תורת חסד רעא

עליה שם (דקט"ו ע"א) ואמרו בברייתא ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו אפילו זה בפ"ע וזה בפ"ע. ופי' הרשב"ם דיאכלוהו קאי על כל אחד בפ"ע מדלא כתיב יאכלו אותו דאז הוה קאי אפסח כו'. א"כ לדידהו דקאי יאכלוהו על כל אחד בפ"ע ממילא ידענו מהכא דצריך לאכול כזית מצה וכן כזית מרור כיון דיאכלוהו קאי על כל אחד בפ"ע. (והרא"ש דנקט דצ"ל כזית מרור מדמברכין על אכילת מרור מילתא דפסיקא נקט. דמה"ט לכ"ע צ"ל כזית מרור. ולא נחית בפלוגתא דהלל וחכמים דאמרו בגמרא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר). ולפ"ז צ"ל בהך דשילהי פסחים דנקט הגמ' מבערב תאכלו מצות דמצה בזה"ז דאורייתא וכן מפורש בהברייתא דת"כ דרבא התם. הא כבר כתבתי לעיל מהתוס' דקידושין דדרשא זו תליא בפלוגתא דתנאי וי"ל דהתם נקט אליבא דחכמים דהלל דקאי יאכלוהו על כל א' בפ"ע ומהך קרא כבר ידענו שיעור אכילת מצה בכזית ואייתי ליה בערב תאכלו מצות לדרשא אחרינא. מיהו א"צ לזה דקושיית הש"א בלא"ה לק"מ כמ"ש לעיל. (ויתר קושיות הש"א על הרא"ש בזה. נבאר לקמן אי"ה דלק"מ). רק הדבר מסתבר מצד עצמו כן דתליא בפלוגתא דהלל וחכמים. ועכ"פ מיושב קושיית המהר"ל מפראג הנ"ל דשפיר מוכיח ר"ל ממתני' דמצ"כ. דליכא למימר דטיבול שני איצטריך משום דילמא בט"ר לא אכל כזית. דהא ביארנו דאליבא דהלל יי"ח מרור אף בפחות מכזית. והא דתנן דצריכין תרי טיבולי ליכא פלוגתא בזה והלל נמי מודה בהא. (וממתני' גופה מוכח דהלל מודה בזה דצריך טיבול שני וכמ"ש לקמן בסמוך). ושפיר מוכיח ר"ל. אלא דלכאורה קשה דהא להלל שהיה כורכן ואוכלן בב"א אמרינן דס"ל דמצות אין מבטלין זא"ז. ומ"מ מודה דרשות מבטל למצוה וכן מצוה דרבנן מבטל למצוה דאורייתא כדאמר הגמרא בהדיא. והשתא אם איתא דלהלל יי"ח במרור בפחות מכזית דלא כתיב ביה אכילה. א"כ עיקר חיובו של מרור מדאוריי' יוצא בכ"ש. וא"כ כשמברך ואוכל כזית מרור הרי רק כ"ש ממנו חובה והשאר רשות (או דהוי מדרבנן כמ"ש לקמן). ואמאי לא נימא דאח"כ אכילת הרשות ממנו מבטל למצה או לפסח. דרשות או דרבנן מבטל למצוה דאורייתא. (ובודאי אין לומר שהיה כורך עם הפסח והמצה רק כ"ש ממרור ואח"כ אכל מרור בפ"ע להשלים לכזית דלא משמע כן. וגם מבואר ההיפך בפוסקים). אך לפמ"ש המג"א (סי' תע"ה סק"ד) בשם התה"ד שהוכיח מהמרדכי דהכזית מצה צריך לבלוע כאחד ולא מעט מעט וכן להלל כל הג' זיתים כאחד. דהמרדכי הקשה אהך דהלל דהיאך מחזיק בית הבליעה כ"כ (דבית הבליעה אינו מחזיק יותר מכביצה) ותירץ דבמרוסק מחזיק יותר. ואם נימא דיכול לבלוע מעט מעט לא הקשה המרדכי כלום. אע"כ דמצוה לבלוע ביחד כל הג' זיתים להלל ולדידן הזית אחד של מצה. עכ"ד שם. ולפ"ז מיושב קושייתנו הנ"ל די"ל דכל הכזית מרור הוי בגדר מצוה ואין מצות מבטלות זא"ז. ולא שייך לומר דאחר שיי"ח בכ"ש ממרור שוב הוי השאר רשות כיון דבולע כל הכזית כאחד (ולא שייך לפלוגי בבליעה אחת לומר שחציה רשות כו'). אמנם לכאורה קשה על התה"ד שהוכיח מהמרדכי דצריך לבלוע כא' כנ"ל. דאיפכא יש להוכיח מד' התוס' בזבחים (דע"ט סע"א) שהקשו דמנלן דקסבר הלל אין מצות מבטלות זא"ז דילמא היה לוקח הרבה מכאו"א ובכה"ג לא מבטל. והניחו בקושיא ע"ש. ואם נימא כהמרדכי דלהלל היה צריך לבלוע כל הג' זיתים כאחד א"כ מה הקשו התוס' דשמא היה לוקח הרבה מכאו"א דא"כ לא היה יכול לבלוע כאחד דאין בית הבליעה מחזיק יותר מג' זיתים אפילו במרוסק. וראיתי בבה"ז שם שתירץ כן על קושית התוס'. ועכ"פ מוכח מד' התוס' דא"צ לבלוע כולם כאחד. (מיהו לולא ד' התוס' היה י"ל דבלא"ה לא קשיא שמא היה לוקח הרבה מכאו"א. דהרי הלל יליף לה מקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו ומשמע דסגי בסתם אכילה דהוא בכזית מכאו"א. ובזה היה י"ל קושית התוס' בפסחים דקט"ו ע"א ד"ה אלא ואכמ"ל). ולפ"ז יהיה מוכח מד' התוס' אלו דלא כהרא"ש אלא שאין יי"ח מרור בפחות מכזית כלל. דאל"כ הדק"ל להלל כיון שלא היה בולע כל הג' זיתים כאחד א"כ כיון שבלע כ"ש מהמרור יי"ח מרור בזה ואח"כ כשבולע שאר המרור עם המצה אמאי לא מבטל הרשות את המצוה כנ"ל. (אלא דקצת יש לדחות דאין סתירה מהתוס' דזבחים ע"ד התה"ד הנ"ל. דמצריך לבלוע כאחד דהיינו רק למצוה בעלמא כמש"ש. וזהו לפי האמת דהלל היה אוכל ג' זיתים מצומצמים י"ל שהיה בולעם כא' למצוה כיון דאפשר לבלוע ג' זיתים כא' במרוסק. משא"כ לפי קושיית התוס' שמקשים דדילמא הלל נמי ס"ל מצות מבטלות זא"ז והיה לוקח הרבה מכאו"א מפאת החיוב דאין יי"ח בענין אחר, שפיר י"ל שהיה בולע מעט מעט כיון דלא אפשר לבלוע הכל כאחד ולא שייך בזה מצוה. אלא דא"כ תיקשי על המרדכי הנ"ל מה מקשה על הלל היאך מחזיק בית הבליעה כ"כ ומוכיח מזה דבית הבליעה מחזיק ג' זיתים במרוסק. הא אדרבה כיון דאין בית הבליעה מחזיק כ"כ ממילא לק"מ די"ל באמת שהיה בולע מעט מעט וכנ"ל. ואולי י"ל דשפיר הוכיח המרדכי. לפמ"ש התוס' בפסחים שם דלהלל נמי סבר רק דלכתחילה יש לכרוך ובדיעבד נפיק כי לא כריך. א"כ תיקשי על הלל שהיה כורך שלשתן כא' מה אהני בזה כיון דהכריכה היא רק למצוה לכתחילה לדידיה. ולעומת זה הא ע"י הכריכה אי אפשר לו לקיים המצוה מה שצריך לבלוע הזית כולו כאחד עכ"פ. ואם יאכלם כ"א בפ"ע אז יכול לקיים למצוה זו לבלוע כא' כל זית בפ"ע. ומה הרויח הלל בזה. וע"כ דבאמת היה מקיים שתיהן מצות הכריכה וגם המצוה לבלוע הכל כא'. ולפ"ז הדר מוכח מד' התוספות בזבחים הנ"ל סתירת ד' המרדכי. לכן מוכח דלא כהרא"ש הנ"ל. ויש להשיב קצת. וא"ל): אך לכאורה היה י"ל. לפי מה דאיתא בירושלמי פ"ק דחלה דמייתי שם הא דהלל הזקן היה כורך שלשתן כא' וא"ר יוחנן חלוקין על הלל הזקן ופריך הירושלמי והא ר' יוחנן כורך מצה ומרור ומשני כאן בשעת המקדש כאן שלא בשעת המקדש. (ופירשו המפרשים דהירושלמי ס"ל איפכא מגמרא דידן אלא דמצות דאורייתא מבטלות זא"ז ומצוה דרבנן לא מבטל למצוה דאורייתא). ואפילו תימר כאן וכאן בשעת המקדש שני דברים רבין על אחד ומבטלין אותו (אבל בשני דברים אין אחד מבטל את חבירו). ומגמ' דידן מוכח דפליג על הירושלמי בתרווייהו וס"ל דמצוה דרבנן מבטל למצוה דאורייתא. וגם בשני דברים אחד מבטל את חבירו. וכדאמר רבינא א"ל רב משרשיא הכי אמר הלל משמיה דגמ' לא ניכרוך אינש מצה ומרור בהדדי כו' ואתי מרור דרבנן ומבטל ליה למצה דאורייתא. מ"מ י"ל דגמרא דידן לא פליג על הירושלמי במציאות זה דר' יוחנן גופיה היה כורך מצה ומרור (אף שלא נזכר זה בגמרא דידן). רק דהני אמוראי הנ"ל פליגי עליה בזה. ולפ"ז י"ל לפמ"ש המג"א שם דצריך לבלוע ביחד כדמשמע בגמ' ספ"ז דחולין (דק"ג ע"ב) והיינו מהא דפליגי ר"י ור"ל שם באמ"ה בחלקו מבפנים. ולכאורה אינה ראיה דלר' יוחנן שם דס"ל חלקו מבפנים חייב י"ל דה"נ א"צ לבלוע כאחד, ומעתה י"ל דמהתוס' בזבחים הנ"ל אין סתירה ע"ד הרא"ש הנ"ל דיי"ח מרור בפחות מכזית. דהא דמשמע מהתוס' בזבחים דא"צ לבלוע ביחד היינו לר' יוחנן דס"ל בחולין שם חלקו בפנים חייב. (דהתוס' בזבחים שם קיימי לר' אלעזר שם