תורת חסד רצד

יו"ט בכה"ג אינו עובר בעשה. (ושם העירותי ג"כ להוכיח דהבבלי פליג על הירושלמי בדין זה לענין בל תאחר ג"כ). לפ"ז לק"מ הכא ע"ד הריב"א הנ"ל. ומלבד זה י"ל דהך מ"ע שעובר ברגל ראשון מקרא דובאת שמה והבאתם הא זה הוי עשה שאינו שוה בכל דנשים פטורות ממ"ע זו שהז"ג. ולענין הל"ת דבל תאחר הוא דאיבעיא בר"ה (ד"ו ע"ב) אי נשים מוזהרות בל"ת דב"ת. אבל מהעשה דובאת כו' ודאי פטורות. ובזה י"ל דמודה הריב"א דאם העשה שכנגד העשה ול"ת היא עשה שאינו שוה בכל והל"ת היא שוה בכל אז גם הל"ת לא נדחה ולוקין עליו. ויש בזה אריכות דברים ואכמ"ל: ב ועוד י"ל דבלא"ה לק"מ הכא. דאין העשה דהקרבת נו"נ דוחה ל"ת דיו"ט משום דנו"נ יכול לישאל עליהם. (ואף אחר שחיטה קודם זריקת הדם יכול לישאל עליהם כמבואר בתוס' כריתות די"ג סע"ב). ואין עשה שישנו בשאלה דוחה ל"ת שאינו בשאלה. וכמו דאמרינן ביבמות ד"ה ע"א דלא גמרינן מנזיר דעשה דוחה ל"ת ועשה דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה. ה"נ י"ל בהא דגמרינן דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית היינו דוקא דומיא דהתם דאינו בשאלה. משא"כ עשה שישנו בשאלה אינו דוחה ל"ת שאינו בשאלה. ומצאתי בט"א בפ"ג דר"ה (דכ"ח ע"ב) שהעלה כן ותירץ בסברא זו קושיית התוס' בעירובין (ד"ק ע"א) גבי הניתנין מתן א' שנתערבו בניתנין במתן ד' שהקשו התוס' דליתי עשה דמתן ד' ולידחי ל"ת דבל תוסיף. וע"ז תירץ הט"א דאין עשה שישנו בשאלה דוחה ל"ת שאינו בשאלה והתם בניתנין מתן א' מיירי בבכור דאינו בשאלה ומש"ה לא דחי ליה עשה דמתן ד' שישנו בשאלה. ואין להוכיח איפכא מדברי התוס' דעירובין שהקשו דעשה דמתן ד' לידחי ל"ת דבל תוסיף ולא תירצו כסברת הט"א הנ"ל דס"ל דעשה שישנו בשאלה נמי דוחה ל"ת שאינו בשאלה. דז"א. די"ל דהתוס' נמי מודים בעיקר סברא זו דעשה שישנו בשאלה אינו דוחה ל"ת שאינו בשאלה. רק שהתוס' לשיטתם בכריתות (די"ג ע"ב) שכתבו שם דלאחר שנשחטו ונזרק דמן כהלכתן ליתיה בשאלה. ומש"ה שפיר הקשו בעירובין דעשה דמתן ד' לידחי ל"ת דבל תוסיף דכיון שנתן מתנה א' כיפר ושרי הבשר באכילה וממילא שוב אינו בשאלה ויבא עשה דמתן ד' וידחה ל"ת דבל תוסיף. )ומ"ש הט"א שם ע"ד התוס' דכריתות שנעלם מהם גמרא ערוכה בשבועות (דכ"ד ע"ב). וכבר קדמוהו בתמיה זו הבה"ז והמהרש"א בכריתות שם. ובס' מ"ל ושעה"מ וש"ה יישבו דברי התוס' על נכון. ותוכן דבריהם הוא זה. דלדידן דקיי"ל כאמימר בשבועות (דכ"ח ע"א) דאפי' אכלה כולה נשאלין עליה לפ"ז שפיר י"ל במתני' דכריתות דמידי דאיתיה עכשיו בשאלה לא קתני משא"כ קדשים דלאחר זריקה אינם בשאלה שפיר קתני ליה וכתירוץ התוס' שם. אבל בגמרא דשבועות הנ"ל שם קאי לשנויי אליבא דרבא ולרבא לטעמיה דס"ל אכלה כולה אין נשאלין עליה א"כ הא דלא קתני במתני' דכריתות שבועה ובכה"ג דליתא בשאלה עכצ"ל בזה דאעפ"י שעכשיו ליתא בשאלה מ"מ כיון שמקודם היה אפשר בשאלה לא קתני ליה. וע"כ דקדשים דקתני מתני' מיירי בבכור דוקא. וא"ש). והרי מבואר די"ל דאף התוס' ס"ל כן דעשה שישנו בשאלה אינו דוחה ל"ת שאינו בשאלה ולק"מ ע"ד הריב"א. אך לכאורה יש לסתור דברים אלו והדק"ל ע"ד הריב"א הנ"ל. דכיון דהך ברייתא דהשוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה מוקי לה הגמרא כב"ש דלית להו מתוך. והא ב"ש גופייהוס"ל דאין שאלה בהקדש (כדאיתא בנזיר ד"ט ע"א ודל"א ע"א. וב"ב דק"כ ע"ב. וערכין דכ"ג ע"א). וא"כ הדק"ל לב"ש אמאי לוקה הכא הא לדידהו הוי זה עשה שאינו בשאלה וידחה הל"ת דיו"ט ושוב לא ילקו עליו לפ"ד הריב"א הנ"ל. אמנם לפי פירש"י בשבת (דכ"ה ע"ב) דסדין בציצית ב"ש פוטרין משום דלא דרשי סמוכין וס"ל דלא שרא רחמנא כלאים בציצית כלל ולכאורה לפ"ז לב"ש מנא להו דעשה דוחה ל"ת בעלמא דלדידן גמרינן זה מכלאים בציצית ואטו מי לא מודו ב"ש דבעלמא עשה דוחה ל"ת והשתא מנ"ל הא. )וע' בתוס' במנחות (ריש דף מ') שפי' לשיטת רש"י דב"ש ס"ל כהך תנא דמפיק ליה מקרא דראשו דעשה דוחה ל"ת). ואולם לכאורה י"ל בזה בפשיטות. דהא ביבמות (דף ה' סע"א) דבעי הגמרא למילף דעשה דוחה ל"ת מנזיר דעשה דגילוח מצורע דחי לה ופריך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה. וא"כ ב"ש לטעמייהו דס"ל בנזיר (ד"ט ע"א) דכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות. והשתא לדידהו דנזיר אינו בשאלה שפיר יש למילף מנזיר דעשה דוחה ל"ת וליכא למיפרך מידי, אלא דלפ"ז הא ביבמות שם אמרינן דאלת"ה הא דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ליגמר מנזיר דדחי כו' שכן ישנו בשאלה. וא"כ לב"ש דס"ל דנזיר אינו בשאלה כלל ממילא יש למילף נמי מנזיר דעשה דוחה ג"כ ל"ת ועשה. והא דב"ש ס"ל דנו"נ אין קריבין ביו"ט היינו משום דגלי קרא לאסור ולא משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דהא לדידהו עשה דוחה ל"ת ועשה רק משום דהכא גלי קרא דלא דחי. (וע' בתוס' ביצה די"ט ע"א ד"ה אמר. ומ"מ לב"ש שפיר אמרינן דבנו"נ אהדריה קרא לאיסורא קמא. משא"כ לב"ה דלא אמרינן אהדריה לאיסורא קמא דכיון דשייך מתוך כו' והוי כמו הותרה בהדיא כמ"ש התוס' שם די"ב ע"א ד"ה השוחט. ע"ש). ומעתה א"ש הא דלב"ש השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה. ולא קשיא כלל מזה על דברי הריב"א הנ"ל. דלדידן דקיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת ועשה בזה סובר הריב"א דמ"מ הלאו נדחה וליכא מלקות. משא"כ לב"ש דס"ל דעשה דוחה ל"ת ועשה רק שכאן גזה"כ הוא שאינו דוחה ממילא הל"ת דיו"ט נמי לא נדחה ולוקין עליו, וכמו דעכצ"ל כן להני אמוראי בשבת שם דס"ל דיו"ט הוי ל"ת גרידא ומ"מ השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה כיון דהכא גלי קרא שאין הל"ת נדחה. וה"נ לב"ש דבעלמא עשה דוחה ל"ת ועשה רק דהכא גלי קרא דלא דחי ואין הגילוי מקרא בזה בהעשה יותר מבהל"ת וממילא הל"ת נמי לא נדחה ולוקין עליו. והא דהגמרא מוקי הך ברייתא כב"ש דל"ל מתוך ולא הוכיח בלא"ה דאתיא כב"ש דאין שאלה בנזירות וכנ"ל, היינו משום דלדידן דיש שאלה בנזירות בלא"ה ניחא דאין לומר כאן עשה דוחה ל"ת משום דאין עשה שישנו בשאלה דוחה ל"ת שאינה בשאלה. ולב"ש ג"כ א"ש הכא דלוקה דלשיטתם דאין שאלה בנזירות וממילא הכא ע"כ גזה"כ הוא שלא ידחה כאן לא העשה ולא הל"ת כנ"ל. ורק צריך לאוקמי כב"ש דלית להו מתוך. וא"ש. ואמנם באמת י"ל באופן אחר בשיטת ב"ש דאינהו ג"כ ס"ל בעלמא דעשה דוחה ל"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה כמו לדידן. דב"ש לא ס"ל כלל כהך תנא דדריש קרא דראשו דקאי על נזיר מצורע רק כהך תנא דדריש ראשו על הקפת הראש. (דס"ל דהקפת כל הראש שמה הקפה). והא דקיי"ל דעשה דוחה ל"ת. (דמלאו דהקפה ליכא למיגמר דהוי לאו שאינו שוה בכל כדאיתא התם ביבמות). י"ל דב"ש לטעמייהו ילפי דעשה דוחה ל"ת משריפת קדשים, לפמ"ש התוס' ביבמות (דף ה' ע"ב סד"ה כולה) שהקשו דלמה לי למילף דעשה דוחה ל"ת מכלאים בציצית נילף משריפת קדשים מדאיצטריך קרא התם דלא דחי משום דיכול להמתין מכלל דבעלמא דחי עשה לל"ת, ותירצו דהתם איצטריך קרא שלא תאמר דדחי משום דאפי' אוכל נפש שרי ולמ"ד נו"נ אין קרבין ביו"ט לא איצטריך הכא קרא אלא אליבא דמ"ד קרבין. עכ"ד התוס' ביבמות