תורת חסד סב

והיינו דמיעוט הנפלים בכלל הוי מיעוט המצוי. אבל ולד כזה שיהיה ממיעוט הנפלים ושמ"מ יחיה עד כ' שנה זהו ודאי מיעוטא דלא שכיח כלל ולא חיישינן ליה כי דרך הנפלים שימותו קודם ל' יום. (ור' אבהו לא קאמר רק בולד שהוא בן ח' ודאי ומש"ה אין להחזיקו בב"ק עד כ' שנה אבל בספק בן ח' ספק בן ט' פשיטא דלא חיישינן לזה). וא"כ לק"מ מיבמה דבספק בן ח' או בן ט' שפיר מותרת להנשא אחר שהולד חי עד ל' יום. וכן נמי לק"מ מהך דראב"א דשרי למול מטעם ממ"נ דהא מה דמקשה הש"ס מימהל היכי מהלינן היינו הכל מחמת חשש מיעוט המצוי דנפלים. וע"ז שפיר משני מכח ממ"נ דאם הולד הזה הוא מהרוב שנולד לט' א"כ שפיר קמהיל ואם הוא ממיעוט המצוי דנפלים בני ח' דשכיח שימותו מיד בתוך ל' יום א"כ מחתך בבשר בעלמא. ולמיעוטא דלא שכיח בודאי לא חיישינן לומר שמא הוא בן ח' ומ"מ יחיה עד כ' שנה שזהו מיעוטא דלא שכיח כנ"ל.. ועיקר הממ"נ הוא דבין שהוא מהרוב ובין שהוא מהך מיעוטא דשכיח שרי למולו בשבת. והרוב והמיעוט מסייעין זא"ז להתיר. ולמיעוטא דלא שכיח לא חיישינן. (ואין לומר דלשון ממ"נ צריך להיות כולל בכל האופנים. דמצינו ג"כ בעירובין ד"ה סע"ב דבמבוי ח' א"צ לחי ממ"נ אי עומד נפיש כו' ואי פרוץ נפיש כו' מאי אמרת תרווייהו ספק דדבריהם להקל וכן מצינו בכ"ד): אך לפ"ז י"ל דבספק בן ז' ספק בן ח' אסור למולו בשבת ואין להתיר כאן מטעם ממ"נ דכיון שולד זה שהוא ספק בן ז' או בן ח' כבר יצא מתורת רוב ולדות (וכמש"ל אות א') ונתברר לנו שהוא מן המיעוט או ממיעוט דיולדות לז' או ממיעוט נפלים. ומאחר דלא שייך למיזל בזה בתר רוב ולדות לית כאן ממ"נ דיש לחוש שמא הוא מהני נפלים שיכול לחיות עד כ' שנה. והחובל בו חייב. ומ"מ דינו כנפל לענין שאין מילתו דוחה שבת כנ"ל. ואף שמיעוט זה לא שכיח ויותר יש לתלות שהוא מן המיעוט הנולדים לז' מ"מ י"ל דכמו שחוששין לנפל בספק בן ט' אף שרוב ולדות ב"ק מ"מ הוי הנפלים בכלל מיעוט המצוי בערך הרוב. כמו כן הך מיעוטא דלא. שכיח דנפלים הראויין לחיות כ' שנה בערך המיעוט הנולדים לז' הוי ג"כ כערך זה כן, (וכערך מיעוט המצוי לגבי הרוב כן ערך מיעוטא דלא שכיח לגבי מיעוט השכיח). ושפיר יש לחוש שמא הוא מחלל שבת שלא במקום מצוה. והא דהוצרך הגמ' בשבת לאוקמי הברייתא דספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין כו' במכשירי מילה ואליבא דר"א היינו דלא כר' אבהו דיבמות. (או אפשר משום דדחיקא ליה להגמ' לשנויי כן ולפרש טעם הברייתא שכל היסוד יהיה בנוי על מימרא דר' אבהו ביבמות שחידש מדנפשיה). אבל באמת לדידן דקיי"ל כר' אבהו ביבמות שיש במציאות שבן ח' יחיה עד כ' שנה ויהיה נפל ממילא קיי"ל כפשטה דהך ברייתא דספק בן ז' ספק בן ח' אסור למולו בשבת כיון דבזה ליתא להממ"נ וכנ"ל. ומש"ה הביא הרי"ף הך ברייתא. וגם א"ש מה שהשמיט הרי"ף הך דראב"א דמלין בשבת משום ממ"נ. דהרי בספק בן ט' ספק בן ח' בלא"ה שרי למולו בשבת דאין חוששין לספק נפל בזה לדידן דקיי"ל כרבנן דרשב"ג במקום דיעבד כנ"ל. וא"צ כלל לסברת הממ"נ דראב"א. ובספק בן שבעה ספק בן שמונה ליתא להך ממ"נ וכמבואר וא"ש: ח אך במה שהקשו עוד בהך דר' אבהו הנ"ל דבזה אף בחול יהיה אסור למולו דשמא מחמת חלישותו יסתכן. לכאורה קושיא זו לא מיתרצא בדברינו הנ"ל משום דלא חיישינן למיעוטא דלא שכיח הזה שיהיה נפל ושמ"מ יחיה עד כ' שנה דהא קיי"ל דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב משמע דבספק פ"נ יש לחוש אף למיעוטא דלא שכיח. דאף שמצינו דר"מ חייש למיעוטא בעלמא מ"מ למיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ (כדאיתא ביבמות דקי"ט רע"ב ובע"ז דל"ד ע"ב). י"ל משום דר"מ לא חייש למיעוטא רק מדרבנן כמ"ש התוס' בחולין (די"ב ע"א ד"ה פסח) ומש"ה לא החמירו לחוש רק במיעוטא ולא במיעוטא דמיעוטא. משא"כ מה שאין הולכין בפ"נ אחר הרוב שזה מדאורייתא שאין לילך אחר הרוב בזה י"ל שאין חילוק וגם למיעוטא דמיעוטא חיישינן. ומיהו לפמ"ש במ"א לענין מה שאין הולכין בממון אחר הרוב והוכחתי שם דמ"מ יש חילוק בזה דלמיעוטא דמיעוטא לא חיישינן ומוציאין ממון ע"פ רוב כזה. א"כ ה"נ י"ל לענין פקוח נפש ג"כ. וקצת מוכח כן דבפ"נ אע"פ שאין הולכין אחר הרוב מ"מ למיעוטא דמיעוטא לא חיישינן. ממה שהעירו האחרונים לענין איסור הלנת המתים אף שפוקדין על המתים עד ג' ימים כדאיתא במסכת שמחות. וזה היה בימיהם שהיו קוברין בכוכין והיה אפשר שיחיה עד ג' ימים משא"כ עכשיו. (וגם מהא דאמרינן בנדה דף ס"ט ע"ב דזב וזבה מטמאין במשא עד שימוק הבשר ומפרש התם טעמא גזירה שמא יתעלפו ופירש"י שדומה למת, וכה"ג מבואר ברמ"א באו"ח סי' ש"ל ס"ה וע"ש במג"א ס"ק י"א). ואם נימא דבמיעוטא דלא שכיח כלל אין חוששין אף בספק פ"נ ניחא. אך במה דקיימינן לענין מילת הולדות בשבת. בלא"ה י"ל דאין לחוש למיעוט הנפלים שיכולין לחיות עד כ' שנה. דהא דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב היינו כשנודע בבירור שנתחדש מעשה כזה שעי"ז נולד לנו ספק של פ"נ, (ואפי' כמה ספיקות כמו בנפלה עליו מפולת דאיכא ג' ספיקות לפי' הטור באו"ח סי' שכ"ט. ועי' ביומא דפ"ג ודפ"ד ע"א וברמב"ם פ"ב מה"ש הי"ח). אבל היכא דלא נתחדש שום מעשה לפנינו ולא שום רגלים לדבר שיוליד לנו ספק בזה, וכגון דלא איתחזק כלל שהיה כאן חולה רק מבלי שום רגלים לדבר מעצמנו נבא להסתפק ולחוש למיעוטא. בזה באמת הולכין בפ"נ אחר הרוב. (והרי לענין פקוח הגל בספק עכו"ם ספק ישראל אם היה רוב עכו"ם קיי"ל דיש חילוק בין אם נשאר הקביעות במקומו ובאם לאו הולכין אחר הרוב ואין מפקחין כדאיתא ביומא סוף דפ"ד ובש"ע או"ח סי' שכ"ט. ועיין בש"ע אהע"ז סי' ד' סל"ד שתי הדעות ובב"ש שם). ואם כן ה"נ בולד שאין רואין בו שום ריעותא ואין כאן שום דבר שנתחדש בו שיוליד לנו הספק הזה אין לנו לחוש שמא הוא מהמיעוט. ובפרט במיעוטא דלא שכיח כי האי וכנ"ל. (ובדברינו אלה מיושב דברי הע"ש באו"ח סי' שכ"ט שכתב דבספק אם נפלה עליו מפולת כלל אין מפקחין דמוקמינן ליה אחזקתיה. ותמהו עליו דכיון דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב כש"כ דאין הולכין אחר אחר חזקה, ולהנ"ל ניחא). אלא דאכתי תיקשי בולד שהוא ספק בן שבעה ספק בן שמונה היאך מלין אותו ואפילו בחול הא בזה שפיר יש לחוש שמא הוא נפל מהני שיכולין לחיות עד כ' שנה וכמש"ל. דאע"ג דזהו מיעוטא דלא שכיח מ"מ כיון שהולד הזה יצא מן הרוב והוא מהמיעוט שוב יש לחוש בו גם למיעוטא דלא שכיח כנ"ל. מיהו כ"ז לרווחא דמילתא. אמנם עיקר קושיא זו אף שהוקשו בה גדולים אין בה ממש. וי"ל בפשיטות דכיון שולד זה אף שיכול לחיות עד כ' שנה מ"מ דינו כנפל משוינן ליה ואין מילתו דוחה שבת כו'. א"כ בכה"ג בודאי לא אמרו אין הולכין בפ"נ אחר הרוב בפ"נ כזה דהוי כנפל לכל מילי. ולמה נחוש לזה. (וידוע מחלוקת הפוסקים בספק נפל אי שרי לחלל שבת משום פ"נ דידיה כמבואר ברא"ש סוף יומא והובא במ"א סי' ש"ל ס"ק ט"ו. אבל לחוש למיעוטא שמא נפל הוא ושמא יסתכן אין לחוש לזה לכ"ע). ובודאי לענין קיום המ"ע יש לנו לילך אחר הרוב ולא לחוש למיעוטא