תורת חסד שח

בשבת אי צריך אח"כ להטיף דם ברית מחמת דכל מה דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני. ובס' פתחי תשובה ביו"ד סי' רס"ו השיג עליו בזה ממתניתין דשבת הנ"ל דמל של אחר שבת בשבת חשיב ליה עשה מצוה ע"ש. אמנם הפ"ת שגה בזה ולא הבין הדברים היטב וע"כ השיג עליו דיסוד דברי הגרע"א בתשובתו שם הוא עפ"י מה שחידש סברתו (וכבר קדמוהו בזה המהרי"ט והמהריט"ץ). דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא היכא שעי"ז יתוקן האיסור משא"כ בשוחט בשבת כו'. וגבי מילה שפיר יתוקן האיסור עי"ז דאם נימא דאי עביד לא מהני וצריך להטיף ד"ב ממילא הוי מקלקל בחבורה בשבת ופטור. וכ"ז למ"ד מקלקל בחבורה פטור. אבל הך מתני' דשבת הנ"ל דמי שהיו לו שני תינוקות למול כו' אתיא כמ"ד מקלקל בחבורה חייב. וכדאיתא בכריתות (די"ט ע"ב) דפריך הגמרא מהך מתני' לר"נ דאמר מתעסק פטור. ומשני הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב. ועכ"פ מאחר דהך מתני' אתיא כמ"ד מקלקל בחבורה חייב. והרי להך מ"ד פשיטא דלא שייך לומר אי עביד לא מהני כיון שעי"ז לא יתוקן האיסור כלל אף דלא יצא י"ח מילה בזה מ"מ מקלקל בחבורה חייב. והגרע"א מסתפק בזה רק למ"ד מקלקל בחבורה פטור. וכמבואר. מ"מ כ"ז לענין אי עביד לא מהני. אבל לענין מהב"ע ל"ל כן. דפסול מהב"ע הוא אף היכא שעי"ז לא יתוקן האיסור כלל. (ודלא כמו שכתב בנו של הנו"ב במה"ת באו"ח סי' קל"ה לומר כן גם לענין מהב"ע דזהו דוקא היכא שאם יופסל המצוה יהיה מזה תיקון להאיסור. וליתא לדבריו בזה כדמוכח בכמה דוכתי). ובודאי מוכח ממתני' דשבת הנ"ל דבמילה בשבת לא פסלינן משום מהב"ע וכנ"ל. ועוד יש לסתור דברי מעלתו מטעם אחר. ולא רציתי להאריך עוד. ובעיקר קושיית בעל ח"ס הנ"ל כבר ביארתי בתשובותי דלק"מ ויישבתי בכמה אופנים. ואין לי פנאי כעת להעתיק לו כל דברי תשובתי הנ"ל מ"ש בזה מכבר. ועוד חזון כו' סימן נט הנה ראיתי להעתיק פה סנסן אחד הנוגע לענינים הנ"ל בסימנים הקודמים מחידושי בני המנוח הרב החריף מוהר"ר שלמה ז"ל. אשר נלקח ממני בדמי ימיו. בהיותו בן כ"א שנה נאסף אל עמיו. יהי שם ה' מבורך. ולמען היות לו למזכרת, הבאתי מקצת דבריו למשמרת, ואור תורתו תהיה לראשו עטרת: תמן תנינן. שבת (דכ"ד ע"ב) אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט. ובגמרא מ"ט לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט. מנא הני מילי אמר חזקיה וכן תנא דבי חזקיה אמר קרא ולא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר שאין ת"ל עד בוקר מה ת"ל עד בקר בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשריפתו. אביי אמר אמר קרא עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביו"ט. רבא אמר אמר קרא הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מכשירין לבדו ולא מילה שלא בזמנה דאתיא בקל וחומר. רב אשי אמר שבת שבתון עשה וה"ל יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה את ל"ת ועשה. עכ"ל הסוגיא הנצרך לעניננו: ובתוס' ד"ה ולא מילה שלא בזמנה (ובביצה ד"ח) הקשו דהכא משמע דרבא ל"ל דיו"ט עשה ולא תעשה דרב אשי הוא דמשני הכי. ובביצה (ד"ח) משמע דרבא אית ליה דיו"ט עשה ול"ת גבי אפר כירה דפריך סוף סוף יו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דכיסוי דוחה ל"ת ועשה. אלא אמר רבא כו' עכ"ל. והנלע"ד ליישב קושית התוס' ואבאר תחילה כל הקושיות והדקדוקים אשר רבו כמו רבו בסוגיא זו ואבאר אותם אחת לאחת בעז"ה ומתוך פלפולנו יתיישב ג"כ קושיית התוס' בס"ד. הנה התוס' בקידושין (דל"ד ד"ה מעקה) הקשה ה"ר יוסף מארץ ישראל שתהיה אשה מותרת לשרוף קדשים ביו"ט כיון שאשה אינה במ"ע דיו"ט משום דהוי מ"ע שהז"ג. ותמהו כל המפרשים דא"כ הרי גם מ"ע דשריפת קדשים ג"כ ליכא באשה דה"ל נמי מ"ע שהז"ג דאין שורפין קדשים בלילה ולכאורה עלה בדעתי ליישב דברי ה"ר יוסף מא"י הנ"ל. דהנה לכאורה קשה בסוגיא דילן על הא דאמר רב אשי דיו"ט הוי עשה ול"ת הא אף אי הוי רק ל"ת ג"כ אינו יכול לדחות דכיון דעשה דשריפת קדשים הוי מ"ע שהז"ג ונשים פטורות וא"כ הוי עשה שאינו שוה בכל ואינו יכול לדחות וכן הקשו המפרשים. אמנם הדבר נכון. דהנה בלא"ה לכאורה קשה לשיטת התוס' בחגיגה (ד"ב) ובגיטין (דמ"א) וב"ב (די"ג) דמש"ה לא אתי עשה דפ"ו ודחי לאו דלא יהיה קדש דלא הוי בעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה דמשעת העראה קא עקר ללאו ועשה דפ"ו אינו מקיים עד גמר ביאה דחזיא להתעבר עיי"ש. וא"כ קשה למה הוצרך רב אשי למימר דיו"ט עשה ול"ת הא אף אי הוי רק ל"ת לחוד תי"ל דלא הוי בעידנא דזה ברור דעשה דשריפת קדשים אינו מקיים רק בסוף הבערה בעת שמבוער מהעולם וא"כ הרי ללאו עקר בתחילת הבערה והעשה אינו מקיים עד לבסוף הבערה וא"כ הא לא הוי בעידנא לשיטת התוס' הנ"ל וא"כ אמאי איצטריך רב אשי למימר משום דיו"ט עשה ול"ת. וזו קושיא עצומה לכאורה לשיטת התוס'. אבל באמת לק"מ. עפ"י דברי הרשב"א המובא בשעה"מ הלכות יו"ט שכתב דמש"ה לא אמרינן בשריפת קדשים מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך משום דרחמנא אחשבה להבערתן במה שמצווה ועומד לשורפן והיינו דהמצוה מיחשבא למלאכה. וא"כ ע"כ הוצרך רב אשי לומר דוקא דיו"ט הוי עשה ול"ת דאי לא הוה רק ל"ת לחוד שפיר הוה צריך לדחות וליכא למימר הא לא הוי בעידנא, ז"א דהא בתחילת הבערה שעדיין אינו מקיים המצוה הרי לא עקר ללאו כיון דאז איכא למימר מתוך שהותרה כקושיית הרשב"א הנ"ל, דליכא למימר רחמנא אחשבה להבערתן כיון שעדיין לא עשה שום מעשה מצוה ואימת מתחיל האיסור דל"ל מתוך משום דרחמנא אחשבה לסוף הבערה כשמקיים המצוה ואז שפיר הוי בעידנא והוי צריך לדחות. ומש"ה קאמר רב אשי דוקא משום דיו"ט עשה ול"ת וזה ברור. ולפ"ז ממילא מיושב קושיא הנ"ל דלמה הוצרך רב אשי למימר דיו"ט הוי עשה ול"ת תי"ל דלא הוי עשה השוה בכל כיון שאינו נוהג בנשים כנ"ל. ז"א. דהא לגבי נשים דליכא גבייהו מ"ע דשריפת קדשים הרי מותרות לשרוף מטעם מתוך דליכא למימר רחמנא אחשבה כיון שלא עשתה מצוה כלל וא"כ גם הלאו בכה"ג הוא אינו שוה בכל דאשה מותרת לשרוף אף ביו"ט כנ"ל. ושפיר היה הוא צריך לדחות. ומש"ה הוצרך רב אשי דוקא למימר דיו"ט עשה ול"ת. ודוק בזה. ואין להקשות לפ"ז דלמה קאמר רב אשי די"ט עשה ול"ת אכתי תי"ל אף אי הוי רק ל"ת לחוד ג"כ אינו יכול לדחות, דכיון שאשה מותרת לשרוף מטעם מתוך דלגבה ליכא קיום