תורת אליקום כח

אבל העיקר תלוי במה שאמר שיהי' מוחלט המשכון בעד החוב, וכן הוא בהדיא בנימוקי יוסף שם אבל אם אמר לו אם לא פרעתיך ליום פלוני יהי' משכוני שלך ואני אפרע לך חובך, בכה"ג לאו זביני הוא אלא ערבון וקנס והוי אסמכתא ועיקר הכונה בהלשונות שיהי' מוחלט בעד החוב אז הוי כמכר ואין כאן אסמכתא, א"כ ע"כ רבינו מאיר חולק על הרמב"ן וכן המחבר, דהא להרא"ש ור"מ והמחבר אף אם אמר שיהי' מוחלט, הוי אסמכתא אף במשכון ולהרמב"ן במשכון אין בו אסמכתא כיון שהחליטו בעד החוב, וכוונת התוספתא בין רע בין יפה, היינו בעת התנאי בין המשכון אינו שוה כדי החוב בין המשכון שווה יותר מדמי החוב, ולא כששוין אח"כ, ובודאי בכה"ג, בעת התנאי שלא הי' המשכון שוה כדי החוב, ונתרצה המלוה על זה כשיגיע הזמן אין יכול לחזור, ולא הוי אסמכתא במשכון, אבל אם נאמר דהוי אסמכתא במשכון א"כ אף שהגיע הזמן ואין המשכון שוה כדי החוב. אף שהתנה הלוה יכול המלוה לומר שרוצה שיסלק לו החוב וזה הוא קושית הש"ך על הרא"ש דכיון דשייך אסמכתא במשכון ג"כ המלוה א"צ לקבל המשכון שאינו שוה כדי חובו, ולהפסיד חובו, אבל להרמב"ן ניחא כיון דליכא אסמכתא במשכון צריך המלוה לקבל כשנתרצה מתחילה על זה אף שאין המשכון שוה כדי החוב והגיע הזמן בין רע בין יפה הגיע, כמבואר בתוספתא, רק אם הי' רוצה המלוה לחזור קודם הגעת הזמן אף להרמב"ן יכול לחזור כמו בכל תנאי דאם כמבואר באה"ע (סי' קמ"ב), וראיית בעל מק"ח שהביא ראי' מהש"ך (בסי' ע"ב ס"ק נ') כמו שביאר שם דכיון דהלוה התנה והוי אסמכתא לענין זה שהלוה יכול לחזור אין יכול לכוף להמלוה לקבל בחובו המשכון ולהפסיד חובו כמו כן אף במעכשיו אם המשכון שוה יותר מדמי החוב והוזל אח"כ אין יכול לכוף לקבלו כיון דהלוה הי' לו ברירה ג"כ לפדות בדמים ולא הוחלט המשכון אז להמלוה אף שהי' בתנאי מעכשיו כיון שהי' שוה אז יותר מדמי החוב ואח"כ הוזל כמו שהברירה להלוה לפדות, אין התנאי זה כ"א קנס להלוה וכל שנתברר שהוא הפסד למלוה יכול המלוה לומר אין אני חפץ בקנס שלך כ"א בדמי חובי ובאמת יש לפקפק על הראי' דאין דמיון לשם דהוי אסמכתא, רק דעיקר כוונתו, דאין להלוה שום יתרון בזה התנאי, אם נצמח הפסד להמלוה דעל אופן זה הי' התנאי הכל לטובת המלוה בשעת התנאי, ועכ"פ ברור הדבר בסברא דאם המשכון שוה יותר מהחוב אף דאמר מעכשיו אם הוזל א"צ לקבל בחובו ומה שכתב כת"ר, לענין מאי אמר מעכשיו ע"כ הוא לטובת הלוה שאם הוזל המשכון יהי' מוחלט להמלוה מעכשיו מכור לחלוטין, לענין זה אמר מעכשיו ונתרצה המלוה ע"ז, נלענ"ד שהדין עם המחברים הנ"ל, ונחזי אנן לכל השיטות, לשיטת המחבר (בסי' ע"ג) שחולק על הרמב"ן, דאף במשכון שייך אסמכתא, וכן פסק המחבר כאן בא"ח (סי' תמ"א) דאף אם הגיע הזמן קודם הפסח צ"ל מעכשיו דהוי אסמכתא עיין מ"א (ס"ק א') וכן בביאור הגאון (ס"ק א'), א"כ צ"ל מעכשיו לטובת המלוה כדי שילוה לו על משכון זה ולא יוכל לחזור מתנאי שלו דהוי אסמכתא, וכן אף לשיטת הרמב"ן דבמשכון מטלטלין לא שייך אסמכתא עכ"ז בישראל מעכו"ם כיון דלא קנה משכון שייך אסמכתא דהא טעם הרמב"ן כיון דבע"ח קונה משכון ובעכו"ם לא שייך זה, ואף לשיטת הראב"ד דאין אסמכתא בעכו"ם, עכ"ז צ"ל מעכשיו, דלא יכול לחזור מזה קודם הגיע הזמן כמו בכל תנאי דאם דיכול לבטל התנאי כמבואר באה"ע (סי' קמ"ב הנ"ל), א"כ ה"ה בישראל מישראל אף לשיטת הרמב"ן דלא שייך אסמכתא במשכון מטלטלין עכ"ז אינו מכור כ"א כשהגיע הזמן והוי תנאי דאם דיכול הלוה לחזור קודם הגיע הזמן על כן אמר מעכשיו הכל לטובת המלוה בכדי להבטיחו על החוב שיהא בטוח שאם לא יסלק לו לזמן יהי' המשכון מוחלט להמלוה אף ששוה כפלי כפלים מהחוב, א"כ אדרבה התנאי הכל לטובת המלוה וכל שהוזל המשכון אח"כ אין יכול לכופו לקבלו כפסק בעל מק"ח והא דקתני בתוספתא בין רע בין יפה הגיע היינו שהי' בשעת התנאי רע אינו שוה כדי החוב בכה"ג בודאי הגיע וכן במעכשיו אם לא פדה הלוה צריך המלוה לקבל בע"כ, ובכה"ג אין יכול לבטל התנאי כיון שהוא לטובת הלוה ואמר מעכשיו, אבל כל ששוה המשכון יותר מדמי חובו ואמר מעכשיו אין יכול לכופו כשהוזל, ובהכי ניחא דהא דמשמע מרש"י גבי הגעתיך דעובר בפסח, ותמה הצל"ח על המ"א (בס"ק ד') דמשמע מרש"י דעובר בפסח דילמא לא יפדה העכו"ם יעו"ש, ולענ"ד נראה דהמ"א הוכיח מלשון המשנה דקתני אחר הפסח אסור בהנאה, ולמה לא קתני הדין דצריך לבער בפסח, ובלשון הברייתא קתני סתם אסור בהנאה ולא קתני אחר הפסח ע"כ הוכרח רש"י לפרש דאף בפסח אסור, וכדי שלא יקשו הדקדוקים של המשנה והברייתא אהדדי, ע"כ נאמר ששני הדינים אמת, במשנה מיירי דהמשכון שוה יותר מדמי החוב, א"כ התנאי הכל לטובת המלוה ויכול לומר התקבלתי ולבטל התנאי, למחול המותר ולקבל המשכון בתורת גוביינא, ואז אין עובר בפסח כדין השני של המק"ח ויד אפרים, וכל שהתנאי לטובת המלוה לחוד אף במעכשיו יכול למחול ולבטל קודם הגיע זמ"פ כמבואר באה"ע (סי' קמ"ד) בב"ש בסופו, ע"כ אינו מחויב לבער בפסח רק אם הגיע זמ"פ וקבל המשכון בעד חובו לחלוטין הרי הוא מכור לו למפרע ועובר עליו למפרע, ובזה איירי המשנה ובברייתא איירי דהמשכון אינו שוה כדי החוב וקבל המלוה בעד כל חובו ואמר מעכשיו א"כ אינו יכול לחזור מתנאי ע"כ עובר בכל ענין למפרע וצריך לבער קודם הפסח אולי לא יפדה הנכרי כיון דהתנאי הוא לטובת הלוה אם כן בע"כ נקנה המשכון לישראל ותלוי הכל אם יפדה הנכרי ע"כ צריך לבער הישראל דילמא לא יפדה הנכרי אבל כל שהמשכון שוה יותר מהחוב והתנאי הוא לטובת המלוה לחוד אף במעכשיו יכול המלוה לומר הריני כאילו נתקבלתי ויגבה מדמי המשכון בעד חובו לחוד בתורת גוביינא, ואין כאן מכר כלל, ע"כ קתני במשנה אחר הפסח אסור בהנאה ויצא כאור נוגה שני הדינים של המחברים הנ"ל (בסי' תמ"א הוא אמת) וכש"כ שגם המ"א מסייע להם ואין מדברי רש"י סתירה כלל כנ"ל וכדאי הם הגאונים המחברים לסמוך עליהם לכתחילה והנלע"ד כתבתי. אמת תכון, שברור הדבר במשכון מטלטלים לדעת הרמב"ן אם אמר אם לא אפרע לך לזמן פלוני יהי' מוחלט המשכון בעד החוב א"צ לומר אין לך עלי ולא לי עליך רק עיקר הטעם משום דבע"ח קונה משכון אף בשעת הלואה והוי כמעכשיו ונקנה לו למפרע ואין כאן אסמכתא, ואעידה לי עדים נאמנים, הלא המה הסמ"ג והעיטור ה "ן וה"ה, שהסמ"ג (בעשין פ"ג) והעיטור שהביאו הש"ך (בס"ק נ' בסי' ע"ג) וכן ה"ה (בפי"א מהל' מכירה) שכתב בשם הרמב"ן במשכון מטלטלים שא"ל אם לא נתתי לך מכאן עד יום פלוני הרי הוא שלך כתב הרי הוא שלו וכן מפורש בתוספתא עכ"ל, א"כ מבואר שא"צ שיאמר לשונות אלו אין לך עלי כו', וכן הר"ן בפסחים על משנה עכו"ם שהלוה לישראל ע"ח כתב דאיירי דהגיע זמן אחר הפסח אבל אם הגיע זמן קודם הפסח א"צ למעכשיו, דבמשכון ליכא דין אסמכתא, שהמלוה את חבירו ע"מ, ואמר לו אם לא פרעתיך עד יום פלוני משכוני מחול לך הגיע המשכון אע"ג דלא אמר מעכשיו והכי איתא בתוספתא וכתבתי בפ' הזהב וטעמא דמילתא דבע"ח קונה משכון, ל"ש משכון בשעת הלואה ל"ש משכון שלא בשעת הלואה הילכך כשהגיע זמן קודם פסח לא היו צריכים לאוקמא דאמר מעכשיו, אף שלכאורה דברי ר"ן אלו תמוהים דהא עכו"ם מישראל וכן להיפך ישראל מעכו"ם לא קני משכון, אלא דכוונתו כיון דבישראל מישראל קונה במשכון מטלטלים למפרע עכ"פ בעכו"ם מישראל כשהגיע הזמן קודם הפסח קנה אבל עכ"פ מבואר בדברי הר"ן בישראל מישראל שקונה משכון א"צ לומר רק אם לא אפרע לזמן פלוני יהי' מוחלט המשכון בעד החוב, וא"צ לומר אין לי עליך וכל הני רבוותא יסודם מהתוספתא ואיך יחלקו על