תורת חסד רצח

רחמנא את שבתותי תשמורו הא לאו הכי ה"א ליציית ליה ואמאי האי עשה והאי ל"ת ועשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ולדעת הריב"א הנ"ל מאי מקשה הגמרא אימא דאיצטריך קרא לאשמועינן דבכה"ג ליתא כלל לעשה דכיבוד אב ואם ואם עבר לוקה עליו. משא"כ אי לאו קרא אע"ג דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מ"מ אם עבר אינו לוקה עכ"ד השעה"מ (וכן הקשה ג"כ מגמ' דב"מ דף ל' סע"א דפריך הגמ' אילימא לכהן והוא בבית הקברות פשיטא כו' ולא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה. רק דהתם בלא"ה כתבו התוספות דעיקר קושיית הגמרא סמיך על ותו מי דחינן איסורא מקמי ממונא ע"ש). ומה שנראה לומר בזה. דמתחלה יש לבאר בקושיית הגמרא בסוגיין דפריך דבלאו קרא נמי ידענא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. דמבואר מפי' רש"י דהקושיא היא אהא דא"ל אביו אל תחזיר דהשבת אבדה היא עשה ול"ת. אמנם בתוס' לעיל דף ל' רע"ב מבואר שמפרשים קושיית הגמרא הכא אהא דא"ל אביו היטמא דאיסור טומאת כהנים הוי עשה ול"ת. ומזה הוכיחו שם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אף שאינם שוים בכל. אך ביבמות (דף ה' ע"א ד"ה ואכתי) ס"ל להר"י בתוספות שם דעשה השוה בכל דוחה עשה ול"ת דטומאת כהנים שאינו שוה בכל. ופירש שם בהדיא דקושיית הגמ' הכא קאי רק אהא דא"ל אביו אל תחזיר ולא אהא דא"ל אביו היטמא כו' ע"ש. (ובנזיר דמ"א ודנ"ח). וי"ל דרש"י בסוגיין נמי ס"ל כהר"י ביבמות בזה ומש"ה מפרש כאן קושיית הגמ' רק מעשה ול"ת דהשבת אבדה דוקא, ולפ"ז לק"מ מהכא ג"כ ע"ד הריב"א בחולין הנ"ל. דהריב"א י"ל נמי דס"ל כן ובהכרח דקושיית הגמרא הכא היא רק מא"ל אביו אל תחזור. ובזה ל"ל דאיצטריך קרא למלקות אם עבר ושמע לאביו שלוקה. דהרי בלאו דהשבת אבדה ליכא מלקות כלל אם לא החזיר. (ועם שבלאה"נ י"ל דהריב"א מפרש קושיית הגמרא הכא רק אהא דא"ל אל תחזיר לחוד מ"מ עדיף לשנויי כדברינו דבלא זה מוכרח לפרש כן בקושיית הגמרא וכנ"ל). אמנם באמת א"צ לזה דשפיר י"ל דהריב"א נמי מפרש כאן בקושיית הגמרא דקאי ג"כ אהא דא"ל אביו היטמא וס"ל כשיטת התוס' לעיל (דף ל' ע"ב) דאין עשה דוחה עשה ול"ת דטומאת כהנים ג"כ אף שאינו שוה בכל. ומ"מ לק"מ ע"ד הריב"א לומר דאיצטריך קרא כאן למלקות וכקושיית השעה"מ הנ"ל. דהנה רש"י ביבמות (דף ו' ע"ב) פירש בברייתא דא"ל אביו היטמא, היינו היטמא להשיב אבדה שהיא בבה"ק. )ובשמעתין בב"מ לא הוצרך רש"י לפרש כן כיון דאמתניתין קאי דמיירי בהדיא בהכי). וכ"מ מלישנא דברייתא דנקט הני תרתי בהדדי א"ל היטמא או שא"ל אל תחזיר ומשמע דתרווייהו לענין השבת אבדה (דאל"כ מה שייכות למינקט הני תרתי) וכמו דתנן במתני' הכא תרווייהו בהדדי. ולפ"ז ממילא נמי לק"מ ע"ד הריב"א הנ"ל. דל"ל הכא דאיצטריך קרא למלקות אם עבר ושמע לאביו ונטמא בבה"ק להשיב אבדה דזה אינו. דבודאי אינו לוקה בכה"ג, דהא מלבד העשה דכיבוד אב יש כאן עשה ול"ת דהשבת אבדה נגד עשה ול"ת דטומאת כהנים. ונהי דאין עשה ול"ת דוחה לעשה ול"ת מ"מ אם עבר אינו לוקה לפ"ד הריב"א הנ"ל. וא"כ ל"ל דקרא קמ"ל שאם עבר ושמע לאביו שלוקה. דזהו, נגד המושכל ראשון. דפשוט הוא דאם א"ל אביו היטמא אף שא"צ לשמוע לו מ"מ לא ניתוסף בזה שום חיוב ואיסור ודל אמירתו מהכא וכאילו לא אמר לו כלל אביו שום דבר דמ"מ אם נטמא כהן להשיב אבדה אינו לוקה. (זולת מה שי"ל בזה לשיטת ה"ר יהוסף שהובא בנ"י לעיל בפירקין דס"ל באבדה בבה"ק לא הוי בעידנא דמיעקר כו', ומה שהקשה הגמרא משום דהוי עשה ול"ת הוא רק לרווחא דמילתא כו' ע"ש. לפ"ז שפיר י"ל הכא דאם נטמא הכהן להשיב אבדה לוקה. מיהו י"ל דהריב"א לא יסבור בזה כה"ר יהוסף הנ"ל רק כדעת הרנב"ר שהובא בנ"י שם דכאן בהשבת אבדה שבבה"ק חשיב בעידנא דמיעקר כיון שהתחיל להתעסק במצות השבה כו' ע"ש. ובסברא זו דפליגי ה"ר יהוסף והרנב"ר יש קצת סתירה בדברי התוס' ממ"ש ביבמות (דף צ' רע"ב) למ"ש בב"ב (די"ג ע"א) ויש להאריך בזה. ואכמ"ל). וראיתי בחידושי הריטב"א בב"מ (דל"א ע"א) בהא דאמרינן התם שלח תשלח דכתיב בשילוח הקן שלח אפילו מאה פעמים במשמע תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מניין ת"ל תשלח מ"מ. וכתב הריטב"א וז"ל. וק"ל והא אין עשה דוחה ל"ת ועשה דשילוח הקן כו', א"נ י"ל דמשכחת לה דבר מצוה דאיכא תרי עשה כגון שאמר לו אביו אל תשלחם שלטהרת מצורע הם צריכים ואיכא תרי עשה כיבוד אב וטהרת המצורע ותרי עשה דוחין ל"ת ועשה. וההיא דמתני' אמר לו היטמא כו' אין שומעין לו כו' דא"ל היטמא לחודיה בלא השבת אבדה דליכא אלא חד עשה כו' אבל כי איכא תרי עשה ודאי ישמע לו וידחה טומאה דאיכא עשה ול"ת כו' עכ"ל הריטב"א שם. ודבריו תמוהין. דעיקר קושייתו אהא דאיצטריך תשלח לומר דאפילו לדבר מצוה דהא בלא"ה אין עשה דוחה עשה ול"ת דשילוח הקן. זוהי בעצמה קושיית הגמרא בשילהי חולין (דקמ"א ע"א) אלא טעמא דכ"ר תשלח כו' עשה ול"ת הוא כו' ומסיק סד"א הואיל ואמר מר גדול השלום כו'. והריטב"א מסיק כן בעצמו שם ומ"מ מעיקרא מאי קסבר הריטב"א ומי בקש זאת מידו לתרץ קושיית הגמרא בתירוצים אחרים דלא כדמשני הגמ'. ואדרבה מדלא מתרץ כן הגמרא בחולין כדבריו. מוכח דבאמת שני עשה נמי אין דוחין ל"ת ועשה. והא דאמר לו אביו היטמא אל ישמע לו היינו אפילו א"ל היטמא להשיב אבידה וכדפירש"י ביבמות שהבאתי בסמוך. וכן משמעות לשון הברייתא דא"ל אביו היטמא היינו להשיב אבדה. דאל"כ למה נקט הני תרתי דוקא א"ל אביו היטמא או שא"ל אל תחזיר. ולא נקט ל"ת אחרים. ומה שייכות יש להני תרתי בהדדי. אם לא דנקט לשון המשנה בב"מ דמיירי לענין השבת אבדה וכנ"ל. וגם הא בהדיא כתבו התוספות ביבמות (ד"כ ע"ב ד"ה א"ק). דשני עשה נמי אין דוחין עשה ול"ת. ע"ש דמשמע כן בגמרא. וע"כ נראין דברי רש"י שפירש הא דא"ל אביו היטמא היינו להשיב אבדה וכנ"ל. וממילא נמי לק"מ על הריב"א הנ"ל וכמבואר. ודברי הריטב"א הנ"ל עוד המה תמוהים מטעם אחר דאף לפי סברתו דס"ל דשני עשין דוחין ל"ת ועשה. מ"מ כ"ז אי לאו דכתיב קרא דאת שבתותי תשמורו. אבל השתא דגלי קרא בהדיא שלא לשמוע לאביו בדבר איסור. ממילא כל מה שאסור לעשות בלא צווי האב זהו אסור ג"כ אף אם צוהו אביו ואין לשמוע לו. כיון דגלי קרא דבכה"ג אין שום מצוה לשמוע לאביו. ולא שייך כלל לצרף מ"ע דכיבוד אב בהדי עשה אחריתי ולומר שהן שני עשין. דמ"ע דכיבוד אב ליתא כלל הכא. וכל מה שאסור לעשות בעצמו גם צווי האב אינו כלום בזה. (וכמבואר ברמב"ם ובטוש"ע דאפילו אם אמר לו אביו לעבור על מצוה של דבריהם ג"כ לא ישמע לו. וכש"כ נגד שום איסור דאורייתא). ומעתה היאך כתב הריטב"א בפירוש מתניתין דא"ל אביו היטמא דהיינו רק בלא השבת אבדה אבל בא"ל היטמא להשיב אבדה ישמע לו משום דאיכא תרי עשה. והרי מתניתין קמ"ל זה בתר דגלי קרא דאת שבתותי תשמורו כו'. ובודאי בכה"ג נמי לא ישמע לו. ודברי הריטב"א תמוהים וכמבואר: ב והנה במ"ש לעיל בטעמו של רש"י שפירש דקושיית