תורת חסד שיג

מדברי ר"ח דאמר דשמנים שאין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהן בחנוכה בחול משמע להיפך דשמן שריפה שרי להדליק לנ"ח ול"ש מיכתת שיעוריה. ופשיטא דהני אמוראי לא יחלקו בזה אי שייך בנ"ח מיכתת שיעוריה כו'. (ול"פ רק בדין כבתה זקוק לה ואי שרי להשתמש לאורה). ואף שמדברי ר"ח לא מוכח כ"כ. די"ל דרב חסדא לטעמיה דהוא ס"ל לקמן (דכ"ג סע"ב) הכא ביו"ט שחל להיות בע"ש עסקינן כו'. אבל בע"ש דעלמא שפיר מדליקין בשמן שריפה. וממילא לדידיה לא הוי שמן שריפה בכלל השמנים שאין מדליקין בהם בשבת כלל. מ"מ מדברי רב דאמר ג"כ דשמנים שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בחנוכה איכא למישמע ג"כ שמן שריפה. ומדברי רב הונא להפך (ודוחק לומר דהני אמוראי סוברים ג"כ כר"ח לקמן ולא כאביי). אלא י"ל בפשיטות דהא דאמר רב הונא דשמנים שאין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה וכן הא דאמר רב דמדליקין בהן בחנוכה הכל קאי לענין השמנים שאסרו בשבת משום שאין נמשכין אחר הפתילה (וכדאמר שמנים ופתילות שאמרו אין מדליקין בהן בשבת ומשמע שמנים דומיא דפתילות דטעם איסורם הוא משום שאין השמן נמשך אחריהן). דבזה שייך לדון ג"כ אם יאסרו לנ"ח. אבל לענין שמן שריפה דמטעם אחר אסור להדליק בו בשבת מזה לא מיירו כלל הני אמוראי לענין נ"ח. ולא נכלל זה בכלל שאר השמנים הנ"ל. ולפ"ז ה"נ י"ל לענין שמן קיק אפילו תימא דיש בו איסור ג"כ מצד אחר משום שאינו מותר בפיך. מזה לא מיירו כלל הני אמוראי לענין נ"ח. ולא מוכח מידי מכאן: ואין לומר דמ"מ יש להוכיח בנ"ד להיתר מגופה דמתניתין בשבת שם דקתני שמן קיק בהדי שאר שמנים שאין מדליקין בהם משום שאין נמשכין אחר הפתילה ולמ"ד דשמן קיק הוא מעוף טמא א"כ מוכח ממתניתין דאם היה נמשך אחר הפתילה היה כשר לנר שבת דמצוה היא ולא אמרינן בזה דלא הוכשר למצות נר שבת אלא טהורה בלבד. ומינה נשמע ג"כ דשמן טמא כשר ג"כ לנ"ח כמו דכשר לנר שבת. ז"א. דלעולם י"ל דגם במצות הדלקת נר של שבת נמי לא יי"ח רק מן המותר בפיך ולא מדבר טמא. ומ"מ לא תיקשי אמתניתין דתנא שמן קיק בכלל שמנים שאין מדליקין בשבת מטעם שאין נמשכין אחר הפתילה. משום דנ"מ לדינא בין הטעמים. באם אין לו שום שמן כשר להדליק בשבת. אי שרי להדליק בשמן קיק דאם נימא טעמא משום שאינו מותר בפיך ולא יי"ח הדלקת נר בשבת בשמן זה מ"מ אין איסור להדליקו דאל"כ ישב בחושך לגמרי. ומותר לו להדליק לו שמן זה. משא"כ מחמת הטעם שאינו נמשך אחר הפתילה ואסור להדליק בו שמא יטה בשבת. א"כ אף כשאין לו שום שמן אחר מ"מ אסור להדליק בשמן זה כלל שלא יבא לידי מכשול דהטייה בשבת. וכן נ"מ לדינא עוד באם עבר והדליק בשמן זה דאסור להשתמש לאורו כמ"ש הרמ"א ר"ס רס"ד בשם הרשב"א. וכן יש עוד נ"מ לדינא באם יש לו נר כשר להדליק בשבת שיוצא בו י"ח מצות נר שבת. אם מותר לו להדליק עוד נר משמן זה ג"כ. דמטעם שאינו נמשך אחר הפתילה מ"מ אסור לו להדליק שמן זה בשבת. אלא דזה תליא בפלוגתא. דהתוס' ישנים בשבת (דכ"א ע"א) כתבו דבאם יש לו נר אחד כשר בבית שרי להדליק בשאר שמנים שעי"ז יזכור ולא יטה שאר נרות שבחדר ושבמרתף. ולפ"ז ליתא לנ"מ הנ"ל. מיהו הסמ"ג והסה"ת ושאר פוסקים פליגי ע"ז וס"ל שכל הנרות שבבית צ"ל מדבר שמדליקין בו. ולדידהו איתא לנ"מ הנ"ל ג"כ. וכדבריהם מוכח ג"כ מד' הרשב"א שבתוספות בשבת (דכ"ו ע"א ד"ה רי"א) שהקשו שם בהא דא"ר ישמעאל במתני' אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת וטעמא משום גזירה שמא יניחנה ויצא כיון שריחו רע ותיפוק לי משום דאינו נמשך אחר הפתילה וכדא"ר ישמעאל גופיה בברייתא דכל היוצא מן העץ אין מדליקין בו דטעמא שאינו נמשך אחר הפתילה ועיטרן יוצא מן העץ הוא. והניחו התוס' בקושיא. ומזה מוכח דס"ל להתוס' כהסמ"ג והסה"ת הנ"ל. דאם נימא כד' הת"י הנ"ל דכשיש לו נר אחד כשר שרי להדליק עמו עוד נרות משמנים שאין נמשכין אחר הפתילה כנ"ל. א"כ לא מקשו התוס' הכא מידי. דהא דאיצטריך ר' ישמעאל לומר הטעם שאין מדליקין בעיטרן בשבת משום שמא יניחנה ויצא. היינו דמה"ט אסור להדליק בו בשבת אפילו יש לו נר אחר כשר עמו ג"כ. דמ"מ גזרינן שמא מחמת הריח רע יניחם ויצא. משא"כ משום שאינו נמשך אחר הפתילה היה שרי להדליק בו כשיש עמו נר אחר כשר ג"כ שעי"ז יזכור ולא יטה שאר נרות כנ"ל. א"ו דהתוספות ס"ל כדברי הסמ"ג והסה"ת הנ"ל דאף כשיש לו נר כשר מ"מ אסור להדליק עמו שמנים שאין נמשכין אחר הפתילה וכנ"ל. וראיתי בב"י באו"ח ר"ס רס"ד שהביא ראיה לד' הסמ"ג והסה"ת הנ"ל מהא דשמנים ופתילות שאין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן בחנוכה בשבת ג"כ למ"ד דמותר להשתמש לאורה ואסור להדליק לנ"ח שעל פתח ביתו מבחוץ כו' מיהו מזה אין ראיה רק דחוץ לבית אין היתר בשמנים שאין מדליקין בהם אף שיש לו בבית נר כשר אבל באותו בית גופיה י"ל דכשיש לו נר כשר יהיה שרי להדליק שם עוד נר מהשמנים שאין מדליקין בהם. וגם אולי יש לדחות ראיה זו לגמרי דמה שאמרו דבשמנים שאין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם בחנוכה בשבת ג"כ. מיירי כשאין לו שמן כשר כלל. (דאם היה לו נר אחד קיי"ל דשלום ביתו עדיף מנר חנוכה כדאיתא בשבת (דכ"ג ע"ב). ומ"מ י"ל דכיון דא"א בע"א הוי כשעת סכנה דמניחה על שולחנו כמ"ש המג"א סי' תרע"ח סק"ב וא"ל). ועכ"פ מבואר דממתני' דשבת אין שום ראיה להתיר בנ"ד: ועתה נבא לבאר בעיקר הדין. בהא דתני רב יוסף (בשבת דכ"ח ע"א וע"ב) דלא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד. והמג"א באו"ח (סי' תקפ"ו סק"ג) ס"ל כן להלכה בכל המצות משום דאיתקש כל התורה לתפילין כדאיתא בקידושין ובכולהו בעינן מן המותר בפיך. ומה"ט מסיק שם הרמ"א בשם הר"ן דשופר מבהמה טמאה פסול. מיהו בר"ן שם כתב וז"ל אפשר דדוקא בטהורין אבל בטמאין לא דהא אמרינן בשבת לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של טהורה בלבד ושופר מלאכת שמים הוא דהא אמרינן לעיל כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי ומיהו לאו ראיה גמורה היא דהתם בפ' במה מדליקין משמע דמשכן גופיה לא גמרינן מההיא דלא הוכשרו למלאכת שמים דהא אמרינן בההיא שמעתא מאי הוי עלה דתחש כו' ולפיכך צ"ע. עכ"ל הר"ן. ושתים זו שמענו מדברי הר"ן. חדא דחזינן דמספקא ליה בשופר מבהמה טמאה אי יש לפוסלו דלמסקנא דגמרא דשבת דבעי מאי הוי עלה דתחש משמע דבמשכן גופיה לא אמרינן הך דלא הוכשר אלא טהורה בלבד וממילא במצות שופר וכדומה ג"כ יש להכשיר מטמאה. ועוד שנית שמענו דאף אם נימא לפסול שופר מבהמה טמאה היינו רק משום דאמרינן כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי ומזה משמע דבשאר מצות דלא שייך הך סברא דכלפנים דמי כשר מטמאה ג"כ וא"צ שיהא מטהורה דוקא ולא מספקא ליה להר"ן כלל בזה. וראיתי בתשובת נו"ב (מ"ת סי' ג') שכתב דמקרא דלמען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך לא שייך למילף רק בדבר שהיא תורה עצמה דהיינו שיש בו כתב כמו ס"ת תפילין ומזוזות ובתים של תפילין שיש בו שי"ן ורצועות ג"כ הואיל והן