תורת חסד ט

מיעוט זה שיביאו שערות בזמנן בלא גומות זהו מיעוטא דלא שכיחא ולא סמכינן ליה לחזקה. דשערות בלא גומות לא מהני משום דהוי שומא כמ"ש הרמב"ן והנ"י. והשתא הא ודאי שהרוב מביאין בזמנן שערות כהלכתן עם גומות ומיעוט יש שאין מביאין כלל שערות בזמנן. אבל זהו לא שכיחא שיביאו בזמנן שומא דהיינו שערות בלא גומות. רק דכל מה דאיכא לברורי מבררינן. ומה שא"א לברר מחמת חסרון בקיאות אין לחוש כלל לזה מחמת חזקה דרבא. וכן מיושב בזה ג"כ שיטת ר"ת בתוס' ב"ב (דף קנ"ד סע"א) דס"ל דבעינן שתי שערות שחורות דוקא ולא לבנות דלבנות הוי שומא. והקשה עליו במל"מ מהא דקיי"ל בנדה (דף נ"ב ע"א) גומות אע"פ שאין שערות והיינו משום שבודאי היו בהן שערות ונשרו. ולדעת הר"ת הנ"ל אכתי יש לחוש שמא היו השערות לבנות ולא שחורות כו'. ולדברינו ניחא. דה"נ י"ל דכיון דחזינן שהיו שם שערות ונשרו אין לחוש למיעוטא דלא שכיחא שמא היו לבנות. דהרוב מביאין בזמנן שערות שחורות כדינן. והמיעוט אין מביאין כלל שערות בזמנן. אבל שיביאו בזמנן שומא כזו דהיינו שערות לבנות עם גומות זהו מיעוטא דלא שכיחא ולא סמכינן ליה לחזקה להחמיר ואין לחוש לו כלל לענין איסורא רק לענין ממון להסוברים דאין מוציאין ממון אף בכה"ג דהוי מיעוטא דלא שכיחא. ויבואר לקמן אות ו' אי"ה. ועוד י"ל בזה כמה קושיות ואין להאריך: העולה מדברינו דהא דלא סמכינן על חזקה דרבא לענין חליצה הוא מטעם דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן. (ומה שלא הביאו התוס' ראיה לר"ת דסמכינן מיעוטא לחזקה להחמיר מהכא דאמר הגמרא דלענין חליצה לא סמכינן אחזקה דרבא ובעי בדיקה. היינו משום דיש לדחות ולומר דהא דבעי בדיקה היינו רק משום דבדאיכא לברורי לא סמכינן ארובא וכמו ברמא"ש מ"ה. ובליתיה קמן אין להחמיר. אבל לפי האמת אין להקל כלל בזה לענין חליצה מטעם סמוך מיעוטא לחזקה וכנ"ל: ב האומנם דלכאורה הי' י"ל באופן אחר. דהא דלא סמכינן על חזקה דרבא לענין חליצה הוא מדין תורה. לפי מ"ש בתשובת הריב"ש סימן שע"ט דרובא וחזקה רובא עדיף זהו רק נגד חזקה א' אבל לא נגד שתי חזקות. ולפי"ז י"ל הכא דמש"ה לא סמכינן על חזקה דרבא לענין חליצה, משום דכאן יש שתי חזקות נגד הרוב. חזקת איסור יבמה לשוק וחזקת קטנות, (דחזקת קטנות ג"כ חשיבא חזקה. ועיין בתוס' יבמות (דף ס"ח סע"א). ובמרדכי פרק מצות חליצה ע"ש). ובכה"ג לא אזלינן בתר רובא. אבל כבר נחלקו האחרונים ע"ד הריב"ש הנ"ל והוכיחו דרוב עדיף אף משתי חזקות. (ועיין בנו"ב מ"ק באה"ע סימן מ"ג. והארכתי מזה במ"א). ומלבד זה הנה בתשובת מהרי"ט האריך לבאר דחזקת קטנות לא הוי חזקה גמורה. דלא אמרינן אוקי מילתא אחזקיה אלא בדבר שמצוי לעמוד באותה חזקה משא"כ בחזקת קטנות דכל יומא גדלה ואתאי וסוף חזקה זו להתבטל ועתידה שתגדל כו' ע"ש. וכ"כ הפנ"י בק"א לקידושין. (וכ"מ בתשובת הרשב"א שפסק הרמ"א באה"ע סימן קנ"ה סי"ד בספק אם הגיעה לשנים דחשיב ספק השקול ואזלינן לחומרא ויש לדחות קצת). וי"ל עוד דאף להסוברים דחזקת קטנות חשיבא חזקה, מ"מ כיון שידוע לנו שהגיע לכלל שנים ומחמת חזקה דרבא אמרינן שהביא סימנין בזמנו. ממילא כשעבר הזמן כבר כלה חזקת קטנות שמקודם דליתא לחזקה זו רק עד זמן הגדלות שנודע בבירור, (וכדמצינו כמה חזקות שמוגבלות בזמן. ובזה יודה אף הנו"ב במ"ק ביו"ד ססי' נ"ו ע"ש). ולפי דברינו י"ל בהא דאיתא בירושלמי פ"ז דיבמות סוף הלכה ד'. ספק הביא שתי שערות ספק לא הביא שתי שערות כמי שהביא שתי שערות להאכיל. ופשטא דלישנא דירושלמי משמע דספק אם הביא שתי שערות מאכיל את אשתו בתרומה אם הוא כהן. (וכן פי' הפ"מ בירושלמי שם. רק הק"ע פי' שם בירושלמי דאינו מאכיל בתרומה. ומ"מ הוא עצמו בש"ק שם חזר לפרש בירושלמי דמאכיל בתרומה ותלינן להקל שהביא שתי שערות). וממתניתין דיבמות שם (דף ס"ז ע"ב) דקתני ספק הביא שתי שערות ספק לא הביא, לא מוכח מידי לפי פי' הר"מ והרע"ב שם דקאי הך ספיקא על הך דינא דחולצת ולא מתייבמת. ולעולם י"ל דמאכיל אשתו בתרומה. אך ברמב"ם פ"ח מהל' תרומות הי"א כתב וז"ל. נישאת לבן י"ג שנה ויום אחד ספק שהביא שתי שערות ה"ז אסורה לאכול עכ"ל. ולכאורה למה פסק נגד פשטא דירושלמי, ובגמרא במקומו ליכא סתירה ע"ז. אמנם י"ל דזהו ג"כ תלינן בדין סמוך מיעוטא לחזקה. דהרמב"ם לטעמיה שפוסק כרבא בר"פ בתרא דיבמות (וכמ"ש הרמב"ן והרשב"א הנ"ל בדעת הרמב"ם שמפרש שם דרבא מוקי מתניתין ככ"ע וכנ"ל) דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר. וה"נ בבן י"ג שנה ויום אחד שקידש אשה דאף דמחמת חזקה דרבא שהיא מחמת רובא שמביאין שערות בזמנן יש לנו להחזיקו בגדול. מ"מ סמוך מיעוטא לחזקת פנויה דידה (או חזקת איסור בתרומה) ולומר דאינה קנויה לו ואין לה לאכול תרומה בשבילו. והירושלמי ע"כ אתי כהך מ"ד דלא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה (וכמו שנבאר בסמוך דיש פלוגתא בזה). והנה בהך סברא שביארנו דיש כאן חזקת פנויה בהדי מיעוטא. אין סתירה לזה מדברי התוס' בכתובות (דף כ"ג ע"א) דבזרק לה קידושין אף דהוי ספק מ"מ איתרע חזקת פנויה. דבפשיטות נראה דסברת התוס' היינו רק במי שהוא בר קידושין בודאי משא"כ בספק שמא אינו בר קידושין כלל דלא איתרע החזקה. (וזהו דלא כדברי הפ"י בגיטין דף כ"ח ע"א דס"ל סברת התוס' דאיתרע חזקת פנויה לענין אשת חרש ג"כ דמביא אש"ת. וקושייתו בהך דאשת חרש כבר ביארתי במ"א דלק"מ). וגם בלא"ה יש מפרשים בדעת התוס' דאיתרע חזקת פנויה היינו רק מדרבנן להחמיר וכ"מ מלשון התוס' שם ע"ש וכן מוכח מדברי התוס' בגיטין (דף ע"ח ע"ב ד"ה והא ע"ש). ובעיקר ד"ז אי אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר, לפי פירש"י בקידושין (דף פ' ע"א) י"ל דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל התם. גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דחכמים מטמאין וא"ר יוחנן שם דאין שורפין עליו תרומה. והיינו משום סמוך מיעוטא לחזקה (כדפירש"י שם בד"ה ואין). והא דגבי רוב שרצים שורפין תרומה ולא סמכינן מיעוטא לחזקה היינו משום דהוי רובא דאיתיה קמן (כמ"ש שם רש"י בד"ה אם רוב) ור"ל לא ס"ל סמוך מיעוטא לחזקה כלל. והך פלוגתא דר"י ור"ל איתא נמי בירושלמי דקידושין שם. מיהו לפי' התוס' שם (ד"ה סמוך) דרוב תינוקות מטפחין אינו רוב חשוב כו'. לדבריהם י"ל דבהא פליגי דר"ל ס"ל דהוא רוב כו'. אבל לפירש"י פליגי ר"י ור"ל אי סמכינן מיעוטא לחזקה להחמיר ואכמ"ל: והנה לפי המבואר בדברינו דהא דלא סמכינן אחזקה דרבא לענין חליצה הוא מטעם סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר. לפ"ז לענין תפילין בודאי יש להכשיר בדיעבד בתפילין שכתבן מי שהגיע לכלל שנים ואינו לפנינו לבודקו ויש לסמוך בזה על חזקה דרבא שהיא מכח רובא וכנ"ל. ואין לומר הכא סמוך מיעוטא לחזקת חיוב הנחת תפילין. מלבד שבכלל אין לדמות חזקת חיוב לחזקת