תורת חסד רעט

והנה בתשובת שאגת אריה סי' ע"א הוכיח דליכא בהקטרה רק איסור הבערה מגמרא דיבמות (דל"ג ע"ב) דפריך הגמרא התם זר ששימש בשבת במאי כו' ואי בהקטרה והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת כו'. ולכאורה זה ראיה ברורה לדברינו דבכה"ג אינו חייב משום מכבה. דאי נימא דבבישרא אגומרי חייב מדאורייתא משום מכבה. א"כ בהקטרת איברי הקרבן יש ג"כ חיוב משום מכבה דהיינו בישרא אגומרי. ואף לר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאת מ"מ מודה דמכבה חייב (כדאיתא בגמרא דכריתות דף כ' רע"ב. וכ"כ הת"י בשבת סוף דף כ"ט). אלא ש"מ מהכא דבישרא אגומרי אינו חייב משום מכבה. אבל פשוט הוא דיש לדחות דאין מכאן ראיה לדברינו. דלעולם י"ל דבבישרא אגומרי חייב משום מכבה למאן דס"ל משאצ"ל חייב. (ולא נחלק בין משאצ"ל ובין פ"ר דלא ניחא ליה כנ"ל. וגם לא חשיב מכבה כלאחר יד בכה"ג). אלא דהא בלא"ה קשה בגמרא שם דפריך מהא דא"ר יוסי הבערה ללאו יצאה. (דאין זה קושיא כ"כ כמ"ש התוס' שם דהא הברייתא חשיב שם נמי לאוין גרידא. רק דקושיית הגמרא היא משום דס"ל דאיסור כולל אינו חל בקל על איסור חמור יע"ש. ומקשה כן מסברא דנפשיה ולא מכח הוכחה). ואמאי לא מקשה הגמרא עדיפא מינה דזר שהקטיר ה"ל מקלקל בהבערה ואפי' חיוב לאו ליכא. אלא דזה תליא בפלוגתא דאמוראי בשבת (דל"א ע"ב) דלעולא דמפרש התם דר"י ס"ל כר"י דמשאצ"ל חייב. וממילא ס"ל דמקלקל בהבערה פטור לשיטת רש"י דהא בהא תליא. וסוגיא דיבמות הנ"ל לא אתיא כוותיה דעולא. דא"כ הל"ל התם דמקלקל בהבערה פטור לר' יוסי ואפי' לאו ליכא. וגם דא"כ הו"ל לשנויי דחייב משום מכבה דבבישרא אגומרי חייב משום מכבה. אלא דהסוגיא דיבמות קאי שם אליבא דר' יוחנן בשבת דמפרש התם דר' יוסי ס"ל כר"ש דמשאצ"ל פטור והא דמחייב בפתילה מיירי בצריך להבהבה כו'. ע"ש. (וה"נ איתא בסתמא בירושלמי בפ"ב דשבת ה"ה ופ"ז דשבת ה"ב ופ"ג דיומא ה"ה). וממילא סבר ר' יוסי דמקלקל בהבערה חייב לשיטת רש"י הנ"ל. וא"ש גמרא דיבמות הנ"ל. דלא משני שם דחייב משום מכבה דהא לר' יוסי פטור על הכיבוי משום משאצ"ל. אבל משום מבעיר חייב אע"ג דמקלקל בהבערה הוא. ומקשה הגמרא רק דהא א"ר יוסי הבערה ללאו יצאה וכנ"ל. (והיינו דהגמ' ביבמות שם בעי לשנויי הברייתא לכ"ע אף אליבא דר' יוחנן. ולעולא דשבת באמת בלא"ה ניחא די"ל החיוב משום מכבה וכנ"ל). ומעתה י"ל דאדרבא מסוגיא דיבמות הנ"ל מוכח דבבישרא אגומרי חייב משום מכבה. ולא כדברינו הנ"ל. והיינו מהא דהתם משני ראב"י בשחיטת פרו של כה"ג וכדברי האומר שחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה. וקשה דהא זהו פלוגתא דאמוראי ביומא (דמ"ב ע"א) וא"כ למ"ד שחיטת פרו של כה"ג בזר כשירה. תיקשי ליה הך ברייתא דיבמות זר ששימש בשבת במאי. ואף דמסיק ביומא שם תסתיים דרב הוא דאמר שחיטת פרו של כה"ג בזר כשירה ואמרינן בעלמא רב תנא הוא ופליג. מ"מ ידוע דלא משני הגמרא כן אלא מדוחק. (כמ"ש בס' כריתות וכ"כ הריטב"א) ובכ"ד פריך הגמרא מברייתות על רב. והיכי משני ראב"י הכא בפשיטות וכדברי האומר שחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה ותיקשי לרב מהך ברייתא. אמנם אם נימא דבבישרא אגומרי חייב משום מכבה א"ש הכא. דכל קושיית הגמרא ביבמות הוא רק אליבא דר' יוחנן דמפרש דר"י ס"ל כר"ש דמשאצ"ל פטור. וע"ז משני שפיר דלר' יוחנן י"ל דס"ל כדברי האומר שחיטת פרו של כה"ג בזר פסולה. ולרב דס"ל ביומא דכשירה בזר י"ל לדידיה דס"ל כעולא בשבת דמפרש דר' יוסי ס"ל כר"י דמשאצ"ל חייב ובהקטרת איברים חייב משום מכבה לדידיה ולק"מ. אבל לדברינו דלכ"ע ליכא חיוב משום מכבה בכה"ג. א"כ הדק"ל לשינויא דראב"י בשחיטת פרו של כה"ג כו'. עדיין תיקשי הברייתא לרב וכנ"ל. ואין לומר ע"פ דברי המל"מ (פי"א מה"ש ה"ה) דבמליחת איברים בקרבנות יש חיוב משום מעבד. (ובזה מתרץ שם הא דאיצטריך קרא במנחות (דכ"א ע"ב) תקריב מלח אפי' בשבת כו'). ולפ"ז י"ל דהא דלא משני הגמ' ביבמות שם דזר ששימש בשבת היינו במליחת איברים דבעיא כהונה כדאיתא במנחות (ריש דף כ'). ובשבת חייב משום מעבד. (וע' בנו"ב מ"ת חיו"ד סי' מ"ג מה שהוקשה בזה). היינו משום דכיון דמולחו לשם מצותו והעיבוד נעשה ממילא הוי משאצ"ל. ותליא בפלוגתא דעולא ור' יוחנן בשבת אי ר' יוסי ס"ל במשאצ"ל כר"ש או כר"י. וא"כ לרב ביומא שם י"ל דס"ל כעולא בשבת ולק"מ. אבל זה אינו. דהא לפי דברינו דבבישרא אגומרי אינו חייב משום מכבה אף למ"ד משאצ"ל חייב משום דזה הוי בגדר פ"ר דלא ניחא ליה לענין הכיבוי. וה"ה לענין מלאכת העיבוד לפ"ד המל"מ הנ"ל (מיהו אי נימא הטעם דפטור משום דהוי מכבה כלאח"י כנ"ל. זהו ל"ש לענין העיבוד). ותו דבלא"ה אין נראה כלל לומר לשינויא דראב"י שם דאליבא דרב יש אוקימתא אחרת ששימש הזר במליחת איברים מה שלא הוזכר בגמ' כלל. ועוד דכבר הקשו על המל"מ דאף אי שייך עיבוד במליחת איברים מ"מ הא לענין חיוב מעבד צריך שישהה במלחו שיעור עיבוד (וע' בהה"מ פ"ו מהל' מ"א), ולענין מצות מליחת קרבן א"צ לשהות במלחו כלל. (וביותר תיקשי כן בסוגיא דיבמות שם דפלוגתא דר' יוסי ור"ש בברייתא התם הוא בדין אין אחע"א. והשתא בזר ששימש במליחת איברים הא בשעת מליחה עובר על איסור זרות לחוד. ואחר ששהה במלחו שיעור עיבוד אז עובר על איסור שבת לחודיה ואיסור הראשון כבר הלך לו. ובכה"ג י"ל דלא שייך כלל אין אחע"א). אך אם נימא דהך מילתא אי חייב משום מכבה בבישרא אגומרי תליא בפלוגתא דאמוראי. דלרב בביצה שם דס"ל דחייב משום מכבה בכה"ג. וכפשטות לשון רש"י שם דהוי אב מלאכה. רק דאנן קיי"ל כאינך אמוראי דפליגי עליה התם ולדידהו ליכא חיוב משום מכבה בכה"ג. הוה א"ש הכא. דלרב דס"ל ביומא שחיטת פרו של כה"ג בזר כשירה. י"ל דרב אזיל לטעמיה דס"ל בביצה דבכה"ג חייב משום מכבה. וניחא לדידיה הברייתא דיבמות כדאמר מעיקרא שהזר שימש בהקטרה וחייב בשבת משום מכבה כו'. אבל כבר ביארנו לעיל דלרב נמי אינו חייב משום מכבה בכה"ג וכנ"ל. והיה י"ל כאן בע"א. ואין להאריך: ו ואמנם לכאורה יש להוכיח דבבישרא אגומרי חייב משום מכבה. לפמ"ש התוס' פסחים דף ה' ע"ב) בשם הריב"א דלמ"ד הבערה ללאו יצאה לדידיה ביו"ט ליכא איסורא כלל בהבערה כיון דלאו שם מלאכה עלה. וכ"כ התוס' בביצה (ר"ד כ"ג). וקשה טובא ע"ד הריב"א בזה. חדא מה שהקשה בספר שאגת אריה (סי' ע"א) מגמרא דשבת (דקי"ד סע"א) ת"ר עולת שבת לימד על חלבי שבת שקריבין ביוה"כ כו' דברי ר' ישמעאל רע"א כו' לימד על חלבי שבת שקריבין ביו"ט כו'. כשתימצי לומר לדברי ר' ישמעאל נו"נ קריבין ביו"ט וכי איצטריך קרא ליוה"כ. לדברי ר"ע נו"נ אין קריבין ביו"ט כו'. והשתא לפ"ד הריב"א בפסחים הנ"ל קשה הכא דילמא ר' ישמעאל נמי ס"ל דנו"נ אין קריבין ביו"ט אלא דס"ל הבערה ללאו יצאה וא"כ שריא הבערה ביו"ט וא"צ קרא להתיר חלבי שבת ביו"ט וכי איצטריך קרא ליוה"כ. (ואף שהתוספות ביבמות דף ו' ע"ב הוכיחו דר' ישמעאל ס"ל הבערה לחלק יצאה מהא דשבת (די"ב ע"ב) דר' ישמעאל קרא והטה