תורת חסד סט

התוס' ביבמות (דף צ"ג ע"א תוד"ה קנויה) ובקידושין (דף ס"ג ע"א ד"ה כגון) לחלק בין קידושי כסף ובין קידושי שטר. דבקידושי כסף אפילו נתאכלו המעות חשוב כאילו הם בעין כיון דאל"כ מחוייבת להחזירם כו', משא"כ בשטר אם לא אמר מעכשיו דאם נקרע השטר או נאבד קודם הזמן אינה מקודשת וכמו במשוך פרה זו ולא תקנה לך עד אחר שלשים יום בלא אמר מעכשיו לא קנה דבשעת קנין כבר פסקה המשיכה כו' ע"ש. ולפ"ז נראה דלענין קנין חופה ג"כ אם מתנה שיחול קנין החופה למחר לא מהני כלום כיון דלמחר ליתא להך חופה ולא מהני אא"כ מתנה שאח"כ יחול הקנין מעכשיו. וא"כ צ"ל להירושלמי דהכה"ג היה מקדש וכונס האחרת בעיוה"כ שהחופה היה ע"ת שאם תמות אשתו למחר אז תחול החופה מעכשיו. )ולפ"ז יש מכאן ראיה לדברי המל"מ (פ"י מהלכות אישות הלכה ב') דס"ל דחופה שקודם הקידושין מהני ג"כ. דהא הכא ע"כ לומר דלענין הקידושין היה מתנה שיחולו רק למחר אחר מיתת אשתו ולא מעכשיו דלא ליהוי למפרע עובד בב' בתים. ולענין החופה ע"כ שהיה מתנה שיחול מעכשיו דוקא באם תמות אשתו למחר וכנ"ל. וא"כ הו"ל הכא קנין החופה קודם הקידושין, ולדעת המ"ב דס"ל דחופה שקודם הקידושין לא מהני צ"ל הכא דס"ל כדעת הפר"ח בפירוש הירושלמי דסבירא ליה דא"צ כאן כניסה לחופה כלל). והשתא הדרא קושיא לדוכת' דהחופה בעיוה"כ הוי חופה שא"ר לביאה משום איסור שתי נשים כיון שצריך שתחול החופה מעכשיו וע"ד החידוד היה י"ל דר' יהודה לטעמיה דמוכח דלא סבירא ליה כלל הך איסורא שאסור לכה"ג לישא שתי נשים. ובזה יבואר ג"כ פלוגתא דתנאי בירושלמי אליבא דר"י אם היה מקדש מעיוה"כ על תנאי או שמקדש ביוהכ"פ וכנ"ל. דמ"ש הרמב"ם דכה"ג אינו נושא שתי נשים מקרא דאשה אחת ולא שתים. אינו מייתורא קרא דהא דרשינן מיניה אשה ולא קטנה כמבואר ברמב"ם שם. ואידך אשה דכתיב בו דרשינן ביבמות (דף ס"א ע"א ודנ"ט ע"א) שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כה"ג יכנוס ע"ש. אלא דמהך אשה דממעטינן קטנה ממילא דרשינן מינה נמי א' ולא ב'. אבל אליבא דר"י יש הוכחה מקרא אחרינא דשרי לכה"ג לישא שתי נשים ממילא דרשינן הכא דאשה ממעט רק קטנה ולא למעט שתי נשים דבגמרא בסנהדרין (דנ"ג סע"א) אמרינן דר"י ס"ל כר"ע דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין. ובקידושין (דף ס"ח ע"א) פריך הגמרא לר"ע דאין קידושין תופסין בח"ל מקרא דכי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה דשנואה בנישואיה וא"ר כי תהיינה אלמא דק"ת בהן. ומשני הגמ' דר"ע מוקי להך קרא באלמנה לכה"ג וכר"ס כו'. ולר' ישבב אליבא דר"ע כו' במאי מוקים לה בבעולה לכה"ג ע"ש. ולכאורה יש להקשות דלמה ליה להגמרא לאוקמי קרא בבעולה לכה"ג הא אפילו שתיהן בתולות מ"מ השניה שנואה בנישואיה משום דכה"ג אסור לישא שתי נשים. וי"ל משום דא"א לפרש כן בקרא מדאיצטריך קרא לפרש שהיה המעשה שהאחת היתה אהובה והא' שנואה מכלל דיש במציאות שיהיו שתיהן בהיתר. ואילו באיסור שתי נשים לכה"ג הא ע"כ לעולם השניה שנואה בנישואיה ואף דמשכחת שנשא שתי נשים קודם שנתמנה לכה"ג דאז לא היתה השניה שנואה בנישואיה, מ"מ לפי מאי דמוקמינן הך קרא בכה"ג משמעותו דמיירי שבהיותו כה"ג נשא שתי נשים אלו). ולא היה צריך לפרש בקרא דהאחת שנואה דממילא ידענו זאת. וע"כ דקרא מיירי שהשנואה שנואה בעצם שאסורה עליו משום בעולה. ולפ"ז לר"ע דאין קידושין תופסין בח"ל (וכר' ישבב אליבא דר"ע) דלדידיה ע"כ מיירי קרא בבעולה לכה"ג. ממילא משמע מהך קרא באם שתיהן בתולות דאין איסור להכה"ג בנישואי שתיהן (והאחת שנואה היא רק מצד שהיא בעולה לכה"ג). ולפ"ז יבואר פלוגתא דתנאי אליבא דר"י בירושלמי דיומא הנ"ל דתליא בהך פלוגתא. דלתנא דברייתא דסנהדרין (דף נ"ג) אליבא דר"י דס"ל כר"ע דאין ק"ת בח"ל (ומלישנא דר"י שם דאם לא היתה אמו ראויה לאביו כו' משמע דאפי' בחייבי עשה אין ק"ת וכר' ישבב אליבא דר"ע). ולדידיה צ"ל קרא דכי תהיינה לאיש שתי נשים כו' דמיירי בבעולה לכ"ג וממילא מוכח דאין איסור לכה"ג ליקח שתי נשים לדידיה. ולפ"ז א"ש כהך תנא אליבא דר"י בירושלמי דיומא הנ"ל שהיה הכה"ג מקדש האחרת בערב יוהכ"פ על תנאי. ולא קשיא מהא דהוי חופה שאינה ראויה לביאה משום איסור שתי נשים דהא איהו לית ליה כלל איסור שתי נשים לכה"ג וכנ"ל. אבל לתנא דמתני' דסנהדרין שם (ושם ע"ב כי אתא ר' יצחק תני כדתנן כו' ע"ש) דלדידיה לא סבר כלל ר' יהודה כר"ע דאין ק"ת בח"ל רק כרבנן דקידושין תופסין בח"ל. וכן מבואר בהדיא בתוס' ביבמות (דף י' ע"א ד"ה לר"י) דלתנא דמתניתין דסנהדרין סבר ר' יהודה כרבנן דק"ת בח"ל. וכן מוכח בגמרא דקידושין (דף ע"ד ע"ב) דמשני ר"נ התם דר' יהודה ס"ל דאין ממזר אלא מא"א ולא מח"כ ע"ש. והיינו כתנא דמתני' דסנהדרין אליבא דר"י דק"ת בח"ל. וכ"מ בגמרא דסנהדרין (דע"א ע"א) מאי אינה ראויה אילימא ח"כ כו' ע"ש. ולהך תנא אליבא דר"י דק"ת בח"ל אם כן קרא דכי תהיינה לאיש שתי נשים לא מיירי כלל בכה"ג וממילא ס"ל דכה"ג אסור לישא ב' נשים כמו לדידן מקרא דאשה אחת ולא שתים. ואם כן לדידיה א"א להכה"ג לקדש מעיוהכ"פ מחמת דהוי חופה שא"ר לביאה וכנ"ל. וע"כ שהיה מקדש ביוהכ"פ. ובזה מבואר פלוגתא דירושלמי הנ"ל דתליא בהך פלוגתא דתנאי אליבא דר"י וא"ש. ואין להקשות לדברינו מהא דקאמר הגמרא בקידושין (דס"ח) שם. ורבנן מי כתיב תהיינה לכהן. והל"ל דלרבנן אין לאוקמי קרא בכה"ג כיון דלדידן בלא"ה אסור לכה"ג לישא ב' נשים. ז"א. חדא דא"כ מנ"ל לרבנן למילף מהך קרא שק"ת בח"ל ודילמא אין ק"ת בחייבי לאוין וטפי נילף מכאן היתר לכה"ג לישא ב' נשים. ועוד דאכתי תיקשי לרבנן דנוקים קרא דכי תהיינה וגו' בגרושה לכהן הדיוט ונימא דק"ת רק בחייבי לאוין דכהונה (וכר' סימאי אליבא דר"ע) ומשו"ה משני הגמרא לרבנן דמשמע להו בהאי קרא דלא מיירי כלל בכהן כו'. כן היה י"ל ע"ד הפלפול קצת: ז אך לקושטא דמילתא נראה לומר בפשיטות דלדעת הרמב"ם שאסור לכה"ג לישא שתי נשים מ"מ לא מיקרי בשביל זה חופה שא"ר לביאה. דדוקא באיסור נדה שהיא ביאה אסורה בעצם חשיב חופה שא"ר לביאה ואינה קונה. אבל איסור שתי נשים לכה"ג לא חשיב זה כלל ביאה אסורה דכל אחת מצד עצמה מותרת לו. רק דאם נשא שתי נשים יש עליו רק מצוה לגרש אחת. אבל לא נתפס איסור על הביאה לומר שהיא ביאת איסור. וכמבואר ברמב"ם (פ"ה מהלכות כלי המקדש ה"י) דאם נשא הכה"ג שתי נשים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש לאחת. ומשמע דכל השנה יכול לעבוד ולא מיקרי זה ביאת איסור כלל. (ומה"ט נמי י"ל בקרא דכי תהיינה דא"א לומר השנואה בכה"ג דלא שייך כלל לקרותה שנואה מה"ט( ולפ"ז אין כאן קושיא כלל בכאן מהך דחופה שא"ר לביאה וכמבואר. ומעתה נחזור לבאר פלוגתא דתנאי אליבא דר"י בירושלמי דיומא הנ"ל אם היה מקדש את האחרת מערב יוהכ"פ ע"ת או שהיה מקדש ביוהכ"פ. די"ל ג"כ בפירוש הירושלמי כדעת הרמ"א הנ"ל דלא מיקרי ביתו בלא כניסה