תורת חסד רעז

ע"ש. והתוס' שם פירשו דהיינו כשנכנס דרך לול שהיה בעליית בית ק"ק שבו היו משלשלין את האומנין בתיבות כו'. ובזבחים (דפ"ב ע"ב) פי' עוד כגון דרך לול שהיה אחורי בית הכפורת. ע"ש. והשתא איצטריך הכא לחייב מיתה במקטיר קטרת חסירה בכה"ג דלא מיחייב משום ביאה ריקנית. והמל"מ (פ"ג מהל' ביאת מקדש הל' י"ט בסופו) הוכיח מדברי התוס' בנכנס בדרך משופש דאע"ג דשהה שם פטור כיון דהכניסה היתה בדרך משופש. ע"ש. אך י"ל בהא דאמרינן במנחות שם ור"י מ"ט אי ס"ד כדקאמרי רבנן כו' ורבנן ה"נ דל"צ והאי דכ"ר אל פני הכפורת למעוטי דרך משופש כו' ור"י לימא קרא פני מאי אל ש"מ אל דוקא והיינו דאי נימא דקרא אתי למעוטי משופש הל"ל רק פני ומדכתב אל ש"מ דוקא. (ורק התם במיתה ולא מבית לפרוכת). אבל השתא דדריש ר"י מהך קרא להך דרשא דאל דוקא א"כ לא סגי דלא לכתוב אל פני הכפורת וליכא שום ייתור בקרא למעט משופש. וא"כ שפיר מקשה בשמעתין אברייתא דסתם ספרא דהוא ר"י ולר"י אף אם בא בדרך משופש י"ל דחייב וכנ"ל, (וכעת ראיתי בס' ים התלמוד בהקדמתו שהקשה בגמרא דיומא מאי פריך ותי"ל משום ביאה ריקנית הא נ"מ דמשום מקטיר קטורת חסירה הוי כרת דיומא דאין יוהכ"פ מכפר בלא תשובה וכנ"ל. ותירץ דכיון דאיסור ביאה ריקנית קודם לאיסור הקטרה אין איסור חל על איסור. עכ"ד. ודבריו תמוהים דלא שייך לומר אין אחע"א בשני מעשים נפרדים הבאים בזאח"ז כמו הכא. וכבר ביארנו דקושיא הנ"ל לק"מ): ועתה נבא לבאר בסוגיין בהא דפריך הגמרא ותי"ל משום ביאה ריקנית. ומשני רב אשי דעייל שתי הקטרות כו'. והקשו המפרשים דאכתי קשה ותי"ל משום הבערה שלא לצורך דכיון דקטורת חסירה היא ממילא הוי הבערה שלא לצורך כלל דביוהכ"פ חייב עליה כרת וכרת חמיר ממיתה בידי שמים כדאיתא בגמרא דשבת (דכ"ה רע"ב). ובפסחים (דל"ב סע"ב) וע"ש ברש"י ד"ה אל וביבמות (דע"ג ע"ב) ובכריתות (דכ"ג ע"ב) וע' בחגיגה (דכ"ה ע"ב). מיהו לשינויא דרב ששת דמשני כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה. ה"נ י"ל דמיירי כגון ששגג בהבערה ג"כ. רק לשינויא דרב אשי דמשני שהזיד בזו ובזו כו' ולא בעי לשנויי בדוחק ששגג באיסור א' והזיד בא'. וא"כ תיקשי ותי"ל משום הבערה וכנ"ל. ובס' שאגת אריה (סי' ע"א) עמד ג"כ בקושיא זו ודחאה בדברים שהחליט שם דלא קשיא להגמרא רק ותי"ל משום ביאה ריקנית דהחיוב בשעת ביאה קודם הקטרה משא"כ הך חיוב כרת משום הבערה שלא לצורך דאין החיוב אלא בשעת הקטרה משום חילול יוהכ"פ ולא תליא החיוב בביאה כלל מש"ה לא קשיא זה להגמרא כלל. ואין דבריו מספיקים דמ"מ הקושיא במקומה עומדת מאחר דמקטיר קטורת חסירה חיובא דידיה ג"כ בשעת הקטרה. וא"כ סוף סוף מה נ"מ בחיוב מיתה דידיה כיון דבלא"ה חייב כרת משום מבעיר ביוהכ"פ. (ומ"ש עוד בדבריו די"ל דהברייתא אתיא כמ"ד הבערה ללאו יצאת, יש להשיב ע"ז. דסתם ספרא ר' יהודה. ור' יהודה ס"ל כמ"ד הבערה לחלק יצאה. כמ"ש לקמן אי"ה). אך אם נימא דהא דכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן היינו דוקא בחייבי כרת אבל חייבי מיתה בידי שמים שלקו לא נפטרו. היה י"ל בזה הקושיא הנ"ל דלהכי לא פריך הגמרא ותי"ל משום הבערה דבזה יש נ"מ דמבעיר ביוהכ"פ דחייב כרת אם לקה נפטר משא"כ מקטיר קטורת חסירה דחייב מיתה בידי שמים לא נפטר במלקות ופריך רק ותי"ל משום ביאה ריקנית דהוי ג"כ חיוב מיתה בידי שמים ופריך שפיר. אבל ל"נ לומר כן. מאחר דפשיטא להגמרא בכ"ד דכרת חמיר ממיתה בידי שמים. ואם איתא דמצינו חומר במיתה בידי שמים יותר מכרת שאינו נפטר ע"י מלקות וא"כ בחייבי מיתה בידי שמים שלוקין עליהם (שחשבם הרמב"ם פי"ט מהל' סנהדרין) חייבים להלקותם ומ"מ לא נפטרו מחיוב מיתה דידהו. וא"כ אמאי פסיקא להגמרא ד"ז דמיתה ביד"ש קיל מכרת. ועוד דהא רחב"ג דס"ל דכל ח"כ שלקו נפטרו מידי כרת יליף לה מקרא דונקלה אחיך כו' כיון שלקה ה"ה כאחיך. ומנא תיתי לומר בהך קרא דמיירי רק בכרת דחמיר שנפטר ע"י מלקות ולא במיתה ביד"ש דקיל. (ואף דבמכות (די"ג ע"ב) אר"א בפירוש ריבתה תורה ח"כ למלקות דגמר לעיני מלעיניך הא לא קאי זה למסקנא ומסיק מכדי רשעתו כו' ע"ש וגם שם קאי רק לר"ע). והכ"מ רפי"ח מהל' סנהדרין כתב בטעמו של הרמב"ם דחייבי מיתה בידי שמים לוקין שזה נלמד מדר"ע שאמר שח"כ ישנם בכלל מלקות כו' שאם עשו תשובה כו' וה"ה לחייבי מיתה בידי שמים כו'. ופשיטא דה"ה שנלמוד הקולא דח"כ שנפטרו במלקות דה"ה בחייבי מיתה בידי שמים. וכיון שביארנו דחייבי מיתה ביד"ש שלקו ג"כ נפטרו מחיובם. א"כ הא דפריך הגמרא ותי"ל משום ביאה ריקנית. ע"כ דהגמרא לא בעי לשנויי בדוחק דנ"מ אי נפטרו במלקות (שיצטרך עוד מלקות ליפטר מאידך חיוב מיתה דקטורת חסירה). וא"כ הדק"ל ותי"ל משום הבערה וכנ"ל. ומאי קשיא להגמרא מחיוב מיתה ביד"ש יותר מחיוב כרת וכמבואר. (ותו דבלא"ה קשה לפ"ד המל"מ בדעת הרמב"ם שהובא לעיל (אות ב') דס"ל דבאוכל חב"פ וכיוצא שנתחייב מלקות וכרת לא נפטר מהכרת ע"י מלקות. א"כ ה"ה במבעיר ביוהכ"פ ג"כ דלא נפטר במלקות והדק"ל כנ"ל. וע' במל"מ רפ"ב מהל' ביאת מקדש במ"ש שם בהא דפריך ותי"ל משום ביאה ריקנית היינו משום דבקטרת חסירה ליכא מלקות רק חיוב מיתה ביד"ש. ולפ"ד יש להשיב על דבריו). אך לפ"ד הכ"מ בהל' ביאת מקדש (פ"ד ה"ד) בקושיית הראב"ד שם בט"י ששימש במיתה המ"ל. וכתב הכ"מ שם בחד תירוצא דיש חומר במיתה ביד"ש מה שאין בכרת. לפ"ז היה י"ל הכא ג"כ. אך לא משמע בגמרא כדבריו בזה. וגם המל"מ שם (בפ"ג הל' י"ט) פיקפק על דבריו. ע"ש: ד אמנם י"ל בפשיטות דלא קשיא כלל במקטיר קטורת חסירה דתי"ל משום הבערה כנ"ל. כיון דהך ברייתא דסוגיין היא שנויה בספרא. וסתם ספרא ר' יהודה. ור' יהודה לטעמיה דס"ל מקלקל בהבערה פטור כדאיתא בשבת (דק"ו ע"א) ובכ"ד. ובהבערת בת כהן ס"ל דחשיב תיקון משום מצוה כו'. אבל במקטיר קטורת חסירה הוי מקלקל גמור דלא תיקן מידי. אלא דעדיין קשה מגמרא דביצה (דכ"ב ע"ב) איבעיא להו מהו לעשן כו' ר"ה אמר אסור מפני שמכבה. א"ל ר"נ ונימא מר מפני שמבעיר א"ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר. ופירש"י דר"ה מפרש טעמיה דרב מפני שהוא מכבה הגחלים כשנותן אבקת הבשמים עליהם והוי אב מלאכה. (ע"ש ברש"י ד"ה אסור וד"ה מפני). וא"כ קשיא הכא במקטיר קטורת חסירה נהי דאינו חייב משום מבעיר לר' יהודה דהוי מקלקל בהבערה מ"מ יתחייב משום מכבה בנתינת הבשמים על הגחלים דהא ר"י ס"ל משאצ"ל חייב ולדידיה מכבה חייב. ולר"ש דס"ל מכבה פטור משום דהוי משאצ"ל הא ר"ש גופיה ס"ל מקלקל בהבערה חייב. (ולשיטת רש"י בשבת שם דס"ל דהא בהא תליא דמאן דס"ל משאצ"ל פטור ע"כ ס"ל מקלקל בהבערה חייב. ע"ש). וא"כ בממ"נ קשיא הכא דחייב משום מכבה או מבעיר. אך זהו לגירסת רש"י בשבת (דקל"ד ע"א) גבי אין ממתקין את החרדל בגחלת דא"ל אביי לר"י מ"ש מבישרא אגומרי א"ל התם לא אפשר הכא