תורת חסד רפט

להך הוכחה דרבא בדיחויא בעלמא (במה שהוכיח רבא כן דמודה רבי בכרת דיומא משום דאלת"ה ליכא כרת דיומא לרבי כו'). מ"מ לא פליגא הגמרא על רבא בעיקר סברתו דמודה רבי בכרת דיומא. אף דהוכחתו אידחיא לה. ולק"מ קושיית המח"ל הנ"ל. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בתשו' הר הכרמל (חא"ח סי' י"ז) בהא דתנן בכריתות (דף י"ג סע"ב יש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות כו'. דהא באכילת נותר וחלב מוקדשין דלשריפה והקטרה קאי א"כ כתותי מיכתת שיעוריה וליכא שיעורא כלל. ואם אכל מעט מעט בכא"פ א"כ לרבי מיד כיפר לו יוה"כ ותו ליכא צירוף שיעור שלם לפי סתמא דגמרא דלרבי לא מיחייב בכרת דיומא רק באכל סמוך לשקיעת החמה או בחנקתיה אומצא וליכא שהות ביום לכפורי כו'. ולדברינו הנ"ל ניחא דסתמא דגמ' ל"פ לדינא על רבא דמודה רבי בכרת דיומא וכנ"ל. מיהו להך אב"א בגמ' דכריתות (די"ח ע"ב) דיוה"כ לא מכפר אפלגא דשיעורא בלא"ה לק"מ קושיית הר הכרמל הנ"ל, אבל לפמ"ש במ"א בד' הרמב"ם דלא ס"ל להלכתא הך אב"א כו' מוכח כנ"ל. אך יש לדחות ולומר דבכה"ג לא אמרינן כלל כתותי מיכתת שיעוריה לענין זה (וכמ"ש במ"א ביישוב קושיית השעה"מ פ"ד מהל' גירושין ה"ב על מתני' דספ"ק דפסחים כו'). אך קושיית המח"ל הנ"ל אף דבגמ' דשבועות שם לק"מ. מ"מ קושיא זו תיקשי בגמרא דכתובות הנ"ל דא"ל רב מתנא לאביי מאן תנא דפליג עליה דרנבה"ק כו'. ופירש"י שם דמקשה ג"כ ממתני' דשבועות הנ"ל. והשתא מאי מקשה כאן לאביי. הא אביי גופיה בספ"ק דשבועות שם משני לא קשיא הא רבי הא ר"י. ומוכח דאביי לא ס"ל כרבא לומר דמודה רבי בכרת דיומא וא"כ לדידיה י"ל דמתני' דשהדליק את גדישי ביוה"כ אתיא כרבי וכנ"ל. ולעולם שאר כרת פוטר מתשלומין וכרנבה"ק (ובכתובות שם מוכיח לענין שאר כרת ג"כ ע"ש). ואין לדחות דמש"ה מוכח ממתני' דשבועות לאפוקי מדרנבה"ק משום דמסתמא מיירי מתני' בכל ענין דחייבין בשבועת העדות אף באופן שהמדליק את הגדיש לא הספיק יוה"כ לכפר לו וכדנקט הגמרא בפ"ק דשבועות דמית מיד א"נ סמוך לשקיעת החמה וכנ"ל. דזה אינו. דהכא במתניתין דשבועת העדות שהדליק את גדישי ביוה"כ ע"כ לא מיירי כלל בהנהו גווני דל"ל דמיירי במית מיד דא"כ זה שמשביע עדיו היינו לתבוע הנזק מהיורשין של המדליק וכגון שהניח קרקעות שנשתעבדו נכסים ושיעבודא דאורייתא), והא בכה"ג ליכא שבועת העדות כלל דקיי"ל כר"י בשבועות (דל"ז ע"ב) דמשביע עדי קרקע פטור, (וכן איתא שם דל"ב ע"ב דפריך הגמרא גבי כתובה דה"ל משביע עדי קרקע ומשני דתפסה מטלטלי. והכא ל"ל כן). וגם ל"ל הכא שהדליק גדישו ביוה"כ סמוך לשקיעת החמה דלא הוה ליה שהות לכפורי ליה וכנ"ל. דז"א. דבכה"ג לא פלטינן מספיקא. דאם הדליק מבע"י יש ספק שמא נתכפר לו ברגע האחרון של היום. ובאם התחיל להדליק בבין השמשות הוי ספיקא שמא הוא לילה ולא עשה מלאכה ביוה"כ כלל וא"כ אף לרנבה"ק בכה"ג אינו פוטר מתשלומין כלל. (וכן לר"ל דס"ל חייבי מלקיות שוגגין פטורין). ואף לענין חיוב מיתת ב"ד דפוטר מתשלומין לכ"ע מ"מ בספק חיוב מיתה י"ל דאינו פוטר מתשלומין. (וכמ"ש לקמן באות ז' אי"ה וא"כ הדק"ל. אלא דעיקר סברתו של בעל מח"ל הנ"ל שפשוט אצלו דלרבי דיוה"כ מכפר בלא תשובה ממילא עי"ז חייב בתשלומין. אין זה מוכרח כלל. די"ל דמ"מ נפטר מתשלומין בשעה שהדליק שנתחייב כרת דפוטר מתשלומין לרנבה"ק. (וכן משום חיוב מלקות של הלאו לר"ל דחייבי מלקות שוגגין פטורין). ואף שאח"כ תיכף יוה"כ מכפר לו ונמחל לו הכרת והלאו. מ"מ מאחר שבשעת מעשה לא נתחייב בתשלומין בשעת העבירה שעשה שוב לא יחול עליו אח"כ חיוב תשלומין מחדש אח"כ כשנמחל לו העבירה וכמו בחובל בחבירו דקיי"ל דמשלם ואינו לוקה דנפטר ממלקות ע"י החיוב תשלומין דבזה ודאי אף אם הנחבל מחל לו אח"כ התשלומין מ"מ שוב אינו לוקה מאחר שבשעת מעשה לא חל עליה החיוב מלקות כיון שהיה עליו חיוב תשלומין בעת המעשה ממילא תו לא מתחייב אח"כ במלקות אחר שנמחל לו התשלומין. (והא דאמרינן בכתובות דל"ב ע"א ביתומה ומפותה דמדעתה עבד דכיון דאין כאן חיוב ממון מש"ה לוקה. היינו משום דהתם הוי המחילה קודם המעשה ומעיקרא לא חל כלל עליה חיוב תשלומין מש"ה לוקה. משא"כ במחילה שאחר המעשה לא יבא עי"ז לחיוב מלקות. וכמבואר בקצה"ח ר"ס תר"ד). וה"נ י"ל כן ביוה"כ לענין פטור תשלומין דאף שאח"כ נמחל לו העבירה אחר המעשה מ"מ שוב לא יתחייב אח"כ בתשלומין כיון דמעיקרא בשעת מעשה לא חל עליו חיוב תשלומין. מחמת העבירה שיש בה כרת ולאו. והמחילה שאח"כ מילתא אחריתי היא ולא מהני כלל להביא עליו חיוב תשלומין אח"כ. (ולכאורה היה יש להוכיח כסברא זו מהא דאיתא בירושלמי פ"ג דב"ק ה"ד דבעי התם בן סורר ומורה מהו שיהא חייב בתשלומי כפל בגניבה הראשונה או מאחר שהוא בהתריית מיתה יהא פטור. והקשה בפירוש הפ"מ שם דמאי איבעיא ליה להירושלמי הא כיון דבר מיתה הוא והרוגי ב"ד נכסיהן ליורשין א"כ בלא"ה כל נכסיו לאביו. ותירץ שם דמיירי שמחל לו אביו כדקיי"ל דבן סו"מ אם רצה האב למחול מוחל. ומיירי שמחל לו על מיתתו ולא על גניבתו ע"ש הרי מבואר מזה דלהך צד בעיא דמאחר שהוא בהתראת מיתה יהא פטור מתשלומין. היינו אף אם מחל לו האב אח"כ ונפטר ממיתה מ"מ לא יחול עליו אח"כ חיוב תשלומין מחדש וכסברתנו הנ"ל. וכמו כן נימא לרנבה"ק דח"כ פוטר מתשלומין דאף אם אח"כ נמחל לו החיוב כרת מ"מ תו לא יתחייב אח"כ בתשלומין וכנ"ל. רק שדברי הפ"מ בירושלמי שם אינם מוכרחים. דבלא"ה א"ש הבעיא דירושלמי שם בבן סו"מ שאחר גמר דינו נולדו לו בנים שיורשין אותו וכמ"ש בגליון הירושלמי שם ע"ש). אך יש לפקפק בסברא זו. דהרי בברייתא במכות )די"ג רע"ב) רע"א חייבי כריתות ישנם בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה ב"ד שלמעלה מוחלין להם כו'. ופירש"י דמש"ה אין כאן חיוב שתי רשעיות לפי שיכול לפטור עצמו מעונש הכרת מב"ד של מעלה ע"י תשובה כו'. א"כ חזינן דסברא הוא דהואיל שבידו לשוב ויכול לפטור א"ע מהכרת מש"ה לא חשיב ב' רשעיות ולא נפטר מהמלקות. ונהי דהתם בגמרא אח"כ פריך מאי אמרת שאם עשו תשובה השתא מיהת לא עבדי כו'. וכן מוכח מדרנבה"ק דס"ל דיוה"כ פוטר מתשלומין אף שיכול לפטור מכרת ע"י תשובה. מ"מ כל זה היכא דצריך תשובה דוקא והשתא מיהת אכתי לא עבד תשובה ואפשר שלא ישוב וישאר עליו החיוב כרת. משא"כ אם נימא כרבי דיוה"כ מכפר בלא תשובה וכשיטת אביי דפליג ארבא וס"ל דאף בכרת דיומא מכפר יוה"כ בלא תשובה לפ"ז י"ל דבכה"ג לכ"ע אין חיוב כרת פוטר מתשלומין כיון שידוע לנו בבירור דתיכף אח"כ יהיה יוה"כ מכפר לו אף בלא תשובה ולא חשיב ב' רשעיות בכה"ג. ובהיות כן הדק"ל מנליה להגמרא בכתובות אליבא דאביי שם להוכיח ממתני' לאפוקי מדרנבה"ק וכנ"ל. (ובפרט במה דקיימינן התם לר"ל דחייבי מלקיות שוגגין פטורין די"ל שזהו היכא דמ"מ יש עליו קצת חטא גם בשוגג משא"כ היכא שידוע שיתכפר לו מיד ולא יהיה עליו רושם חטא כלל. מנלן לומר דגם בכה"ג יהיה פטור מתשלומין): וע"כ היה י"ל בפשיטות הכא דאמר הגמרא לאפוקי