תורת אליקום יח

מחלקות, ואיירי דלא נודע וכפרה אינה מחלק מטעם גרירה כנ"ל א"כ אם הביא קרבן על הראשון אין השלישי מתכפר כיון דהשני ג"כ אינו מתכפר רק מטעם גרירה והשלישי הוי גרירה לגרירה, ואדרבא חילי' דהר"מ הוא לפסוק דידיעות מחלקות, ולא נצטרך לומר דהדר בה רבא, אף לפי האמת דסובר דאית לי' גרירה והא דמכפר על כזית השני שלא נודע עליו הוא מחמת גרירה ואין כפרה מחלקת וכנ"ל, ועל כזית שלישי הוי גרירה לגרירה וכנ"ל, ופסק הר"מ מכוון, לפ"ז י"ל דהך שני פסוקים מחטאתו ונסלח, ופסוק על חטאתו לר"י, לפי שפסקינן גרירה דמיירי הך קרא מחטאתו לאחר כפרה ומטעם גרירה והיינו כזית השני, אבל על כזית השלישי הוי גרירה לגרירה וצריך קרבן אחר והיינו הך קרא דעל חטאתו לר' יוחנן לפי המסקנא, לפ"ז י"ל דהא דמשמע בש"ס (ע"א ב') דלכ"ע כפרות מחלקות, לבד מה שכתבנו לעיל דהש"ס אזיל למ"ד דלית לי' גרירה וכשיטת ר"י בתוס' דמאן דאית לי' דקצירה וקצירה אין מצטרפין לית לי' גרירה, עוד נוכל לומר אף לפי הילכתא דאית לן גרירה, עכ"ז לרבא דלית לי' גרירה לגרירה א"כ אם הביא קרבן על הראשון אין השלישי מתכפר אף שמתכפר על השני, ועל זה קאמר הש"ס דכפרה מחלקת והיינו בגרירה לגרירה אבל על כזית שני כ"ע מודים דנתכפר מטעם גרירה, א"כ לפ"ז אתי שפיר הך סוגיא (דדף צ"ד) בהוציא אוכלין בכלי דקא' הש"ס בנודע וחזר ונודע, ובפלוגתיה דר"י ור"ל דלר"ל אינו חייב שתים אף לאחר כפרה מטעם גרירה, וכן הך משנה (דדף צ') דהמוציא קופת הרוכלין, דאינו חייב אלא אחת, מיירי דלא נודע כ"א על מין אחד והביא קרבן דנתכפר, המינים אחרים ג"כ מטעם גרירה ולא נצטרך לחילוק התוס' בין אוכלים לכלי, והכל הוא מטעם גרירה ע"כ אין כפרה מחלקת וצריך להבין שיטת רש"י ז"ל, שפירש בהך דקצר וטחן ונודע לו על קצירה וטחינה, או על זה או על זו, וממילא מכפר על טחינה דשגגת שבת, ובדף ע"א ב' בד"ה וחזר ונודע פי' דהא דאביי ורבא גבי פלוגתי' דשני זיתי חלב, אי ס"ל דפלוגתי' דר"י ור"ל קודם הפרשה אינהו דאמרי כר"ל ואי פליגי לאחר הפרשה אינהו דאמרי קודם הפרשה כו', ועכ"פ נראה לשיטת רש"י דכפרה מחלקת, וא"כ בהך דקצר וטחן איך נתכפר הטחינה כשלא נודע אלא על הקצירה, הא כפרה מחלקת ובפרט לשיטת רש"י דסובר בהך דקצירה גוררת קצירה אינו מטעם גרירה כלל, א"כ מ"ד דסבר דקצירה וקצירה אין מצטרפין, אינו מטעם דאינו סובר גרירה אלא מטעם דחלוקים לחטאת, א"כ מבואר מפשטא דש"ס דכפרות מחלקות לכ"ע, ואיך יכפר על הטחינה שלא נודע, ע"כ הנראה לשיטת רש"י ז"ל לחלק בין שני זיתי חלב ובין קצירה וטחינה של שגגת שבת ע"פ סברת הגדולים הנ"ל כיון שנודע לו שעשה הקצירה וטחינה רק ששגגת שבת היה לו כולה חדא שגגה הוא והידיעה במקצת הוי ידיעה להתכפר על מקצת שלא נודע, ובכה"ג לא אמרינן כפרה מחלקת ודוקא ידיעות שנים מחלק אף בשבת, כמבואר בש"ס (צ"ד) גבי המוציא אוכלין בכלי דנודע וחזר ונודע דחייב שתים אבל בידיעה במקצת מכפר על כולו, ודוקא גבי חלב קאמר הש"ס דכפרה מחלקת אבל בשבת כיון דאפשר דעביד כל המלאכות בחד שגגה כסברת מהר"מ מטראני, לא אמרינן כפרה מחלקת. ובזה יתישב היטב מה שהשיגו התוס' על רש"י שם (בדף צ"ד) דנראה שם לר"ל, אי אפשר לחייב שתים והיינו אף דאם נודע לו לאחר כפרה אין כפרה מחלקת בשבת, לשיטת רש"י והש"ס דקאמר דכפרה מחלק דוקא גבי חלב, נמצא לשיטת הרמב"ם בכל ענין אין כפרה מחלקת רק ידיעות מחלקות וכפי שנתברר בס"ד הסוגיא על נכון מטעם גרירה, ולשיטת רש"י יש חילוק בין שבת לשאר אסורים דבשבת אין כפרה מחלקת, ובחלב כפרה מחלקת, ולשיטת התוס' אין חילוק בין שבת לשאר איסורים בכל איסורים כפרה מחלקת, כמבואר בתוס' (ע' ע"ב) ד"ה נודע לו על הקצירה, ובדף צ"ד ד"ה ובפלוגתיה דר"י ור"ל, והנה עדין צריך להבין לפי שיטת הר"מ דידיעות מחלקות, א"כ איך קאמר רבא הביא קרבן על אמצעי נתכפרו כולם, הלא כבר היו לו שתי ידיעות ידיעה על כזית ראשון ועל כזית אמצעי וידיעות מחלקות, ובאמת בר"מ שם (פ"ו הל' י"א) מסיים כשיודע לו על הראשון ושלישי א"צ להביא חטאת אחרת, והכ"מ כתב שם שני תרוצים א' שרצה הר"מ לכלול גם כשלא נודע לו ראשון מעיקרא שאם הביא קרבן על אמצעי ואח"כ נודע לו מהראשון והשלישי שהוא פטור ותירוץ זה הוא דחוק, דאם מיירי שלא נודע לו מהראשון ולא קאי רבא על הא דקאמר מעיקרא, ונודע לו על אחת מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני, א"כ מיירי הך סיפא דהביא קרבן על אמצעי שאכל שלשה זיתי חלב בהעלם אחד ואיך יצויר לקרוא אמצעי הלא אף בהביא קרבן על כזית ראשון נתכפרו כולם כיון שהיה הכל בהעלם אחת, מה לי ראשון מה לי אמצעי, וגם דחוק דסיפא לא קאי ארישא בחד אמורא, ומה שדחקו להרב בכ"מ לפרש כן, משום דקשה לי' לשון הרב וגם הידיעות מחלקות וכו', ואיך אפשר שיתכפר בקרבן אחד, אבל הנכון הוא התירוץ השני שכתב הכ"מ, וז"ל ועוד י"ל דה"ק אם אחר שנודע לו על הראשון ואכל כזית בהעלמו של שני וחזר ונעלם ממנו הראשון והביא חטאת על אמצעי נתכפר אפי' שיחזור ויוודע לו הראשון, ובאמת דין זה צריך ביאור מנ"ל להר"מ ן זה דילמא כיון שכבר היו לו שתי ידיעות והידיעות מחלקות, אף שנעלם ממנו אח"כ הכזית ראשון כבר נתחייב שתי חטאות ע"י הידיעות שתים, ובאמת דבר זה דחקו להכ"מ בתירוץ הראשון הנ"ל, ע"כ נראה דהדין דין אמת וראי' לזה מהא דקצר וטחן והביא קרבן על קצירה דשגגת שבת דנתכפר קצירה וטחינה של זדון שבת אף שכבר נתחייב שתי חטאות עליו מכח גרירה דקצירה וטחינה דשגגת שבת נתכפר בקרבן אחד קצירה וטחינה שלי זדון שבת אף דאם לא עשה קצירה וטחינה של שגגת שבת הי' חייב שתים על זדון שבת גדול כח הגרירה לפטור בקרבן אחד כמו כן אף שידיעות מחלקות וחייב שתים כיון שנעלם ממנו הידיעה של כזית ראשון ממילא כשהביא קרבן על אמצעי נתכפר הראשון מטעם גרירה לפי שיטת הר"מ, דוקא כשהי' זכור בשעת שהביא קרבן על אמצעי מהכזית הראשון לא הי' נתכפר, ממילא כיון שהידיעות מחלקים וצריך להביא קרבן על כל כזית מגזרת הכתוב על חטאתו, אבל כששכח הכזית ראשון והביא על אמצעי נתכפר ממילא הכזית ראשון מטעם גרירה, ואף שכבר נתחייב שתי חטאות מכח שתי ידיעות כמו בהא דקצר וטחן דזדון שבת דנתכפר בקרבן אחד של קצירה וטחינה דשגגת שבת, וזה ברור בכוונת הר"מ כתירוץ השני של הכ"מ

ועתה נבא בס"ד לבאר דעת הר"מ שפסק (בפרק ט' הלכה י') כמ"ד דאשם ודאי בעי ידיעה בתחילה ואעפ"כ פסק (בהלכה ה') גבי שפחה חרופה אפילו הי' לו ידיעה בין ביאה לביאה אינו חייב אלא אחת והוא נגד הסוגיא דשבת (ע"ב א') כמו שתמה הלח"מ, ומה שתירץ שהסוגיא דכריתות חולק, ופסק כסוגיא דכריתות, הלא התוס' תירצו דסוגיא דכריתות אזיל למ"ד דאשם ודאי לא בעי ידיעה, ע"כ הנראה ברור בס"ד, דהר"מ סובר פירוש אחר בסוגיא דשבת ואין הסוגיות חולקים כלל, והוא דכבר נתקשו כיון שש"ח מביא קרבן בזדון על ביאות הרבה, למה לא יכפר בשוגג כשהי' לו ידיעה בין ביאה לביאה, ועיין רש"י בד"ה בעל ה' בעילות וכן בתוס' בד"ה בעל ה' בעילות, ומה שמחלקים רש"י ותוס' שתלוי בפלוגתי' דר"י ור"ל, והלא אף לר' יוחנן שסובר ידיעות מחלקים עכ"ז בשפחה חרופה כיון דילפינן שוגג ממזיד ואף בידיעות שבין ביאה לביאה אינו חייב אלא אחת, וכש"כ בידיעת שאחר כל הביאות, ע"כ דחקו להר"מ ז"ל פי' רש"י ותוס' ופירש הר"מ הסוגיא פי' אחר והיינו כי בידיעות לחוד