תורת אליקום כג

דביאר דאף דלא קבל אחריות אפ"ה אינו עובר מדאורייתא כיון שהוא בבית א"י, רק מדרבנן חייב לבערו כמו שהוכיח הר"ן מהך סיפא דברייתא, אבל א"י שהלוה לישראל ע"ח אחר הפסח ד"ה עובר דמיירי בהרהין בלא מעכשיו וא"כ י"ל הא דחמץ מפקיע מידי שיעבוד מיירי בהרהינו אצל א"י בלא מעכשיו דאינו חייב לבער אלא מדרבנן, ובכה"ג הוי שעבוד דרבנן עכ"פ אף שמדאורייתא אינו קונה משכון עכ"ז מדרבנן הוא ת"י ואינו מחוסר גוביינא, ואעפ"כ איסור חמץ מפקיע מידי שעבוד דרבנן, והאיסור הוא דרבנן ג"כ כיון שהוא בבית א"י וכנ"ל, אבל היכא שאינו בבית א"י אע"פ שהוא אפותקי לא"י כיון דהחמץ בבית ישראל לא שייך כאן לומר דחמץ מפקיע מידי שעבוד דהא אין כאן שעבוד מדאורייתא כיון שאינו קונה משכון כש"כ שעבוד אין כאן כש"כ הרמב"ן, וכיון שהוא בבית ישראל מחויב לבער מדאורייתא, ומדאורייתא אין שיעבוד כלל, ולא שייך לומר דחמץ מפקיע מידי שעבוד דהא אין כאן שיעבוד כלל. אבל כשהרהינו אצל א"י כיון דמדאורייתא אינו עובר שייך שיעבוד עכ"פ מדרבנן, וע"ז אמר רבא דחמץ מפקיע מידי שיעבוד ומדרבנן עובר, ואין להקשות לפי שיטת רש"י דאפותקי מפורש הוי כמו מעכשיו, א"כ מאי מקשה הש"ס לרבא נהי נמי דהרהינו אצלו הא אמרת א"י מישראל לא קנה משכון ומתרץ הש"ס רישא דמתניתין במעכשיו, ולפי שיטת רש"י לוקי באפותקי ובהרהינו אצלו דהוי תרווייהו, מעכשיו והרהינו, דגם רש"י בכתובות (נ"ט) מתרץ על הך דחמץ מפקיע משעבוד דאיירי באפותקי דהמשנה איירי בהרהינו אצלו, ע"כ מותר בהנאה, ולמה לא מתרץ הש"ס כן כאן, וא"צ לאוקמתא חדשה מעכשיו עד דצריך ראי' ע"ז מהברייתא דא"י שהרהין פת פורני אצל ישראל אינו עובר ואם אמר הגעתיך עובר, דהיינו מעכשיו. אך תירוץ לדבר זה למדנו מדברי הרמב"ן ז"ל שם וממילא מתורץ הא דצריך הש"ס ראי' מהברייתא דפת פורני לחלק בין מעכשיו דכבר דקדק הפ"י דמאי אולמי' דהברייתא מן ההכרח של הש"ס, דאל"כ קשה המשנה והברייתא דלעיל אהדדי, והיינו דהא דקאמר בש"ס במעכשיו אין הכונה ששעבד לו מעכשיו דמה יוסיף תת כח השעבוד מעכשיו כיון דאיכא טעם דאילו הוי לי' זוזי הוי מסלק לי' אשתכח דהשתא קא קני לרבא, אלא דהפירוש מעכשיו שמכר לו מעכשיו על תנאי כמבואר ברמב"ן, ומכר לו מעכשיו בעד המעות שקבל אלא דבעינן הרהינו ג"כ דא"י לא קנה בכסף וצריך משיכה ג"כ, א"כ לא קשה דלוקמא באפותקי והרהינו אצלו, דאף דאפותקי הוי מעכשיו הוי רק שיעבוד מעכשיו וזה לא מהני לרבא ע"כ מוקי הש"ס דאמר לו מעכשיו דקנה מעכשיו וצריך תרווייהו הרהינו ומעכשיו לקנות במשיכה, ובזה מדוקדק דקאמר בש"ס ומנא תימרא דשני לי' בין היכא דאמר מעכשיו ובין היכא דלא אמר לו כו', והיינו מנ"ל לחלק במעכשיו באפותקי מפורש דבעינן דווקא מעכשיו לקנין גמור וע"ז מביא ראי' מלשון הברייתא דפת פורני דקתני סיפא אם אמר לו הגעתיך היינו שמעכשיו מכר לו מהני ובין ישראל מא"י או להיפך א"י מישראל אינו קונה אלא במשיכה כמבואר בש"ך ח"מ (סי' קצ"ד ס"ק א') ובש"ך י"ד (סי' ש"ך ס"ק ח'), ע"כ צריך תרווייהו הרהינו ומעכשיו בין ברישא בין בסיפא דמשנה, ובהכי ניחא דברי הרא"ש ז"ל שכתב ראי' דלא כהרמב"ם דאם הגיע זמן קודם הפסח לא בעינן מעכשיו והיכא דאמר מעכשיו אף דהגיע הזמן אחר הפסח מותר בהנאה הא דקאמר בש"ס לאביי אא"ב למפרע הוא גובה משו"ה מותר בהנאה דברשות א"י קאי אלמא אע"ג דבבית ישראל קאי כיון שאין אחריות על ישראל אמרינן למפרע הוא גובה, וכש"כ לרבא דאמר לי' בהדיא קנה לך מעכשיו דאשתכח דלמפרע הי' קנה קנין גמור לא"י עכ"ל, וקשה כיון דאין באחריות ישראל למה צריך כלל הרהינו הי' די במעכשיו לחוד לרבא, כמו לאביי דלמפרע הוא גובה בסתם לרבא במעכשיו מפורש לא גרע אלא דעיקר טעם דבעינן הרהינו ג"כ שיקנה העכו"ם במשיכה כמש"כ הרמב"ן, אבל לאביי מחמת שיעבוד למפרע גובה א"צ להרהינו כלל, דהא השיעבוד למפרע הוא, ועיקר ראית הרא"ש דלא גרע קנין מעכשיו משעבוד למפרע לאביי, וראיתי בצל"ח, שהקשה מאי מקשה הש"ס לרבא אא"ב למפרע הוא גובה ברשות א"י קאי, דמשמע אם רבא הי' סבר למפרע גובה הי' ניחא, והלא במטלטלים דסבר רבא כר' יוחנן דמעות קונות בישראל א"כ בא"י במשיכה א"כ אם לא הרהינו הא לא משך ולא עדיף מאם היה מוכר לו במכירה חלוטה וא"י לא משך דלא קנה, וכן שם בפיסקא לימא כתנאי מתרץ ע"ד סברא זאת קושית התוס' ד"ה אלא הב"ע לאביי ואליבא דר"ש יעו"ש, ולענ"ד אין נראה סברתו דמדמה שיעבוד למכר, דיש לומר לאביי דס"ל למפרע הוא גובה מפאת השיעבוד הקודם, עדיף שיעבוד ממכר ואף דבמכר בעינן משיכה בא"י בשעבוד הגבי' שלבסוף קונה למפרע בעבור החוב לכ"ע, תדע דלאביי דס"ל בבכורות (י"ג) בישראל במשיכה כמש"כ הצל"ח שם ואעפ"כ סבר למפרע הוא גובה אף אם גבה מטלטלים או מעות, ואף דבש"ס מבואר במטלטלים לא אמרינן למפרע הוא גובה היינו משום דמטלטלים לאו בר שעבוד הוא, אבל, אם נאמר דמשתעבד אין חילוק בין מטלטלים לקרקע ואם איתא לאביי בלא"ה במטלטלים לא שייך שיעבוד למפרע לאביי כיון דבעינן משיכה בישראל לאביי, וע"כ צ"ל דשיעבוד עדיף מקנין וא"צ משיכה וכן מבואר בהדיא בש"ס ב"ב (קנ"ד א') לענין דאקני אף דקיי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל משתעבד דבר שלא בא לעולם ועיין תוס' שם ד"ה דאקני, ועיין ח"מ (סי' קי"ב סעיף א') ובש"ך (ס"ק ב') א"כ ה"ה שעבוד למפרע אף דגבה אח"כ עכ"ז למפרע הוא נקנה לו, מפאת השיעבוד אף במטלטלים דבעינן משיכה בא"י דשיעבוד עדיף מקנין, וכן לרב נחמן דס"ל ב"ב (קכ"ה) בין גבה קרקע בין גבה מעות יש לו להבכור פי שנים וכן לרבי דס"ל כן ולא הוי ראוי וע"כ דחשבינן כגבוי למפרע ולא הוי ראוי אף דבמעות לא שייך קנין שיקנה לו עבור מעות שנתן, וע"כ דהשעבוד אלים ממכר א"כ ה"ה בא"י אף דבעינן משיכה עכ"ז כיון דהשעבוד למפרע נקנה לו ע"י שעבוד למפרע כשגבה אח"כ ושעבוד אלים ממכר א"כ אם נאמר למפרע הוא גובה אף דגבה אח"כ ומשך אח"כ נקנה לו מתורת שעבוד למפרע, אבל למאן דסבר מכאן ולהבא הוא גובה בעינן קנין גמור ובעינן מעכשיו והרהינו ויקנה לו במשיכה וכנ"ל, ולפי דברי הרמב"ן הנ"ל יתפרש על נכון בס"ד דברי הר"ן דנתקשו רבים וגדולים שכתב להוכיח דלא כהרמב"ם ור' אפרים דס"ל דהגיע זמן קודם הפסח אז מהני מעכשיו והרהינו אבל הגיע זמן אחר הפסח אסור בהנאה, והוכיח הר"ן דע"כ דאמר לי' מעכשיו הוי כמכור משעה ראשונה לא"י דאל"כ למה לי' כלל מעכשיו וכי תימא דאי לא אמר לי' מעכשיו הוי אסמכתא אפי' הגיע זמן קודם הפסח ולא קני דבכה"ג ליכא אסמכתא במשכון שהמלוה את חבירו על המשכון וא"ל אם לא פרעתיך עד יום פלוני משכוני מחול לך הגיע המשכון אע"ג דלא אמר לי' מעכשיו וטעמא דמילתא משום דבע"ח קונה משכון כנ"ל, והתמי' מבואר זה דוקא בישראל מישראל אבל א"י מישראל אינו קונה משכון, א"כ נדחה ראיתו לכאורה, אך באמת כוונת הר"ן ז"ל לשלול הפירוש מעכשיו דאין הכונה דשעבד לו מעכשיו, רק הכונה דמכר לו מעכשיו, והוא דע"כ הרמב"ם מודה במעכשיו והרהינו דקנה במעות ובמשיכה על תנאי דהוי מכר גמור על תנאי, ומהני, אלא דהרמב"ם מפרש בש"ס מעכשיו בשעבד לו מעכשיו ומטעם אסמכתא, וע"כ לא מהני כ"א שבא זמנו קודם פסח אבל אחה"פ לא מהני לרבא דסבר מכאן ולהבא גובה דהרי שייך סברתו אם היה לו זוזי הוי מסלק לי' ע"כ אינו נקנה כ"א מעת הגעת הזמן ובא הר"ן ז"ל לשלול פירוש זה דע"כ הפירוש בש"ס מעכשיו מכר לו על תנאי ע"כ מהני אף דהגיע זמן אחר הפסח דמכירה גמורה על תנאי הוא. והכריח הר"ן פרושו דאל"כ לא צריך מעכשיו כלל לענין שעבוד לסלק אסמכתא, והוא דהר"ן