תורת אליקום לג

הך קרא דלד', מהני לנזירות ג"כ, וא"כ ה"ה אם נאמר דהוי כולל כמו דמהני כולל בכל שבועה לחול על איסור או בכולל לבטל המצוה, ואין כאן ק"ו כלל, רק דהש"ס קאמר לפי האמת דאין כאן כולל וכפי שיתבאר. וע"ז משני דאמר קרא מיין ושכר כו', ועיין ש"א (בסי' ס"א הנ"ל) בהא דתירץ על קושיא שהקשה, דאיך שבועה דוחה ע"י כולל את המצוה הא הוי עשה ול"ת דישנו בשאלה, ותירץ כיון דחל ע"י כולל הוי שבועות כמו נדרים ולד' קאי ג"כ על שבועה יעו"ש א"כ ליכא ק"ו דהך קרא דלד' ממעט, וכמו בנדרים דחל על מצוה כן בשבועות ע"י כולל, א"כ הקושיא במקומה למה צריך קרא מיין ושכר בנזיר אם נאמר דהוי כולל, וכולל חל לבטל המצוה כהירושלמי. והנה בתומים (סי' ע"ג ס"ק ד') כתב היכא דאמר שבועה שאשתה ואח"כ אמר הריני נזיר לא הוי כולל דבשלמא כגון בשבועה שאוכל תאנים ואח"כ נשבע שלא אוכל תאנים וענבים חל שפיר ע"י כולל, כיון דאפשר במציאות לחול השבועה על ענבים ושבועת ענבים אינו סותר השבועה ראשונה של תאנים ועי"כ חל אף על תאנים, אבל בנזיר כיין שאמר שיהי' נזיר הרי סותר השבועה ראשונה שאמר שאשתה כיון כל מה שישתה הרי סותר נזירות, הרי אין כאן כולל כלל דכל נזיר ששותה יין אינו נזיר ואי אפשר להפריד היין מצוה מן יין רשות דהרי אם יהי' חל השבועה ראשונה שישתה יין הרי אי אפשר להיות נזיר במקצת ולומר עי"כ יהי' חל על שבועה ראשונה, אבל בתאנים וענבים, הרי אפשר לקיים שבועה ראשונה, לאכול תאנים ושלא לאכול לענבים, ואגב שחל על ענבים חל על תאנים ג"כ, אבל בנזיר אי אפשר להיות נזיר ממקצת יין ולקיים שבועה ראשונה שאשתה יין, ותיכף סותר הנזירות להשבועה ראשונה ואין כאן כולל, זה הוא תורף סברת התומי'. ובס' טעם המלך להגהות שער המלך שם. הקשה דהרי בנזיר יש כולל מחמת דנזיר אסור בטומאה ובתגלחת, וא"כ איכא שפיר כולל, על יין ג"כ, אף שנשבע שאשתה, ומכח קושיא זו ביקש לדחות לכל הגדולים ולעשות פירוש אחר בתירוץ אב"ע בש"ס נזיר, נגד הפירוש של התוס', ואינו מחוור כלל ודחוק מאד, ע"כ נראה והוא דבש"ס נזיר (י"א) קאמר הש"ס על המשנה דאמר הריני נזיר ע"מ שאהי' שותה יין ומטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולם וקאמר הש"ס דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה אף לר"ש, וכש"כ לרבנן דס"ל אפי' לא נזר אלא מחד מנהון הוי נזיר א"כ כל השלשה מינים שהנזיר אסור בהם כולם קשורים יחד ואי אפשר להפריד אחד מחבירו ע"כ לא דמי לכל כולל שאפשר להפריד ולישבע על מקצת ע"כ אמרינן עי"כ חל אף לבטל המצוה, אבל בנזירות כיון שאי אפשר להפריד ולהזיר במקצת, וכיון שאינו חל על יין דכבר נשבע לשתות הרי הנזירות סותר השבועה אם כן ממילא אינו חל על טומאה ותגלחת דהרי שלשה מינים שבנזיר קשורים יחד. ואי אפשר להפריד אחד ואינו דומה לכולל, שבועה שאוכל תאנים ואח"כ נשבע שלא אוכל תאנים וענבים דשם אפשר להפריד ולישבע על ענבים לחוד ע"כ עי"כ כולל חל לבטל את המצוה אבל בנזיר כיון שאי אפשר לחול על יין, ממילא אין כאן כולל מחמת תגלחת וטומאה דהרי אי אפשר להפריד אחד מחבירו ולהזיר במקצת, וכיון דאינו חל על יין אינו חל על תגלחת טומאה ולא הוי כולל כלל ע"כ צריך קרא מיין ושכר יזיר דנזירות חל על שבועה, וכל זה דווקא בשבועה שאשתה דהנזירות סותר השבועה, והוא לבטל המצוה ע"כ אמרינן שפיר כיון דאינו חל על היין אינו חלה על תגלחת וטומאה שקשורים יחד ולא הוי כולל כנ"ל, אבל בתירוץ אבע"א דאמר שבועה שלא אשתה ואח"כ אמר הריני נזיר דאין הנזירות לבטל השביעה הקודמת אלא דאין איסור חל על איסור אמרינן שפיר לאידך גיסא כיון דיש מקום לחול הנזירות בטומאה ותגלחת חל ג"כ על יין. כיון שאינו סותר השבועה ראשונה רק דאין מקום לחול ואין איסור חל על איסור אמרינן שפיר לרבנן דאית להו כולל, מגו דחל על תגלחת וטומאה חל על היין והוי שפיר כולל, ורק לר"ש דלית לי' כולל צריך קרא ע"ז, אבל לרבנן הוי כולל כיון דבאמת היכא דנשבע שתי שבועות שלא לאכול אם נשאל על הראשונה חל השני' כשמצא מקום לחול, וכן ג"כ בנזירות כיון שיש מקום לחול על תגלחת וטומאה עי"כ חל על יין ג"כ, אבל ברישא שנשבע לשתות כיון דהנזירות נגד השבועה אמרינן להיפך כיון דעל יין אינו חל שהוא לבטל המצוה אינו חל על טומאה ותגלחת כיון דקשורים יחד ולא דמי לכולל שחל לבטל המצוה דאפשר להפריד וכנ"ל, אבל בסיפא בתירוץ השני כיון דהוא מחמת דאין מקום לחול וכיון דמצא מקום לחול על טומאה ותגלחת עי"כ חל ג"כ על יין לרבנן דאית להו כולל והבן ההבדל בין נשבע לשתות ובין נשבע שלא לשתות, אלא דלפ"ז קשה טובא על המחבר בי"ד (סי' רט"ו סעיף ה') דפסק ע"פ תשובת הרשב"א הובא בב"י שם, דהא דנדרים חלים על דבר מצוה דיוקא במצות עשה כו' אבל בלא תעשה אינו חל בין בביטולו בין בקיומו כיצד הרי שאמר אכילת נבילה עלי אין הנדר חל עליו וה"ה לאיסור הבא ע"י עצמו כגון שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה ואח"כ אמר ככר זה עלי אינו חייב אלא אחת וכן אם אמר שבועה שלא אשתה ואח"כ אמר הריני נזיר ושתה אינו חייב אלא אחת דהיינו בל יחל דשבועה אבל דנזירות לא אא"כ נשאל על השבועה כו' עכ"ל המחבר. והנה מלבד שקשה על המחבר מירושלמי דפ"א דנדרים דסבר רבי יודן דנדרים חלים על איסורים ואין שבועה חל על איסור והביאו הרמב"ן במלחמות סוף פרק שבועות שתים בתרא, והובא בר"ן שם, ועין ביאור הגאון מוהרא"ו (ס"ק י"א) וכן סותר דברי תשובת הרשב"א שנמצא אתנו (בסי' תרט"ו) שכתב שם דנדרים חלים על שבועות משום איסור מוסיף על חפץ יעו"ש, אלא שכתב הגאון שם בנזירות ניחא דהוא נמי מיתסר גברא כמש"כ (בסי' ר"ו) עכ"ל, ולענ"ד קשה על זה הא דנזירות אינו חלים על שבועה שלש קושיות, אחד מהש"ס הנ"ל דנזיר (ג') דקאמר הש"ס אבע"א ר"ש לית לי' איסור חל על איסור דפי' התוס' דמיירי בנשבע שלא לשתות דחל הנזירות לרבנן מחמת כולל וכנ"ל, א"כ אף אם נזיר דמי לשבועה עכ"ז חל לדידן דקיי"ל כולל כרבי יוחנן אף באיסור הבא ע"י עצמו, כדפסקינן בי"ד (סי' רל"ח סעיף ו'). שנית קשה מהירושלמי דפ"א דנזיר הביאו ג"כ הרמב"ן במלחמות שם. הריני נזיר מיין של ערלה דתלוי במחלוקת ר"ש ורבנן לרבנן אמרינן כולל וחייב שתים ומסיק בירושלמי דאף לר"ש חייב דנזיר הוי כמו נדרים וחל על איסור ועל כל פנים לרבנן הוי כולל אף אם נאמר דדמי לשבועה נזיר, אם כן הוא הדין בשבועה שלא אשתה ואח"כ אמר הריני נזיר חל הנזירות ע"י כולל שכולל תגלחת וטומאה כנ"ל. שלישית קשה ממשנה מפורשת במכות (כ"ב) גבי יש חורש בתלם אחד וחייב משום שמנה לאווין וקחשיב כהן ונזיר א"כ נזירות חל על כהן מחמת איסור כולל, דכולל תגלחת ויין, וה"ה בנשבע שלא לשתות ואח"כ אמר הריני נזיר דהוי כולל תגלחת וטומאה. וכדי לישב כל הקושיות הנ"ל השלשה וגם הקושיא איך חולק על הירושלמי דסובר דנדר חל על איסורים, צריכים אנו להציע בס"ד, והוא אדרבה ע"פ הירושלמי הנ"ל דפסק הרי"ף וכל הפוסקים דשבועה חל עי"כ לבטל המצוה. וכן הש"ס דילן סובר דלא כהרז"ה, דסובר דש"ס דילן חולק על הירושלמי. מחמת דקאמר הש"ס שבועות (כ"ד) אלא הן היכא משכחת אליבא דרבי יוחנן, והרמב"ן תירץ דשאני בין שוא"ת לקום ועשה והוא ע"פ תירוץ ר"י בתוס' שם (כ"ד א') ד"ה אלא הן, א"כ קשה קושית המפרשים הא הוי כולל. ואיך קאמר הש"ס דצריך קרא מיין ושכר אף לרבנן בשבועה שאשתה ואח"כ אמר הריני נזיר דנזירות חל לבטל המצוה, הא הוי כולל, וצ"ל דבכה"ג לא הוי כולל. כיון דאין חל על יין, וטומאה ותגלחת קשורים ביין דכל שלשה מיני נזירות תלוים זה בזה, ולא דמי לכל כולל דעלמא דאפשר להפריד כנ"ל, א"כ התירוץ השני דמשני הש"ס אבע"א ר"ש לטעמי' דאית לי' אין איסור