תורת חסד רצב

ב"ד. (דהלאו דל"ת כל מלאכה כולל ג"כ שאר מלאכות שבמיתת ב"ד). וכמו מחמר בשבת (דקנ"ד סע"א) וע"ש בתוס' סד"ה בלאו. אך י"ל בלא"ה דמחבר המכילתא הוא ר' ישמעאל. ור' ישמעאל לטעמיה דס"ל במכות די"ג סע"ב דלאו שניתן לאזהרת מב"ד לוקין עליו. ע"ש. ולפ"ז א"צ לומר כלל דס"ל כאיסי ב"י כו'. (וכן היה י"ל ג"כ לענין הבערה ואליבא דמ"ד הבערה ללאו יצאה. וכמו דבעי הגמרא ביבמות (ד"ו ע"ב) לאוקמי דר' ישמעאל ס"ל כר"י דהבערה ללאו יצאה. וע"ש בתוס' והארכתי במ"א רק דבמכילתא שם אח"כ בסמוך מבואר דהבערה לחלק יצאה. וע"כ אין לפרש במכילתא הנ"ל דתיתי כמ"ד הבערה ללאו יצאה). אלא דעיקר הסברא אינו נוח לומר כן שיהיה גזה"כ לפטור בכה"ג ממלקות בעושה מלאכה בבה"ש שבין יוהכ"פ לשבת. כיון דבכל א' בפ"ע שפיר לוקה. והתראת ספק לא שייך הכא כמ"ש התוס' בזבחים (דע"ח ע"א ד"ה הפיגול) אם התרו בו משום שניהם היכא דודאי עבר בלאו רק דאין יודעים על איזה לאו עבר. ע"ש. ונצטרך לומר כאן דהוי גזה"כ בלא טעמא לפטור בבה"ש שבין יוהכ"פ לשבת כו'. ואולם לפי' האו"ח במכילתא הנ"ל קשה עוד יותר שיהיה גזה"כ בלא טעמא לפטור בדיני שמים מכרת שבין יוהכ"פ לשבת אף דאיכא ממ"נ וכנ"ל. וע"כ יותר נוח לפרש דהמכילתא קאי בשוגג לענין קרבן שאינו מכפר כל שלא נודע לו באיזה איסור חטא. וכדאמרינן כן בכריתות (די"ט ע"א) מקרא אחרינא וכנ"ל. ואין להאריך יותר. ט והנה אין להביא ראיה מגמרא דכתובות (דל"ב ע"א) דיליף עולא התם דכל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי מחובל בחבירו כו' ופריך מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים ואי ממונא לקולא הוא שכן הותר מכללו בב"ד. והקשה שם בס' הפלאה דכיון דמספקא ליה להגמרא אי ממונא לחומרא או לקולא והשתא אי ממונא לקולא הא דחובל בחבירו משלם ואינו לוקה הוא משום גריעותא דקיל איסורו כיון שהותר מכללו בב"ד וא"כ היכא דאיכא בהדיה לאו אחר כגון חובל בחבירו ביו"ט או ביוהכ"פ מנלן להקל לענין הלאו האחר ג"כ שיתחייב רק תשלומין ולא מלקות דחמיר יותר. (ומתני' דב"ק דחובל בחבירו ביוהכ"פ חייב לשלם י"ל דמיירי בלא התרו בו דקיי"ל כר"י דחייבי מלקות שוגגין חייבין לשלם). ותירץ שם בס' הפלאה דמ"מ כיון דאי ממונא, לחומרא ממילא אפי' כשיש עמו לאו אחר ג"כ משלם ואינו לוקה ואי דילמא ממונא לקולא א"כ הא קיי"ל דבכל ספק אי אתה רשאי להחמיר עליו אלא להקל עליו וממילא דנידון בקל ומשלם ואינו לוקה ולא שייך למיפטריה לגמרי מספיקא והוי כמו חייבי מלקיות שוגגין דחייבין לר' יוחנן. עכ"ד בעל הפלאה שם. ולפ"ז יש להוכיח לכאורה דבספק חיוב מלקיות לא נפטר מתשלומין כמו בחייבי מלקיות שוגגין אלא דמ"מ י"ל לענין ספק חיוב מיתת ב"ד דשפיר, פוטר מתשלומין כמו דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין. ועדיין לא מוכח מכאן לומר הסברא שאמרנו לעיל לחלק דספק חיוב מיתה גרע מחייבי מיתות שוגגין וכנ"ל. אך באמת לא מוכח כלל מהכא מידי ואף לעניין ספק חיוב מלקיות ג"כ אין ראיה מכאן שלא יפטור מתשלומין. חדא דאף לדברי בעל הפלאה הנ"ל י"ל דזה בודאי אין סברא לומר דכל חובל בחבירו היכא שיש עמו עוד לאו אחר יהיה תמיד נידון כספק לפוטרו ממלקות וגם מתשלומין. ועכ"פ יש לו לשלם כדין חובל לחודיה. משא"כ כשבא במקרה ספק חיוב מלקות במקום תשלומין י"ל דפטור מתשלומין כנ"ל. ועוד דברי בעל הפלאה הנ"ל אין מוכרחים כלל. (מלבד מה שדחה דבריו בעצמו בדיבור שאחריו מגמרא דב"ק ע"ש). והנה בפשוט י"ל כעין מ"ש התוס' בכתובות שם (בד"ה דאין לוקה ומשלם) לענין עדים זוממין דאין לוקין ומשלמין בין בממון בין בקנס דמקרא מלא דיבר הכתוב כדי רשעתו כו' אפי' כגון בשעה שהעידו טבחו או מכרו שור של גניבה כו' ה"נ בכל מלקיות כו'. עכ"ל התוס'. וה"נ לענין חובל בחבירו דמקרא מלא דיבר הכתוב דמשלם ואינו לוקה י"ל דה"נ מסתמא מיירי בכל גווני אף שעבר עוד לאו אחר בשעת מעשה. וממילא הה"נ לחובל ביו"ט וביוהכ"פ. ועוד י"ל בזה. דהא במתני' דאלו נערות קתני ג"כ הבא על אשת אחיו דמשלם קנס. ומבואר בחידושי הרשב"א (הובא בש"מ שם) דאיסור אשת אחיו חשיב ג"כ הותרה מכללה במקום מצוה. והא דקאמר הגמרא ואי ממונא לקולא שכן הותר מכללו בב"ד. פריך רק אשארא אבל אשת אחיו שפיר איכא למילף מחובל בחבירו לקולא שג"כ הותרה מכללה. ע"ש בדבריו. ולפ"ז מוכח דכל השקלא וטריא דהגמרא שם הכל אליבא דעולא התם. אבל לר' יוחנן דמשני התם כאן שהתרו בו כאן שלא התרו בו כו' וחובל בחבירו בפירוש ריבתה תורה לתשלומין. וא"כ ל"ל לדידיה דאי ממונא לקולא הטעם דבחובל בחבירו משלם ואינו לוקה הוא משום שהותר מכללו בב"ד. דז"א דהא לר' יוחנן בכל הני דמתני' אם התרו בו לוקה ואינו משלם בכולהו ואף באשת אחיו ששנויה במתני' ג"כ דלוקה ובזה האיסור הותר מכללו כנ"ל. וע"כ לומר לר' יוחנן דלדידיה פשיטא ליה דממונא לחומרא. או נימא לדידיה דאף אי ממונא לקולא מ"מ בחובל בחבירו טעמא אחרינא איכא דחס רחמנא אממונא של נחבל. או נימא דהוי כן גזירת הכתוב בחובל בחבירו דמשלם ואינו לוקה. אבל לא מטעם דממונא לקולא הואיל והותר מכללו בב"ד דזה א"א לומר לדידיה כנ"ל. ועכ"פ ממילא ידעינן דאף בדאיכא לאו אחר בהדיא לא שייך לומר בחובל בחבירו שיהא לוקה ואינו משלם כיון דלית ביה קולא הנ"ל דזה ליתא לר' יוחנן. והרמב"ם פסק כר' יוחנן בכתובות ולא כעולא שם. וכמבואר מדברי הרמב"ם פ"א מהל' נערה בתולה הל' י"א. (וע"ש בכ"מ). וא"כ א"ש פסק הרמב"ם והטוש"ע הנ"ל. ולק"מ קושיית הפלאה וכמבואר. וראיתי בת"י בכתובות שם שכ' דלר' יוחנן דס"ל דכל היכא דאיכא ממון ומלקות לוקה ואינו משלם איהו ס"ל דממונא לקולא דאי ממונא לחומרא וכי איתגורי איתגר כו'. ואין זה מוכרח. דהתוס' שם הקשו דאי נימא ממונא לקולא א"כ איתגורי איתגר שנידון בקלה דהכי פריך פ' הנשרפין כו'. ותירצו דש"ה דחס רחמנא על ממונו של נחבל. והמהרש"א שם כתב דלר' יוחנן ג"כ תיקשי בממ"נ אי ממונא קולא הוא איתגורי איתגר בחובל ובעדים זוממין ואי ממונא חומרא הוא איתגורי איתגר בעלמא. עכ"ד. ובאמת לכאורה קשה על התוס' מיניה וביה לפי תירוצם דאי ממונא לקולא ה"ט הכא דחס רחמנא על ממונו של נחבל. לפ"ז תיקשי הכא גופה איפכא אי ממונא לחומרא א"כ למה ליה לעולא למילף כלל דהיכא דאיכא ממון ומלקות משלם ואינו לוקה הא ממילא ידענו זאת מסברא דכיון דממונא לחומרא א"כ א"א לומר שיהא נידון במלקות שקל מממון לפי הך סברא ותיקשי וכי איתגורי איתגר כו' ולפ"ז מאי פריך הגמרא שם לעולא מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים. הא אי ממונא לחומרא א"צ למילף כלל מחובל בחבירו. וע"כ נראה דודאי הסברא בזה כמ"ש בש"מ שם וכ"כ הפ"י דהא דפריך הגמרא בפ' הנשרפין אטו איתגורי איתגר היינו דהתם בעבר ב' עבירות ושני מעשים דכיון דמשום עבירה אחת נידון בחמורה היאך אפשר דמשום שעשה עוד מעשה עבירה הב' נקל את דינו. אבל הכא דמשום מעשה עבירה אחת נתחייב ממון ומלקות והתורה פטרתו מא' מהן משום דרשעה א' אתה מחייבו כו' שפיר