תורת חסד סה

חובות שאין קבוע להם זמן לא שרי אף להקדיש בעזרה וכדברי הכ"מ הנ"ל דכיון דאפשר להקדיש מאתמול יש שבות במקדש כו'. אך בתשובת הגאון ר' עקיבא איגר סי' קנ"ט העלה דבכה"ג שחל הקנין בשבת ממילא ג"כ אסור משום שבות. והוכיח כן מגמרא דפ"ק דיומא (דף י"ג ע"א). וע"כ ההכרח להעתיק למעלתו מ"ש מכבר בחידושיי בביאור סוגיית הירושלמי דיומא שם עם סוגיית הבבלי דשם. ומהמשך דברינו שם ממילא נדחו לגמרי דברי הגרע"א הנ"ל ואין משם שום ראיה לאיסור. ויש להתיר בנ"ד לצורך עסק נחוץ לפי ראות המורה. ושם הרביתי עוד ראיות להתיר. ומבואר בסי' שאח"ז: סימן יד א בירושלמי ריש יומא. אהא דתנן רי"א אף אשה אחרת מתקינין לו כו'. ופריך הירושלמי ויקדש מאתמול. ומשני וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים. רגב"א בעי קומי ר' מנא לא נמצא כקונה קנין בשבת. א"ל משום שבות שהתירו במקדש הנה בפירושא דהך ירושלמי יש שני אופנים. הפירוש הא' כמ"ש בקה"ע דהירושלמי מפרש במתניתין דרי"א אף אשה אחרת מתקינין לו היינו בהזמנה בעלמא. (דומיא דמתקינין לו כהן אחר תחתיו כו'"). שאם תמות אשתו ביוה"כ יקדשנה אז. ופריך דאמאי לא יקדש האחרת בערב יוה"כ. וכ"כ התוס' ביומא (דף י"ג ע"ב ד"ה ולחדא) בפירוש הירושלמי. ולפ"ז שפיר מקשה הירושלמי אחר כך לא נמצא כקונה קנין בשבת כו'. כיון שמקדש אותה ביוה"כ. אלא דלפ"ז קשה דהירושלמי סותר עצמו. שהרי מתחלה איתא שם בירושלמי דתניא מניין כשם שמתקינין לו כהן אחר תחתיו כו' כך מקדשין לו אשה אחרת על תנאי כו' דר"י. הרי מבואר דלר"י היו מקדשין לו אשה אחרת ע"ת. והיינו בערב יוה"כ והיה מקדש ע"ת שיחולו הקידושין לכשתמות אשתו. אמנם בפירוש הפ"מ פירש עד"ז גם סוף דברי הירושלמי דהא דפריך ויקדש מאתמול היינו דלמה מקדשה ע"ת ולמה לא יקדש אותה קידושין גמורים מאתמול בלא שום תנאי. ומשני דבעד ביתו ולא בעד שני בתים. והא דפריך אח"כ לא נמצא כקונה קנין בשבת אף שבאמת הקידושין היו מאתמול ע"ת. היינו כיון דחלות הקידושין של האחרת הוא ביוה"כ כשתמות אשתו שיתקיים התנאי של הקידושין זהו גם כן בכלל איסור שבות דאין מקדשין כו'. ומעתה לפירוש הפ"מ בהך ירושלמי נשמע לדינא דבר חדש. דאסור לעשות קנין בע"ש או בעיו"ט באופן שיחול הקנין למחר דזהו ג"כ איסור שבות בשעת חלות הקנין בשבת או ביו"ט דממילא חייל מחמת מעשה הקנין דמאתמול. ולכאורה יש להוכיח דבכה"ג אין איסור כלל דאיסור שבות הוא רק כשעושה בשבת מעשה הקנין או הקידושין. אבל על שעת חלות הדבר דממילא חייל בשבת מעשיו של אתמול לית לן בה. (וממילא יהיה מוכח כאן דהפירוש בירושלמי כדעת התוספות שמתקנין לו היינו בהזמנה בעלמא וכנ"ל). מהא דאיתא בירושלמי בשבת פרק מפנין ה"א א"ר אלעזר עומד אדם מע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר כו' מתניתין פליגא על ר"י בר בון לגין ט"י ומלאהו מן החבית מעשר טבל כו' ה"ז תרומה כו' חזר בו ר"י בר בון מהדא כו'. ולא מיבעיא לפירוש הפני משה בירושלמי שם דר"י בר בון חזר בו בעיקר הדין דשרי לומר מע"ש ה"ז תרומה למחר ומוכח דאף דהגבהת תרומה ומעשרות בשבת הוי איסור שבות מ"מ אם הפריש מאתמול שיחול בשבת אין איסור כלל כיון דבשבת ממילא חייל. אלא דאף לפירוש הקה"ע שם דר"י בר בון חזר בו רק מהך שינויא דמוקי מתניתין בשעבר. אבל מעיקר הדין שאוסר לומר ה"ז תרומה למחר מזה לא חזר בו. (וע"ש בקה"ע בפירוש הירושלמי אח"כ דאמר מאי כדין כו' ודבריו דחוקים. וי"ל בע"א ואכמ"ל). מ"מ כיון דפליגי בזה אמוראי דר"א שרי להפריש תרומה מע"ש שיחול בשבת. א"כ היאך פריך הירושלמי בפשיטות ריש יומא לא נמצא כקונה קנין בשבת דמשמע שהוא הלכה פסוקה דאסור לעשות קנין מע"ש שיחול בשבת. והל"ל דזה תליא בפלוגתא דאמוראי הנ"ל. א"ו דפירוש הירושלמי דהכא הוא כדעת התוס' הנ"ל שהיו הקידושין ממש ביוה"כ וא"ש. אלא דלכאורה יש מקום לחלק ולומר דדוקא לענין הגבהת תרומות ומעשרות שאיסורו משום דמיחזי כמתקן מש"ה כשמפריש מאתמול שיחול בשבת אין כאן מיחזי כמתקן כיון דממילא חייל בשבת שם תרומה עליה ולא שייך טעמא דמיחזי כמתקן רק בשעת הפרשה כשמפריש בשבת. אבל לענין קידושין או קנין דאיסור שבות בזה הוא משום גזירה שמא יכתוב י"ל דמה"ט עיקר האיסור שאסרו הוא בשעה שחל ונגמר הקנין. שכן דרך לכתוב אחר שנגמר הקנין ולא קודם ומש"ה כל שחל הקנין בשבת אסור. (וע' ברש"י ביצה ר"ד ל"ז במ"ש שם מתחלה דמו"מ אסור מקרא כו'. וכן מ"ש שם רש"י בסוף ד' כ"ז ע"ש. וי"ל בזה ג"כ בקושיית המג"א סי' ש"א ס"ק נ"ו ואכמ"ל). אך לפמ"ש הרמב"ם (פכ"ג מהל' שבת הל' י"ד) דאין מגביהין תרומות ומעשרות משום שדומה למקדיש ועוד מפני שהוא כמתקן כו'. הרי דבהגבהת תרומות ומעשרות יש שני טעמים לאסור. וצ"ל דה"ט שדומה למקדיש היינו כמ"ש רש"י לתוס' בביצה שם לענין איסור מקדיש שדומה למו"מ. ואע"ג דמו"מ גופיה גזירה שמא יכתוב אין זה גזירה לגזירה דכולה חדא גזירה היא. ולדעת הרמב"ם גם הגבהת תרומות ומעשרות בכלל הך גזירה וכולה חדא גזירה היא. (ובעיקר דעת הרמב"ם שהוצרך לומר בזה שני טעמים ושם בהל' ט' כתב הרמב"ם רק טעמא דנראה כמתקן. הנה בתשובת הרלב"ח סי' ט"ז פירש בדעת הרמב"ם דמשום טעמא דמתקן יש לאסור רק בשבת אבל ביו"ט היה מותר לצורך או"נ ומש"ה צ"ל טעמא משום שדומה למקדיש. אמנם ברש"י ביצה ד"ט ע"א ד"ה אוכל ושאר דוכתי מבואר דגם ביום טוב אסור משום שנראה כמתקן. וכ"כ רש"י שם (דכ"ו רע"א) בחד טעמא דאין רואין מומין ביו"ט משום דמיחזי כמתקן. וי"ל בזה כמ"ש הרא"ש בפ"ג דבכורות סי' ה' לענין גזיזה דקודם שחיטה שלא הותרה אע"פ שעושה לצורך או"נ דאין זה רק בגדר מכשירי או"נ שאפשר לעשות מאתמול דאסור ביו"ט ורק לאחר שחיטה שכבר הותרה לאכול אז הוי גם תלישת הנוצה בכלל או"נ עצמו ושרי ביו"ט. וה"נ י"ל גבי ראיית מומין ביו"ט דמחיים דהוי בכלל מכשירין ולא או"נ עצמו. וה"נ לענין הגבהת תרומות ומעשרות וחלה י"ל בדעת רש"י דאוסר משום מתקן דס"ל דזה הוי ג"כ כמו מכשירין ולא או"נ עצמו. והרמב"ם פליג הכא בסברא זו לדעת הרלב"ח הנ"ל. ובלא"ה יש תירוץ אחר ע"ד הרמב"ם כמ"ש האחרונים שהוצרך טעם שדומה למקדיש דנ"מ במפריש תרומה גדולה ולא תרומת מעשר דעדיין הוא טבל ולא תיקן כלום ואסור רק משום שדומה למקדיש כו'). ועכ"פ מאחר שלדברי הרמב"ם יש איסור בהגבהת תרומה גם כן משום מקדיש דהוי בכלל הגזירה דמו"מ. וא"כ יש ללמוד מדברי הירושלמי הנ"ל דמתיר להפריש מע"ש שתחול התרומה למחר דה"נ שרי לעשות קנין או לקדש מע"ש שיחול למחר. ובכה"ג לא גזרינן שמא יכתוב כו'. ואין לחלק משום דבהגבהת תרומה גופה ליכא הגזירה דשמא יכתוב רק שדומה למקדיש ודמי למו"מ כו'. דהא ע"כ