תורת חסד רפ

ואמר לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמינה. מיהו לפמ"ש התוספות ביבמות דק"ד סע"א דתרי ר' ישמעאל בן אלישע הוו א"כ לא מוכח מידי. וע' בתוס' זבחים דקי"ט ד"ה זו וזו). ועוד יש להקשות בפסחים שם במקומו דאמר רבא ש"מ מדר"ע תלת כו'. וחשיב נמי דש"מ מדר"ע דהבערה לחלק יצאה. והא כבר מוכח כן מברייתא דשבת הנ"ל דר"ע ס"ל הבערה לחלק יצאה מדיליף ר"ע התם מקרא דעולת שבת דחלבי שבת קריבים ביו"ט. הרי דס"ל בהדיא דהבערה אסורה ביו"ט וממילא מוכח דהבערה לחלק יצאה לפ"ד הריב"א הנ"ל. ול"ל דמ"מ חשיב לה רבא הכא בהני תלת דמוכח מדר"ע הכא אע"ג דכבר מוכח זה מדברי ר"ע בדוכתא אחרינא. דא"כ תיקשי דהוה ליה לרבא למימר הכא ש"מ מדר"ע ארבע. דש"מ נמי מדר"ע הכא דס"ל דחב"פ אסור בהנאה ודלא כריה"ג. (דאי כריה"ג דחב"פ מותר בהנאה הוה שרי לבער חמץ ביו"ט ולהסיקו תחת תבשילו. ודוחק לומר בזה כעין מ"ש התוספות שם דף ה' סע"א בתירוצם הראשון ע"ש). אלא דצ"ל דהא דלא חשיב ליה רבא הכא דש"מ מדר"ע דחב"פ אסור בהנאה היינו משום שכבר שמענו זאת מדברי ר"ע בדוכתא אחרינא דס"ל חב"פ אסור בהנאה. והיינו בברייתא דהאוכל תרומת חב"פ בפסחים (דל"ב ע"א). וא"כ הדק"ל דלא הוה ליה לרבא הכא למיחשב נמי הא דמוכח מדר"ע דהכא דהבערה לחלק יצאה כיון דמוכח כן מדברי ר"ע בברייתא דשבת וכנ"ל ובממ"נ קשה על רבא דהל"ל ש"מ מדר"ע ארבע. ואי לא קחשיב הכא מה דמוכח מדר"ע בדוכתא אחרינא א"כ לא הל"ל כאן רק ש"מ תרתי וכמבואר. (ובדוחק היה י"ל דלענין הא דחב"פ אסור בהנאה דזאת שמענו מדברי ר"ע בהדיא בברייתא לקמן מש"ה לא חשיב ליה רבא הכא. משא"כ לענין הבערה לחלק יצאה דאף דמוכח כן מדר"ע בשבת הנ"ל מ"מ אין זה מפורש כ"כ בדבריו שם. ודוחק ועוד י"ל דבלא"ה לק"מ הא דלא חשיב רבא הכא דש"מ מדר"ע דחב"פ אסור בהנאה. דכיון דמוכיח כאן מדר"ע דס"ל אב"ח אלא שריפה. ממילא נשמע מכלל זה דחב"פ אסור בהנאה ג"כ. דהא דאב"ח אלא שריפה ילפינן מנותר (לקמן דכ"ז ע"ב). ואי נימא דחב"פ מותר בהנאה א"כ א"א למילף חמץ מנותר דמה לנותר שכן אסור בהנאה ומש"ה לא חשיב רבא הכא דש"מ מדר"ע נמי דחמץ בפסח אסור בהנאה. כיון דמהא דמוכיח רבא דסבר ר"ע אב"ח אלא שריפה ממילא ידענו ג"כ בכלל זה דס"ל דחב"פ אסור בהנאה וכנ"ל. וכבר כתבתי במ"א לדקדק בלשון רש"י בפסחים שם בהא דמוכיח רבא דס"ל לר"ע אב"ח אלא שריפה ופירש"י ויליף לה מנותר כו'. דלכאורה מאי בעי רש"י בזה. וכתבנו שם שבזה מיושבים כמה קושיות בגמ' שם. ואכ"מ. מיהו כ"ז דוחק. וכבר ביארתי מזה במ"א. ע' בסי' מ"ב אות ו'). ועוד קשה לפ"ד הריב"א הנ"ל דמבואר בתוס' בשבת (דקי"ד ע"א ד"ה חלבי) בהא דדריש ר' ישמעאל התם מקרא דחלבי שבת קריבין ביוה"כ. דכל היכא דקתני תרי שבי בהדדי אתיא כאחרים דאין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד כו'. והתוס' חולקין בזה ע"ד הרמב"ם שדעתו שבזמן שהיו מקדשין ע"פ הראייה היה אפשר דמיקלע שבת ויוה"כ בהדדי (וכמ"ש הה"מ ספ"ה מהלכות שבת). וכ"כ התוספות עוד בהדיא בפסחים (דנ"ח ע"ב ד"ה כאילו) דאף בזמן שהיו מקדשין על פי הראייה לא הוה מיקלע שבת ויוה"כ בהדדי וכדמוכח בגמ' דסוכה (דנ"ד ע"ב). ור' ישמעאל דדריש מקרא דחלבי שבת קריבין ביוה"כ ע"כ ס"ל כאחרים כו'. (ולא ניחא להו להתוספות למימר דקרא מיירי באם לא נזהרו בזה בקביעות השנה ואיקלעו שבת ויוה"כ בהדדי דזה דוחק לומר כן). ולפ"ז קשה טובא (ומצאתי שהקשה כן בספר אור חדש בפסחים) דלר' יוסי דס"ל הבערה ללאו יצאה דלדידיה הבערה שריא ביו"ט לפ"ד הריב"א הנ"ל. וא"כ לר' יוסי ע"כ דדריש קרא דעולת שבת לחלבי שבת שקריבין ביוה"כ וכר' ישמעאל. דל"ל שידרוש קרא כר"ע לחלבי שבת שקריבין ביו"ט דלמה לי קרא כיון דביום טוב שריא הבערה לדידיה. וקשה דהא מבואר בגמרא דשבת (דפ"ז סע"ב) דר' יוסי פליג על אחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד. וכדפירש"י התם. וא"כ לר' יוסי לא מיקלע כלל שבת ויוה"כ בהדדי. והשתא מאי דריש ר' יוסי הך קרא דעולת שבת דאיהו לא מצי למידרש לא כר' ישמעאל ולא כר"ע וכמבואר. אלא דלכאורה קושיא זו עצמה תיקשי לר' ישמעאל ור"ע גופייהו דמוכח דתרווייהו ס"ל דאפשר דמיקלע שבת ויוה"כ בהדדי. (כמבואר בשבת דקי"ד הנ"ל דר' ישמעאל דריש מקרא דחלבי שבת קריבין ביוה"כ ור"ע דריש שם מקרא דחלבי שבת אין קריבין ביוה"כ ע"ש). והא מסקינן בשבת (דפ"ו סע"א) דר' ישמעאל ור"ע ס"ל כר' יוסי דבז' סיון ניתנה תורה לישראל. וה"נ אמרינן ביומא (ד"ד ע"ב) דר"ע ס"ל כר"י בהא ע"ש. ולר' יוסי מוכיח הגמרא שם מכח הך ברייתא דעשר עטרות כו' דז' חסרים עבוד ופליג אהך דאחרים וכנ"ל. ולהתוס' דס"ל דלא משכחת תרי שבי בהדדי רק לאחרים כנ"ל. א"כ קשיא לר' ישמעאל ור"ע מדידהו אדידהו. אך י"ל דודאי ר"י ור"ע שפיר ס"ל כאחרים הנ"ל ולית להו הך ברייתא דעשר עטרות אלא ס"ל דלא היה אז ר"ח ניסן בא' בשבת. (דבלא"ה מוכח כן דר"ע לית ליה הך דעשר עטרות כו'. דר"ע ס"ל דהמילואים היה לאחר הקמת המשכן. וכמ"ש בתשו' הרדב"ז סי' שני אלפים רכ"ב וברא"ם פ' שמיני). אבל לר' יוסי קשיא כנ"ל. דהגמ' בשבת שם בהדיא מוקי לה להברייתא דעשר עטרות כר' יוסי ג"כ ומוכיח מינה דר' יוסי פליג אאחרים. דה"נ איתא כן בדדיא בסדר עולם דאותו יום אחד בניסן היה ראשון למע"ב, ע"ש. ותנא דסדר עולם הוא ר' יוסי כדאיתא ביבמות (דפ"ב ע"ב) וא"כ קשיא דר' יוסי אדר' יוסי כנ"ל (ואע"ג דמצינו בשבת ר"ד פ"ח דמייתי הגמרא ג"כ ברייתא דסדר עולם ומשני אמר לך ר' יוסי הא מני רבנן היא. וצ"ל דאע"ג דס"ע ר' יוסי תנא לה מ"מ לא סבר לה וכדאמרינן בנדה דמ"ו סע"ב וש"ד. מ"מ כמה דאפשר לאוקמי ברייתא דס"ע כרבי יוסי מוקמינן כידוע). אשר ע"כ מפאת כל קושיות אלו היה נראה להוכיח דלפ"ד הריב"א והתוס' דס"ל דלמ"ד הבערה ללאו יצאה שרי הבערה ביו"ט. ע"כ צ"ל בשיטתם דאינהו ס"ל דבישרא אגומרי חייב משום מכבה. ובזה יהיה ניחא הכל. ורווחא שמעתתא ליישב כל הקושיות הנ"ל. דאף לר' יוסי דס"ל הבערה ללאו יצאה מ"מ שפיר דריש קרא דעולת שבת כר"ע דחלבי שבת קריבין ביו"ט. דאע"ג דהבערה שריא ביו"ט לדידיה מ"מ צריך קרא להתירו משום חיוב מכבה דבישרא אגומרי. ומש"ה שפיר מוכיח הגמרא מדר' ישמעאל דס"ל נו"נ קריבין ביו"ט. ומיושב קושיית הש"א הנ"ל. וניחא נמי הא דמוכיח רבא בפסחים מדר"ע דהבערה לחלק יצאה דמר"ע דברייתא דשבת הנ"ל לא מוכח מידי וכמבואר. (רק דמ"מ עדיין צ"ל לר' יוחנן בשבת דל"א ע"ב הנ"ל דמפרש דר' יוסי ס"ל כר"ש דמשאצ"ל פטור. וא"כ הדק"ל לר' יוסי דהא ל"ל בקרא דעולת שבת שלימד על חלבי שבת שקריבין ביו"ט. (דהא בלא"ה לדידיה ליכא איסור דאורייתא בהקטרה ביו"ט דהבערה הא שריא ביו"ט לדידיה לפ"ד הריב"א הנ"ל. ומשום מכבה נמי ליכא חיובא לדידיה דס"ל משאצ"ל פטור וכנ"ל. וע"כ צ"ל דלר' יוחנן אליבא דר' יוסי דריש קרא דעולת שבת כר' ישמעאל לחלבי שבת שקריבין ביוה"כ וס"ל כאחרים דאין בין עצרת לעצרת כו' דלדידיה מיקלע שבת ויוה"כ בהדדי והא דמשני