תורת אליקום יט

כ"ע מודים דא דאינו מחלק בש"ח דילפינן ממזיד וכסוגיא דכריתות, בין למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה ובין למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה ובין לר"י ובין לר"ל, והא דקאמר עולא למ"ד אשם ודאי לא בעי ידיעה בתחילה בעל ה' בעילות בש"ח אינו חייב אלא אחת, דמשמע למ"ד דבעי ידיעה חייב על כל אחת ואחת, היינו דעולא כלל בעל ה' בעילות אינו חייב אלא אחת בידיעות עם הפרשות, היינו שהפריש קרבן על אחת מהבעילות ואח"כ נודע לו ביאות אחרות לכ"ע אינו חייב אלא אחת אף לר' יוחנן. כיון דלא בעי ידיעה אין הידיעה חשובה ע"כ אף בהפרשה מכפר על כולם וע"ז הקשה הש"ס שפיר בשם רב המנונא אלא מעתה בעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעול ה"נ דאינו חייב אלא אחת, ועיין תוס' ד"ה מתקיף שנתקשו בזה ולשיטת הר"מ אתי כפשוטו כיון שמדמה שוגג למזיד כמו שאמר עולא בשוגג דאינו חייב אלא אחת אפילו בהפרשה, כמו כן במזיד אם אמר המתינו לי עד שאבעול ה"נ, דע"כ עולא לא מיירי בידיעות לחוד דע"כ בש"ח בידיעות לחוד אף למ"ד דבעי ידיעה והי' לו ידיעה בין ביאה לביאה אינו חייב אלא אחת דילפינן שוגג ממזיד א"כ ה"ה להיפך הא דאמר עולא דאינו חייב אלא אחת, דאיירי ע"כ בהפריש ולמ"ד דלא בעי ידיעה אינו חשובה הידיעה ע"כ אף בהפריש אינו חייב אלא אחת, כמו כן במזיד אם אמר המתינו לי עד שאבעול איני חייב אלא אחת, ומשני מעשה דלאחר הפרשה קאמרת כו', בכה"ג במזיד חייב שתים, וע"ז קאמר הש"ס כי אתי רב דימי אמר למ"ד דבעי ידיעה חייב על כל אחת ואחת וע"כ היינו בהפריש, דבשלא הפריש ידיעות אינם מחלקות בש"ח דילפינן ממזיד ומקשה הש"ס בשם אביי והרי חטאת דבעינן ידיעה בתחילה, ופליגי ר"י ור"ל והיינו דפליגי אף בהפרשות ולר"ל אין הפרשות מחלקים, א"ל דילמא במעשה דלאחר הפרשה קאמרת כו' והיינו במזיד וע"ז מסיק הש"ס הכל מודים והכל מודי' ומחלוק' בש"ח, וקמפרש הש"ס מילת' דרבנן הכל מודים בש"ח דאינו חייב אלא אחת וכדעולא והיינו למ"ד דלא בעי ידיעה מודה אף ר"י דאף בהפריש בש"ח, אינו חייב אלא אחת, והכל מודים בש"ח במעשה דלאחר הפרשה דחייב על כל אחת, ומחלוקת בש"ח למ"ד דבעי ידיעה, מחלוקת ר' יוחנן ור"ל והיינו בהפריש, דלר' יוחנן כיון דסובר בעלמא ידיעות מחלקות ע"כ בש"ח אף דאין ידיעות מחלקות דילפינן ממזיד וכסוגיא דכריתות עכ"ז בשהפריש קרבן כיון שהידיעה חשובה בש"ח למ"ד דבעי ידיעה הפרשה מחלק, וכמו במזיד במעשה דלאחר הפרשה מחלק כמו כן בשוגג בהפרשה שלאחר המעשה ולר"ל כיון דבעלמא אין הפרשות מחלקות כמו כן בש"ח, רק במעשה דלאחר הפרשה מודה ר"ל דחייב על כל אחת, ואיירי כל הסוגיא בהפרשה, ובהכי ניחא הרמב"ם לשיטתו שסובר דכפרות אין מחלקות, כיון דקיי"ל גרירה וכנ"ל דלשיטות התוס' קשה מאי מקשה אביי לרב דימי הרי חטאת דבעינן ידיעה בתחילה ופליגי ר"י ור"ל דילמא רב דימי מיירי לאחר כפרה ותלי' בפלוגתי' למ"ד דלא בעי ידיעה באשם ודאי בודאי כפרה אין מחלקת כיון שנודע לו על אחת מהבעילות, מתכפרות השאר. ועיין בגליון ש"ס להגאון אמיתי החסיד מוה' עקיבא איגר זצללה"ה שודאי למ"ד דלא בעי ידיעה אין כפרה מחלקת בש"ח ולמ"ד דבעי ידיעה כפרה מחלקת א"כ י"ל דהא דאמר רב דימי למ"ד אשם ודאי בעי ידיעה חייב על כל אחת מיירי לאחר כפרה ובזה כ"ע מודים דכפרה מחלקת לשיטת התוס', ולשיטת הרמב"ם ניחא כיון דסובר דכפרה אין מחלקת למאן דאית לי' גרירה ואביי שמקשה לרב דימי סובר אף גרירה לגרירה, א"כ כפרות אין מחלקות אף בחטאת כפי שיטת הרמב"ם, וע"כ מיירי רב דימי בשהפריש דבידיעות ג"כ אין מחלק בש"ח דילפינן שוגג ממזיד לכ"ע כנ"ל. ע"כ הוצרך לתרץ דמיירי במעשה דלאחר הפרשה, ועכ"פ כל הסוגיא מיירי לאחר הפרשה נודע ותלי' בפלוגתי' דר"י ור"ל א"כ לד לדידן דקיי"ל כר"י, הפרשה מחלק בש"ח לר"י, ובזה מדויק לשון הר"מ (בפ"ו מהלכות שגגות הלכה ט') גבי חטאת כתב בשני זיתי חלב, היכא שנודע לו וחזר ונודע לו מביא שתי חטאות שהידיעות מחלקות אע"פ שעדיין לא הפריש קרבן שלכאורה הוא שפת יתר ברבינו כיון שכתב בפירוש שהידיעות מחלקות, הרי מבואר דמיירי בלא הפריש, אלא דכוונת הר"מ להורות כיון דבש"ח קיי"ל דהפרשות מחלקות ואין ידיעות מחלקות, ע"כ כתב גבי חטאת דידיעות לחוד מחלקות, ובפ"ט (משגגות הלכה ה') כתב הבא על ש"ח ביאות הרבה ונודע לו וחזר ובא עלי' אפי' במאה העלמות, מקריב אשם אחד, דאין הידיעות מחלקות דילפינן שוגג ממזיד, ובהלכה ו' כתב בעל שפחה והפריש אשמו וחזר ובעלה אחר שהפריש אשמו חייב על כל אחת שהפרשה מחלקת ונמצא כמו שהקריב ואח"כ בעל, וכן אם בעל ה' בעילות בהעלם אחד בשפחה אחת ונודע לו על אחת מהן והפריש אשמו ואח"כ נודע על השני' מפריש אשם אחר אף על פי שבהעלם אחד היו כולן הואיל ולא נודע לו אלא אחר שהפריש ונמצא כבועל אחר שהפריש שדין השוגג ומזיד אחד הוא עכ"ל, והיינו כמו שביארנו בס"ד שסובר כל הסוגיא מיירי לאחר הפרשה ולר' יוחנן הפרשה מחלק בשוגג כמו במזיד, אבל ידיעות אין מחלק דילפינן שוגג ממזיד וכנ"ל ואין הסוגיות חולקים כלל, וגם הסוגיא דשבת סובר דידיעה אין מחלק בשפחה אחת דילפינן שוגג ממזיד רק דהמחלוקת הוא בהפריש, ולר"ל אין הפרשה מחלק כמו בחטאת, אבל במעשה דלאחר הפרשה מודה ר"ל דמחלק וכו' כל זה ברור כוונת הר"מ, ואין הסוגיות חולקים כלל ואתי הסוגיא דשבת כפשוטו דאיירי הכל בהפרשה, אבל ידיעות אין מחלק לכ"ע באשם כ"א בחטאת, וכנ"ל

סימן ג

סוגיא דהמוצא תפילין (עירובין צ"ה ב' מנחות ל"ו)

תנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ר"ג אומר שנים שנים בד"א בישנות אבל בחדשות פטור מצאן צבתים או כריכות מחשיך עליהן ומביאן, ופסקו כל הפוסקים כת"ק, ף דקיי"ל שבת לאו זמן תפילין, והש"ס קאמר בשלש אוקמתות דת"ק סבר שבת זמן תפילין, היינו משום דרוצה לומר דסתם משנה הוא רבי מאיר דסובר שבת זמן תפילין, אבל לפי האמת אף דקיי"ל שבת לאו זמן תפילין לא שרי יותר מזוג אחד כדרך שמניח בחול, כ"כ המ"א (בסי' ש"א ס"ק נ"ד) בשם המהרש"א, כ"כ הרבינו יהונתן ברי"ף. והנה הגאון בשו"ת ש"א בהלכות תפילין (סי' מ"א) הקשה על הרמב"ם דפסק (בפ"ד מהלכות תפילין) כרבי יוסי הגלילי דושמרת את החקה בחקת תפילין הכתוב מדבר ולילה לאו זמן תפילין, ואיכא איסור ושמרת א"כ ה"ה בשבת ג"כ איכא איסור ולהרמב"ם אף לשומרן אסור דוקא אם מונחין עליו בעוד יום אבל להניחן אסור, א"כ איך פסק (בפי"ט משבת) כת"ק שמותר להכניס זוג זוג, דהרי אסור משום לאו דושמרת. עוד הקשה (בסי' מ"ג) כיון דהרמב"ם פוסק דהמניח תפילין בלילה עובר בלאו אמאי לא חשיב הרמב"ם (בפי"ט מהלכות סנהדרין) הלאו זה בחשבון הלוקין והרי חשב שם הלאו דהקוצץ בהרתו דהוא ג"כ מלאו דהשמר בנגע הצרעת. והנה המ"א (בס"ק נ"ד הנ"ל) כתב אבל אשה אסורה לצאת דנשים עם בפני עצמם הם כמבואר בשבת (ס"ב), והגאון בעל שער המלך הקשה על המ"א (בפי"ט מהלכות שבת) דהוא סותר דברי הש"ס עירובין, דמוכיח הש"ס דר"מ ור"י אית להו שבת זמן תפילין מדקתני אחד איש ואחד אשה והם סוברים נשי' אין סומכו' אבל למאן דסובר נשים סומכות רשות גם אשה יכולה להוציא בשבת תפילין, א"כ לדידן דקיי"ל נשים סומכות רשות כמש"כ התו' שם והרא"ש והר"ן בפ"ק דקדושין והר"ן בפ"ג דר"ה, א"כ אף נשי' יכולו' לצאת בתפילין בשבת במקו' שאינו משתמר מגנבי וכלבי, והניח בקושיא, ולענ"ד דברי המ"א ברורים, דהא מבואר בש"ס שבת (ס"ב א') דהקשה אביי על