תורת חסד נו

(וכן הקשה בחידושי רשב"א בשבת שם דכיון דמדמי נפל לטריפה אם כן חובל בנפל יהיה חייב כמו חובל בטריפה. ונדחק בזה. ויש לומר דהרי"ף ס"ל כן באמת למסקנא). שוב ראיתי בחי' רמב"ן בשבת שם שכתב להדיא כן, דאף לרבא דאמר דכ"ע מת הוא מכל מקום לאו מחתך בשר בעלמא הוא וחייבין על חבורתו בשבת. ובזה יש לבאר מה דאיתא בירושלמי ספי"א דיבמות דר' יוסי בר בון אמר התם דמלין הולדות בשבת מטעם ממ"נ. (וכמו ראב"א בגמרא דידן). ורבנן דקיסרי אמרי מי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך. ופירוש בקה"ע דאסור משום מוקצה והוא תמוה. כיון דעכ"פ מחמת הממ"נ לית כאן איסור תורה. ולענין האיסור דרבנן משום מוקצה הא בזה בודאי יש לסמוך על רוב ולדות שהן בני קיימא. ואטו יש שום סברא לבטל מ"ע של תורה דמילה בזמנה משום דניחוש למיעוטא באיסור מוקצה דרבנן. אלא דפירוש הירושלמי דמי אמר שמותר לחתוך בשר שלא לצורך היינו לחתוך בשר מהנפל שלא לצורך דיש לומר דיש בזה איסור דאורייתא וכנ"ל. ובזה שפיר סותר סברת הממ"נ. ואם נימא דלדידן לא קיי"ל סברת הממ"נ של ראב"א כנ"ל. לפ"ז א"ש בפשיטות הברייתא דספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו שבת. וא"צ לאוקמי הברייתא במכשירי מילה וכר"א. דהברייתא א"ש לכ"ע ולענין מילה גופה דחוששין בזה לספק נפל ואסור למולו בשבת. דבכל הולדות שמלין בשבת היינו מטעם שהולכין אחר רוב ולדות שהן בני קיימא ואין חוששין למיעוטא דנפלים. אבל בולד זה שהוא ספק בן שבעה ספק בן שמונה לא שייך בזה למיזל בתר רוב ולדות שהן ב"ק שהרי ולד זה יצא מתורת רוב ולדות דרוב ולדות נולדים לתשעה חדשים ומיעוטא לשבעה כדאיתא ביבמות (דל"ז ע"א) ושאר דוכתי. ואם כן בין כך ובין כך ולד זה הוא מן המיעוט. ואם אינו ממיעוטא דנפלים הוא ממיעוטא דיולדות לשבעה. וכך לי מיעוט זה כמו מיעוט זה והרי זה ספק גמור שמא הוא נפל ולא שייך בזה רובא כלל. ומש"ה אסור למולו בשבת דשמא הוא נפל. וסברת ראב"א למולו בשבת משום ממ"נ הא לא קיי"ל כן וכנ"ל. (ולפמ"ש בתוס' יבמות דל"ו סע"ב וכן בע"ז ד"מ ע"ב ובנדה דמ"ד ע"ב דמיעוט נפלים הוי מיעוט המצוי. לפ"ז יש לומר הכא דמיעוט נפלים שכיח יותר ממיעוט דיולדות לשבעה דחשיב בגמרא לסתם מיעוטא רק דבחולין די"א ע"ב ובבכורות דף כ' ע"ב כתבו התוס' בע"א. מ"מ יש לומר דמיעוט נפלים מצוי כ"כ כמו מיעוט דיולדות לשבעה ושני המיעוטים המה בערך אחד והוי ספק השקול וכנ"ל). ומעתה א"ש דברי הרי"ף שהביא הברייתא דספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו שבת דמתפרשא לענין מילה גופה וא"צ לאוקמי במכשירי מילה וכר"א. וגם מה"ט השמיט הרי"ף מימרא דראב"א דמלין מטעם ממ"נ דלא קיי"ל כוותיה בזה וכנ"ל. (ובזה א"ש גם כן למאי דמוקי הגמרא הברייתא דספק בן שבעה כו' במכשירי מילה ואליבא דר"א. מ"מ היינו דוקא בספק בן שבעה או בן שמונה הוא דאין מחללין עליו שבת במכשירין לר"א כיון דליכא רובא בזה וכנ"ל. אבל בספק בן שמונה או בן תשעה שפיר מחללין שבת במכשירי מילה לר"א כיון דיש בזה רוב ולדות שהן ב"ק. וזהו דלא כפירש"י שפירש דר"א דאמר מכשירי מילה דוחין שבת מיירי בקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו ולא בסתם ולדות. ומלבד שזהו דוחק לפרש כן במילתיה דר"א דאמר סתמא. הא אם כן תיקשי למה באמת נקט הברייתא הכא בספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין. והא הכי נמי בספק. בן שמונה ספק בן תשעה גם כן אין מחללין במכשירי מילה לר"א. והל"ל סתמא בכל הספיקות דאין מחללין אם לא דקים ליה שכלו לו חדשיו. ולפמ"ש בשיטת הרי"ף א"ש הכא דבדוקא נקט הברייתא ספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין. אבל ספק בן שמונה ספק בן תשעה שפיר מחללין במכשירין לר"א וכנ"ל): ב רק דלפ"ז יש להקשות אם כן מתחילה מה הקשה הגמ' לראב"א דאמר מלין אותו משום ממ"נ מהך ברייתא דספק בן שבעה ספק כו' אין מחללין עליו את השבת אמאי נימהליה ממ"נ כו'. כיון דלדברינו מה שחידש ראב"א להתיר למולו בשבת מטעם ממ"נ הוא רק אליבא דרשב"ג דס"ל דבלא שהה ספיקא הוי. אבל לרבנן דרשב"ג דס"ל דאין חוששין למיעוטא דנפלים לדידהו לית להו סברת הממ"נ כלל. וא"כ בפשיטות יש לאוקמי הברייתא דספק בן שבעה כו' כרבנן דרשב"ג. ולמה נדחק הגמרא לשנויי הברייתא במכשירי מילה וכר"א. ואף דלכאורה יש לומר משום דהא אחר כך איבעיא להו בגמרא מי פליגי רבנן עליה דרשב"ג או לא כו'. ואם כן יש לומר דמתחילה לא ידע הגמ' דפליגי רבנן על רשב"ג כלל בזה ומשום הכי שפיר מקשה הגמרא מברייתא דספק בן שבעה כו' ולא משני דהברייתא אתיא כרבנן דרשב"ג משום דלא ידע עדיין כלל דפליגי רבנן על רשב"ג הכא. אבל זה אינו. דא"כ תיקשי מאי משני הגמרא אהך ברייתא לא נצרכה אלא למכשירין ואליבא דר"א דלפמ"ש לעיל בשיטת הרי"ף דלא כפירש"י רק דר"א דאמר דמכשירי מילה דוחין שבת מיירי בסתם ולדות. ודוקא בספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מכשירין דוחין שבת. כיון דליכא רוב ולדות ב"ק בכה"ג וכנ"ל. וע"כ לומר דר"א ס"ל כרבנן דרשב"ג דבספק בן שמונה או בן תשעה הולכין אחר רוב ולדות שהן ב"ק ולא חיישינן לספק נפל דהוי מיעוטא דאל"כ תיקשי לר"א גופיה אמאי מכשירי מילה דוחין שבת בסתם ולדות דהיינו ספק בן שמונה ספק בן תשעה כיון דיש ספק שמא נפל הוא והוי חילול שבת שלא במקום מצוה ולענין מכשירין הא ליכא סברתנו ממ"נ. וע"כ דר"א ס"ל כרבנן דפליגי ארשב"ג הכא ואזלי בתר רוב ולדות ב"ק (ור"א לטעמיה דס"ל דלא חיישינן למיעוטא. כדאיתא ביבמות דס"א ע"ב). וא"כ מוכח דכבר ידע הגמ' דפליגי רבנן על רשב"ג בזה ור"א ס"ל כוותייהו גם כן. והשתא ל"ל לדחוקי לאוקמי הברייתא במכשירין ואליבא דר"א. טפי הל"ל לאוקמי הברייתא כרבנן דרשב"ג ולענין מילה גופה ומיהו אין זה קושיא כ"כ. דפשטא דמילתא דודאי מתחילה סבר הגמרא דסברת ראב"א למול מטעם ממ"נ הוא לכ"ע אף לרבנן דרשב"ג ולא יפלגו עליה בסברא זו. רק דלמסקנא הוא דאמרינן דלדידן ליתא להך ממ"נ כנ"ל. ואי"ה יבואר עוד בזה. אלא דבעיקר הך מילתא דפריך הגמרא לרשב"ג מימהל היכי מהלינן. וביארנו לעיל דהקושיא היא רק לרשב"ג דסובר דבלא שהה ספיקא הוי. משא"כ לדידן דבמקום דיעבד קיי"ל כרבנן דרשב"ג לא קשיא כלל וכנ"ל. לכאורה קשה לפי מה שמבואר מדברי התוס' חולין שם ובבכורות שם דרשב"ג נמי לא חייש לספק נפל רק מדרבנן ומדאורייתא הולכין אחר רוב ולדות שהן ב"ק. ולפ"ז קשה מאי פריך הגמרא הכא מימהל היכי מהלינן. כיון דרשב"ג נמי לא חייש לספק נפל רק מדרבנן. משום הכי משום חששא דרבנן אין לבטל מ"ע דמילה בזמנה. ואף שמצינו שיש כח ביד חכמים לעקור ד"ת בשוא"ת (כדאיתא ביבמות דף צ' סע"א ובכ"ד), מכל מקום לאו כללא הוא שתמיד יעקרו ד"ת בגזירותם, ובכמה דוכתי לא רצו לבטל מ"ע דאורייתא ע"י גזירה דרבנן. ומאי פריך הכא. ומיהו מדברי הרמב"ם פ"ד מהל' מ"א ה"ד ובפ"ב מהל' אה"ט סוף ה"ו משמע דס"ל דהחשש שמא נפל הוא ספק גמור והוי ספיקא דאורייתא וכמ"ש הפוסקים. ומעתה יש לומר הכא בביאור דברי הרי"ף ג"כ שמפרש כן בדרשב"ג שהוא חייש מדאורייתא לספק נפל