תורת חסד רס

כמ"ש שם הכו"פ ע"פ סברת המרדכי דתחלת איסורו בתערובות או מטעמי אחריני שי"ל בזה. ומעתה שדחינו דברי הכו"פ הנ"ל. שוב ממילא נסתר דברי השעה"מ הנ"ל דהא במפקח בגל נמי מצי להאכיל החזה ושוק לכהן קטן ובלא"ה נמי י"ל ע"ד השעה"מ דהא יש תקנה אחרת כמ"ש בס' אור חדש בשם חתנו דזה המפקח בגל יכול להמנות עם כהן אחד שלא עשה פסח ראשון. והכהן ישחוט עוד אחד ויתנה אם של חבירו הוא פסח יהיה שלו שלמים ואם של חבירו שלמים יהיה שלו פסח וזריקת דמים יהיה שניהם בשפיכה דאחד מהם ודאי פסח הוא ואין כאן רק חד שלא כהוגן לענין מצותו לכתחילה במה שנתנו בשפיכה (והוי כמו שנים שנתערבו פסחיהם כנ"ל). ושוב ראיתי בס' דו"ח לרע"א בדרשותיו שדחה זה קצת. ואין להאריך: . ועוד נראה לתרץ באופן אחר קושיית הלח"מ הנ"ל. מהא דמפקח בגל ארוך פטור מלעשות פ"ש ואינו מביא על תנאי כנ"ל. עפ"י דברי התוס' ריש נדה במתני' לענין טומאת מעל"ע דקיי"ל דתולין ולחולין לכ"ע דיה שעתה משום דאוקמה אחזקת טהרה. והקשו התוס' דמ"ש מכל ספק טומאה ברה"י דטמא ודאי אף לחולין ולא מוקמינן בחזקת טהרה ותירצו התוס' דלא ילפינן מסוטה רק בספק שמכאן ולהבא אבל לא בספק דלמפרע כו'. וכמו כן כתבו שם התוס' אח"כ לענין ספק טומאה ברה"ר דטהור משום דילפינן מסוכה שג"כ לא ילפינן מסוטה לטהר ברה"ר רק בספק שמכאן ולהבא אבל לא לטהר בספק דלמפרע כיון דמהשתא היא ודאי טמאה ובכה"ג ליכא למיגמר מסוטה אמנם התוס' אח"כ כתבו שם תירוצא אחרינא וז"ל ועוי"ל דלא גמרינן מסוטה אלא טומאת מגע ולא טומאת ראייה עכ"ל. וכ"כ התוס' שם (די"ז סע"ב). ולפי הך תירוצא בתרא דהתוס' ס"ל דלענין טומאת מגע שפיר ילפינן מסוטה אף בספק דלמפרע בין לטמא ברה"י ובין לטהר ברה"ר למפרע ע"ש. ובתוס' שם (ד"ד ע"א) ד"ה כי פליגי. ע"ש היטב. ובזה נבא לבאר מימרא דר' יוחנן בפסחים (דצ"א ע"א) דמפקח בגל ארוך פטור מלעשות פ"ש אימא טהור היה בשעת שחיטה. דלפי תירוץ קמא דהתוס' בנדה שם ניחא הכא בפשיטות דמיירי ר"י במפקח בגל בין שהגל עומד ברה"י ובין שעומד ברה"ר דלעולם הוי ספק טומאה כיון דספק דלמפרע לא ילפינן מסוטה והכא המפקח בגל עכשיו טמא בודאי והספק רק למפרע בשעת שחיטה אם היה אז טמא או טהור א"כ לענין זה לא גמרינן מסוטה והוי ספק טמא מדינא. אבל לפי תירוץ בתרא דהתוס' בנדה שם דבטומאת מגע ילפינן מסוטה אף לענין ספק דלמפרע וה"ה לענין טומאת אוהל דהוי כטומאת מגע לענין זה א"כ ע"כ ליכא למימר הכא במפקח בגל דמיירי ברה"י דא"כ הוא טמא ודאי למפרע ואמאי פטור מלעשות פ"ש אלא ודאי מיירי כשהגל עומד ברה"ר וא"כ טהור ודאי למפרע ורק משום דמעכשיו נטמא בודאי לא מצי לאכול מפסח ראשון וממילא פטור מלעשות פ"ש דאין כאן שום ספק עליו לחייבו בפ"ש ומעתה מבואר דלתירוץ קמא דהתוס' בנדה הנ"ל דטומאת ספק דלמפרע לא ילפינן מסוטה והוי ספק טמא בין ברה"י ובין ברה"ר. ולפ"ז קשיא הכא במפקח בגל) ארוך (קושיית הלח"מ הנ"ל). דכיון דהוי ספק אמאי לא יביא פ"ש על תנאי כנ"ל. ומוכח כשיטת התוס' בזבחים ומנחות הנ"ל. דכאן דהוי ספק חשיב אינו ראוי לבילה ואם נתנו בשפיכה ג"כ לא יצא. וא"כ א"א כלל להביא פ"ש על תנאי כיון שא"א ליתן הדם מספק לא בזריקה ולא בשפיכה וכנ"ל אבל לשיטת התוס' פסחים הנ"ל דס"ל דמחמת ספק חשיב ראוי לבילה. רק בחמשה שנתערבו פסחיהם אין מביאין פ"ש ע"ת משום שרובם יעשו שלא כהוגן כו'. א"כ קשיא במפקח בגל יביא פ"ש ע"ת כנ"ל. ובהכרח לומר דלשיטת התוס' פסחים הנ"ל ס"ל כתירוץ בתרא דהתוס' בנדה שם דבטומאת מגע שפיר ילפינן מסוטה אף בספק דלמפרע כנ"ל והך דר' יוחנן הכא במפקח בגל ע"כ מיירי ברה"ר וממילא פטור מפ"ש. ולא שייך כאן להביא על תנאי דאין כאן תנאי ולא שום ספק דלמפרע טהור גמור היה דברה"ר קאי וכנ"ל והשתא מבואר דשיטות התוס' בפסחים וזבחים הנ"ל תליין בשני תירוצי התוס' בנדה שם. וכמבואר: ז איברא שיש מקום לומר דאף לשינויא קמא דהתוס' בנדה הנ"ל. דספק דלמפרע לא ילפינן מסוטה ולפ"ז במפקח בגל נמי הוי ספק טמא בין ברה"י ובין ברה"ר כנ"ל. מ"מ שפיר י"ל כשיטת התוס' דפסחים הנ"ל דמחמת ספק חשיב ראוי לבילה. ומ"מ לא תיקשי דא"כ יביא פ"ש על תנאי כנ"ל. די"ל לפמ"ש התוס' בפסחים שם (דצ"א רע"א) תימה לר"י מפקח הגל נמי נימא חי היה כשהתחיל לפקח וי"ל דכיון דמצאו מת י"ל דמתחילתו היה מת כו' כשעת מציאתן. עכ"ל התוס'. והט"ז ביו"ד (סי' שצ"ז סק"ב) הוכיח מדברי תוס' אלו דאזלינן בזה בתר חזקה דהשתא ולא בתר חזקה דמעיקרא כו'. ע"ש ולפ"ז י"ל דלא מיבעיא להפוסקים דס"ל דס"ס מהני במקום חזקה (כמבואר ברמ"א ביו"ד סי' ק"י ס"ט בהג"ה. וע' שם בט"ז ובש"ך). אלא אפי' להסוברים דלא מהני ס"ס במקום חזקה מ"מ היכא שהס"ס מסייע לחזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא י"ל דמהני לכ"ע. דאע"ג דחזקה דהשתא עדיפא מחזקה דמעיקרא גרידא. מ"מ הס"ס בצירוף החזקה דמעיקרא דהוי כמו רוב וחזקה ועדיף יותר זה מהני נגד חזקה דהשתא. (וע' בט"ז באו"ח סי' תס"ז ס"ק י"ד ומ"ש שם אח"כ בס"ק ט"ו). וא"כ כאן במפקח בגל ארוך יש כאן ס"ס. דשמא היה חי כשהתחיל לפקח (כקושיית התוס'). ואת"ל שהיה מת מ"מ שמא מתחלה לא האהיל עליו כיון שהגל ארוך ואפשר שלא האהיל אז על הטומאה וממילא פטור מפ"ש מטעם ס"ס דמסייע לחזקה דמעיקרא נגד חזקה דהשתא וכנ"ל. ואע"ג דבספק טומאה ברה"י אפי' בס"ס טמא התם מסוטה גמרינן לה שעשה ספק כודאי משא"כ הכא דקיימינן לשיטת התוס' בנדה דספק שלמפרע לא גמרינן מסוטה וממילא כשיש ס"ס שרי כמו בעלמא. וגם י"ל עוד לפי מה דמחלקינן בכמה דוכתי בין חדא חזקה ובין תרי חזקות כדאיתא בכתובות בסוגיא דהיו בה מומין (דע"ה סע"ב וריש דף ע"ו) דחדא חזקה במקום תרתי כו' ובעירובין (ר"ד ל"ו) רבא אמר התם תרי חזקי לקולא והכא חדא כו'. ובתשו' הריב"ש בסי' שע"ט כתב דתרי חזקי עדיפי מרובא. והכא במפקח בגל ארוך יש כאן שתי חזקות לקולא. דבספק הראשון שמא היה חי מתחילה איכא חזקת חיים. (אלא דחזקה דהשתא דמת לפנינו עדיפא טפי ומוקמינן ליה כשעת מציאתו. אילו לא היה כאן רק ספק זה). ובספק השני שמא לא האהיל עליו מתחילה איכא חזקת טהרה של המאהיל. (ובזה לא שייך לאוקמי כשעת מציאתן בספק המקרה המשתנה תמיד דאין שייכות מתחילת הזמן לסוף הזמן בזה דאטו משום דעכשיו מאהיל עליו נימא שגם מקודם האהיל עליו. ובכה"ג אין עדיפות לחזקה דהשתא מחזקה דמעיקרא עכ"פ). וגם אפילו אי היה שייך לומר גם בזה כשעת מציאתן. מ"מ חשיב זה תרי חזקי נגד חזקה דהשתא כמבואר בגמרא דעירובין הנ"ל להדיא יעו"ש ואמנם האחרונים נחלקו על הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז הנ"ל. במ"ש שם דבמפקח בגל איכא חזקת חיים. וחידשו לומר דכיון שנפל עליו גל איתרע חזקת חיים שלו. ומש"ה אזלינן בתר חזקה דהשתא. ולפ"ז ל"ל כנ"ל. מ"מ י"ל דאע"ג דבספק הא' שמא היה חי תחילה יש לאוקמי אחזקה דהשתא