תורת חסד רסא

מ"מ בספק הב' דשמא תחלה לא האהיל עליו יותר יש לאוקמי אחזקת טהרה של המאהיל דבזה לא שייך כ"כ לומר כשעת מציאתן כו' כנ"ל. ובכל כה"ג י"ל דמהני ס"ס לכ"ע. מיהו כל זה לשיטת התוס' פסחים הנ"ל דמחמת ספק חשיב ראוי לבילה וכנ"ל. אבל אם נימא דמספק חשיב אינו ראוי לבילה וא"א כלל להביא פ"ש ע"ת כנ"ל. א"כ בלא"ה לק"מ הכא. ואין הכרח לכל הנ"ל: ח והנה לכאורה יש להוכיח כשיטת התוספות בפסחים הנ"ל דמשום ספק חשיב ראוי לבילה ומה שנדחה ספק כרת בשוא"ת הוא רק משום שרבים יעשו שלא כהוגן כו'. אבל בשנים שנתערבו פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהם מביאין פ"ש על תנאי. דאם נימא דאף בשנים שנתערבו פסחיהן א"א להם להביא פ"ש ע"ת כיון דא"א ליתן הדם לא בזריקה ולא בשפיכה כנ"ל. דגם אם נתנו בשפיכה לא יצא מאחר שאינו ראוי לזריקה דמחמת ספק חשיב אינו ראוי לבילה כשיטת התוס' בזבחים ומנחות הנ"ל. לפ"ז תיקשי ממשנה ערוכה בפסחים (דצ"ח סע"א) נתערב בבכורות ר"ש אומר אם חבורות כהנים יאכלו. והתם מיירי שנתערבו מחיים ויקרב פסח לשם פסח ובכורות לשם בכור וכדפירש רש"י שם. וכן הוא בתוספתא. ובגמרא שם אמרינן לרבנן היכי עבדינן אמר רבא נמתין עד שיוממו כו'. והשתא תיקשי היאך אפשר להקריבם הא אין מתן דמם שוה דפסח צריך ליתן בשפיכה ובכור צ"ל בזריקה כדאיתא בזבחים (דל"ז ע"א ושם דנ"ו סע"ב ברש"י ד"ה מאן תנא). ועיקר קרא דאת דמם תזרוק בבכור כתיב. ולשיטת התוס' דפסחים הנ"ל ניחא דכאן שפיר דמי ליתן כולם בשפיכה כיון דבדיעבד יצא והאיסור דלכתחילה נדחה בכאן משום קיום מצות הפסח דאין כאן רבים עושים שלא כהוגן. וגם הכא עדיפא טפי דכבר נתערבו כולם וע"כ צ"ל כולם בשפיכה דאל"כ יופסלו כולן. (ורק בחמשה שנתערבו פסחיהן דצריכין עתה לערב בידים כשיעשו פ"ש ולהכניס א"ע בספק על כאו"א וליתן בשפיכה את הניתנין בזריקה מש"ה אם רבים יעשו שלא כהוגן לעבור באיסור דלכתחילה אסור להכניס א"ע בידים בספק זה. משא"כ התם). אבל אם נימא דמחמת ספק חשיב אינו ראוי לבילה ובכה"ג אף בדיעבד לא יצא כשנתנן בשפיכה מחמת ספק תערובת כיון שאינו ראוי לזריקה וכנ"ל. וא"כ בפסח שנתערב בבכורות ג"כ אין להם תקנה לא בזריקה ולא בשפיכה וכנ"ל, אם לא נימא דר"ש דמתני' דאמר אם חבורות כהנים יאכלו איהו ס"ל כר"י הגלילי דאמר דפסח נמי בזריקה. (ובפסחים דס"ד ע"ב מוקי הגמ' מתני' דהתם ג"כ כריה"ג בזה). וזה דוחק. דכבר כתב הרשב"ם שילהי פסחים (דקכ"א סע"א) דלא אשכחן תנא אחרינא דס"ל פסח בזריקה אלא ריה"ג ע"ש ועוד דבתוספתא פ"ט דפסחים נמי איתא פלוגתא דר"ש ורבנן בפסח שנתערב בבכור וכן בבכור ומעשר שנתערבו זה בזה דר"ש אומר דזה ישחט לשם מה שהוא וזה ישחט לשם מה שהוא ואיתא שם ולא הודו לו חכמים לר"ש שמביא קדשים לביה"פ. ומוכח דאי לאו האי טעמא היו חכמים מתירים כר"ש. והרי פסח בשפיכה ובכור בזריקה כנ"ל. וכן תיקשי בבכור ומעשר כו'. ואטו נימא דכולהו ס"ל כריה"ג. (מיהו למאי דבעו התוס' לפרש ביומא דכ"ט ע"ב ולומר דהך דפסחים דפסח שנתערב בבכורות היינו מותר הפסח דהוי שלמים. הוה ניחא. אבל התוס' גופייהו שם דחו זה דלשון חבורה דקתני במתני' מוכח דהיינו פסח ממש ולא מותר פסח): ט הן אמת דברמב"ם (בפ"ה מהלכות מעה"ק הי"ז) משמע מפשטות דבריו דמתן דמים של בכור ג"כ בשפיכה כמו הפסח. וכבר תמהו עליו בזה ונדחקו בכוונתו וע"ש בלח"מ שעמד ג"כ בקושיא על פסקי הרמב"ם דברפ"ב מהלכות פהמ"ק פסק דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא שנאמר ודם זבחיך ישפך. ובפ"ח מהל' חו"מ פסק הרמב"ם כר"ע שילהי פסחים דברכת הפסח אינו פוטר של זבח ושל זבח אינו פוטר של פסח. ומבואר שם בגמרא דלר"ע לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה ומשמע דר"ע לית ליה הא דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא וסתרי אהדדי. ובהלכות חו"מ שם ג"כ הקשה כן הלח"מ על הרמב"ם והניח בצ"ע. אך בהלכות מעה"ק שם תירץ הלח"מ שדעת הרמב"ם הוא דכיון דקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו וסתמא דגמרא בסוגיין פריך מהך דכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ומשמע דהלכתא היא ותיקשי הילכתא אהילכתא אלא דסוגיין דפסחים ס"ל דר"ע לא פליג אהך ברייתא דניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ומ"מ ס"ל דברכות הפסח והזבח אין פוטרות זא"ז כיון דלכתחילה מיהת צריך ליתן זה בשפיכה וזה בזריקה ואין העבודות דומות מש"ה אינו ראוי שיהיה הברכות פוטרות זו את זו והא דאמר בשילהי פסחים לדר"ע לא זריקה בכלל שפיכה כו' היינו לענין לכתחלה ודלא כדמשמע בגמרא דזבחים שלדר"ע אף בדיעבד אם נתנן בשפיכה לא יצא עכ"ד הלח"מ בקצרה. וקשה לפירושו. דאי נימא דטעמיה דר"ע דס"ל אין ברכת הפסח פוטרת של זבח משום דאין זריקה בכלל שפיכה הוא רק משום שחלוקין בדינם לכתחילה אע"ג דבדיעבד הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא. א"כ היאך תלי זה כלל אי זריקה בכלל שפיכה. הא אפילו אם היינו אומרים דהניתנין בזריקה רשאי לכתחלה ליתנם בשפיכה. מ"מ בלא"ה חלוקים הם בדינם. דפסח טעון רק מתנה א' ושלמים טעונים מתן ד'. ושלמים טעונים סמיכה משא"כ פסח. וע"כ צ"ל משום דחילוקים אלו אינם מעכבים בדיעבד דקיי"ל דהניתנין מתן ד' שנתנן במתנה א' יצא. וכן סמיכה לא מעכבא. ומשום זה היה ברכת הפסח פוטרת של זבח. כיון דבדיעבד אם עשה לזבח כדין הפסח יצא. וא"כ ע"כ לומר דהא דאמרינן טעמיה דר"ע דאין ברכת הפסח פוטרת הזבח משום דאין זריקה בכלל שפיכה היינו דבדיעבד נמי אם נתנן בשפיכה לא יצא. והדק"ל על הרמב"ם. אך לפי דברינו דלעיל י"ל דלק"מ. דודאי לענין סמיכה דבדיעבד לא מעכב כלל ולא בעינן אף שיהא ראוי לסמיכה כלל וכמ"ש התוספות בזבחים ומנחות הנ"ל. וכן לענין מתן ד' ג"כ דאף שאינו ראוי למתן ד' ג"כ כשר בדיעבד (וכמ"ש לעיל סוף אות א') ואינם חלוקים בדינם רק לענין לכתחלה גרידא. מש"ה ברכת הפסח פוטרת של זבח כיון דבדיעבד אם עשה לזבח כדין הפסח יצא. משא"כ לענין מה שחלוקים בדינם שזה בזריקה וזה בשפיכה אע"ג דבדיעבד ג"כ הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא מ"מ כיון שזהו רק בראוי לזריקה עכ"פ דאז אינו מעכב כיון שראוי לבילה וכנ"ל. אבל באינו ראוי לזריקה אם נתנו בשפיכה פסול. אם כן חילוק זה הוא ביניהם בעצם אף לענין פסול בדיעבד (רק שבראוי לזריקה גלי קרא דבדיעבד כשר כשנתנו בשפיכה). וחשיבי שפיר חלוקים בדינם לגמרי בזה. ואין ברכת הפסח פוטרת הזבח מה"ט. אלא דלפ"ז צריך ביאור פלוגתת ר' ישמעאל ור"ע. דר"י ס"ל דברכת הפסח פוטרת של זבח ואמר הגמרא כשתימצי לומר לדר"י זריקה בכלל שפיכה כו'. וי"ל דהרמב"ם מפרש שם באופן אחר (דלא כפירש"י ורשב"ם). רק דה"פ דר"י ס"ל דזריקה בכלל שפיכה היינו דאף לכתחלה רשאי ליתן את הנזרקין בשפיכה משום דשפיכה טפי עדיף. והיכא דכתיב זריקה בקרא הכוונה דאף בזריקה סגי אף שזורק מרחוק וכש"כ שפיכה דבקרוב. משא"כ היכא דכתיב שפיכה התם הוי דוקא בשפיכה ולא בזריקה דסברא היא דשפיכה עדיפא