תורת חסד מט

יש לומר דגם הש"י מודה דלא מהני כלל. ובפרט לפמ"ש לעיל דמחמת העמודים היה זה חשיב צוה"פ שעשאה מן הצד רק משום דחשבינן האונקליות והעששיות כגוף העמוד ואינהו הוא דהוי קנה מכאן וקנה מכאן והחוט ע"ג ואין לך היכר יותר מזה דלא לשם פתח נעשו ולא מצינו צוה"פ כזה. ולמעט בפלוגתא עדיף. וגם דמסתבר כן דאם יש היכר כזה שאין הצוה"פ נעשה לשם פתח כלל רק לענין אחר נעשה בכה"ג י"ל דלכ"ע לא מהני להתיר בתורת צוה"פ: ג ומלבד זה הנה ידוע דעמודי הטעלעגראף מן הסתם עומדים בלתי סמוכים להכותל. ודעת הבכ"ש דאם הקנים של צוה"פ רחוקים ג"ט מהכותל לא מהני. ובס' תו"ש חולק עליו. יעו"ש בדבריהם. והנה במ"ש הבכ"ש ראיה לדבריו מדברי התוספות דעירובין (ר"ד י"א) בהא דאיבעיא בגמרא אי מהני צוה"פ בגבהה שהקשה הר"ת דדל קנה שע"ג ליתכשר בקנה דמכאן ומכאן דהוי כלחי משהו ומדלא תירצו התוס' דנ"מ היכא דצוה"פ רחוק מהכתלים דמדין לחי לא מהני כיון שהרחיקו מהכותל שלשה טפחים. מזה מוכח דצוה"פ שהרחיקו מהכותל שלשה טפחים ג"כ לא מהני. עכ"ד. ואין דבריו מוכרחים דהא ממ"ש התוספות בתירוצם שם דמיבעי ליה היכא דלא מהני לחי כו' או לר' יוסי דבעי רוחב שלשה כו'. מבואר מזה דהתוס' רצו לפרש הנ"מ מהבעיא רק לענין דינים המפורשים במשנה דלא מהני בלחי. (כיון דהבעיא קאי אמתניתין שם. אי הא דתני היתרא דצוה"פ בסיפא ה"ה ברישא בגבוה מכ' כו'). דאל"כ קשה טובא הא דנקטי התוס' בתירוצם דנ"מ לר' יוסי דבעי רוחב ג' בלחי. והל"ל בפשיטות נ"מ זו עצמה אף לרבנן דר' יוסי דלא בעו רוחב ג' מ"מ כחוט הסרבל בעינן (כדאיתא בגמרא די"ד ע"ב). ואילו בצוה"פ סגי בכ"ש. כמ"ש התה"ד הובא בב"י סימן שס"ג וכן פסק הרמ"א ולפ"ז יהיה מדברי התוס' האלו סתירה ע"ד התה"ד בזה. ולהנ"ל ניחא. ומש"ה נמי לא נקטו התוס' הנ"מ לענין לחי שהרחיקו מהכותל שלשה טפחים דפסול דהוא מימרא דרבא (שם). והתוס' רצו לפרש הנ"מ רק מדינים המפורשים במשנתנו כנ"ל. שוב ראיתי בספר ק"נ על הרא"ש בעירובין פ"ק (סימן י"ג ס"ק מ"ח) שרוצה לחלוק על התה"ד ורמ"א הנ"ל מכח דברי התוס' הנ"ל ושכן עשה להלכה ע"ש. ולפמ"ש אין דבריו מוכרחים ולק"מ וכנ"ל. ובזה מיושב נמי לפי דעת הש"י הנ"ל (אות ב') דצוה"פ העומדת מאליה מהני כיון דהוי מחיצה גמורה ע"ש. וא"כ לפמ"ש הרא"ש פ"ק דעירובין (סימן כ') דבמחיצה אפילו לא סמכינן עלה מאתמול הוי מחיצה. וכ"כ הב"י בדעת הרי"ף ג"כ. לפ"ז בצוה"פ נמי מהני אפילו לא סמכו עליה מאתמול. וא"כ תיקשי על התוס' בעירובין שם דהמ"ל נ"מ בכה"ג דבלחי לא מהני בלא סמכו עליה מאתמול. (אם לא נימא שהתוס' חולקים בד"ז על הרי"ף והרא"ש הנ"ל). ולהנ"ל ניחא. ובזה א"ש ג"כ לפמ"ש התוס' (ד"ה ע"ב ד"ה ד"א) דאף למ"ד לחי משום מחיצה מ"מ היכר קצת בעינן ומש"ה פסול בד"א. וגבי צוה"פ משמעות הפוסקים דאף היכר קצת לא בעינן. והל"ל נ"מ זו וכן לענין לחי המושך (שם ד"י ע"א). ולהנ"ל ניחא הכל. ובדברינו נדחה גם כן מ"ש הב"ח סי' שס"ג ביישוב קושיית התוס' בעירובין הנ"ל. ויש להסביר יותר הך מילתא דאמרן בפירוש דברי התוס' בעירובין שם דנקטו הנ"מ רק בדינים המפורשים במשנה כנ"ל ושדבריהם מוכרחים בזה. דהא בפשטא דמילתא תמוה אהך דאיבעיא בגמרא שם אי מהני צוה"פ בגבהה. וכן למסקנא דנפשטה הבעיא דצוה"פ מהני אף בגבוה מכ' אמה. אם כן היא גופה קשיא מ"ט תני במתניתין היתרא דצוה"פ בסיפא ברחב מעשר ולא ברישא בגבוה מכ'. וניחא לפ"ד התוס' דלענין גבוה מכ' אין נ"מ אם יש צוה"פ דתיפוק ליה משום לחי דמהני בגבוה מכ'. דמבוי דמתניתין מיירי במבוי שאינו מפולש וכדפירש"י. ומתניתין אתיא כרבנן דר' יוסי דלחי לא בעי רוחב ג' וממילא אין שום נ"מ מהצוה"פ דליתנייה ברישא דמתניתין. ואף דעדיין משכחת לה נפקא מינה בגווני הנ"ל ממימרות האמוראים בפסול לחי וכנ"ל. מתניתין לא נחתא לאשמועינן רק בדינים המפורשים במשנתנו במ"א וכנ"ל. והשתא מסתבר להו להתוס' לפרש הבעיא דגמרא דקאי אמתניתין נמי בכה"ג. (דהבעיא הוא אי צוה"פ מהני גם ברישא דמתניתין רק דבגוונא דמיירי הך מתניתין אין נ"מ בזו מש"ה לא תנא ליה ברישא הכא. ויש נ"מ בע"א גם מדין המשנה). ואין להקשות לדברינו הנ"ל. דלא נקטו הנ"מ לרבנן דר"י לענין דבעינן בלחי שיעור כחוט הסרבל שזהו איתא בברייתא דר"ח (בדי"ד ע"ב). ומזה מוכח דל"ל כאן הנ"מ רק בדבר השנוי במתניתין ולא בברייתא. א"כ תיקשי במ"ש התוס' לענין מבוי מפולש דג"כ בברייתא שנויה (בד"ו ע"א). ז"א דהא דבמבוי מפולש לא מהני לחי נשמע ג"כ ממתניתין דעירובין (דצ"ה ע"א) ושאר דוכתי. באופן שראיית הבכ"ש מדברי התוס' דעירובין הנ"ל אינה מוכרחת. וכמו שביארנו. ומ"מ אין לדחות דבריו בהחלט ויש לחוש לדעתו. ונוסף לזה יש לחוש בנ"ד גם לדברי האהל יעקב (סי' מ"ו) שהביא בשערי תשובה באו"ח (סי' שס"ג סק"ט) לענין מקום פנוי שכנגדו יש יתדות שתקועות בארץ ובין אחד לחבירו ג"ט ובראשי היתדות קורות קבועות מכל צד דכיון דיש ריוח ג"ט בין זה לזה לא מהני, וגם אין זה צוה"פ כיון דסמוכים כ"כ מוכחא מילתא דלא נעשה לצוה"פ דאין דרך לעשות צוה"פ סמוכים זה לזה כו' ע"ש. ואף שקצת לא משמע כן בתוס' ריש עירובין הנ"ל. דס"ל דהכלונסות שע"ג ווי העמודים הוי צוה"פ אע"ג דסמוכים זל"ז. מ"מ יש לחלק. ובפרט בנ"ד שעמודי הטעלעגראף שבכל הארץ יצא קום ובכל הדרך העמודים סמוכים זל"ז ומוכחא מילתא טובא שאין דרך לעשות כ"כ פתחים סמוכים זה לזה ע"ס העולם. וע"כ להלכה למעשה לפענ"ד קשה לגבב כל הקולות יחד ולסמוך על עמודי הט"ג בתורת צוה"פ. מחשש צוה"פ מן הצד. ומחשש שניכר שלא נעשה לשם פתח כנ"ל. ושהפליגו מן הכותל ג"ט. דהכי הוא אורחא דמילתא. וגם שאין דרך לעשות כ"כ פתחים סמוכים זה לזה כו'. וע"כ למעשה יש להחמיר: ד ובדבר מה שמעלתו העתיק לי במכתבו דברי הס' שואל ומשיב מ"ש להקל בנ"ד דל"ח צוה"פ שעשאה מן הצד. דהא דצוה"פ מן הצד לא מהני הוא משום שגילה דעתו שלא עשאו לצוה"פ כיון דלא עבדי אינשי בכה"ג. משא"כ כשנעשה כן לסיבה אחרת כמו בנ"ד פשיטא דמהני. ומעלתו כתב לסתור סברתו מסוגית הגמ' (די"א סע"א) ורמי דר"ל אדר"ל כו'. בשלמא דר"ל אדר"ל ל"ק כו'. ואם איתא ה"ל לשנויי דכשעשה הפאה לענין כלאים דלענין זה הוי כהלכתו מש"ה מהני אף לשבת כו'. ז"א סתירה ע"ד המחבר הנ"ל. דהא לענין כלאים אם היה מניח הקנה ע"ג כש"כ דהיה מהני, וא"כ במה שהניחו מן הצד גלי דעתיה דלא ניחא ליה למיעבד בתורת פתח. משא"כ בנ"ד דאין כאן גילוי דעת במה שהניחו מן הצד כיון דכך הוא תיקונו ומלאכתו של הטעלעגראף להניחו דוקא מן הצד ולא ע"ג כו'. אך בלא"ה דברי המחבר הנ"ל מרפסין איגרי ומלבו הוציא מילין בלי שום יסוד וראיה מהגמ' והפוסקים וח"ו לשמוע לו. וגם עיקר הסברא ליתא ושינה בטעמו של דבר. כמבואר ברא"ש במקומו דלפירוש ר"ה שפירש שעשה הצוה"פ בצדו של כותל דלא מהני בזה הטעם משום דפיתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי. אבל לפי פירוש רש"י דקיי"ל כוותיה הטעם דלא מהני צוה"פ מן הצד משום