תורת חסד רצה

שם. ומעתה י"ל דב"ש לטעמייהו דס"ל נו"נ אין קרבין ביו"ט. וא"כ מדאיצטריך קרא בשריפת קדשים דלא דחי יו"ט משום דיכול להמתין מוכח דבעלמא עשה דוחה לל"ת מיהו זהו להני אמוראי דדרשי מקראי דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט. משא"כ לרב אשי דאמר משום דיו"ט הוי עשה ול"ת א"כ ל"ל כנ"ל. ומלבד זה הנה לפמ"ש התוס' בפסחים (דפ"ד ע"א ד"ה ולא) דיש להשיב מה לאוכל נפש שכן מצוה עוברת שלמחר לא יהיה זה מצוה כו'. לפ"ז נסתרו דבריהם ביבמות הנ"ל שכ' דמש"ה איצטריך קרא דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט שלא תאמר דדחי משום דאפי' או"נ שרי, דז"א דמה לאו"נ שכן מצוה עוברת כו' ויש להאריך בזה. רק שאכ"מ. ועכ"פ י"ל דהריב"א הנ"ל ס"ל כדעת רש"י דלב"ש ילפינן דעשה דוחה ל"ת מראשו. ובאופן שכתבתי לעיל דב"ש לטעמייהו דאין שאלה בנזירות ולדידהו יש למילף מהתם דעשה דוחה ל"ת ועשה. ובנו"נ הוי גזה"כ שלא ידחו יו"ט. וממילא הל"ת ג"כ לא נדחה ושפיר לוקה בשוחט עולת נדבה ביו"ט וכנ"ל. והנה בענין זה אין להקשות בהא דפריך הגמרא בנזיר (דמ"א סע"ב) ור"א דאתי עשה ודחי ל"ת מנליה יליף מגדילים. ופירש"י דקושיית הגמרא לר"א היא משום דליכא למילף מראשו דמצורע דדוחה ל"ת דנזיר דאיכא למיפרך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה. ולכאורה קשה דמאחר דר"א ס"ל בערכין (דכ"ג ע"א) כב"ש דאין שאלה בהקדש. וא"כ כיון דאמרינן לב"ש דכמו דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות. ה"נ י"ל כן לר"א. והיכי שייך למפרך הכא לר"א מה לנזיר שכן ישנו בשאלה. דהא לדידיה נזיר אינו בשאלה. דהא לק"מ. דר"א ודאי ס"ל יש שאלה בנזירות ואע"ג דס"ל כב"ש דאין שאלה בהקדש מ"מ בנזירות פליג עלייהו וס"ל דיש שאלה בנזירות. וכדמוכח מהא דאמרינן בנזיר (דל"ב ע"ב) שטפוהו רבנן לר"א ואוקמוהו בשיטתייהו כו' והתם בנזירות מיירי וכמבואר בס' ט"א בספ"ק דחגיגה (דף י' ע"א) גבי הא דר"א אומר יש להם על מה שיסמוכו כו'. ע"ש. ומש"ה א"ש פירש"י בנזיר שם דלר"א נמי איכא למיפרך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ולא ס"ל כב"ש בהא: ג אלא שיש לבאר במה שהקשו המפרשים בהא דהשוחט עולת נדבה ביום טוב לוקה. והא קיי"ל כרבה דהאופה מיו"ט לחול אינו לוקה משום הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים כו' ומבואר בפסחים (דמ"ו ע"ב) בפירש"י ותוס' לענין חלה טמאה ביו"ט דמצי לאפותה משום הואיל ואי בעי מתשיל עלה. וא"כ בנו"נ נמי הא י"ל הואיל ואי בעי מתשיל עלייהו ויהיו ראויין להדיוט ואמאי לוקה. (והיינו לפמ"ש התוס' בפסחים (דמ"ז ע"ב ד"ה אהבערה) דלרבה אמרינן הואיל אפילו לב"ש דל"ל מתוך כו' ע"ש). וכן הקשה ג"כ בט"א בפ"ק דחגיגה (דף ז' ע"ב). רק דלמאן דס"ל דחולין שנשחטו בעזרה אסורין באכילה ובהנאה מה"ת א"כ ל"ל כאן הואיל דאי בעי מתשיל עלה דא"כ ה"ל למפרע חולין שנשחטו בעזרה ואינן ראויין לאכילה מה"ת. משא"כ למ"ד דחולין בעזרה מותרין באכילה מה"ת א"כ אמאי לוקה הכא. ולמאי דמוקי הגמרא הך ברייתא כב"ש ניחא דב"ש לטעמייהו דאין שאלה בהקדש וכנ"ל. אבל מ"מ קשה דלא מה"ט אוקי לה כב"ש רק בהא דב"ש לית להו מתוך כו'. ולא משום דסברי ב"ש אין שאלה בהקדש. ומשמע דבלא סברת מתוך שפיר לוקה הכא אף לדידן דיש שאלה בהקדש). והיה י"ל בזה דבעיקר הענין מה שמבואר מדברי התוספות בכריתות הנ"ל דיש שאלה בקדשים עד אחר זריקת דמים. וכ"כ התוס' בסוטה (ד"ו ע"ב ד"ה כי) לענין מנחה דמהני בה שאלה ע"ש. כבר העיר ע"ז המל"מ (בפי"א מהלכות מעה"ק ה"ד) מהא דאמרינן בנדרים (דנ"ט ע"א) דבתרומה ביד כהן לא מצי מיתשיל עלה. ולמה לא נימא כן בקדשים אחר שהביאן לכהן וכש"כ אחר שחיטה דלא מצי לאיתשולי עלייהו. וגם יש להקשות בזה סתירה בדברי התוס' גופייהו. דמדברי התוס' בפסחים (דמ"ו ע"ב ד"ה הואיל) שכתבו שם בשם ר"י דהיכא דאתי הקדש ליד גיזבר לא אמרינן הואיל ואי בעי מיתשיל כו'. ומשמע דכוונתם דהקדש שבא ליד גיזבר לא מצי מיתשיל עליה וכמו בתרומה שבא ליד כהן. (וכ"כ הש"ך בחו"מ סי' רנ"ה בשם הרשב"א והנ"י דהקדש שבא ליד גיזבר שוב אינו יכול לישאל עליו כמו בתרומה ע"ש). וע"כ נראה לחלק בזה בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית. דבקדשי בדק הבית אחר שבאו ליד גיזבר לא מהני שאלה משא"כ בקדשי מזבח מהני בהו שאלה עד אחר זריקת דמים וכנ"ל. ולכאורה י"ל הסברא בזה דתליא בפלוגתא דתנאי דאיפלגו ר"י ור"ש במעילה (די"ט ע"א). דר"ש ס"ל התם דמי שמחוייב חטאת או אשם חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה. ור"י ס"ל דלעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרוק הדם. והרמב"ם פסק בזה כר"י דקיי"ל ר"י ור"ש הלכה כר"י. ומעתה י"ל דמש"ה מהני שאלה בקדשי מזבח קודם זריקת הדם כיון דעדיין יש עליו חיוב אחריות מש"ה חשוב עדיין בעלים של ההקדש. ויכול לישאל עליו עד אחר זריקה דנפיק מרשותיה לגמרי ואין עליו עוד חיוב אחריות ואינו בעליו עוד. (וכמו דמה"ט בעלמא סבר ר"ש דקדשים שחייב באחריותן חשיבי ממון בעלים. ובסנהדרין דקי"ב ע"א לענין פקדונות של עיר הנדחת אמרינן מ"ד כיון דקביל עליה אחריות כדידיה דמי כו'). משא"כ בקדשי בדק הבית דתיכף שמסרו ליד גיזבר שוב אין עליו חיוב אחריות מש"ה לא חשיב בעלים כלל ולא מהני ביה שאלה. ולפ"ז היה י"ל בהך ברייתא דהשוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה ולא אמרינן הואיל ואי בעי מתשיל עלה וכנ"ל. דבקרבן נדבה שאינו חייב באחריותו כלל י"ל דלא מהני ביה שאלה אחר שהביאו לעזרה וכמו בקדשי בדק הבית כשבאו ליד גיזבר כנ"ל. וכש"כ דלא מהני שאלה אחר שחיטתו. ולפ"ז נסתר מ"ש לעיל ביישוב דברי הריב"א דמש"ה לא נדחה כאן הל"ת דיום טוב מפני העשה דנו"נ דאין עשה שישנו בשאלה דוחה ל"ת שאינו בשאלה. ולהנ"ל הא בכה"ג שוב לא מהני שאלה להעשה וה"ל לדחות את הל"ת: ד אמנם באמת אין הכרח לדברים הנ"ל. דיש לחלק באופן אחר בין קדשי מזבח ובין קדשי בדק הבית. דהא דבקדשי בדק הבית לא מהני בהו שאלה אחר שבאו ליד גיזבר משא"כ בקדשי מזבח מהני בהו שאלה עד אחר זריקה. היינו משום דקדשי מזבח יש בהן טובת הנאה לבעלים משא"כ בקדשי בדק הבית כדאיתא בתמורה (דף ל"ב ע"א). ומש"ה בקדשי בדק הבית אחר שבאו ליד גיזבר אין להבעלים שום צד זכייה בגווייהו ומש"ה לא מצי מיתשיל עלייהו דלא חשיב כלל בעלים ואין לו שום זכות בהם. משא"כ בקדשי מזבח כל שיש לו בהם זכייה של טובת הנאה מצי מיתשיל עלייהו. ועוד י"ל בזה סברא אחרת. דנשובה ונחקורה בטעם הדבר במה דלא מהני שאלה בתרומה אחר שבא ליד כהן. דהש"ך בח"מ שם כתב הטעם בזה משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ע"ש. ויש לפקפק בזה. גם בנו"ב (מה"ת חיו"ד סימן קנ"ד) חקר למצוא בזה טעם אחר. וי"ל בזה באופן אחר. דידוע פלוגתא דאמוראי בשבועות (דכ"ח ע"א). דרבא ס"ל דנשבע על הככר לאכלה כולה אין נשאלין עליה. ואמימר אמר אפילו אכלה כולה נשאל עליה משום דמחוסר מלקות כו'. ולענין אם לא התרו בו למלקות. פליגי הפוסקים. דהרא"ש ס"ל דמהני שאלה משום דעדיין יש עונש מלקות. והראב"ד ס"ל דלא מצי מיתשיל עליה מאחר דליכא מלקות בפועל). אבל לאחר שכבר לקה פשיטא דלכ"ע אינו יכול לישאל עליה כיון