תורת חסד ח

סימן א שאלה. היות כאשר סופר סת"מ דמחננו היה מחזיק אצלו נער אחד שלמד אצלו אומנות כתיבת סת"מ, והיה כותב בטוב וכתב אצלו כמה פרשיות של תפילין. ונמכרו לרוב במחננו ובסביבותינו. והנער היה בן י"ז שנה וגדול בקומה. אך לא נבדק אם הביא שתי שערות. וכעת הנער איננו אתנו כי הרחיק נדוד מפה וא"א עתה לעמוד על הבירור ולבודקו. ונפשי בשאלתי כדת מה להורות. אם התפילין הללו כשרים או פסולים כי ראיתי מחלוקת אחרונים בזה. ונבוך אני מאוד בהוראה זו. דבשו"ת נו"ב מ"ת סימן א' פסק בתפילין שכתבן נער בן י"ג שנה ויום אחד ואינו לפנינו לבודקו סמכינן בזה על חזקה דרבא שכיון שהגיע לכלל שנים הגיע לכלל סימנים והתפילין כשרים בדיעבד. רק לכתחלה אין להניחו לכתוב עד שיבדקוהו. אך בשו"ת ר"ע איגר סימן ז' דעתו להחמיר בזה אף בדיעבד. ומדמי לה לחליצה דלא סמכינן בזה על חזקה דרבא. זולת אם נבדק לבסוף ונמצאו לו שתי שערות אז מחזקינן ליה בגדול למפרע מיום שהגיע לי"ג שנה. אבל בשלא נבדק כלל אין להכשיר התפילין, ומצדד שם לומר דחזקת חיוב של תפילין דמי לחזקת איסור דיבמה לשוק. ואני אין בידי להכריע בין הגדולים ובפרט להלכה למעשה. ע"כ גודל בקשתי שיורני רבינו הכרעת דעתו דעת תורה בזה. ולתשובתו אצפה. עכ"ד השואל: תשובה בעז"ה א הנה באתי לבאר לו להלכה. ואף שכבר האריכו האחרונים בענין זה עכ"ז אכתוב הנלע"ד בזה כפי שיחנני ה'. והנה בעיקרא דמילתא הך חזקה דרבא דכיון שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנים. נראה שזהו חזקה דאתיא מכח רובא שרוב בני אדם מביאין שערות בזמנן. וכמבואר להדיא בתוס' בנדה ושאר גדולי הראשונים שנביא דבריהם בסמוך. וחזקה דאתיא מכח רובא הוי כמו רוב ממש ועדיפא משאר חזקה דהיינו חזקה דמעיקרא. (וכנודע שנמצאים בש"ס ג' מיני חזקות בכללם. א' חזקה דמעיקרא שלמדנו מבית המנוגע. ב' חזקה דאתיא מכח רובא שדינה כרוב דעדיף מחזקה. וכמו נשחטה בחזקת היתר עומדת. וחזקתו בדוק דפ"ק דפסחים וכה"ג. ג' חזקה דאתיא מכח טעם וסברא. דחשבינן לה כמו ודאי אף להוציא ממון ועדיפא מרובא וכמו חזקה אין אדם פורע תוך זמנו וכה"ג טובא. ועיין מזה במהרי"ק שורש ע"ב ובמהרי"ט ח"ב באה"ע סי' כ"ז ובתה"ד סימן ר"ז ודבריו צ"ע לכאורה ומבואר במ"א ואכמ"ל). וכמבואר בדברי התוס' בנדה (דמ"ו ע"ב ד"ה ר"י ור"ל) במופלא הסמוך לאיש שהקדיש ואכלו אחרים דלוקין לר"י ור"ל ולא חשיב התראת ספק שמא לא יביא שערות בזמנו ונמצא שעכשיו אינו מופלא סמוך לאיש משום דאזלינן בתר רובא ורוב מביאין שערות בזמנן. הרי מבואר שזה חשוב רוב גמור ולוקין עליו. וכ"כ בשאלתות דרב אחאי בפ' בחקותי משום דרובא מייתין שערות בזימנייהו ומבואר מדבריו שם שזהו רוב גמור ע"ש. וכ"כ בפירש"י בסוף אבות ע"ש. וכן מבואר מדברי הרמב"ן במלחמות בפ"ק דחולין וכן מדברי הרשב"א בחידושיו שם לענין הא דקיי"ל התם דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם. והיכא שראה אחד ששחט ואזל ליה לעלמא שחיטתו כשירה. ומ"מ היכא דאיתיה קמן בדקינן ליה לדעת הרי"ף וסייעתו והוכיחו שם הרמב"ן והרשב"א שמצינו בכמה דוכתי שסומכין על הרוב בדיעבד ומ"מ צריכין בדיקה לכתחלה היכא דאיתנהו קמן כו'. והביאו ראיה מהך דנדה דקטנה שהגיעה לכלל שנותיה חזקה הביאה שתי שערות כו'. אבל לענין חליצה בעיא בדיקה עכ"ד. הרי דס"ל דהא דבעיא בדיקה לחליצה הוא רק משום דהיכא דאיכא לברורי לא סמכינן על הרוב. וכ"כ הט"ז באה"ע (סי' קנ"ו סק"ב) מסברא דנפשיה ומדמי לה ג"כ לההיא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ע"ש. (רק שלא הזכיר דחזקה דרבא הוי בתורת רובא וכנ"ל. וקצת י"ל על הט"ז שם בסימן קנ"ה סק"ט שהביא קושיית הב"ח שם. ולכאורה לפי דבריו הנ"ל לק"מ). אלא שבאמת מוכח מדברי הפוסקים דלענין חליצה לא סמכינן על חזקה דרבא ולא שרינן לחלוץ בלא בדיקה אף במקום דליכא לברורי. (ואף בדיעבד אסורה אם חלץ לה בלא בדיקה ואזל לעלמא וכה"ג). ולכאורה טעמא בעי דהא בחולין שם היכא דליתיה קמן למיבדקיה סמכינן על רמא"ש מ"ה ומותר לאכול משחיטתו. מיהו י"ל דזה תליא בדין סמוך מיעוטא לחזקה. דבתוס' בכורות (דף כ' ע"ב) הביאו שיטת הר"ת דס"ל דקיי"ל לדינא דחיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדיה להחמיר ומה"ט פסק שם דאין חלב פוטר מן הבכורה אע"ג דרוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדות מ"מ סמוך מיעוטא לחזקה שלא ילדה. וע"ש ברא"ש ובפ"ק דחולין סי' ט"ז. והא דסמכינן על רמא"ש מ"ה ולא סמכינן מיעוטא דאינם מומחין לחזקת איסור דבהמה. כתב שם התוס' והרא"ש משום דמיעוט שאינם מומחין הוי מיעוטא דלא שכיחא ע"ש. (ודעת הרמב"ם לכאורה משמע דס"ל דלא סמכינן מיעוטא לחזקה להחמיר, ממ"ש בפ"ד מבכורות דחלב פוטר מן הבכורה. אך מבואר בחידושי הרמב"ן והרשב"א ביבמות דף קי"ט רע"ב דאמר רבא רישא חזקה לייבום כו' ואייתי מיעוטא דמפילות וסמוך לחזקה כו'. והרי"ף והרמב"ם פסקו כמתני' התם. ופירשו הרמב"ן והרשב"א בדעתם. (וכ"כ בחי' הריטב"א בקידושין דף פ' ע"א) דס"ל דרבא מוקי מתני' דיבמות אף כרבנן דר"מ כו' דהיכא דאיכא מיעוטא וחזקה סמכינן מיעוטא לחזקה להחמיר. וכן שיטת רב האי גאון. מיהו לחד תירוצא ברשב"א שם דהמיעוט דמפילות מן הרוב אתה מסלקו מרוב שמתעברות כו'. משא"כ במיעוט העומד לגמרי נגד הרוב לא מצרפינן ליה לחזקה כו'. לפ"ז ניחא פסקי הרמב"ם דלענין רוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדות דהמיעוט הוא עומד כנגד הרוב לא סמכינן ליה לחזקה ומש"ה פסק הרמב"ם דחלב פוטר מן הבכורה. אבל לאינך תירוצים שברשב"א וכן להרמב"ן שלא הזכיר סברא זו כלל ולא ס"ל לחלק כן (אליבא דהרי"ף וסייעתו). א"כ קשיא דלמה פסק הרמב"ם דחלב פוטר מן הבכורה. וי"ל בזה דהרמב"ם ס"ל כהך סברא שכתבו התוס' בבכורות ובחולין שם דהא דחלב פוטר היינו משום דנגד חזקת הבהמה שלא ילדה אדרבה העמד הולד בחזקת חולין שהיו במעי אמו ואין כאן צירוף חזקה למיעוט כלל). ולפ"ז ה"נ י"ל בהא דלא סמכינן על חזקה דרבא לענין חליצה. היינו משום דאף שרוב ב"א מביאין שערות בזמנן מ"מ סמוך מיעוטא לחזקת איסור יבמה לשוק. דכאן יש מיעוט גמור שאין מביאין שערות בזמנן וסמכינן ליה לחזקה. משא"כ לענין רמא"ש מ"ה דהוי מיעוטא דלא שכיחא לא סמכינן ליה לחזקה וכמ"ש התוס' והרא"ש הנ"ל. ובזה יש ליישב קושיית הב"ח והב"ש באה"ע (סימן קס"ט סק"י) דכיון שאין אנו בקיאין בגומות א"כ היאך מהני בדיקת השערות הא שערות בלא גומות לא מהני ואין אנו בקיאין בגומות ע"ש. ולפי דברינו י"ל דהא דלא סמכינן על חזקה דרבא לענין חליצה היינו משום שיש מיעוט גמור שאין מביאין שערות בזמנן וסמכינן ליה לחזקה. אבל