תורת חסד רצו

שאינו מחוסר כלום. וי"ל לפ"ז דבעיקר הדבר מה דמהני שאלה בנדרים ובהקדשות היינו הכל היכא דשייך עדיין שום צד חיוב על להבא ואז יכול לעקור כל הנדר מעיקרו אף לשעבר ג"כ. משא"כ כשנשלם לגמרי כל ענין הנדר או השבועה ולא נשאר בו שום צד חיוב על להבא כלל אז אמרינן מאי דהוה הוה ושוב אינו יכול לישאל עליו עוד ומעתה מבואר נמי הטעם בתרומה שבא ליד כהן שאינו יכול לישאל עליה היינו ג"כ מש"ה דכיון שנגמר כל החיוב דידיה ואין עליו מה לעשות עוד אחר שכבר עשהו בשלימות. ומאי דהוה הוה. ושוב לא מהני שאלה בכה"ג וכנ"ל. ולפ"ז מבואר ג"כ החילוק בזה בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית. דבקדשי מזבח שעדיין יש עליו חיוב מצותו על להבא בחיוב עבודתו בשחיטה וזריקה כהלכתו מש"ה מהני ביה שאלה כ"ז שלא נשלם חיובו. משא"כ אחר זריקה תו לא מהני ביה שאלה. משא"כ בקדשי בדק הבית דכשבאו ליד גיזבר כבר נגמר חיובו ומצותו לגמרי ואין עליו מעתה שום חיוב על להבא עוד לעשות מאומה וכמו בתרומה שבא ליד כהן מש"ה לא מהני ביה שאלה. ועכ"פ לפ"ז בעולת נדבה ג"כ מצי לאיתשולי עלה עד אחר זריקה וכמבואר. (ומיהו בתוספות ב"מ (דנ"ג ע"א סד"ה ה"ל) מבואר הטעם שאינו יכול לישאל בתרומה שביד כהן משום שאינו ברשותו. וזה טעם אחר לגמרי. ואולי יש לכוין זה עם מ"ש לעיל): ה ולענין קושיית המפרשים הנ"ל דאמאי שוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה. ואמאי לא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל עלה. י"ל בכמה אופנים דלק"מ. חדא דכבר כתבתי לעיל דלמ"ד חולין שנשחטו בעזרה אסורין באכילה ובהנאה מדאורייתא לא שייך למימר כאן הואיל. דאי מיתשיל עלה ה"ל למפרע חולין בעזרה ואסורין באכילה מה"ת ואינן ראויים לכלום. (ובזה יש מקום ליישב מה שהרגישו התוס' בביצה שם דאוקי הגמ' הך ברייתא כב"ש דלא אמרינן מתוך כו'. ולא אוקמה כר"ע דלית ליה מתוך בפסחים דף ה' רע"ב. ולפי הנ"ל י"ל דהא דלוקה ולא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל היינו משום דאז יהיה למפרע חולין בעזרה וכמ"ד דחב"ע אסורין מה"ת, ומש"ה לא אוקמוה כר"ע דר"ע משמע קצת דס"ל חב"ע לאו דאורייתא בחולין די"ז ע"א. וע"ש ברש"י סד"ה בשר נחירה. ועוד י"ל דאף אם נימא דר"ע נמי סבר חב"ע אסורין מדאורייתא. מ"מ מבואר בפירש"י בפסחים דכ"ב ע"א די"ל דאיסור הנאה דחב"ע הוי מדרבנן וא"כ י"ל דר"ע לטעמיה דס"ל בביצה (דכ"א ע"ב) דנפש אפי' בהמה במשמע. וא"כ אף שאסורין באכילה מה"ת מ"מ כיון שמותרים בהנאה מה"ת שרי לשחוט ביו"ט לדידיה, וא"כ לר"ע אינו לוקה הכא). ועוד י"ל דאף למאן דס"ל חולין בעזרה לאו דאורייתא מ"מ שפיר לוקה הכא, מלבד שידוע שיש בזה מחלוקת אחרונים בדבר שאסור באכילה מדרבנן אם אפה ביו"ט אי לוקה מה"ת. די"ל דכיון דאי מיקלעי ליה אורחים מ"מ לא יאכלו ממנו מחמת האיסור דרבנן וממילא אזיל ליה ההיתר דהואיל ושוב לוקה עליה מה"ת. (וע' בתשובת רע"א סי' ה'. ובפמ"ג ויתר אחרונים וא"כ להסוברים דמחמת איסור דרבנן שאסור באכילה ג"כ בטל ההואיל ולוקה מה"ת. א"כ ה"נ בחולין שנשחטו בעזרה אף למ"ד שאסורין מדרבנן באכילה מ"מ ליכא הואיל ולוקה כאן מה"ת. ועוד דאף אי נימא דמשום איסור דרבנן לא בטל ההואיל (וכדעת הש"א סימן ס"ד). מ"מ הכא י"ל דבלא"ה אף למ"ד דחולין בעזרה איסור אכילתם מדרבנן מ"מ עצם האיסור שלא להביא חולין בעזרה הוא מדאוריי'. וכיון דהכא אי מיתשיל עלה נעשה למפרע איסור חולין בעזרה י"ל דבכה"ג אין נזקקין כלל לישאל על נדרו ולגרום עי"ז איסור הבאת חולין לעזרה. (אף שעי"ז יופקע איסור מלאכת יו"ט). וגם לפ"ד התוס' בפסחים (דס"ו ע"א ד"ה תוחב) וכן בזבחים (דמ"ז ע"א) ושאר דוכתי דס"ל דשחיטת קדשים צ"ל בסכין שהוא כלי שרת. (וכ"מ בגמ' דסוטה די"ד סע"ב. וע"ש ברש"י ד"ה סכין). ואם ישאל עכשיו על ההקדש ומשוי ליה חולין למפרע א"כ הרי מעל במה ששחט חולין בכלי שרת. ומאחר דע"י שאלה לחכם משוי ליה בידים איסור חולין בעזרה ואיסור מעילה בודאי בכה"ג אין נשאלין לו. ולא שייך למימר בזה הואיל ואי בעי מיתשיל עלה. ושפיר לוקה הכא. ומלבד כל זה י"ל עוד באופן אחר. דלא שייך כאן הואיל ואי בעי מיתשיל עלה. לפמ"ש בספר מחנה אפרים בהל' צדקה (סי' ה') מדברי הרמב"ם דבשאלה על נדרי הקדש אין להתיר רק ע"י פתח אבל לא בחרטה בעלמא. (וכ"כ בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' ט"ו רק שלא כ"כ בדעת הרמב"ם). ומש"ה לא הוי זה בידו לישאל עליו דשמא לא ימצא לו פתח של חרטה. ומה שאמרו ביבמות (דפ"ח ע"א) גבי הקדשות דבידו לאיתשולי התם מיירי באומר נשאלתי על הקדשי והותר דאית ליה מיגו דאי בעי מיתשיל עכשיו אצל חכם ויאמר אדעתא דהכי לא הקדשתיו ויתיר לו. עכ"ד המחנה אפרים. ומבואר שם דדוקא הקדש אין להתיר רק ע"י פתח אבל בתרומה יש לו שאלה אף בחרטה בלבד כיון שעי"ז לא יפקיע המצוה שיצטרך אח"כ לחזור ולתרום ע"ש. ומעתה י"ל כאן דדוקא בהך דפסחים גבי חלה טמאה אמרינן שם הואיל ואי בעי מיתשיל עלה דחלה דינה כתרומה דיש לו שאלה אף בחרטה בלבד ובכה"ג הוי בידו לישאל עליה ומש"ה שפיר אמרינן הואיל. משא"כ גבי הקדש דאין להתיר רק ע"י פתח א"כ אינו בידו לישאל עליו דשמא לא ימצא לו פתח. וממילא י"ל דבכה"ג לא אמרינן הואיל במה שאינו בידו. ואף דאמרינן הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה אף שאין זה בידו. מ"מ הואיל ואי בעי מיתשיל שאני שהוא מחוסר מעשה דשאלה. וכדאמרו בפסחים (דס"ב ע"א) דרבה גופיה לית ליה הואיל היכא שמחוסר מעשה. (וע' ביומא דס"ב (סע"ב) וברמב"ן במלחמות בפ"ג דפסחים). רק דהיכא דהוי בידו י"ל דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי (כדאיתא בקידושין דס"ב ע"א). ורק במעשה דמילה דחשיב טפי לא אמרינן הואיל. משא"כ בשאר מחוסר מעשה בכה"ג כמו שחילקו התוספות בפסחים שם (ר"ד ס"ב). משא"כ במחוסר מעשה שאינו בידו כלל י"ל דלא אמרינן הואיל. ולפ"ז בהקדש שאינו ניתר אלא בפתח דוקא ולא הוי בידו לאיתשולי עליה מש"ה ל"ל כאן הואיל. ולק"מ. ומה שהקשו התוס' בפסחים דמ"ו ע"ב ד"ה הואיל) דשל גבוה נמי יהא חשוב כשלו הואיל ואי בעי מיתשיל עליה ולא תירצו דבהקדש לא אמרינן הואיל מחמת שאינו בידו לישאל שמא לא ימצא לו פתח וכנ"ל. היינו משום דהתוס' לשיטתם בערכין (דכ"ג סע"א) דמוכח מדבריהם דס"ל דהקדש נמי ניתר בחרטה בלא פתח והוי בידו לאיתשולי עליה בהקדש ג"כ. משא"כ לפ"ד הרמב"ם והסוברים דהקדש אינו ניתר בלא פתח לדידהו שפיר י"ל דבהקדש לא אמרינן הואיל מה"ט. ולפ"ד התוס' דבהקדש נמי שייך הואיל ואי בעי מיתשיל הא דהשוחט עולת נדבה ביום טוב לוקה היינו מטעמים שכתבתי לעיל. (ומה שאמרו בבכורות דל"א ע"א ורואה את קדשיו דאי בעי מיתשיל עלייהו. זה אינו ענין לכאן. דהתם אמרינן מה לי לשקר דאם משקר במה שאומר שהוא מום קבוע. א"כ טפי ה"ל לישאל עליו ולומר שהיה הקדש בטעות אף דבאמת אין לו פתח. וקצת לא משמע כן מלשון רש"י שם. וי"ל בע"א ואכמ"ל):