תורת חסד רפב

בשעה שחל עליו איסור הבישול שיחול עמו איסור הבערה ביחד וכנ"ל. (וגם עוד היה י"ל לכאורה דסברת התוספות בחולין הנ"ל היינו רק בשני איסורים שוים כמו איסור טריפה ואיסור אמ"ה דמיגו דהאי חייל האי נמי חייל. משא"כ דהבערה לר' יוסי בלאו גרידא ואיסור בישול יש בו חיוב מיתת ב"ד י"ל דבכה"ג לא נימא דמיגו דחייל איסור החמור על איסור זרות יחול עליו איסור הקל ג"כ ומ"מ יש ללמוד דכמו דאמרינן איפכא (בתוס' חולין דל"ז ע"ב הנ"ל) דכמו דחייל איסור נבלה אאיסור מסוכנת חייל נמי אאיסור חלב שהוא בכרת כו'. וכ"מ בגמ' דכריתות גבי בתו ואחותו כמ"ש הנו"ב הנ"ל דצ"ל דמיגו דחייל על אחותו חל נמי על בתו החמורה שיש בה חיוב מיתת ב"ד. וה"נ י"ל בהא דאמרינן בשני איסורין החלין כאחד על איסור הקדום דמיגו דהאי חייל האי נמי חייל דאף שאיסור אחד מהני שני איסורים שביחד קל מחבירו מ"מ חל עמו ג"כ בב"א. וכמבואר בנו"ב שם שמדמה שני הענינים האלו להדדי. ע"ש בדבריו). ומעתה י"ל דגמ' דידן לא פליגא על הירושלמי בעיקר הדין דבהקטרת האיברים כיון שרוצה בעיכולם חייב משום מבשל. רק דבהך ברייתא דזר ששימש בשבת דר' יוסי מחייב שתים א"א לומר שהחיוב משום מבשל וכנ"ל. והיינו דידוע דשיעור החיוב בשבת במבעיר הוי בכל שהו כמ"ש הרמב"ם ברפי"ב מהלכות שבת. ושיעור החיוב במבשל הוי כגרוגרת כמ"ש הרמב"ם שם ברפ"ט וכדאיתא בירושלמי בפ"ז דשבת. וא"כ י"ל דהברייתא מיירי שלא שימש הזר בהקטרה כ"כ כשיעור בישול. (ואין להקשות דלמה לא מיירי הברייתא באמת כשהקטיר כשיעור בישול וליתני ר' יוסי מחייב שלש. דפשוט דלק"מ. דעיקר הרבותא שמשמיענו הברייתא הוא רק מה שחל שבת על זרות לר' יוסי. ובזה הוא דפליג עליה ר"ש התם). אבל בהקטיר כשיעור בישול חייב משום מבשל. וא"כ א"ש בפשיטות כל הקושיות דלעיל לפ"ד הריב"א הנ"ל דשרי הבערה ביום טוב לר' יוסי. דמ"מ יש איסור בהקטרת איברים ביו"ט דחייב משום מבשל וא"ש. והירושלמי לטעמיה דס"ל לר' יוסי דהבעיר ובישל חייב רק משום מבשל. ושפיר משני הירושלמי אהא נמי דבהקטרת איברים חייב משום מבשל. ולק"מ. אך דברי הירושלמי שם צריכין ביאור. מאי פריך הירושלמי אהך דזר ששימש בשבת, ע"ד דר' יוסי דאמר משום בישול מה בישול יש כאן והא כיון דליכא בישול שפיר ניחא דחייב משום מבעיר. ול"ל דקושיית הירושלמי משום דר' יוסי ס"ל הבערה ללאו יצאה דזהו לא נזכר כלל שם בירושלמי ועוד דההפך מבואר מתחלת דברי הירושלמי שם אהא דאמר ר' יוסי דבישל והבעיר חייב משום מבשל. דאמר עלה הירושלמי וקשיא ע"ד דר' יוסי הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה כו'. ובפירוש הקה"ע תמה דהא ר' יוסי ס"ל הבערה ללאו יצאה. אך באמת לא נזכר בירושלמי בשום דוכתא הך דר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאה. ומוכח שם דהירושלמי ס"ל דר' יוסי נמי ס"ל דהבערה לחלק יצאה. וכמו שבכ"ד מצינו דפליגי הבבלי והירושלמי אליבא דחד מ"ד גופיה. וכמ"ש התוס' בכתובות (דק"ב סע"א) וביבמות (דקי"ג ע"ב ד"ה יצתה ע"ש) וכן בשאר דוכתי. (ובספר מרכבת המשנה רפי"ב מהל' שבת כתב דר' יהודה ור' יוסי דבירושלמי הכא אמוראי נינהו ולא התנאים שבגמ'. ועם היות שמצינו בירושלמי ר' יוסה סתם (בה"א לבסוף) שהיה אמורא. וגם לפי הגירסא בירושלמי דביצה שהובא בתוס' ביצה ר"ד כ"ג מוכח, שם דר' יוסי האמורא ס"ל הבערה לחלק יצאה ויהיה כאן ר' יוסה לטעמיה. מיהו ברא"ש בביצה שם העתיק הגירסא בירושלמי ר' חזקיה ולא ר' יוסי. וכ"ה בירושלמי שלפנינו בפ"ה דביצה סוף ה"ב. ואמנם מ"מ כזאת לא מצינו שיחלקו ר' יהודה עם ר' יוסי ושנאמר שהמה שניהם היו אמוראים כשמות התנאים שרגילין לחלוק יחד זע"ז. ואין לנו לחדש דבר כזה. וגם אף לפ"ד המרכה"מ הנ"ל עדיין התמיה במקומה מה פריך הירושלמי הכא על ר' יוסי מה מבשל יש כאן וכנ"ל): ח וליישב דברי הירושלמי הנ"ל. הנה מתחלה נבאר דלכאורה קשיא בגמ' דידן ביבמות שם גבי זר ששימש בשבת בהבערה דהגמ' נקט בפשיטות דאיסור זרות קודם לאיסור שבת ופליגי ר"י ור"ש רק אי אתי איסור שבת וחייל על איסור זרות. ור"ש דאינו מחייב אלא משום זרות בלבד משום דס"ל אין אחע"א. וקשה דהא בהבערה איסור שבת חל קודם לאיסור זרות. דחיוב הבערה בשבת שיעורו בכל שהו (כמ"ש לעיל מהרמב"ם רפי"ב מהל' שבת) וחיוב זרות ליכא עד שיקטיר כזית כמ"ש הרמב"ם (פ"ט מהלכות ביאת מקדש ה"ד) דאין הקטרה פחותה מכזית. (וכעת ראיתי שהקשה כן בספר תועפת ראם חאה"ע סי' ט"ו. ולא כתב שם שום תירוץ). בשלמא לפ"ד הירושלמי דחיוב שבת בזה הוא משום מבשל ומבשל שיעור חיובו בכגרוגרת (כמ"ש הרמב"ם ברפ"ט מהלכות שבת). א"כ חיוב זרות קודם לחיוב מבשל בשבת. דשיעור גרוגרת הוא יותר מכזית כדמוכח בגמ' דשבת (דצ"א סע"א) וכמ"ש כן להדיא בתוספות ביומא (דע"ט ע"ב ד"ה לומר) ובעירובין (ד"פ ע"ב ד"ה אגב) ובחולין (דק"ג ע"ב ד"ה חלקו) ע"ש. (וזהו דלא כהמג"א בסי' שס"ח סק"ב לפ"ד הרמב"ם. וע"ש סי' תפ"ו). וכיון שהקטיר כזית נתחייב משום זרות ואח"כ חל עליו חיוב מבשל כשהגיע לשיעור כגרוגרת. אבל לפי גמ' דידן דחיוב שבת הוא משום הבערה א"כ חיוב שבת קודם לחיוב זרות וכנ"ל. ואין לומר דר"ש דאמר הכא דאינו חייב אלא משום זרות בלבד היינו משום דאזיל לטעמיה במכות די"ז ע"א דסבר ר"ש דכל שהו למלקות וא"כ חיוב זרות בהקטרה ג"כ בכ"ש. וממילא איסור זרות שחל עליו קודם השבת חשיב קודם לאיסור שבת כסברת הגמ'. דזה אינו. חדא דנראה דלא אמר ר"ש דכ"ש למלקות רק באיסורי אכילה. ועוד דהא ודאי דר"ש אמר דכ"ש למלקות אבל לא אמר ר"ש דכ"ש למיתה. והא ר"ש גופיה ס"ל בסנהדרין (דפ"ד סע"א) דזר ששימש בחנק. ובודאי דלענין זה בעינן שיעורא ולא בכ"ש. (ומלבד זה לפמ"ש הריטב"א במכות שם דטעמא דר"ש דס"ל כ"ש למלקות משום דבאכילתו אחשביה לכ"ש ומש"ה לענין קרבן דאכל בשוגג בעי כזית לחשיבות. ולפ"ז י"ל דאף במזיד כשאוכל כזית שלם אין החיוב עד לבסוף שהשלים הכזית אף לר"ש. דהא לא אחשביה כלל לאכילת כ"ש בכה"ג כיון שמתחלה היה דעתו על כזית שלם. וי"ל בזה). ועוד דבלא"ה קשה טובא בגמ' דיבמות שם דפריך ואי בהקטרה והא אר"י הבערה ללאו יצאה. ופירשו התוס' דקושיית הגמ' היא משום דאיסור כולל לא חל בקל על חמור כנ"ל. והשתא מאי פריך הגמ' והא לר' יוסי ודאי איסור שבת קדים לאיסור זרות כנ"ל דאיסור הבערה בכ"ש ואיסור זרות בכזית. (דר' יוסי לא ס"ל כר"ש דכ"ש למלקות). ואח"כ אתי איסור זרות וחייל אאיסור שבת דהוי איסור כולל ואיסור חמור על איסור קל. (כיון דלר' יוסי הבערה בשבת רק בלאו. וגם הוי קל משום שהותרה מכללה במקדש כמ"ש התוס'). ואיסור זרות הוי ג"כ כולל על איסור שבת דכולל ג"כ שאר עבודות דלאו מלאכה נינהו לענין חיוב שבת. וא"כ לא מקשה הגמ' מידי. ואין לומר משום דאע"ג דחיוב זרות ליכא עד שיקטיר כזית מ"מ איסורא איכא בכ"ש דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת. דזה אינו. דהא מבואר בתוס' שבועות (דכ"ב ע"א ד"ה אהיתרא. ושם דכ"ג ע"ב ד"ה דמוקי) דח"ש אע"ג דאסור מה"ת מ"מ לא חשיב עליו מושבע ועומד שלא יחול עליו