תורת חסד כט

הציקנין יהיו יוצאין לחולין לגמרי ואין להם דין עצי הקדש כלל וממילא ליכא איסור משום לא תעשון כן דה"ל כשאר עצי חולין ולק"מ: והנה לכאורה מוכח בפשיטות כדברי הט"ז דאף כשעושה לצרכו אסור. דאי נימא כמ"ש האחרונים כדברי הא"ר דנותץ ומאבד אינו אסור אלא כשעושה דרך השחתה בלי שום צורך כלל. א"כ מאי איריא דכתב רחמנא לאו זה בהקדש הא אף בחולין אסור כשעושה דרך השחתה שלא לצורך כלל מלאו דבל תשחית. וכמבואר ברמב"ם (פ"ו מהל' מלכים ה"ט) דכל המאבד מאכלות והורס בנין וקורע בגדים ומשבר כלים עובר בב"ת. (מיהו לפמ"ש שם בהגהת המל"מ דעובר רק בב"ת מדרבנן ומדאורייתא אינו עובר רק באילנות לבד, ניחא הכא דבקדשים אסור לאבד ולנתוץ מדאורייתא. אבל להסוברים דאיסור ב"ת דאורייתא הוי בכ"ד שעושה דרך השחתה שקורע בגד או שובר כלי דעובר בלאו זה דב"ת מדאורייתא. וגם מדברי הרמב"ם בהל' מלכים שם משמע דעובר מדאורייתא בכל דבר רק דאינו לוקה כ"א באילנות. וא"כ קשה). ודוחק לומר משום דלענין איסור בל תשחית אין איסור אם עושה לצורך מקומו או לצורך דמים כשהוא מעולה בדמים לקוצצו. משא"כ בהקדש אין היתר אלא כשעושה לצורך גופו. דהיכא רמיזא חילוק זה בקרא. (אם נימא דכל שעושה לצרכו אין זה דרך השחתה. ומ"ש מלאו דבל תשחית. ובלא"ה נמי קשה דהא בנותץ אבן מהיכל וממזבח לא משכחת כלל שיהא לצורך דמים או לצורך מקומו כו'). א"ו כדברי הט"ז דבההקדש גם לצורך אסור ואין היתר רק כשעושה ע"מ לתקן ולבנות במקומו כנ"ל. וכל שאינו עושה לתקן בעצם הדבר חשיב דרך השחתה לענין זה אף שעושה לצרכו. ואולי הא"ר נמי אינו מתיר כלל כשעושה לצרכו גרידא רק כשעושה לצורך איזו מצוה. וכבר הארכתי לעיל בפרט זה: ו ונבא לנ"ד שרוצים לחתוך ולסתת באורך הכותל צפונית מביהכ"נ גראטעס קטנים להע"נ העליונה שישמעו הנשים קדושה וברכו בשעת התפלה. דודאי בהא תליא. דאם נימא דאין היתר לנתוץ ולסתור רק ע"מ לבנות במקומו. וכמשמעות דברי הט"ז הנ"ל. לפ"ז אין היתר בכאן לסתור בכותל ביהכ"נ בשביל שיהיה תיקון להע"נ. דקדושת הע"נ פחותה מביהכ"נ. וכמ"ש בתשו' מהר"ם מלובלין (ס"ס נ"ט) דעיקר הקדושה היא בביהכנ"ס של אנשים. ובתשו' מהרי"ט (ח"א סי' קל"ב) נסתפק בע"נ של בית הכנסת אם יש לו בעלים מיוחדים. דדילמא בהכנ"ס גופיה דקדוש מיקרי שאין לו בעלים אבל שאר מקומות שאין להם קדושה יש לו בעלים מיקרי כו'. והרי אף בבהמ"ק עזרת ישראל מקודשת יותר מע"נ כמבואר במשנה (פ"ק דכלים משנה ח') ומכש"כ בביהכ"נ דקדושתו הוא משום שעיקרו עשוי לומר בו כל דבר שבקדושה ומקום מיוחד לתפלת הצבור. משא"כ בע"נ אף שהנשים מתפללות בו והן חייבות ג"כ בתפלה מ"מ כיון שהן אינן בני צירוף לעשרה י"ל דלא חשיב תפלת הצבור רק כמו תפלת יחיד שמתפללות כאו"א. ואף שהן ג"כ יכולות לענות קדושה וברכו עם הצבור. (ומלבד זה מאחר שהיא פתוחה לבהכנ"ס אפשר דיש בה קדושת בהכנ"ס. וכמ"ש בתשו' מהרי"ט ח"ב סי' ד' מהא דהלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש תוכן קודש כדתנן פ"ג דמע"ש ומייתי לה הגמרא בפסחים דפ"ו ע"א ובזבחים דנ"ו ע"א ואכמ"ל). מ"מ קדושת ביהכנ"ס של אנשים גדולה ממנה כמבואר. וממילא אין להתיר לסתור בכותל ביהכנ"ס של אנשים בשביל שיהיה תיקון להע"נ (וכעין מה שכתב הרדב"ז לענין מוחק את השם ע"מ לתקן דכיון שהתיקון אינו בשם עצמו רק דמתקן בס"ת כו'). אבל אם נימא דשרי לסתור ולנתוץ ג"כ בשביל מצוה אחרת דאין זה דרך השחתה וכד' הא"ר הנ"ל וכמשמעות דברי הרמ"א בתשו' הנ"ל. י"ל דה"נ שרי לסתור בכותל בשביל התיקון להע"נ שישמעו קדושה וברכו דמ"מ יש בזה מצוה ושוב אין זה סותר דרך השחתה ואע"פ שאין זה ע"מ לבנות במקומו כנ"ל: ז ולענין דינא אף שאין להקל כדעת הא"ר הנ"ל. מ"מ יש לצרף היתר זה להתיר לסתור בכותל בהכנ"ס ע"י כותי. דבלא"ה י"ל דכיון דקדושת בהכנ"ס דרבנן וכמ"ש הר"ן והובא לעיל וממילא איסור הנתיצה ג"כ דרבנן הוי. וא"כ אם יעשו זאת ע"י כותי הוי שבות דשבות במקום מצוה דיש להתיר לכ"ע. ומצורף לזה דלהך דעה דבסותר לצורך מצוה אחרת ג"כ שרי אפי' לישראל עצמו לעשות כיון שאין זה דרך השחתה כנ"ל. ולרווחא דמילתא יש לעשות באופן זה לומר לכותי א' שהוא יאמר לכותי אחר שהוא יסתור הכותל. דבתשו' חוות יאיר (סי' מ"ו) דעתו להתיר בכה"ג אף לענין מלאכת שבת שיאמר לכותי א' שיאמר לחבירו לעשות ולא אסרו שבות דשבות אלא כששבות אחד מצד האמירה והשבות השני מצד המלאכה משא"כ בכה"ג דהוי אמירה לאמירה י"ל דלא גזרו כלל מכש"כ באיסור מלאכה דרבנן דשרי לומר לכותי שיאמר לחבירו לעשות אף שלא במקום מצוה עכ"ד. ואף שבעל עה"ג (שם בסי' מ"ט) חולק עליו. מ"מ יש לצרף כל זה להיתרים הנ"ל. ובכה"ג דנידון דידן דהוי אמירה לאמירה באיסור דרבנן במקום מצוה בודאי גם העה"ג מודה דשרי ובפרט שהפמ"ג בפתיחתו לאו"ח מצדד לומר דלא אסרו שבות דשבות רק באיסורי שבת משא"כ בשאר איסורים באיסור דרבנן י"ל דשרי לומר לכותי לעשותו אף שלא במקום מצוה ע"ש. וכ"ד הפר"ח באו"ח סי' תס"ח ע"ש. ואף דיש לסתור דבריהם ולהוכיח דגם בשאר איסורים אסור אמירה לכותי אף באיסור דרבנן. דכן משמע מדברי התוס' בר"ה (דכ"ד ע"ב ד"ה שאני ר"ג) וכן משמע מדברי הראב"ד שהביא הרא"ש בפ"ז דב"מ (סי' ו') יעו"ש ואכמ"ל ולפלפל בזה. מ"מ חזי לצרופי בנ"ד עם כל היתרים הנ"ל להתיר לעשות ע"י כותי את הגראטעס בכותל בהכנ"ס לתוך הע"נ העליונה. ואף שבברכי יוסף (סי' ק"נ) הביא בשם הב"ד שאינו נכון לבנות ביהכנ"ס ע"י כותי. לא ראיתי מקפידין בזה כ"כ. ובפרט בנ"ד דהוי לסתור ולא לבנות פשיטא דאין לחוש לזה כלל: ח וע"ד החשש השני שהחלונות של ביהכ"נ בכותל צפונית שיהיה פונים להע"נ העליונה שיבנו מחדש ויעשו כנגדן בכותל הע"נ העליונה חלונות הרבה שיבא האורה לבהכנ"ס ע"י החלונות. אלא שעכ"ז חוששין שיאפיל מעט מאור בהכנ"ס מכפי שהיה בראשונה. ומבואר בש"ע סי' ק"נ דבהכנ"ס צריך אור גדול. הנה ד"ז מקורו מדברי האגודה בפ"ק דב"ב (ד"ז ע"א) בעובדא דתרי אחי חד מטייה איספלידא דלפי' הר"י בתוס' שם (ד"ה א"ל) מוכח דבאכסדרה שצריך אור גדול לא סגי בהרחקת ד"א. וכתב האגודה דה"ה לבהכנ"ס שצריך ג"כ אור גדול דמי שרוצה לבנות כנגד חלונות בהכנ"ס צריך להרחיק יותר מד"א. ובא"ר שם הביא דברי הכה"ג בחו"מ סי' קנ"ד דצריך להרחיק מחלונות בהכנ"ס ח' אמות. וע' בשו"ת נו"ב מה"ת סי' ט"ז שפסק בזה דזה תלוי לפי ראות עיני החכמים מד"א ועד ח' אמות. וע"ש בכנה"ג דמסיק שם דאם רואין שעדיין יהיה בביהכנ"ס אור גדול סגי ליה בהרחקת ד"א. וכ"כ בתשו' ע"ב למהר"ם אלמושנינו סי' י"ג דהיכא שיש לביהכ"נ אורה גדולה מצד מזרח ומצד דרום אז אפילו לדברי האגודה הנ"ל יכולים לבנות מצד מערב כנגד חלונות של ביהכנ"ס בהרחקת ד' אמות. (ועיין בתשו' מהרח"ש ח"א סי' י"א שחולק לגמרי על ד' האגודה הנ"ל ושהרב