תורת אליקום כא

מפורש דברי רש"י כתובות (נ"ט ב') ד"ה חמץ שפירש עשה חמצו אפותקי לא"י והגיע הפסח איסור חמץ מפקיע משיעבוד א"י ונאסר בהנאה והא דתנן א"י שהלוה לישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה אוקמינא לה התם כשהרהינו אצלו שמסרו בידו משכון עכ"ל רש"י, וע"כ הפירוש ברש"י דאפותקי הוי כמו מעכשיו דהא מתרץ המשנה דידן דמוקמינן בשהרהינו אצלו ומפורש בש"ס במעכשיו ג"כ, א"כ הא דחמץ מפקיע משעבוד מיירי באפותקי מפורש דהוי מעכשיו ולא מהני כ"א כשהרהינו אצלו ג"כ

והנה בבעה"ת (שער מ"ג חלק ד') כתב בעל העיטור בשם ר"ח, דפלוגתא דאביי ורבא דסוגין, דווקא בהמשכון ביד הבע"ח, אבל אי ליתא בידו אף לאביי לא אמרינן למפרע גובה והקשה הגדולי תרומה מהסוגיא דקאמר הש"ס על רישא דמתניתין אא"ב למפרע הוא גובה להכי הוא מותר בהנאה ומוקי הש"ס כשהרהינו אצלו אליבא דרבא ואם איתא אף לאביי בעינן הרהינו אצלו ובלא"ה לא אמרינן למפרע הוא גובה והניח בצ"ע, ובתומים (סי' ק"ג, סק"ה) תירץ דלשיטת ר"ח אין הפירוש הרהינו אצלו שמשכנו אצלו רק הרהינו פרושו דא"ל אם לא אפדה קנה מעכשיו וה"ל מעכשיו ומשכנו אצלו דבזה לכ"ע אינו עובר אבל לאביי מיירי בלא מעכשיו דלמפרע הוא גובה אבל המשכון ת"י הא"י, יעו"ש ולא הבנתי דברי קדשו, דהוא נגד הסוגיא, דמקשה הש"ס (בדף ל"א ב') על רישא דמתניתין א"י שהלוה לישראל ע"ח, אחר הפסח מותר בהנאה נהי נמי דהרהינו אצלו הא אמרת א"י מישראל לא קנה ומתרץ דא"ל מעכשיו א"כ מוכח בבירור דהרהינו לא הוי כ"א משכנו בידו בלא מעכשיו וכן הברייתא א"י שהרהין אצל ישראל אינו עובר ואם אמר לו הגעתיך עובר ש"מ דהרהין הוי בלא מעכשיו א"כ קושית גי"ת במקומו עומד מדמתרץ הש"ס (בדף ל"א א'), אליבא דרבא שהרהין אצלו מכלל דלאביי מיירי באין משכונו בידו כלל, וקשה לשיטת ר"ח ובטל העיטור דס"ל דאף לאביי בעינן משכונו בידו, וצ"ל לתרץ קושית הגי"ת דבאמת בה"א דסבר הש"ס דלרבא מהני הרהין לחוד, בלא מעכשיו י"ל דלאביי מעלינן חד דרגא דאף בלא הרהין אמרינן למפרע הוא גובה, אבל לפי המסקנא דבעינן תרווייהו הרהין ומעכשיו לרבא א"כ אמרינן לאביי דהרהין לחוד סגי אבל בלא"ה לא אמרינן למפרע הוא גובה כשיטת ר"ח ובעל העיטור אליבא דמסקנא, ובהכי ניחא לפרש דברי רש"י ז"ל במתני' שפירש בהרהין לחוד, דרש"י סובר כשיטת ר"ח ובעה"ע דאף לאביי בעינן הרהין ע"כ פירש במתניתין סתם הרהינו אצלו אליבא דכ"ע, אלא דלרבא בעינן מעכשיו ג"כ, ובזה לא נחית רש"י במתני' כיון דלכ"ע בעינן הרהין לפי המסקנא, והוא ע"ד פ"י ולא כדרכו דסובר מחמת דאביי סובר דחמץ מפקיע מידי שיעבוד, ורש"י חולק על התוס' גיטין (מ') כמש"כ הצל"ח, רק דעיקר פלוגתא דאביי ורבא בכל מקום מיירי במשכונו אצלו כשיטת ר"ח ובעה"ע, וכנ"ל לפי המסקנא, ואפשר לומר דטעם של ר"ח ובעה"ע דהוכיחו דלאביי בעינן דווקא שמשכונו בידו, והוא דקשה להו לפי המסקנא דבעינן לרבא הרהינו ומעכשיו וכיון דלאביי דסובר למפרע הוא גובה אי אמרת שהחמץ הוא בבית ישראל רק שאין אחריות על הישראל אעפ"כ אינו עובר א"כ עכ"פ לרבא במעכשיו מפורש ואין אחריות על הישראל לא מהני ובעינן דווקא הרהינו ג"כ, והלא עכ"פ מעכשיו מפורש לרבא לא גרע מסתם למפרע הוא גובה אליבא דאביי כמו דנתקשו רבים וגדולים בדברי הרא"ש ז"ל בזה אבל לפי הנ"ל ניחא דבאמת לפי המסקנא בעינן לאביי הרהינו אצלו א"כ לרבא בעינן תרווייהו מעכשיו והרהינו וכמו שלאביי דלמפרע הוא גובה בעינן הרהינו כן לרבא היכא דפירש מעכשיו בעינן הרהינו לפי שיטתם וכנ"ל. והנה לפי שיטת ר"ח ובעה"ע וכן פרשנו שיטת רש"י ניחא בסוגיא, לאביי דס"ל למפרע הוא גובה ודווקא בקרקע אבל במטלטלים לא כדמוכח בש"ס דקאמר כל היכא דאקדש לוה וזבין לוה כ"ע לא פליגי דאתי מלוה וטרף כו' ובמטלטלים מהני מכירת הלוה לכ"ע, וכן בהא דרב"ח דקאמר הש"ס בשם רבא אי פיקח שמעון מגבי להו ארעא כו' דאמר ר"נ יתומים שגבו קרקע כו' דקאמר הש"ס בה"א אא"ב למפרע הוא גובה כו' דמבואר במטלטלים לא אמרינן למפרע הוא גובה כמש"כ המהרש"א ז"ל, ואעפ"כ לענין חמץ אע"ג דמטלטלים הוא, כיון דלמפרע ניקנה לו הרי הוא שלו באותו שעה אע"ג דמחוסר גוביינא, כן כתב המהרש"א, וקשה להלום הענין, דהרי לפי דכתבו כמה ראשונים דעל מטלטלין אין שום שיעבוד מדאורייתא ומטלטלים דיתמי לבע"ח לא משתעבד מדאורייתא, ובפרט א"י מישראל אין כאן שיעבוד כלל מדאורייתא, א"כ איך נאמר לענין איסור חמץ לקולא, דהחמץ הוא ברשות א"י, ואחר הפסח מותר בהנאה, דהרי אדרבא לרבא חמץ מפקיע מידי שיעבוד, ולאביי נאמר בהיפוך דאף במטלטלים למפרע הוא גובה אף דבשאר מטלטלים מודה אביי דלא אמרינן למפרע גובה ולענין איסור נאמר לקולא, אך לפי מה שכתב רש"י בכתובות דבחמץ מיירי באפותקי מפורש ע"כ קאמר בש"ס שפיר אא"ב למפרע הוא גוב' דבאפותקי שייך שיעבוד ע"כ סבר הש"ס בה"א דלמפרע הוא גובה והחמץ ברשות א"י, ואף דבאפותקי יכול הלוה למכור מטלטלים מכ"מ כשלא פדה בסוף איגלאי מילתא למפרע דברשות א"י קאי החמץ, וע"ז מתרץ הש"ס בהרהינו אצלו לרבא ואינו מחוסר גובינא, אלא דעכ"ז מקשה מהברייתא מהסיפא דקתני אבל א"י שהלוה לישראל ע"ח אחר הפסח ד"ה עובר, ע"כ מוקי הש"ס בהרהינו ומעכשיו הרישא דמשנה, לפי"ז לאביי מהני הרהינו לחוד כיון דלמפרע הוא גובה כשיטת ר"ח וכנ"ל, א"כ ניחא לפי המסקנא באמת אין חילוק בין חמץ לשאר בע"ח לאביי ובכה"ג במטלטלים שהרהינו אצלו לאביי למפרע הוא גובה והברייתא מיירי בלא הרהינו ע"כ קתני בסיפא ד"ה עובר כמשפט כל מטלטלים דברשות לוה קאי אף לאביי, ועיין במלחמות להרמב"ן, דפירש ג"כ דלמסקנא בין לאביי ובין לרבא מיירי בשהרהינו אצלו והיינו משום דבמטלטלים כיון דיכול לוה למכור לא אמרינן לאביי למפרע הוא גובה ובה"א פירש לחד תירוץ דקס"ד דמיירי בשעבוד מטלטלים אג"ק, ע"כ למפרע הוא גובה, והנה קודם שנבאר בס"ד שיטת רמב"ן ז"ל נבאר הברייתא הרישא דקתני ישראל שהלוה לא"י ע"ח אחר הפסח אינו עובר ור"מ סובר עובר לאביי מוקי דכ"ע סוברים למפרע הוא גובה רק דת"ק סובר במטלטלים דלאו בר שיעבוד הוא ע"כ אינו עובר ור"מ סבר כיון דמדאורייתא אין חילוק בין מטלטלים לקרקע לענין שיעבוד בישראל מישראל, איכא ק"ו בישראל מא"י, ע"כ לחומרא עובר הישראל, אבל בסיפא בא"י שהלוה לישראל ע"ח דלא שייך שיעבוד כלל ובלא הרהינו במטלטלין ברשות ישראל קאי ע"כ עובר לד"ה ומתורץ קושית התוס' ד"ה אלא הב"ע שהרהינו אצלו אליבא דאביי דבעינן לפי המסקנא הרהינו כשיטת ר"ח והברייתא מיירי בלא הרהינו וכנ"ל. אות ב') לבאר בס"ד הך תירוץ הרמב"ן דקס"ד בה"א דמיירי בשעבוד מטלטלים אג"ק, ונבאר בס"ד דברי קדשו, דלכאורה יפלא לדחוק אוקימתא דלא נזכר כלל, והיינו דדבר זה תלוי באשלי רברבי והוא דהבע"ת והריטב"א והטור (בסי' קי"ז) בח"מ והבעה"ת (בשער מ"ג, חלק ג') והריטב"א כתובות (נ"ט) דהקשו על הא דרבא דהקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שיעבוד, דלמה לי' מחמת הקדש קדושת הגוף שמפקיע מידי שיעבוד כגון שהקדיש שורו אף שעשה לו אפותקי הא קיי"ל עשה שורו אפותקי ומכרו אין בע"ח גובה ממנו, וכש"כ הקדש, ותירצו דמיירי ששעבוד מטלטלים אג"ק, וכן בתוספות ב"ב (מ"ד ב') ד"ה שורו אפותקי כתבו ג"כ דהקדש מפקיע אפי' אקני לי' מטלטלין אג"ק, וכן בתוס' ערכין (כ"ג ב') ד"ה משום ובאמת בתוס' גיטין (מ') ד"ה הקדש נראה שחולקים ע"ז, שהקשו הא דלא חשיב מכר דעשה שורו אפותקי ומכרו אין בע"ח גובה ממנו ותירצו דהתם תקנתא דרבנן הוא משום פסידא דלקוחות דלית לי' קלא, כו', ואם איתא דמיירי באקני מטלטלים אג"ק בהקדש בלא"ה לא קשה