תורת חסד רפז

בכתובות שם דנקיט בזה ההוכחה ממתני' דשבועות הנ"ל אבל בעצם דברי הגמרא בכתובות הנ"ל אין ראיה כלל די"ל דקושית הגמרא שם היא ממתני' דכתובות דתנן דהבא על אחותו יש לה קנס. (ורש"י שם נקיט נמי הא. וע"ש בתוס' ד"ה מאן תנא). ולא ממתני' דשבועות כלל. אך יש לחזק ראיה זו מהא דאיתא בירושלמי פ"ד דשבועות הל' ו' דאמר שם אמתני' דהתם לית הדא פליגא על ר"ל דאמר אין ממון אצל מכות. (וזהו בעצמו קושיית הגמרא בכתובות לפירש"י הנ"ל). ומשני התם. ר"ל פתר קרייה כר"מ דאמר לוקה ומשלם. הרי מוכח דכרבנן דר"מ לא אתיא הך דהדליק גדישי ביוהכ"פ דחייבין. ומזה מוכרח לומר דאין למעט יוהכ"פ מאיסור הבערה מקרא דביום השבת וכנ"ל. וא"כ הדק"ל בסוגיין דיומא דתי"ל משום הבערה. אלא מוכח לכאורה כמ"ש לעיל (בסי' הקדום) דמקטיר קטרת חסירה הוי מקלקל בהבערה ור' יהודה לטעמיה דס"ל מקלקל בהבערה פטור וכנ"ל: ד אמנם יש להשיב ע"ז ולחזק דברינו דלעיל. דלמאן דיליף חילוק מלאכות מקראי אחריני אע"ג דס"ל דיש חיוב מיתת ב"ד בהבערה בשבת מ"מ ביו"ט שריא הבערה ממיעוטא דביום השבת כנ"ל. ואף ביוהכ"פ נמי שרי דנתמעט ג"כ מביום השבת. ויש להביא סייעתא לזה. שהרי למ"ד הבערה לחלק יצאה וילפינן ממיעוטא דקרא דביום השבת דאין חילוק מלאכות ליו"ט וכמ"ש לעיל. הא קיי"ל לענין זה דאין חילוק מלאכות ליוהכ"פ ג"כ כיון דכתיב בקרא ביום השבת דוקא. וכדאיתא בירושלמי בפ"ד דשבועות ה"ד שאם עשאן כולם בהעלם אחת ביוהכ"פ אינו חייב רק אחת על כולן. (והארכתי במ"א בביאור דברי הירושלמי שם. והבאתי שם ג"כ דברי הש"א והפנ"י. ומה שי"ל בזה מדברי הגמרא בכ"ד). וממילא נשמע דה"ה למ"ד דהבערה איצטריך לגופיה דכיון דמביום השבת ממעטינן יו"ט ה"נ ממעטינן מיניה יוהכ"פ ג"כ. (ואף שיש לחלק בזה דדוקא לענין חילוק מלאכות שלא ידענו זה מסברא רק מקרא והך קרא כתיב בשבת לחוד ואין למילף יוהכ"פ מיניה משא"כ לענין עצם איסור הבערה דאדרבה מסברא הוי מלאכה רק גזה"כ הוא למעט יו"ט בזה י"ל דיוהכ"פ לא נמעט מיניה. מ"מ אין הדברים מוכרחים). ומה שהקשינו לפ"ז מגמרא דשבועות ודכתובות הנ"ל. דא"כ מנליה להגמרא שם להוכיח ממתני' דהתם לאפוקי מדרנבה"ק דילמא הא דחייבין בשבועת העדות בהדליק את גדישי ביוהכ"פ היינו משום דאין איסור הבערה ביוהכ"פ וכנ"ל. הנה אם באנו לדחות קושיא זו בדרך פשטות י"ל בפשוט. דהגמרא מדייק ממתני' דשבועות דמסתמא אשמעינן בזה רבותא לענין חיוב ממון דכרת אינו פוטר מתשלומין לאפוקי מדרנבה"ק. אבל אם נימא דטעמא דמתני' דחייבין בהדליק גדישי ביוהכ"פ הוא משום דהבערה שריא ביוהכ"פ א"כ אין כאן שום רבותא לענין ממון דפשיטא דחייבין. רק אשמעינן רבותא לענין איסורא דקמ"ל מתני' דהבערה שריא ביוהכ"פ. ולא מסתבר לומר כן דמתני' דקאי במס' שבועות יהיה נחית להשמיענו שם דיני או"ה ולאו בדיני יוהכ"פ עסקינן שם (וכה"ג כתבו התוס' בכ"ד אך אף אם ננקוט תירוץ זה לדוחק. (וכמו שבעל ש"א לא נחית שם לזה). מ"מ בלא"ה קושיא זו לא מכרעא כלל. דבלא זה יש להקשות שם טובא ובחדא מחתא יתיישב הכל כמו שיבואר. דהנה כבר הקשו מהך גמרא דשבועות לפ"ד רש"י בפסחים (דכ"ט ע"א ד"ה את יוהכ"פ) דס"ל דלרנבה"ק דכרת פוטר מתשלומין מ"מ אינו פוטר רק במזיד אבל לא בשוגג (והתוס' שם חולקים עליו וס"ל דכמו דחייבי מיתות שוגגין פטורין ה"ה בחייבי כריתות לרנבה"ק. וע' בבעל המאור ובמלחמות להרמב"ן בפ"ג דכתובות). דא"כ קשיא מנליה להגמ' בשבועות שם להוכיח ממתני' לאפוקי מדרנבה"ק דילמא הא דתנן במתני' בהדליק את גדישי ביוה"כ דחייבין ובשבת פטורין מיירי בהדליק גדישו בשוגג דביוה"כ חייב בתשלומין אף לרנבה"ק משא"כ בשבת דבשוגג נמי פטור מתשלומין כדין חייבי מיתות שוגגין. וראיתי בספר ישועות יעקב שתירץ ע"ז משום דלכאורה קשה אמאי פטורין העדים משבועת העדות בהדליק גדישי בשבת כיון דהא דהמדליק פטור מתשלומין הוא משום דקלב"מ וכל היכא דקלב"מ אי תפיס לא מפקינן מיניה לפ"ד רש"י בב"מ (דצ"א ע"א). והרי הרשב"א בחידושיו לשבועות (דל"א ע"א) כתב גבי פסולי עדות דרבנן דכיון דמהני עדותן לענין דאי תפיס לא מפקינן מיניה מש"ה חייבין בשבועת העדות. וא"כ ה"נ בהדליק גדישי בשבת דפטור משום דקלב"מ מ"מ כיון דמהני עדותן לענין דאי תפיס לא מפקינן מיניה מה"ט יהיו חייבין בשבועת העדות. אלא מוכח מזה כד' המהרש"ל דהא דבקלב"מ אי תפיס לא מפקינן מיניה היינו היכא דלא עבדינן החומרא כגון ח"מ שוגגין דפטורין בזה מהני תפיסה אבל במזיד דעבדינן החומרא אף אי תפיס מפקינן מיניה ומתני' דשבועות מיירי בהדליק את הגדיש במזיד בשבת דבכה"ג אף אי תפיס מפקינן מיניה מש"ה פטורין משבועת העדות. ולפ"ז ממילא מוכח נמי דהא דקתני בהדליק גדישי ביוה"כ דחייבין היינו ג"כ אף בהדליק במזיד ושפיר מוכח ממתני' לאפוקי מדרנבה"ק עכ"ד הישיע"ק. ודבריו דפח"ח. ומ"מ לקושטא דמילתא ליתא לדבריו כלל וכמה תשובות בדבר. חדא דאף הרשב"א בחידושיו שם שכתב בחד תירוצא הך סברא לענין פ"ע דרבנן דחייבין בשבועת העדות דמהני עדותן לענין דאי תפס לא מפקינן מיניה. מ"מ לא כ"כ רק לר"פ דאמר למעוטי מלך ולדידיה אמרינן אבל משחק בקוביא מיחזא חזי כו'. אבל אנן קיי"ל כראב"י התם דאמר למעוטי משחק בקוביא כו'. (וכ"פ הרמב"ם וכל הפוסקים דפ"ע דרבנן ג"כ פטורים משבועת העדות). וכ"מ מסתמא דגמרא ביומא (ר"ד ע"ד) דמקשה בפשיטות מהך דראב"י ע"ש. ולפ"ז ממילא מוכח דאף אי מהני עדותן לענין דאי תפיס לא מפקינן מיניה מ"מ פטורין משבועת העדות דמי יימר דתפיס. (דבודאי אין סברא לומר דבהא גופה פליגי ר"פ וראב"י בפ"ע דרבנן אי מהני עדותן באם תפס כו'). וא"כ הדק"ל בגמ' דשבועות הנ"ל מנלן להוכיח ממתניתין לאפוקי מדרנבה"ק דילמא מיירי בהדליק גדישו בשוגג דביוה"כ חייבין אף לרנבה"ק לד' רש"י בפסחים הנ"ל. ובשבת פטורין משום דקלב"מ דח"מ שוגגין פטורין ג"כ. ומשום דאי תפיס לא מפקינן מיניה אין חייבין בשבועת העדות כנ"ל. ודוחק לומר דסתמא דגמ' דשבועות דאמר לאפוקי מדרנבה"ק הוא אליבא דר"פ ולא אליבא דראב"י דהלכתא כוותיה וכמבואר. ועוד דאף לר"פ נמי אפילו נימא כסברת הרשב"א הנ"ל דחייבין בשבועת העדות כיון דמהני עדותן לענין אי תפיס לא מפקינן מיניה. מ"מ לא דמי לדהכא. דהתם הטעם דחייבין משום דמדאורייתא מהני עדותן לגמרי כשאר עדים כשרים. רק דמ"מ אחר דרבנן פסלוהו ולא היה מהני בהגדתו כלל יש לפוטרו משבועת העדות כיון דהגדתו לאו כלום הוא. וע"ז מהני הסברא כיון דמ"מ מועיל עדותן אף מדרבנן דנאמנים לענין דאי תפיס לא מפקינן מיניה ושוב אזלינן בתר דאורייתא שהוא עד גמור. (רק דמדרבנן לא האמינוהו כ"א לענין אי תפס כו'). שזהו סברת ר"פ וכמבואר בגמ' שם מדאורייתא מיחזא חזי כו'. משא"כ במעידין שהדליק גדישו בשבת דעיקר עדותן אין בו שום חיוב תשלומין כלל בעצם רק לענין אי תפס כו' פשיטא דמה"ט לא יתחייב בשבועת העדות. (ובעיקר קושיית הרשב"א בהא דאמרינן לר"פ דוקא מלך אבל משחק בקוביא מדאורייתא מיחזא חזי ורבנן הוא דפסלוהו דמ"מ כיון דלא מהני מידי בהגדתו ואינו