תורת חסד נט

מחוייב למול מספק, וכעין סברא ה"ל לענין שלא יחשב מקלקל גמור באופן שיהיה פטור גם לר"ש. ועוי"ל בזה ואין להאריך). ועוד יש להאריך בזה ולבאר בשיטת רש"י ז"ל בשבת שם דס"ל דר"ש מחייב במקלקל בחבורה אף בלא שום תיקון כלל. אם כוונתו דממילא אמרינן דבחובל ומבעיר דחייב בהם אף במשאצ"ל לר"ש דגלי בהו קרא דגם משאצ"ל חייב. או דמ"מ משאצ"ל פטור. (ועיין בסנהדרין ר"ד פ"ה ובתוס' שם. ובתוס' ב"ק דף ל"ה ע"א ומ"ש שם במהרש"א בתוס' ד"ה חובל ובפ"י שם, ואכמ"ל). ומעתה מיושב דברי הרי"ף שהביא הברייתא דספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין שבת כו' דלדידן הברייתא מתפרשת כפשטה לענין מילה גופה וככ"ע מאחר דלדידן ליכא בזה הממ"נ דראב"א וכנ"ל. ומיושב בפשיטות קושית הרשב"א הנ"ל. וגם קושית המפרשים הנ"ל. וגם קושית הגרע"א הנ"ל לפי גירסת הרי"ף במתני' כנ"ל ג"כ לק"מ דשפיר תלי הגמרא הקושיא על ראב"א דאמר דבכה"ג הוי מקלקל ופטור. ובלא ראב"א ליכא למיפרך דהיה י"ל דבכה"ג חשיב מתקן. כיון שהיה מחוייב מחמת ספק וכסברא הנ"ל שביארנו לעיל. וראב"א אשמעינן דבכה"ג נמי חשיב מקלקל. ושפיר פריך ה אך יש להשיב על דברינו הנ"ל. דלעולם י"ל כמ"ש לעיל הסברא דבספק נפל כיון דמחוייב למולו מספק ממילא הוי מתקן בהחלט כיון שהיה מחוייב לעשות כן מספק. וממילא אף אם באמת היה נפל ג"כ לא שייך להחשיבו מקלקל אחרי שעשה כן מפאת החיוב המוטל עליו וראיה לסברא זו שהרי ממקומו הוא מוכרע. דהא רק בספק נפל אמרינן דשרי למולו בשבת משום ממ"נ ולא בשארי ספיקות. ואם נימא הך ממ"נ משום דאי לאו בר חיוב מילה הוא הוי מקלקל בחבורה ופטור. אם כן בכל הספיקות נמי נימא הכי. וכמו באנדרוגינוס דאין מחללין עליו את השבת משום דערלתו ודאי ולא ספק וכן בספק ערלה כבושה. הא גם שם איכא הך ממ"נ דאי אין צריך למולו הוי מקלקל בחבורה ופטור. א"ו כדאמרן דכיון דצריכין למולו מספק שוב הוא בגדר מתקן בהחלט אף אם באמת לאו בר חיובא הוא למולו ונמצא שחילל שבת שלא במקום מצוה וכנ"ל. ורק בספק נפל שרי למולו בשבת משום ממ"נ דאי נפל הוא הוי כמחתך בבשר שחוטה ולאו חבורה היא וכפירש"י. ואף לדברי הרמב"ם נפרש כן. ומה דקשיא לן לדברי הרמב"ם דס"ל דחובל חייב משום מפרק וחיוב מפרק שייך אף במת ג"כ וכמו שהוכחנו לעיל. וע"כ דכאן ליכא חיוב משום מפרק משום דא"צ לדמו דפטור מטעם שכתב הה"מ דבכה"ג חשיב מקלקל בחבורה ופטור ולא הוי כאן טעם ההיתר משום דהוי כמחתך בבשר שחוטה רק משום מקלקל בחבורה כנ"ל. כ"ז אינו מוכרח, רק לפ"ד הה"מ הנ"ל שפי' בדברי הרמב"ם דהא דבא"צ לדמו פטור טעמא משום דמקלקל בחבורה הוא. אבל באמת י"ל דרך אחר בכוונת הרמב"ם במה שאינו חייב משום מפרק רק בצריך לדמו דוקא. והוא לפמ"ש הר"ן בספי"ד דשבת גבי מסוכרייא דנזייתא לענין איסור סחיטה דהוי כעין מפרק דהוא תולדה דדש. שבודאי לא דמי לדש אלא היכא שהוא צריך למשקה הנסחט ממנה אבל היכא שא"צ לו לא דמי לדש כלל. וכמו דאמרינן בשבת (דקמ"ה ע"א) דסוחט כבשים לגופן מותר. עכ"ד הר"ן ע"ש בדבריו. וכ"כ התוס' בשבת (דע"ג ע"ב ד"ה וצריך) גבי זומר וצריך לעצים דאף לר"י דמחייב במשאצ"ל בעינן צריך לעצים דלא מיקרי בעצים קוצר אלא בענין זה מ"ד אקורע ע"מ לתפור כו', והביאו ג"כ ראיה מהך דכבשים שסחטן לגופן ולא הוי כמשאצ"ל אלא טעמא לפי שאין דרך דישה בכך. עכ"ד התוס'. (וכה"ג ג"כ כתב המג"א בסי' שי"ח סקל"ו בשם הה"מ). וכן י"ל ג"כ בדברי הרמב"ם דס"ל דחובל אינו חייב משום מפרק דהוי תולדה דדש אלא בצריך לדמו. שטעמו בזה משום דבא"צ לדמו לא הוי תולדה דדש כלל וכנ"ל. ולא הוי זה מלאכה כלל ובכה"ג פטור אף למ"ד דמקלקל בחבורה חייב והשתא א"ש הכא דקאמר ואם נפל הוא מחתך בבשר בעלמא הוא וליכא חיוב משום נטילת נשמה. ומשום מפרק בלא"ה ליכא חיובא הכא מאחר שא"צ לדמו ובכה"ג לא הוי כלל תולדה דדש וכנ"ל. רק דעדיין יש לפקפק ולהקשות דכבר הבאתי לעיל מ"ש הלח"מ בדברי הרמב"ם דס"ל דבחובל ליכא כלל חיוב משום נטילת נשמה רק משום מפרק. (דס"ל דנטילת נשמה לא שייך רק בשחיטה שממיתה לגמרי). ולפ"ז הא דאיצטריך קרא למישרי מילה בשבת היינו משום חיוב מפרק. וצ"ל דגבי מילה חשיב שפיר צריך לדמו וחייב משום מפרק. (דמצוה להטיף דם ברית דוקא כמפורש ברש"י שבת דף קל"ד סע"א ע"ש). וא"כ גבי ספק נפל נמי היכי שרינן למול מטעם ממ"נ הא חיוב מפרק שייך אף בנפל כמו שהוכחנו לעיל. ואי משום דבנפל שאין מצוה למולו חשיב בזה א"צ לדמו וליכא מלאכה כלל בכה"ג. ז"א. דהא השתא קיימינן בסברא זו דכל היכא שמחוייב למול מספק חשיב מתקן בהחלט אף אם באמת נפל הוא כיון שהיה מחוייב לעשות כן וכנ"ל. וא"כ ה"נ מה"ט יהיה חשוב בזה צריך לדמו דכיון דמחוייב מספק להטיף דם ברית חשיב צריך לדמו ג"כ. ואם נפל הוא יש כאן חיוב משום מפרק. מיהו בלא"ה קשה לפי דעת הלח"מ הנ"ל. אם נימא דכל חיובא דחובל במילה הוי משום מפרק משום דחשיב צריך לדמו כיון דצריך להטיף דם ברית. והרי הטפת דם ברית בכ"ש סגי וא"צ להוציא דם כשיעור גרוגרת שיתחייב ע"ז. ומכש"כ לפמ"ש לעיל מהתוספתא דבאיסורי שבת ח"ש מותר מה"ת. ואם כן כיון דצריך רק לפחות מכשיעור שלא נאסר כלל בשבת מה"ת ולמה יחשב כאן צריך לדמו להתחייב עליו משום מפרק דשיעור חיובו בגרוגרת דוקא. ומלבד זה בלא"ה יש לתמוה על דברי הלח"מ הנ"ל. לפמ"ש הרמב"ם דאינו חייב משום מפרק עד שיוציא דם כשיעור גרוגרת. והשתא לפ"ד הלח"מ דחיוב נטילת נשמה לא שייך כלל בחובל רק משום מפרק א"כ כל שיצא דם פחות מגרוגרת ליכא שום חיוב בחובל. וזה אינו. דהרי תנן במתני' בב"ק (דפ"ז ע"א) דחובל בחבירו בשבת פטור מתשלומין משום דקלב"מ. וכן תנן בשבועות (דף ל"ג ע"ב) לענין שבועת העדות דשחבל בי חבירי בשבת פטורין משבועת העדות. וכן הובאו ג"כ ברמב"ם הלכות פסוקות אלו בסתימות ולא חילק בדבר כלל. ואם איתא לדברי הלח"מ הנ"ל א"כ ה"ל לחלק בזה דחובל בחבירו בשבת והוציא דם פחות מגרוגרת יהא חייב בתשלומין. שהרי אין כאן חיוב משום מלאכת שבת כלל. ולמה יפטר מתשלומין בזה. (ואף לפי דברי רש"י בב"ק דל"ה ע"א דאף מקלקל במלאכת שבת דפטור ממיתה מ"מ נפטר מתשלומין. מ"מ בפחות מכשיעור החיוב ודאי לא נפטר מתשלומין. וכמו בזורק ומעביר פחות מד' אמות בשבת דלא נפטר מתשלומין עי"ז. וכבר ביארנו לעיל מהתוספתא דגם הכא ח"ש מותר מה"ת באיסורי שבת כו'). וכן יש להקשות מכמה דוכתי דמוכח דחובל בשבת חייב אע"פ שלא הוציא דם כגרוגרת א"ו דהרמב"ם נמי מודה דחובל חייב משום נטילת נשמה מאותו אבר ומה לי קטלה כולה או קטלה פלגה. רק דבחובל וצריך לדמו חייב ג"כ משום מפרק כשהוציא דם כשיעור גרוגרת. ובא"צ לדמו או שהוציא דם פחות מכגרוגרת דליכא חיוב משום מפרק מ"מ הוא חייב משום נטילת נשמה עכ"פ. וכן מבואר ג"כ בירושלמי דלא כהלח"מ הנ"ל. דבירושלמי פ' כלל גדול בפיסקא דהצובעו מפורש שם בהדיא דמוציא דם חייב משום נטילת נשמה שבאותו