תורת חסד שיא

בעידנא וא"כ לפי המבואר לקמן (דל"ב) במתניתין דשיעור תקיעה כשלש תרועות וא"כ ה"נ הרי לא הוי בעידנא דלאו ועשה דיו"ט קעקר בתחלת תקיעה והעשה אינו מקיים רק לבסוף כשתקע השיעור: לזאת אמרתי ליישב זה גם ליישב שאר קושיות הט"א שם שהניח בקושיא ויתבארו בסמוך. דהנה לכאורה צריכין להבין במאי פליגי ר' לוי בר לחמא עם רבא דלדידיה הוי תקיעת שופר מלאכה ולרבא לא הוי מלאכה דלא שייך לומר דיפלגו בעצם הדבר אי הוי מלאכה אי לא דהוי כעין מציאות. אך י"ל באופן זה. דהנה בס' שלום ירושלים להגאון מוהר"נ טריביטש ז"ל הקשה דמאי פריך רבא הא לאו מלאכה היא דאיצטריך קרא למעוטי דאמאי לא נימא ג"כ כמו דאמרינן בהבערת קדשים שמתוך שרחמנא צוה לשרוף זה גופיה מיחשבא מלאכה וא"כ ה"נ נימא כיון דהתורה צותה לתקוע זה גופיה מיחשבא למלאכה. אולם באמת לפמ"ש הפנ"י בשבת דרבא ל"ל כלל סברת אחשבה וא"כ רבא לשיטתו שפיר פריך הא לאו מלאכה היא דל"ל דמשום זה גופיה שמקיים המצוה מיחשבא למלאכה כיון דרבא ל"ל כלל סברת אחשבה וא"כ רבא לשיטתו שפיר פריך. וא"כ לפ"ז איכא למימר דבהא פליגי ר' לוי עם רבא דבאמת גם ר' לוי סובר דלא הוי מלאכה רק דר"ל סובר סברת אחשבה וא"כ בזה גופיה דהתורה צותה לתקוע בזה גופיה הוי מלאכה ורבא ל"ל האי סברא כנ"ל. ולפ"ז ממילא רווחא שמעתתא ליישב ג"כ קושיית הט"א הנ"ל דשאני התם במתניתין דאינו יכול לדחות משום דלא הוי בעידנא כדברי הט"א הנ"ל. וליכא למיפרך הא הכא נמי לא הוי בעידנא שבתחילת תקיעה עקר ללאו ועשה דיו"ט והעשה אינו מקיים רק לבסוף כנ"ל. ז"א דהא בתחילת תקיעה לא עקר כלל ללאו כיון דמצד עצמו גם ר"ל מודה דלא הוי מלאכה ורק משום דרחמנא אחשבה וא"כ בתחילת תקיעה שעדיין לא קיים המצוה לא שייך לומר רחמנא אחשבה ולא עשה מלאכה כלל ואימת מתחיל המלאכה לבסוף התקיעה כשמקיים המצוה ואז הוי שפיר בעידנא ומש"ה יכול לדחות. וא"ש נכון וברור בס"ד: נמצא לפ"ז מיושב עוד מה שהקשה עוד שם הט"א מהא דחולין גבי תקיעת שופר דאין ודאו דוחה שבת וספיקו דוחה יו"ט כו' ואי תקיעה שלא במקום מצוה מה"ת אסור איך ספק דוחה יו"ט. ז"א דממ"נ דאי מחוייב הוא בשופר הרי שפיר דחי ולא קשה מידי דילמא פטור הוא דכיון שפטור וא"כ לא עשה מצוה כלל א"כ לא עשה שום מלאכה כלל כיון דמצד עצמו לא הוי מלאכה רק משום דרחמנא אחשבה בזה שמקיים המצוה וא"כ היכא שלא עשה מצוה לא עשה מלאכה כלל דלא שייך רחמנא אחשבה וא"כ מותר לתקוע ביו"ט. ומה שהקשה עוד שם מהא דאמרינן לקמן ושלש תקיעות נאמרו בר"ה ב' מד"ת ואחת מד"ס ואי תקיעה שלא במקום מצוה ביו"ט איסורו מד"ת וכי ב"ד מתנין לעקור ד"ת בקום ועשה. ע"כ. ולהנ"ל ניחא דכיון דמדאורייתא לא עשה מצוה כלל לא עשה מלאכה ג"כ כנ"ל. והא דהקשה מהא דשבת (דקל"א ע"ב) דאמרינן תמן שופר וכל מכשירין דוחין את השבת דברי ר"א ונפ"ל מדכתיב ביום ולמאי אילימא לתקיעת שופר הא תני ד"ש כל מלאכה כו' וא"כ אי תקיעת שופר מלאכה היא מנ"ל לאוקמי לר"א האי ביום אפי' בשבת למכשירין דילמא להתיר התקיעה גופה בשבת אע"ג דמלאכה היא ע"כ. ולהנ"ל י"ל דודאי דר"ל בר לחמא סובר דהוי מלאכה שפיר קשה היכי פליג על ר"א אבל לפי דבריי דר"ל ג"כ סובר דלא הוי מלאכה רק משום דרחמנא אחשבה כנ"ל שפיר איכא למימר דר"א ל"ל סברת אחשבה וא"כ לא הוי כלל מלאכה ושפיר אוקמיה קרא למכשירין ולא שייך לומר היכי פליג ר"ל בר לחמא ואית ליה סברת אחשבה כיון דתנאי פליגי בזה. וע' נו"ב מ"ק חא"ח סי' ט"ו שהעלה דר"ע ג"כ ל"ל סברת אחשבה וזה ברור. גם מה שהקשה מחולין דכ"ו יו"ט שחל בע"ש תוקעין פי' לבטל העם ממלאכה להבדיל בין קודש לחול והא חיוב תקיעות הללו אינן אלא מד"ס ואי תקיעות ביו"ט אסור מה"ת א"א לתקיעות הללו לדחות יו"ט עכ"ל. ובאמת היכא דהוי תקיעות מה"ת הוי ג"כ מלאכה מה"ת והיינו משום רחמנא אחשבה אבל היכא דתקיעות אינן מה"ת לא עשה ג"כ איסור מה"ת ולא שייך רחמנא אחשבה וא"ש הכל בעזה"י: והשתא דאתית להכי איכא ליישב קושיית הט"א הנ"ל לר"ל בר לחמא מהא דתנן לקמן דשופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום וכל הני דחשיב שם ולר"ל הא ע"כ גלי קרא דדחי. ועפמ"ש א"ש התם אינו יכול לדחות משום דהוי עשה שאינו שוה בכל כיון דנשים פטורות ורק הכא הוא דדחי והיינו כיון שהמלאכה שעושה הוא רק במה שתקע וא"כ כיון שתקיעת שופר ל"ה מלאכה מצד עצמה רק משום דרחמנא אחשבה וא"כ לגבי נשים דפטורות משופר הרי גם הלאו ליכא גבייהו דלא שייך למימר רחמנא אחשבה וכמבואר כ"ז לעיל וא"כ גם הלאו אינו שוה בכל ושפיר דחי משא"כ התם במתניתין דהעשה אינו שוה בכל והלאו שוה בכל כיון דהתם האיסור מצד תחומין או מצד שאר מלאכות דהוי מלאכה מצד עצמו דשייכי גם בנשים וא"כ הלאו שוה בכל ומש"ה אינו יכול לדחות ול"ד כלל לדהכא דהוי הלאו ג"כ אינו שוה בכל. וכנ"ל: והא דלא משני התם משום דהוי אינו שוה בכל ע"כ לומר דמשום דהוי עשה דרבים הוי צריך לדחות לפמ"ש הר"ת במג"א סי' תמ"ו על הא דלא משני משום דלא הוי בעידנא עיי"ש אבל לר"ל איכא למימר דעשה שאינו שוה בכל אינו יכול לדחות אף דהוי עשה דרבים וכמו דצריכין לומר לר"ל לענין בעידנא לדברי הט"א הנ"ל. וא"כ איכא למימר לר"י הנ"ל דמש"ה בשופר של שלמים לא יצא דאיהו ג"כ סובר סברת אחשבה וא"כ צ"ל דעשה שאינו שוה בכל אינו יכול לדחות כמו לר"ל הנ"ל ומש"ה לא אתי עשה דשופר ודחי ל"ת דהקדש משום דהוי עשה שאינו שוה בכל כנ"ל: אולם אכתי קשה דידחה עשה דשופר לאו דמעילה ואי דהעשה אינו שוה בכל הא כיון שעיקר המעילה הוא במה שיוצא בו ונהנה מזה שמקיים מצות התורה וא"כ לגבי נשים דפטורות משופר הרי לא הוי מעילה כלל וא"כ הרי הוי ג"כ לאו שאינו שוה בכל. אפשר לומר דלא דמי כלל להא דלעיל. דבשלמא התם אמרינן שפיר כגון לענין תקיעת שופר ואף דעשה אינו שוה בכל מ"מ כיון דלגבי נשים דליכא העשה הרי גם הלאו ליכא כיון דלא שייך רחמנא אחשבה והיינו דכיון דעיקר הרצון שהעשה לא ידחה הלאו הוא משום דאם יתקע לא יעשה מצוה השוה בכל ע"ז שפיר איכא למימר הרי אם יתקע לא יעשה ג"כ עבירה השוה בכל דהא לגבי נשים לא הוי עבירה כלל כיון דל"ל רחמנא אחשבה ואף דאשה ג"כ מוזהרת על לאו דיו"ט מ"מ זה לא הוי כלל מלאכה לגבה כנ"ל ומש"ה כיון דמלאכה זו ג"כ ליכא באשה וא"כ הרי אם יתקע כמו שיעשה מצוה שאינו שוה בכל הרי יעשה מלאכה שאינו שוה בכל וא"כ שפיר צריך לדחות משא"כ הכא מאי אימא הרי עשה ג"כ עבירה שאינו שוה בכל והיינו דלאשה ליכא מעילה הא מ"מ לדידיה הרי אם יתקע שפיר ימעול ומ"ל דאם אשה תתקע לא תמעול מ"מ הא הוא בודאי ימעול ויעשה מצוה שאינו שוה בכל ומש"ה אינו יכול לדחות. ול"ד כלל לדהתם דעיקר צריכין אנו לראות אם יעשה מלאכה וא"כ הרי שפיר הא לא יעשה מלאכה השוה בכל כנ"ל. משא"כ הכא דעיקר צריכין אנו לראות אם