תורת חסד י

איסור, הנה בהך דסמוך מיעוטא לחזקה להחמיר שחידשו התוס' והראשונים בודאי לא שמענו מעולם אלא בחזקת איסור שבאותו דבר. אבל לומר סמוך מיעוטא לחזקת חיוב לא ניתן להאמר כלל. חדא דע"כ לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה רק היכא שהרוב סותר החזקה כמו בבהמה חולבת דמצד הרוב אמרינן שכבר ילדה הפך החזקה שלא ילדה וכל כה"ג. בזה אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. אבל בחזקת חיוב להניח תפילין אין הרוב סותר את החזקה, רק שדנים שהחיוב הזה שעליו להניח תפילין יהי' יי"ח גם בתפילין אלו מחמת הרוב. וסברא זו מוכרחת ג"כ ממה שמבואר בגמ' ופוסקים דע"א נאמן בהכשר התפילין משום דע"א נאמן באיסורין (וע' במג"א סי' ל"ט ס"ק י"ג) והרי היכא דאיתחזק איסורא אין ע"א נאמן. וע"כ דבחזקת חיוב לא שייך זה שהעד אינו סותר החזקה רק הוא מעיד שגם בתפילין אלו יי"ח חזקת החיוב שלו. וכבר האריכו האחרונים בכיוצא בזה במ"ש הר"ן בקידושין גבי קידשתי את בתי וא"י למי קידשתיה ובא א' ואמר אני קדשתיה נאמן אף דאין דבר שבערוה פחות משנים משום דהכא העד אינו סותר את החזקה אלא מברר כו'. (ומה שיש להעיר בזה מתוספתא ספ"ה דפסחים, מבואר במ"א) וכן מוכח מכמה דוכתי דבהכשר ציצית ותפילין וכדומה יש לסמוך על הרוב ולא שייך כאן לומר סמוך מיעוטא לחזקה וכנ"ל. (ומלבד זה, הרי נודע מ"ש הרמב"ן דהא דלא סמכינן מיעוטא לחזקה גבי רמאשמ"ה הוא משום דבהמה לא איתרעאי כו'. וי"ל דאף למאן דלא ס"ל כוותיה התם. היינו משום דהתם מ"מ מחמת הספק שעל השוחט נולד הספק גם על הבהמה אם נשחטה כראוי והכל חד. משא"כ כאן לענין חזקת חיוב הנחת תפילין שזהו על גוף האדם בודאי לכ"ע אין לסמוך מיעוטא שפוסל התפילין עצמם להחזקה שעל האדם בתורת חיוב. ולא משום זה נידון על הספק שבהכשר גוף התפילין). ומלבד כל זה, הנה פשוט דהא דקיי"ל דסמוך מיעוטא לחזקה להחמיר, היינו היכא דר"מ חייש למיעוטא לחוד בזה לדידן חיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדיא. משא"כ היכא דר"מ לא חייש למיעוטא בודאי אין לחוש לדידן אף היכא שיש עמו חזקה. (וכן מבואר בלשון התוס' והרא"ש לענין מיעוטא דלא שכיח ע"ש). וכבר ביארתי בתשו' אחרת (בסי' ל"ח) דאף דמסקינן בר"פ בתרא דיבמות (דף קי"ט ע"א) דר"מ חייש למיעוטא אף באיסור לאו ולא באיסור כרת לחוד דמה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. מכל מקום באיסור עשה או בחיוב עשה מודה ר' מאיר דלא חיישינן למיעוטא. (וכמבואר בהגהת המשנה למלך ספ"א מהל' יו"ט דלא אמרינן מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת רק בלאו שיש בו מלקות). וכבר קדמני בזה בתשו' נו"ב (מ"ת בחיו"ד סי' ע"ח) רק שהוא לא הביא ראיה לדבריו בזה. ואני הבאתי שם כמה ראיות והוכחות לדבר. ולפ"ז פשיטא די"ל דלא אמרינן לדידן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר רק באיסור ל"ת דמיירי התוס' והרא"ש שם ולא לענין חיוב עשה. וכבר כתבו התוס' במנחות (דס"ח סע"א) דאין להחמיר בעשה כמו בל"ת ע"ש. מכל הני טעמי נראה בפשיטות דלענין תפילין ליכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר. ויש להכשיר התפילין בנ"ד משום חזקה דרבא וכנ"ל. ד ונחזור לדברינו. דענין חזקה דרבא הוי חזקה דאתיא מכח רובא שרוב מביאין שערות בזמנן. וכמ"ש התוס' בנדה הנ"ל ושכ"ד השאלתות ורש"י ורמב"ן ורשב"א הנ"ל. אך לכאורה קשה לפ"ד התוס' בנדה הנ"ל שם דהא דלא חיישינן במופלא הסמוך לאיש שמא לא יביא שערות בזמנן ונמצא דעדיין אינו מופלא סמוך לאיש דהטעם בזה משום דאזלינן בתר רובא שמביאין שערות בזמנן וכנ"ל. דלפ"ז תיקשי בגמ' שם דאמר אביי ת"ש כו' ר' יוסי אומר עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה ומשבא לעונת נדרים תרומתו תרומה סברוה קסבר ר' יוסי תרומה בזה"ז דאורייתא אא"ב מופלא סמוך לאיש דאורייתא אתי גברא דאורייתא ומתקן טיבלא דאורייתא כו'. והשתא הא שמעינן ליה לר' יוסי דחייש למיעוטא כדאיתא ביבמות דס"ז רע"ב. וכ"כ התוס' שם בהדיא דר' יוסי חייש למיעוטא ולדידיה קטנה אינה מתייבמת שמא תמצא איילונית כו' ע"ש. וא"כ אמאי לר' יוסי הכא משבא לעונת נדרים תרומתו תרומה ומתקן טיבלא דאורייתא. ולמה לא חייש הכא למיעוטא שאין מביאין שערות בזמנן ונמצא דהשתא אכתי אינו מופלא הסמוך לאיש ואין תרומתו תרומה ולא נתקן טיבלא דאורייתא ע"י תרומתו. וכיוצא בזה קשה ג"כ ע"ד הר"ן בשבת בפראד"מ לענין נולד כשהוא מהול שכתב שם הר"ן בפשיטות דר' יוסי לא חייש למיעוטא. וראיתי בתשו' ר"ע איגר סי' ס"ב שהקשה כן ע"ד הר"ן מגמ' דיבמות הנ"ל וכן הקשה ג"כ שם ע"ד הר"ן בתשו' שכתב לפרש טעמיה דר' יוסי בנדה (דנ"ט ע"ב) דמטהר התם משום דלא חייש למיעוטא והגרע"א נדחק לתרץ זה. וכן הקשה ג"כ בתשו' ח"ס ע"ד הר"ן בזה. ונפלאתי על הגאונים האלה שהקשו בחנם ולא ראו דברי הר"ן בחידושיו לנדה (דמ"ד ע"א) שפי' להדיא בהך דר' יוסי ביבמות דס"ל דעובר פוסל דאע"ג דבעלמא לא חייש ר' יוסי למיעוטא מ"מ הכא שאני דהא דחשיב זכרים מיעוטא היינו משום דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות וה"ל זכרים מיעוטא. ור' יוסי סבר דמיעוטא דמפילות לא חשיב למסמכיה למחצה דנקבות. אבל ברוב גמור מודה ר' יוסי דלא חיישינן למיעוטא כלל. (והיינו י"ל עוד בפשיטות דמיעוט דזכרים הוי מיעוט המצוי וכמבואר בתוס' יבמות (ל"ו:) ובע"ז ד"מ ע"ב דאף לדידן דלא חיישינן למיעוטא מ"מ למיעוט המצוי חוששין ע"ש. וראיתי שכ"כ השעה"מ פ"ד מהל' חליצה ויבום). ומעתה מבואר שבחנם הקשו הגדולים הנ"ל על הר"ן בשבת וע"ד הר"ן בתשו' הנ"ל. ופשוט הוא דהר"ן לשיטתו שמפרש בגמרא דיבמות דר' יוסי לא חייש למיעוטא כלל נגד רוב גמור ולק"מ. ולדעת הר"ן א"ש נמי בסוגיא דנדה דלק"מ לר' יוסי הכא. אבל לפ"ד התוס' ביבמות שם שמפרשים דר' יוסי חייש למיעוטא בכל דוכתא. וא"כ לדבריהם תיקשי על ר' יוסי בסוגי' דנדה הכא וכנ"ל. (והרשב"א בחידושיו ליבמות בחד תירוצא כתב דבמקום דיעבד ל"ח ר' יוסי למיעוטא. אבל התוס' שם בהדיא פליגי ע"ז ע"ש. וא"כ קשיא). אך י"ל דלק"מ, דכיון דסבר ר' יוסי דמופלא הסמוך לאיש מדאורייתא ויליף לה מקרא דנדרו נדר והקדשו הקדש. וממילא מוכח מהך קרא דהוי נדר והקדש בתורת ודאי ולא מספקינן ליה שמא לא יביא שתי שערות בזמנו ואינו מופלא סמוך לאיש. דאין סברא לפרש בקרא ולומר דבאמת נדרו והקדשו מיתלא תלי וקאי בספיקא עד שיגדיל ונראה שהביא שתי שערות בזמנו ואז יהיה למפרע נדר והקדש. דאין זה במשמע בפירוש הכתוב. וממילא אף לר' יוסי דחייש למיעוטא בעלמא מ"מ הכא הוי תרומתו תרומה בתורת ודאי דהיכא דגלי קרא אין לחוש למיעוטא. דאף לר"מ דחייש למיעוטא מסקינן בחולין (רדי"ב) דהיכא דלא אפשר לא חייש, ומבואר שם בתוס' (די"א ע"ב ד"ה ליחוש) דהיכא שנצטרך להעמיד הפסוק בדוחק זהו ג"כ חשוב לא אפשר ולא חייש התם למיעוטא. וה"נ לר' יוסי הכא אין לחוש למיעוטא נגד פשט הכתוב דגלי לן שנדרו והקדשו הוי בתורת ודאי וה"ה לתרומה דידיה. (ויש להוסיף עוד דהתוס' שהוצרכו לתרץ