קרא דהוי כולל, אית לי' להרשב"א והב"י, דתירוץ השני חולק עם הראשון, בסברא זו, אם בכה"ג הוי כולל, דאל"כ הרי עכ"פ איצטרך קרא מיין ושכר יזיר לרבנן ג"כ היכא שנשבע לשתות ואח"כ אמר הריני נזיר דאם נאמר לחלק כמו שכתבנו לעיל בין נשבע לשתות לא הוי כולל, אבל בנשבע שלא לשתות הוי כולל כיון דאינו נגד השבועה רק דאין מקום לחול ואמרינן איפכא אגב שיש מקום לחול על טומאה ותגלחת חל על היין כנ"ל א"כ קשה הרי עדיין איצטרך קרא מיין ושכר לרבנן בכה"ג דנשבע לשתות א"כ מה יתן ויוסיף התירוץ השני, דהרי עכ"פ איצטרך קרא אף לרבנן בנשבע לשתות דחל הנזירות, אלא ע"כ סובר הש"ס בתירוץ השני דאף בכה"ג הוי כולל וכן בנשבע לשתות ואח"כ אמר הריני נזיר חל הנזירות מחמת כולל, דכולל חל לבטל המצוה כסברת הירושלמי, א"כ ע"כ בש"ס נזיר (מ"ד) דקאמר הש"ס דאיצטרך קרא מיין ושכר להורות יין דנזירות לא הותר מכללו, ע"כ סובר כתירוץ הראשון דבש"ס נזיר (נ"ד) דלתירוץ השני לא איצטרך כלל קרא ע"ז דהוי כולל, וכולל חל לבטל המצוה, וכיון שמוכח מהש"ס כתירוץ הראשון, דע"כ בכה"ג לא הוי כולל, מחמת הסברא הנ"ל שכל שלשה מיני נזיר קשורים זה בזה, ואין חילוק בין נשבע לשתות, או שלא לשתות א"כ לא קשה מה שהקשינו מתירוץ השני שבש"ס נזיר דמוכח דהוי כולל דהא אנן פסקינן כתירוץ הראשון בש"ס, א"כ בכה"ג לא הוי כולל, לפ"ז מתורץ כל הקושיות שהקשינו טל המחבר והוא דעל כרחך הש"ס דילן חולק עם הירושלמי דנזיר פ"א, דמסקנת הירושלמי דנזירות דומה לנדרים, ואף לר' שמעון דלית לי' כולל, עם כל זה חל נזירות על יין של ערלה, דנדרים חל על איסור, הא בש"ס דילן צריכים קרא דיין ושכר דנזירות חל על שבועה ואם איתא הא הוי כמו נדר ונדר חל על דבר מצוה בביטולו א"כ בנשבע לשתות א"צ קרא דנזירות חל, וכמש"כ התוס' שבועות (כ"ה) ד"ה חומר דאיצטרך קרא בנזיר דאוסר עצמו על היין דלא דמי לנדר, ולהירושלמי א"צ קרא דהוי כמו נדר, א"כ מבואר נגלה דש"ס דילן חולק בזה עם הירושלמי, ולפ"ז נמשך ג"כ, דהש"ס דילן חולק על הירושלמי בהא דנדרים אין חל על איסור ג"כ כפסק המחבר, והיינו דבש"ס מכות (כ"ב א') מקשה רבי זעירא לרבי מני ולחשוב כגון דאמר שבועה שלא אחרוש כו' בין בחול בין ביו"ט דחל ע"י כולל ומתרץ הש"ס דהאי תנא איסור כולל לית לי', והנה הרז"ה דקדק מהא דלא קאמר בש"ס קונם שלא אחרוש ביו"ט ש"מ דאין נדר חל על איסור, והרמב"ן במלחמות כתב דאין זה דקדוק דהמשנה שייר טובא לאוין רק דהש"ס מקשה משבועה עי"כ להגדיל תורה ויאדיר, ועיין תוס' מכות שם ד"ה מתקיף כו', ובאמת צריך להבין דברי קדשו של הרמב"ן, דבאמת אף דשייר טובא לפי הקושיות הראשונות של הש"ס עכ"ז ר"ז שהקשה לר"מ ולחשוב שבועה הו"ל להקשות מקונם שלא אחרוש ביו"ט וע"ז לא שייך תירוץ הש"ס, והנה יש להבין מה שהקשו המפרשים, דאם נאמר דהתנא סובר כמ"ד דאיסור כולל לית לי' א"כ איך קתני נזיר וכהן איך חל נזירות על כהן, וכן קשה לר"ל דסבר בשבועות (כ"ד) באיסור ע"י עצמו לא אמרינן כולל, א"כ איך קתני במשנה כהן ונזיר דהא אין איסור חל על איסור ע"י כולל באיסור הבא ע"י עצמו, והנה הגאון בש"א (סי' ס') כתב דהך קושיא דר"ז לר"מ הוא לשנויא בתרא דנזיר דס"ל דהך קרא דמיין ושכר אתי להורות דנזירות חל על שבועה א"כ ה"ה לכל דיני נזירות לטומאה ותגלחת, דחל על איסור ע"כ חל איסור נזירו' על כהן כמו דחל נזירות על איסור שבועה דיין שנשבע שלא לשתות לר"ש, ומקרא ילפינן, ואף דלית לי' איסור כולל, א"כ אתי דברי הרמב"ן כהוגן, דלתירוץ קמא דש"ס נזיר באמת י"ל דהך תנא איסור כולל אית לי' והא דלא חשיב שבועה שלא אחרוש עי"כ, דתנא ושייר טובא. וכן שייר קונם שלא אחרוש, אלא דהש"ס מקשה לשינויא בתרא דנזיר ולחשוב והייני ע"ד קושית הש"ס שבועות (כ"ד) לרבא ור"י דאית להו כולל באיסור ע"י עצמו, לחשוב במשנה דיש אוכל אכילה שבועה שלא אוכל תמרים וחלב, כן מקשה הש"ס כאן דלחשוב כולל באיסור ע"י עצמו וע"ז משני הש"ס דהך תנא לית לי' איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו כר"ל, וצ"ל דהא דכהן ונזיר דחייב שתים היינו מחמת קרא דיין ושכר כתירוץ בתרא דנזיר לפ"ז לדידן דקיי"ל כולל אף באיסור הבא ע"י עצמו כר"י ורבא, וצ"ל דהא דלא חשיב דתנא ושייר א"כ ה"ה שייר קונם שלא אחרוש ביו"ט, לפ"ז קשה להש"ס דילן דמוכח בנזיר (מ"ד) דאיצטרך קרא דמיין ושכר על הא דיין לא הותר מכללו וחל נזירות על שבועה שאשתה לפי"ז לר"ל דלית לי' כולל באיסור הבא ע"י עצמו איך קתני במשנה דנזירות חל על כהן בטומאה דאף אם נאמר דנזיר הוי כולל הא ר"ל לית לי' כולל, והך קרא דמיין ושכר צריך להיכא שנשבע שאשתה, בשלמא להירושלמי דס"ל דנזירות הוי כמו נדר ונדר חל על איסורים ניחא דלהכי חל נזירות על כהן, אבל להש"ס דילן דסובר דנזירות דמי לשבועות וכנ"ל ע"כ איצטרך קרא מיין ושכר היכא דנשבע לשתות, א"כ איך חל נזירות על כהן, לר"ל, וצ"ל כמש"כ הש"א (בסי' ס') דלר"ל דס"ל בנדה (מ"ו) דמופלא סמוך לאיש מדאורייתא נדרו נדר משכחת לי' דנדר בנזיר מופלא סמוך לאיש שיחול בעת שיביא ב' שערות דאיסור כהן ונזירות בב"א בא, אלא דזה דוחק כמש"כ בש"א, ועוד הקשה דא"כ משכחת גבי שבועה ג"כ שלא אחרוש שנשבע ברגע של הבאת ב' שערות יהי' חל השבועה והביא ב' שערות ביו"ט, אלא דזה יש לתרץ, דהש"ס לא חש לקושיא זו, דהא שייר טובא במתניתין אלא דמקשה מהך דכולל בשבועה שהוא דבר חדש להורות דכולל חל אף באיסור הבא ע"י עצמו, וכיון דמתרץ דלית לי' כולל, לא חש להך קושיא דמשכחת בב"א שבועה, ועכ"פ לר"ל לפי ש"ס דילן דנזירות דמי לשבועה ולית לי' כולל באיסור הבא ע"י עצמו ע"כ אי אפשר לתרץ הך משנה דכהן ונזיר כ"א באיסור ב"א כנ"ל, א"כ לפי"ז י"ל דהירושלמי לשיטתו דסובר דנזירות דמי לנדרים ע"כ ניחא הא דכהן ונזיר דחייב שתים מחמת דנזירות הוי כמו נדר ונדר חל על איסור, וכש"כ לר"ל דלית לי' כולל וא"צ לדחוק באיסור ב"א, א"כ ממילא מוכח דנדרים חל על איסור, והמשנה דמכות מכריח זאת, מהא דכהן ונזיר, אבל להש"ס דילן, דנזיר אינו דומה לנדרים, א"כ ע"כ לר"ל הא דכהן ונזיר דחייב שתים ע"כ מיירי באיסור ב"א, לפי"ז אדרבא ע"כ מוכח בהיפך מכח דקדוק הרז"ה מהא דלא חשיב קונם שלא אחרוש, דאין נדר חל על איסור וא"צ לדחוק דתנא ושייר כיון דבלא"ה צ"ל דהמשנה מיירי לר"ל באיסור ב"א, ונזיר לא דמי לנדר לש"ס דילן, א"כ לפ"ז אף לדידן דקיי"ל כרבי יוחנן ורבא דאמרינן כולל באיסור הבא ע"י עצמו עכ"ז התירוץ ראשון דש"ס נזיר דהילכתא כן כדמוכח בנזיר (מ"ד) סובר דבנזירות לא הוי כולל, והתירוץ ראשון חולק עם התירוץ השני וסובר דאף בלא אשתה לא הוי כולל בנזיר א"כ ע"כ הא דכהן ונזיר ע"כ הטעם משום איסור ב"א, אף לר' יוחנן, א"כ לפי"ז הדרן להך דקדוק מהא דלא קתני קונם שלא אחרוש דאין נדרים חל על איסור, וכל זה דווקא אם נאמר כהירושלמי דנדרים חלים עי"כ לבטל המצוה, א"כ חולק התירוץ הראשון עם השני בנזיר שם ולא הוי כולל, אך להרז"ה דסובר דש"ס דילן חולק עם הירושלמי בכולל לבטל המצוה, א"כ אין לעשות מחלוקת בין תירוץ ראשון לשני. מנ"ל דתירוץ ראשון סובר דליכא כולל דהא בהך דשבועה שאשתה אין כאן כולל לבטל המצוה, דלא קיי"ל כהירושלמי, אבל בשלא אשתה הוי כולל לרבי יוחנן, א"כ ניחא, הא דכהן ונזיר מחמת כולל לר"י, וע"כ צ"ל דשייר הך דשבועה עי"כ, וכמו כן שייר הך דקונם, ומנ"ל לחלוק על הירושלמי, בהא דנדר חל על איסורים, אבל אם נאמר דהש"ס סובר כהירושלמי דבכולל חל על ביטול מצוה בשוא"ת, א"כ, ע"כ מדאיצטרך קרא מיין ושכר בשביעה שאשתה ע"כ סובר דליכא כולל, מחמת הסברא דקשורים כל