תורת חסד רצא

מעיקרא נמי כדאיבעיא ליה ספק הוא ומאי קאמר הדר פשטה. ולהנ"ל ניחא דנפשט לו שזהו ספק גמור והוי כמו תיקו שאין שום אדם יכול לפושטה וכנ"ל (וקצת י"ל כן בכוונת התוס' בתירוץ קמא ע"ש). ולפ"ז ה"נ יש לחלק לענין פטור תשלומין בספק חיוב מיתה. דמ"ש המג"א בד' הטור הנ"ל דמספקא ליה בדין משאצ"ל אי הלכה כמ"ד משאצ"ל חייב או פטור בזה שפיר הספק פוטר מתשלומין דהוי כמו ספק בחסרון ידיעה דאפשר שיתברר ההלכה והחיוב מיתה בכה"ג. משא"כ בספק שא"א להתברר כלל ואין שום ב"ד יכולין לחייבו בשום אופן ממילא לא נפטר כלל מתשלומין עי"ז וכנ"ל. ולפ"ז י"ל ג"כ דאין ראיה מהא דבפ"ק דשבת (ד"ו ע"ב) דאיסי בן יהודה אומר אבות מלאכות מ' חסר אחת ואינו חייב על אחת מהן. והיינו דעל אחת מהן אינו חייב סקילה כמ"ש התוס'. וברייתא דהתם אשמעינן דמלאכת הוצאה היא מהנך דלא מספקן וע"ש בדצ"ו ע"ב דפליגי לענין מקושש איזו מלאכה היה ואמרינן התם דנ"מ להך דאיסי ב"י כו'. ולכאורה הא פשיטא בכמה דוכתי דכל מלאכת שבת פוטרת מתשלומין משום דקלב"מ. והשתא אם נימא דספק של חיוב מיתה אינו פוטר מתשלומין. א"כ כיון דעל כאו"א מהמלאכות מספקא לן דילמא היינו הך דאיסי ב"י דאין בה חיוב סקילה וממילא י"ל בכולן דמספיקא לא נפטר מתשלומין. (וגם בהנך מלאכות המפורשות במשנה דפוטרות מתשלומין כמו טבח בשבת דתנן בב"ק דפטור מתשלומי ד' וה'. וכן חובל בחבירו בשבת דתנן דפטור מתשלומין. וכן מדליק גדישו של חבירו. א"כ הל"ל בגמ' ג"כ דהנך מלאכות ג"כ לא מספקא לן בדאיסי ב"י וכדאמר כן בשבת הנ"ל. וגם לא משמע כן בשבת (דצ"ו ע"ב הנ"ל) דאמרינן התם לרב יהודה דאמר מקושש מעביר ד"א ברה"ר היה לדידיה פשיטא ליה דמעביר חייב ולא מספקא ליה בדאיסי משא"כ לשאר אמוראי דהתם משמע בהדיא דמספקא להו במעביר ג"כ ע"ש. והא בסתמא דגמרא דכתובות שהובא לעיל מבואר דפשיטא להגמרא דמעביר ד"א ברה"ר בשבת ג"כ פוטר מתשלומין. הן אמת דנראה דהרמב"ם דחה דברי איסי ב"י מהלכה. אבל מד' התוס' ל"מ כן. וגם לכאורה הני אמוראי דר"פ הזורק הנ"ל דפליגי לענין מקושש משמע דס"ל ג"כ כאיסי ב"י הכא). אמנם לפי מה שביארנו לעיל לחלק בדין זה בין ספק שאפשר שיתברר ובין ספק שא"א לפושטו כלל ושום ב"ד אין יכולים לחייבו כנ"ל. א"כ ה"נ י"ל בהך דאיסי ב"י דאמר דעל אחת מהן אינו חייב סקילה ולא פירש כוונתו על איזו מהמלאכות קאמר מ"מ לא החליט ספק זה על כל אחת מהמלאכות רק שאנו מעצמנו אין בנו כח לפשוט ולברר על איזו מהמלאכות כיון איסי ב"י. וגם בתלמוד לא החליטו ספק זה בתיקו. ובכה"ג ספק כזה שפיר פוטר מתשלומין ושייך לומר המע"ה דאם היו כעת סנהדרין אפשר שהיו מבררים להלכה החיוב על כאו"א מהמלאכות שבא לפנינו. משא"כ בספק שא"א לברר עוד שפיר י"ל דאינו נפטר מתשלומין וכנ"ל. אלא שקצת היה י"ל בזה בהא דאמרינן בב"ב (ד"נ רע"ב) דרי"א שניהם ישנן בדין יום או יומים כו' מספקא ליה אי ק"פ כקנין הגוף דמי וספק נפשות להקל. ופירש"י דנפ"ל מושפטו העדה והצילו העדה. והקשו עליו התוס' דבלא"ה נמי לא קטלינן מספיקא דאפילו ממונא לא מפקינן מספיקא. ובפרק קמא דפסחים (די"ב ע"א) דאמר רבא ומה אילו דייקינן בהני סהדי כו' ואנן ניקום ונקטול מספיקא ורחמנא אמר ושפטו העדה והצילו העדה. וראיתי בצל"ח שם שתמה בזה ג"כ על לשון הגמרא דמשמע דבלאו הך קרא הוה קטלינן מספיקא אתמהה. ותירץ שם דנ"מ לדינא היכא דאיכא ס"ס דהוה קטלינן ליה אי לאו קרא דוהצילו העדה כו' וה"נ י"ל בפירש"י דב"ב הנ"ל דנ"מ לדינא ג"כ לענין ס"ס וכגון היכא דהוי ספק אם שהה יום או יומים אחר ההכאה דבכה"ג ה"ל הכא ס"ס לחייבו מיתה ואפ"ה פטור מקרא דוהצילו העדה כנ"ל. והסברא בזה היה י"ל דמחמת קרא דוהצילו העדה כל ספק בד"נ חשיב כמו פטור בודאי. ומש"ה לא מצרפין לס"ס ג"כ. וכעין זה י"ל ג"כ דמה"ט כל ספק בד"נ אינו פוטר מתשלומין שנתחייב בשעת מעשה דהוי כודאי אין עליו חיוב מיתה וכנ"ל. ולפ"ז יש לחלק בין ספק חיוב מיתה לספק חיוב מלקיות לענין זה. ובמה שי"ל בדברי הצל"ח הנ"ל אכמ"ל פה. ובמ"א יבואר אי"ה: ח ולכאורה היה יש להביא ראיה דספק חיוב מיתה אינו פוטר מתשלומין. וכמו בעושה מלאכה בבה"ש דמיירינן לעיל. מהא דאיתא במכילתא פ' ויקהל כל העושה בו מלאכה יומת ולא בו ובחבירו הרי שחל יוהכ"פ להיות בע"ש ועשה מלאכה בבה"ש יכול יהא חייב ת"ל כל העושה בו מלאכה ולא בו ובחבירו. (ויש גורסים זה במכילתא ע"פ כל העושה בו מלאכה ונכרתה כו'. וקצת מברייתא זו הובא בירושלמי פ' כלל גדול). וכבר תמהו מאד בפשט מכילתא זו. דמאי אשמעינן קרא בזה. דל"ל דאשמעינן לענין חיוב מיתת ב"ד דאין ממיתין אותו כשעשה מלאכה בבה"ש שבין יוהכ"פ לשבת. דהא בלא"ה פשיטא דפטור מספיקא דשמא בה"ש יום הוא ועשה מלאכה ביוהכ"פ דלית ביה מיתת ב"ד כלל. ולמה לי קרא ע"ז. וכן ל"ל דקרא אשמעינן דפטור ממלקות. דהא נמי פשיטא דבלא"ה פטור מספיקא דשמא בה"ש לילה וכבר הוא שבת דלית ביה מלקות דה"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. ואם נימא דהך קרא ממעט ליה לענין כרת גרידא הא זהו קמי שמיא גליא וידוע אי הוא חייב כרת בידי שמים אי לא ואין זה נוגע לדיני אדם ומה נ"מ בזה לדידן דאיצטריך קרא להשמיענו זה. וראיתי באו"ח לפסחים שפירש דהך מכילתא אתיא כרנבה"ק דס"ל דיוהכ"פ פוטר מתשלומין. וקמ"ל הך קרא דבבה"ש שבין יוהכ"פ לשבת לא נחייביה כרת משום ממ"נ וממילא נ"מ לדינא במדליק גדישו של חבירו בבה"ש שבין יוהכ"פ לשבת דחייב לשלם. ואם נפרש במכילתא כדבריו לפ"ז יש להוכיח מכאן לפשוט ג"כ הך דנ"ד דספק חיוב מיתה אינו פוטר מתשלומין דכיון דמשום הספק נפטר ממיתה ממילא חייב בתשלומין. דאי נימא דספק חיוב מיתה ג"כ פוטר מתשלומין א"כ במדליק גדישו של חבירו בבה"ש של שבת לחוד שהוא ספק שבת ספק חול ג"כ פטור מתשלומין וא"כ א"א לומר שיהא הדין בבה"ש שבין יוהכ"פ לשבת שיהא חייב לשלם. דאטו גרע יוהכ"פ מיום חול דבבה"ש של שבת דעלמא ג"כ פוטר מתשלומין. א"ו מוכח דספק חיוב מיתה אינו פוטר מתשלומין וכנ"ל. אך עיקר פירושו של האו"ח הנ"ל בדברי המכילתא אין נראה כלל לפרש כן דתיתי המכילתא כרנבה"ק וכל הנ"מ לדינא דאשמעינן קרא בזה הוא רק לענין חיוב תשלומין כנ"ל. דכ"ז דוחק. אלא י"ל דפירוש המכילתא בכאן הוא באם אינו ענין למזיד תנהו ענין לשוגג לענין חיוב חטאת בבה"ש שבין יוהכ"פ לשבת דפליגי בזה תנאי בכריתות (די"ט ע"א). ואף דבגמרא שם דריש לה מקרא אחרינא. מ"מ תנא דמכילתא דריש כן מהך קרא ומצינו כן בכ"ד. או אפשר לומר דהמכילתא ס"ל כאיסי ב"י הנ"ל דיש מלאכה א' שאין חייבין עליה מיתת ב"ד בשבת ושפיר איצטריך קרא לאשמועינן שאם עשה אותה מלאכה בבה"ש שבין יוהכ"פ לשבת דאינו לוקה אף דבשבת בפ"ע וכן ביוהכ"פ בפ"ע לוקין על אותה מלאכה מ"מ בבה"ש דהוי ספק אם הוא יוהכ"פ או שבת אינו לוקה. ומיהו י"ל ע"ז דלאיסי ב"י בהך מלאכה שאין חייבין מיתת ב"ד אפשר דליכא מלקות ג"כ מחמת לאו שניתן לאזהרת מיתת