תורת חסד נ

שאינו דומה לפתח שהמשקוף על המזוזות וכן כתבו שאר פוסקים. ואין הדבר תלוי כלל בדעתו. וגם מדברי התוס' ריש עירובין ובזבחים שהבאתי לעיל לענין הכלונסאות שע"ג ווי העמודים שכתבו התוספות דהוי צוה"פ מן הצד גם כן משמע דלא כהמחבר הנ"ל. דהתם הווים היה מסתמא כאורחא דמילתא. וסברת המחבר הנ"ל היא משענת קנה רצוץ. וכבר מבואר לעיל דזה שנעשה לסיבה אחרת הוא גרוע מצד עצמו, וכנ"ל. ולהלכה כבר כתבתי דעתי שיש להחמיר. ויראה מעלתו לעשות שם תיקון אחר סימן י שנית ע"ד הנ"ל מ"ש רומע"ל על דבריי שכתבתי להכריע כתירוץ הראשון דהתוס' ריש עירובין ולא תירצתי במ"ש התוס' שם להכריח כתירוץ השני דלרב לטעמיה מקשה כו' מהא דמקשה הגמרא ור"י מפתחו של אולם גמר כו' ולא משני שאני אולם דה"ל צוה"פ כו'. הנה מקודם אמינא דלא מסברא דנפשאי באתי להכריע בין שני תירוצי התוס'. רק שהוכחתי דלשיטת התוס' (שם ד"ו ע"א ודכ"ב ע"א) דס"ל דמודה רב דמה"ת מהני צוה"פ ביותר מעשר מוכח מדבריהם דהתוס' עצמם ס"ל לעיקר כתירוץ הראשון שבתוס' ריש עירובין שם. ובאמת בלא"ה קשה לתירוץ השני דהתוס' ריש עירובין דמפרשי קושיית הגמרא דלילפו מפתח שער החצר וכן מה שהקשה הגמרא אח"כ ור"י מפתחו של אולם גמר כו'. כל הקושיות הם על יסוד זה לרב לטעמיה דס"ל דאף ביש לו צוה"פ צריך למעט והא חזינן דהמקשה לא אסיק אדעתיה כלל מזה. דהא לבסוף מקשה הגמרא אלא מעתה לא תיהוי ליה צוה"פ כו'. ומשני מידי הוא טעמא אלא לרב כו'. ואחר שהמקשן ידע זה מתחילה וכל קושיותיו היה על קוטב זה ולבסוף נעלם ממנו זאת עד שהתרצן חידש לו כן. ומצאתי שהקשה כן בספר תורת חיים והכריע מזה כתירוץ הראשון דהתוס' שם. ולתירוץ הראשון דהתוס' א"ש הסוגיא. מלבד מ"ש הת"ח שם דאביי גופיה הוא דפריך מתחילה הך קושיא ור"י מפש"א גמר דידע הך ברייתא דפליג ר"י ברחב מעשר ג"כ וקושטא קא משני ע"ש. (ומצינו שכ"כ התוספות לפרש בכה"ג. ביומא דע"ו רע"א. ופסחים דל"ג סע"א וב"מ דף כ"א ע"א ד"ה וכמה. וב"ב דכ"ב ע"ב. ועוד בכמה דוכתי). אלא דבאמת א"צ כלל לתירוץ הת"ח בזה שהוא דוחק קצת. רק י"ל בפשטות דהגמרא בסוגיין ידע מהא דתניא לקמן (ר"ד י"א) דצוה"פ מהני גם כן בגבוה מעשרים. ואם כן קושיית הגמרא כראי מוצק. דמקשה בממ"נ אמאי לא פליג ר"י ברחב מעשר כיון דגמר מפתחו של אולם להכשיר בגבוה מכ'. ואם נימא דשאני אולם דה"ל צוה"פ א"כ היכי יליף מיניה להכשיר בגבוה מכ' כיון דש"ה דה"ל צוה"פ. ואי דפשיטא ליה לר"י דפתח אולם מיקרי בלא הצוה"פ דהצוה"פ היה שם רק לנוי וכסברת התוס'. א"כ ליליף מינה להכשיר ברחב מעשר ג"כ. ואמאי יליף מינה לגובה ולא לרוחב. ובממ"נ מקשה וא"ש: וע"ד מ"ש מעלתו מהא דמקשה הגמ' אלא מעתה לא תיהוי ליה צוה"פ. דלפ"ד התוס' (ע"פ פירוש המהרש"א בדבריהם) עיקר הקושיא דה"ל לעשות פתח ההיכל שוה לאולם. הנה א"ר להאריך במה שכבר הלכו בו הנמושות בדברי התוס' ומהרש"א אלו. ומ"ש בפירוש התוס' דלא כמהרש"א (ועיין גם כן בחי' הנדפסים בריטב"א עירובין). ואף אם היה אפשר לדייק מהתוספות דשם דס"ל דלרב לא מהני צוה"פ מדאורייתא וכפי דעתם בתירוץ השני הנ"ל. מ"מ מגוף דברי הגמרא אין שום סתירה על התירוץ הראשון שלזה נוטה שיטת התוס' לקמן כנ"ל. ויתפרש הגמרא כפשוטו (כמ"ש המפרשים) דעיקר קושיית הגמרא הוא שיאסר מדרבנן ברחב מעשר אף שיש לו צוה"פ כיון דמפתח ההיכל ילפינן לענין שיעור הגובה בקורת מבוי דהוי מדרבנן. ואם הוא דרך לימוד או אסמכתא אכמ"ל. והדברים פשוטים. וע"ד מה שרצה מעלתו לתרץ קושייתי מהא דמודה רב דמה"ת מהני צוה"פ אף ביותר מעשר. ע"פ דברי הט"ז ביו"ד ר"ס קי"ז. דבדבר שמפורש בו היתר בתורה אין יכולת ביד חכמים לאסרו. הנה מלבד מה שדברי הט"ז אינם מוסכמים. וכבר חלקו עליו בתשובת חו"י (סימן קמ"ב) ותשובת ב"י (סימן מ"ב) והפמ"א ועוד כמה אחרונים. אך גם לפ"ד הט"ז בזה מעלתו לא דיבר נכונה והעביר הדרך על הט"ז דהט"ז לא קאמר אלא בדבר שנאמר בו ההיתר למעשה מפורש בתורה באותו ענין בעצמו שרוצים לאסרו. ולא היכא שנכתב בדרך גילוי מילתא כמו הכא. ומידי שבת כתיב בהאי קרא. ובכה"ג ל"ל הכי. וכל האומר כן אינו אלא טועה וסותר לכמה סוגיות מפורשות. אמנם בעיקר דברי הט"ז יש בזה קצת סתירה בדברי התוס'. וברוב המקומות בתוס' מוכח דס"ל דלא כהט"ז בזה. ובסוף דברינו נבאר קצת בזה: ובמה שרצה מעלתו ליכנס בדוחקין ע"פ דברי רש"י בחומש פרשת תרומה דקונדסי הקלעים היו תחת הווין. לא שייך מידי להוכיח מזה שהכלונסאות היו גם כן תחת הווין. ודברי התוס' ברור מללו בעירובין ובזבחים שהכלונסאות היו ע"ג ווי העמודים. יעו"ש בדבריהם. ובפרט בזבחים שם. ומי יבא לעוות ולהטות דבריהם המפורשים. וגם כבר כתבתי לעיל שדעת ר"ת בספר הישר שהכלונסאות שע"ג ווי העמודים שפיר יש להם דין צוה"פ ולא חשיב צוה"פ שעשאה מן הצד. וא"א לומר באופן אחר. ופשיטא דל"ל שר"ת והתוס' יחלקו במציאות הזה אם הכלונסאות היו על גבי הווין או תחתיהם. ול"נ להאמר כלל: ובמ"ש מעלתו שלא הבין דבריי מ"ש די"ל דלא מהני צוה"פ כשנעשה לחיזוק הכותל כדאמרינן כן לענין מזוזה במנחות (דל"ג ע"ב) ואף דלאו בכל מילי משוינן צוה"פ דשבת לדין פתח דגבי מזוזה. וכתב על זה מעלתו דלשיטת התוס' דאכסדרה חייבת במזוזה רק מדרבנן מש"ה היכא דלחיזוק תקרה עבידי פטורה לגמרי כו'. כמדומה שלא ראה שם דברי הגמרא במקומו. דאמר ר"ח התם אכסדרה פטורה מן המזוזה לפי שאין לה פצימין. וקמתמה עליו הגמרא הא יש לה פצימין חייבת לחיזוק תקרה הוא דעבידי. ומש"ה מגיה בדברי ר"ח דאע"פ שיש לה פצימין פטורה. והשתא הא בכ"ד אמרינן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. וכאן אם היה החיוב מזוזה מדאורייתא היה חייב אע"ג דלחיזוק תקרה עבידי. ונהי דאיכא דוכתי דבדרבנן הקילו באיזה ענינים. מ"מ פשיטא דלא שייך לתמוה על ר"ח מדוע לא מיקל גם בזה. וכי ההכרח לחלק בין דאורייתא לדרבנן בכל ענין שנוכל ובכל אופן שיצוייר ואין אלו אלא דברי רוח וא"צ להשיב עליהם. וכש"כ במה שמוסיף הבל לומר גם לשיטת הרי"ף דאכסדרה חייבת במזוזה מדאורייתא מכל מקום כיון שיש קולא באכסדרה דפתוחה לגינה פטורה בזה חידש ר"ח עוד קולא באכסדרה דהיכא דלחיזוק תקרה עבידי פטורה אף בפתוחה לבית. דז"א דהא אדרבה מבואר מדברי ר"ח דאכסדרה שיש לה פצימין חייבת במזוזה. ומאי קמתמה הגמרא על ר"ח למה אינו רוצה להקל עוד קולות באכסדרה. וכי ההכרח לגבב קולות באכסדרה. ומעלתו שגה מאוד בזה. וכן במה שנתחכם עוד לדייק להפך מהא דאמרינן התם דאכסדרה דבי רב חייבת במזוזה ופירש"י שיש לה ארבע דפנות אלא