תורת חסד עו

ומה יתן ומה יוסיף לנו בזה חזקת הולד להכריע הדין בספק בה"ש שאנו מסופקים על אותו זמן מה דינו לכל דבר. (והרי תנן במתני' דקטן שנולד בה"ש נימול לט' ול"ש לדון בזה משום חזקה). וכבר ידוע מ"ש הפוסקים כיוצא בזה לענין ספיקא דדינא דלא שייך לומר אוקמיה אחזקה דבשביל החזקה לא ישתנה הדין. וכמ"ש הכנה"ג ביו"ד בסי' י"ז ובסי' כ"ה בשם הגהות אלפסי. והובא גם בפמ"ג שם. וכ"כ המל"מ בפ"ב מהלכות ט"צ. (ועי' בדברי הר"ן בפ"ק דקידושין גבי נתן הוא ואמרה היא דספיקא הוי וחיישינן מדרבנן, שנסתפק שם הר"ן בכל ספק קידושין אי צריכה גט מדאורייתא. דאפשר דמדאורייתא שרי משום דהעמד האשה על חזקתה כמו בתיקו דממונא וע' בפר"ח ביו"ד סי' ק"י. וע' בתוס' ב"ב דל"ב ע"ב ד"ה והילכתא. ובמל"מ פ"ז מהלכות שכירות. וי"ל בזה מכמה דוכתי ואכמ"ל). אך עיקר סברת הפוסקים הנ"ל לענ"ד יש לדון בזה. די"ל דודאי אם היינו אומרים דהא דאזלינן בתר חזקה ה"ז בתורת בירור שהחזקה היא מבוררת לנו שלא נתחדש הדבר ולא נשתנה מכמו שהיה מקודם. אז היה שייך לומר כדבריהם דבספיקא דדינא אין בכח החזקה לברר לנו הספק לדינא ובשביל החזקה לא ישתנה הדין. אבל באמת הא דאזלינן בתר חזקה אינו בתורת בירור כלל. וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ט דנזיר מ"ב במ"ש שם שחזקת טמא טמא שאם נלך אחר האפשריות יצא הענין לדבר שאין לו תכלית. ואמנם העיקר כשנתקיים איזה ענין שיהיה נניחהו בחזקתו עד שיבא דבר מבורר שיבטלהו מזאת החזקה וכל דבר שיהיה בו ספק ואפשריות ה"ז לא נסתלק החזקה עכ"ל הרמב"ם שם. ולפ"ז י"ל דבספיקא דדינא נמי מוקמינן הדבר על חזקתו דבשביל ספק ואפשריות א"א לבטל החזקה כנ"ל. וכ"ז שאין לנו בירור לא נוציא הדבר מחזקתו. ומה שייך לומר שבשביל החזקה לא ישתנה הדין. החזקה אינה מבררת ולא משנה את הדין. רק דספיקא דדינא לא תסלק את החזקה כמו ספק המציאות. ואין לנו לבטל החזקה בדבר שאינו ברור. וע"כ סברת הפוסקים הנ"ל אינה מוכרחת (וגם יש להביא סתירה לדברי הפוסקים הנ"ל מדברי תשו' הרשב"א שהביא הב"י באו"ח בסי' ת"ד לענין הבעיא אי יש תחומין למעלה מעשרה דיש לאוקמיה אחזקת ביתו ע"ש. מוכח מדבריו דגם בספק דדינא מהני חזקה. ויש לדחות קצת). אך אף אם נימא דבספיקא דדינא ג"כ אזלינן בתר חזקה מ"מ בנ"ד מסתבר כדברינו דחזקת הדבר לא מהני לענין ספק בה"ש שהספק הוא על הזמן עצמו אם הוא יום או לילה ואין הספק על המעשה אימת נולד אם קודם או אח"כ שזאת ידענו בבירור באיזה זמן ורגע נולד. (וכיון שזה נתברר לנו בלא ספק ל"ש כאן חזקה). ועל גוף הזמן הזה שאנו מסופקים עליו מה דינו ע"ז לא שייך לדון תורת חזקה כלל. דהחזקה הוא על הדבר ולא על הזמן דל"ש ביה שום חזקה. ואף שהסברא פשוטה בזה. יש להביא ראיה לזה ג"כ מדברי התוס' בשבת (דל"ד ע"א) בהא דאמר רבא התם אמרו לו שנים צא וערב עלינו כו' שניהם קנו עירוב ופירש"י דרבא מיירי בעירובי תחומין וכר' יוסי דספק עירוב כשר. וכתבו התוס' וקשה לרשב"א דר' יוסי לית ליה ספק עירוב כשר אלא משום חזקה כו' אבל בספק כי הכא שהניחו בה"ש או נאכל בה"ש לא מכשיר כו' עכ"ל. הרי דפשיטא להו להתוס' דבנאכל עירובו בה"ש לא שייך בזה לאוקמי העירוב בחזקתו לענין ספק בה"ש וכמו שביארנו רק שראיתי במהרש"א שם שכתב בדברי הרא"ש שהקשה על פירש"י רק מהניח עירובו בה"ש ולא מנאכל בה"ש משום דבזה י"ל חזקת עירוב. מיהו אין להכריח מזה דהרא"ש פליג על סברתנו הנ"ל. רק דעדיפא מקשה הרא"ש בפשיטות יותר מהניח עירובו בה"ש). ובהא דאמרינן בגמ' דעירובין (דף ל"ה ע"ב) ורמי דאורייתא אדאורייתא לר"מ כו'. א"ר ירמיה משנתנו שהיה עליה שרץ כל בה"ש. ופריך הגמ' א"ה בהא לימא ר"י ספק עירוב כשר. והקשה שם בהגהות הגרע"א דלמה ליה לאוקמי שהיה עליה שרץ כל בה"ש. טפי הל"ל דנפל עליה בתוך בה"ש ואנן ידעינן הזמן שנפל עליה דבכה"ג ל"ש לומר אוקמיה אחזקה. ומש"ה אוסר ר"מ ור' יוסי מכשיר שפיר. והניח בקושיא. ואין לדחות וליישב קושייתו משום דהתם במתני' פליגי ר"מ ור' יוסי והרי ר' יוסי סבירא ליה בשבת דבה"ש כהרף עין כו'. (ור"מ נמי משמע דס"ל בהא כר' יוסי דבה"ש כהרף עין בריש ברכות דף ב' סע"ב). דז"א. דלר' יוסי נמי יש כל ספיקי בה"ש בההוא כהרף עין (כמ"ש התוס' בשבת דף ל"ד רע"ב). ובר"ש בספ"ק דזבים הוכיח דלר' יוסי נמי ספק בה"ש דידיה נפיש מכהרף עין אלא יש שהות ושיעור קצת לבה"ש לדידיה. (ומספקא ליה ההוא כהרף עין אימת הוי). ובירושלמי ריש ברכות אמרו דכל הרף עין והרף עין שבחצי מיל דר"נ ספק הוא לר' יוסי ע"ש. ואפשר לומר דכיון דאמרינן בשבת (דל"ה סע"א) דבה"ש דר' יוסי לא שייך בדר' יהודה אלא דשלים בה"ש דר' יהודה והדר מתחיל בה"ש דר' יוסי. ואם כן הכא במתני' דעירובין דמיירו תרווייהו ר' יהודה ור' יוסי ע"ש. א"כ אם נימא דפלוגתייהו בשידוע לנו הזמן שנפל עליה השרץ בתוך בה"ש כנ"ל. אם כן בממ"נ בה"ש דר' יהודה לר' יוסי יממא הוא ובה"ש דר' יוסי לר' יהודה ליליא הוא. אם לא נימא דר' יהודה ור' יוסי כל חד קאי אבה"ש דידיה וזמנו של זה לא כזמנו של זה ולאו בחד גוונא מיירו. וזהו דוחק להגמ' לאוקמי כן. ובלא"ה נמי לא קשיא קושיית הגרע"א הנ"ל. דקושיית הגמרא דפריך על ר' ירמיה א"ה בהא לימא ר' יוסי ספק עירוב כשר. פריך שפיר אפי' אם נימא שנפל השרץ בתוך בה"ש ואנן ידעינן הזמן שנפל דבכה"ג ל"ש לומר אוקמה אחזקה כנ"ל. דמכל מקום בהא לא מכשיר ר' יוסי דפשיטא ליה להגמרא דר' יוסי אינו מכשיר בספק עירוב אלא משום חזקה. (וכדאיתא להדיא בברייתא בסמוך בדף ל"ו ע"א שם והובא ג"כ בתוס' בשבת הנ"ל). ובאופן הנ"ל דל"ש לומר אוקמה אחזקה ממילא בהא לא מכשיר ר' יוסי וכמבואר. (ורק יחול הדקדוק בלישנא דר' ירמיה דאמר שהיה עליה שרץ כל בה"ש. וזה נקל ליישב בכמה גווני ולא רציתי להאריך. ועכ"פ קושיית הגמרא על ר' ירמיה א"ש לנכון). וע"ד מ"ש המג"א בסי' שמ"ב לענין כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש. שמצדד שם לומר דבבה"ש דמו"ש גזרו משום שבות דשאני עיולי יומא מאפוקי יומא דמספיקא לא פקעה קדושה כו'. וראיתי בספר ברכי יוסף שהביא דברי הרשב"א בחידושיו לעירובין בכ"י שכתב בהדיא דבה"ש דעיולי יומא ואפוקי יומא שוין. ושגם בבה"ש דמו"ש לא גזרו שבות. (וכ"מ מדברי ההג"ה שבתוס' בעירובין ר"ד ל"ד ע"ש. והא דאמרינן בעירובין דל"ו ע"א מספיקא לא פקעה קדושתו מיניה. הוא לענין אחר. ואין מזה ראיה לכאן),: ה ועוד יש לבאר בזה מה שיש לדון ע"ד הסמ"ק אף בספק אם הוציא ראשו חוץ לפרוזדור מקודם. די"ל מטעם אחר שאין לילך בזה אחר חזקת האם שלא ילדה מקודם ולומר דהשתא הוא דילדה. (וכבר ביארתי לעיל די"ל דכשישבה על המשבר ועומדת לילד איתרע לה הך חזקה בההיא שעתא ואין לדון משום חזקה על הספק שבאותה שעה). דמאחר שאנו דנים רק על הולד אימת נולד אם למולו בשבת י"ל דחזקת האם לא מהני לולד