תורת אליקום כב

דבכה"ג במכר גובה הבע"ח ממנו, ע"כ לא קחשיב מכר, ואפשר לקושיא זו רמז הגאון מוהר"י ברלין ז"ל בב"ב ובערכין בציונו שם יעו"ש, אבל תירוץ לסתירת התוס' נלע"ד ברור בס"ד, והוא דשיטות חלוקות הן ר"ת ור"י ז"ל, והוא ע"פ המבואר בתוס' ב"ק (ל"ג ב') ד"ה משום דר"ת מפרש דבכל קדושת מטלטלים מפקעת מידי שיעבוד ואפי' קדושת דמים, א"כ לפ"ז הא דאמרינן דהקדש מפקיע מידי שיעבוד דווקא קדושת הגוף כמו שפירש רש"י בכמה מקומות בפסחים בסוגין ובכתובות (נ"ט) ובשארי מקומות, ע"כ מיירי בשיעבוד מטלטלים אג"ק, וזה הוא סברת התוספות ב"ב (מ"ד) ובערכין שם, אבל שיטת ר"י דאף במטלטלים דווקא קדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד אבל קדושת דמים לא מפקיע מידי שיעבוד א"כ ע"כ מיירי באפותקי סתם וקדושת הגוף ומכר שווים הם ע"כ הקשו שפיר בתוס' גיטין (מ') הא דלא חשיב מכר ג"כ ותירצו דהתם משום דלית לי' קלא, אבל בהקדש קדושת דמים דלא שייך הך טעמא לא חל כלל ההקדש וזה הוא שיטת ר"י דחולק על ר"ת וסובר דאף במטלטלים דווקא קדושת הגוף מפקיע מידי שיעבוד, אבל קדושת דמים בין קרקע ובין מטלטלים אינו חל ההקדש וא"צ פדיון אלא משום דר' אבהו כמש"כ תוס' ערכין ד"ה משום בסופו, והנה יש להבין בתוס' ערכין שם דכתבו דאין להוכיח מהא דפירש רש"י אהא דאמר רבא עשה שורו אפותקי והקדישו דאין בע"ח גובה ממנו דדוקא קדושת הגוף הוא דמפקיע מידי שיעבוד אבל קדושת דמים לא דמשמע אפילו מטלטלין אין הקדש חל אם הוא קדושת דמים כנ"ל דאפשר להעמידה כגון שהקנה מטלטלים אג"ק יעו"ש, דאם מיירי רש"י דהקנה מטלטלי' אג"ק א"כ למה לרש"י כלל לאוקמי באפותקי כיון דמיירי במטלטלים אג"ק מה יוסיף ענין אפותקי לזה, וצ"ל כיון דפלוגתא הוא אם שעבודא דאורייתא או דרבנן כמבואר בסוף ב"ב, ולפי פי' רשב"ם אף במיני' דידי' איכא פלוגתי' א"כ אם נאמר שעבוד דרבנן ומדאורייתא אין שום שעבוד לבע"ח על נכסים שלו כ"א מחמת פריעת בע"ח מצוה, א"כ הך דין דהקדש מפקיע מידי שיעבוד איך שייך למ"ד שעבודא לאו דאורייתא, ואף דרבא סובר שעבודא דאורייתא כמש"כ תוס' גיטין (נ') וכפי שיתבאר בס"ד לקמן, עכ"ז על הך דין דהקדש מפקיע מידי שיעבוד אין חולק ולכ"ע הוא, א"כ למ"ד שעבודא לאו דאורייתא, למה לי' מחמת דהקדש מפקיע מידי שיעבוד הלא בלא"ה אין שיעבוד מדאורייתא, א"כ ההקדש קדושת הגוף חל ממילא, ע"כ פירש רש"י דמיירי באפותקי מפורש ובכה"ג איכא שיעבוד מדאורייתא לכ"ע, וע"ז אמרינן דהקדש מפקיע מידי שיעבוד, אלא דע"ז קשה הא מטלטלים אין כאן שיעבוד כלל, וע"ז כתבו דמיירי במטלטלים אג"ק, א"כ צריך תרווייהו באפותקי וגם להקנות מטלטלים אג"ק, ובזה נדחה ראית הגאון בתומים (סי' קי"ז ס"ק ו') דהוכיח מרש"י דפירש הא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד דמיירי באפותקי דלית לי' הך שיטה דמיירי במטלטלים אג"ק, דאל"כ למה לי' אפותקי לוקמא כפשוטו במטלטלים אג"ק והקנה לו השור והקדישו קדושת הגוף והקדש מפקיע מידי שיעבוד, ומכח זה הכריח דרש"י סבר דקדושת דמים לא חל על מטלטלים ואף דבעשה שורו אפותקי ומכרו אין בע"ח גובה ממנו בהקדיש קדושת דמים אינו חל דליכא פסידא להקדש ולא הוי כמו מכר, והוי כמו מתנה יעו"ש ולפי הנ"ל אין הכרח מרש"י די"ל דמיירי בשעבוד מטלטלים אג"ק וצריך לאפותקי להעמיד ג"כ אליבא דמ"ד שעבודא לאו דאורייתא דבכה"ג באפותקי הוי שעבוד דאורייתא לכ"ע, וע"כ מוכרח כן לפרש דברי התוס' ערכין כנ"ל, והנה הגאון בתומים (בס"ק הנ"ל) כתב, דלפי מה שכתבו התוס' כתובות (מ"ט) ד"ה הוא ואשתו הא דתנן עשה שורו אפותקי ומכרו אין בע"ח גובה דוקא מכרו אבל נתנו במתנה גובה וכן בתוס' ב"ק (ק"ט) ד"ה לוה, א"כ הקדש קדושת דמים ג"כ הוי כמו מתנה ע"כ אין הקדש חל על אפותקי לחוד, וא"צ לאוקמי במטלטלים אג"ק יעו"ש, א"כ י"ל דהתוס' גיטין (מ') אזיל בשיטה זו, והוא שיטת ר"י, אבל ר"ת סובר דבכל קדושת מטלטלים מפקיע מידי שיעבוד אפי' קדושת דמים ולדידי' צריך לאוקמי במטלטלים אג"ק, א"כ לפ"ז הבעה"ת והריטב"א ותוספות ב"ב (מ"ד) ותוספות ערכין (כ"ג) והטור כולם סוברים דהא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד מיירי במטלטלים אג"ק, לבד תוספות גיטין (מ') סוברים דמיירי באפותקי סתם, וכן תוספות כתובות (מ"ט), לפי מה שכתב התומים, א"כ לפי רוב הפוסקים מיירי במטלטלי' אג"ק, א"כ הא דהקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שיעבוד, מיירי במטלטלים אג"ק, וכן חמץ מיירי ג"כ במטלטלים אג"ק, דאין שייך שיעבוד באינו ישראל רק דמיירי באפותקי וגם הקנה מטלטלים אג"ק, וזה הוא תירוץ הרמב"ן דמיירי בחמץ באקני' במטלטלים אג"ק, וע"ז קאמר הש"ס אא"ב למפרע הוא גובה ע"כ מותר בהנאה, וע"ז מתרץ הש"ס אליבא דרבא דמיירי בהרהינו ואז אין חמץ מפקיע מידי שיעבוד, וכדמסיק בש"ס בהרהינו ומעכשיו, ועכ"פ חמץ דומי' דהקדש מיירי באקני' מטלטלים אג"ק, ע"כ לאביי למפרע הוא גובה דהוי כמו קרקע, א"כ מוכח מהרמב"ן דסובר ג"כ כשיטת הבעה"ת דהך דהקדש מיירי במטלטלים אג"ק ולא באפותקי סתם, כשיטת הטור, וחמץ דומיא דהקדש הוא, אבל אם נאמר דסבר כפשטא באפותקי סתם וכשיטת תוס' גיטין (מ') א"כ קשה מאוד לדחוק המשנה דחמץ במטלטלים אג"ק. נחזור לברר בס"ד שיטת הרמב"ן, כפי שמבואר במלחמות סובר דבמטלטלים אין חילוק בין אביי לרבא, כיון דליכא שעבוד במטלטלים, ובין לאביי ובין לרבא בעינן בחמץ הרהינו ומעכשיו למסקנא נמצא לפ"ז נתבאר שלש שיטות לשיטת התוס' לאביי בחמץ לא בעינן הרהינו כלל, ולשיטת ר"ח ובעל העיטור וכן צדדנו שיטת רש"י בעינן לאביי הרהינו או אפותקי מפורש, ולרבא בעינן הרהינו ומעכשיו, ולשיט' הרמב"ן בין לאביי ובין לרבא בעינן תרויהו הרהינו ומעכשיו, עוד כתב הרמב"ן שם, די"ל כיון דמדאוריתא אין חילוק בין מטלטלים לקרקע, א"כ אין חילוק בין מטלטלי' לקרקע לענין חמץ, אלא דעיקר תלי' בזה, לפי הרישא דבריתא דישראל שהלוה לא"י ע"ח דפליגי ת"ק ור"מ, ולת"ק אינו עובר דישראל מא"י לא קנה משכון, א"כ לא נשתעבד ג"כ ולא שייך למפרע גובה כיון דמשכון לא קנה כש"כ דשעבוד אינו, ור"מ סבר דקונה משכון, א"כ גם שעבוד יש, ע"כ עובר עליו לאביי אף בלא הרהינו מחמת דלמפרע גובה אבל בסיפא דד"ה א"י מישראל לא קנה משכון א"כ כש"כ שעבוד אינו לאביי ע"כ עובר עליו, ולאביי אין חילוק בין הרהינו ללא הרהינו אלא דבמקום דלא קנה משכון כש"כ שעבוד אינו, ע"כ צריך לאוקמי המשנה בהרהינו ומעכשיו דבין לאביי ובין לרבא, בין ברישא בין בסיפא, דבין א"י מישראל, ולהיפך ישראל מא"י לא קנה משכון ע"כ שעבוד אינו אף לאביי וצריך דווקא הרהינו ומעכשיו והמשנה אתי כת"ק דברייתא ודלא כר"מ, ועיקר טעם דלא שייך שיעבוד לאביי כיון דמשכון לא קנה כש"כ שעבוד אינו, וגם הך ברייתא דישראל שהרהין פת פורני יתפרש לאביי כמו לרבא הכל מחמת דאין כאן שיעבוד וכנ"ל, ויתישב לפ"ז כל קושית התוס' ד"ה אלא הב"ע שהרהינו אצלו וגם מבריתא דפת פורני ואין חילוק בין אביי לרבא, וקשה לפי שיטה זו, דכיון דלא קנה משכון כש"כ שיעבוד אינו א"כ הך דין דחמץ מפקיע מידי שיעבוד בין לאביי ובין לרבא דהא מיירי בא"י שהלוה לישראל דאין כאן שעבוד לכ"ע, ולמה לן טעם דחמץ מפקיע מידי שעבוד הא מדאורייתא אין כאן שעבוד כלל, בשלמא לרש"י דפירש באפותקי וס"ל דבכה"ג יש שעבוד מדאורייתא אבל להרמב"ן דתלי הדבר כיון דלא קנה משכון א"כ כש"כ שעבוד אינו ומה יוסיף תת אפותקי בזה, דהא לא עדיף, ממשכונו בידו, וצ"ע דהרמב"ן לשיטתו דסובר היכא שהחמץ בבית א"י אין הישראל עובר מדאורייתא ויליף לי' במכילתא מקרא כמש"כ הר"ן בשמו בפ"ק דפסחים ועיין שו"ת להגאון ש"א (בסי' פ"ג)