תורת חסד רמט

קיים כל התורה כולה היאך שיחרר את עבדו והא קיי"ל דכל המשחרר את עבדו עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו (ור"א גופיה ס"ל לעולם בהם תעבודו חובה, בגיטין דל"ח ע"ב). מיהו לפ"ד הרמב"ן בגיטין וכ"כ שם הר"ן בשם י"מ דעשה דלעולם בהם תעבודו היינו רק שלא ישחררו בחנם אבל בנותן לו את דמיו וכה"ג שרי. לפ"ז י"ל הכא דאמר דאחר שאליעזר גמל חסד עם יצחק (באמונת לבבו ובהשתדלותו) והיה נחשב לאברהם שקיבל ממנו טובה כמו נותן לו דמיו ושרי לשחררו. אבל דעת התוספות בכ"ד דהמשחרר עבדו עובר בעשה אפילו נותן לו דמיו. א"כ קשיא הכא. וכן קשה לפמ"ש המהרש"א ביבמות (דף ק' ע"ב) דהגר נשתחררה כשנשאה אברהם היאך היה רשאי לשחררה. מיהו בלא"ה הקשה שם המהרש"א דהיאך נשא אברהם להגר שהיא מצרית ראשונה שעתידה תורה לאסור ותירץ המהרש"א דאאע"ה לא קיים את כל התורה עד שנימול. וא"כ לפ"ז לא קשיא ג"כ ממה ששיחרר את הגר שהיה קודם שנימול. ומ"מ קשיא מיעקב שנשא השפחות וג"כ נשתחררו ע"ש במהרש"א. וגם המהרש"א גופיה הביא דברי הרא"ם דס"ל שגם קודם שנימול אברהם קיים כל התורה. וכ"כ כמה גדולים. (ומה שלא מל א"ע קודם שנצטוה היינו כמ"ש הרא"ם משום דאם היה מל מקודם שנצטוה לא היה אפשר לו לקיים אח"כ מצוה זו להיות מצווה ועושה. או משום דקודם שנצטוה לא היה רשאי לחבול בעצמו. או משום דדרשינן המול ימול דאינו כשר למול אלא מי שמצווה על המילה. ולא הוה מהני מילתו מקודם). וקושית המהרש"א היאך נשא אברהם את הגר שהיא מצרית ראשונה. י"ל ע"פ דעת הרמב"ם וכמבואר בהדיא בכ"מ (פט"ו מהא"ב ה"ב) דאיסור עשה דמצרי ואדומי ג"כ ליכא איסור עשה מדאורייתא בביאה בלא קידושין. וי"ל דאברהם נשא את הגר לשפחה בלא קידושין וטפי היה יש להקשות מיוסף שנשא את אסנת שהיא ג"כ מצרית והוא נשאה בקידושין ובכתובה. (וכדפירש"י בפ' ויחי שיוסף הראה ליעקב שטר אירוסין ושטר כתובה) ויוסף ג"כ קיים התורה כידוע. (מיהו ראיתי בפדר"א פל"ח דאסנת לא היתה כלל בת פוטיפרע רק בת דינה וגדלה אצל פוטיפרע כבת. לפ"ז לק"מ וא"ש. וכ"מ בשילהי מס' סופרים. אך ממימרא דריב"ל במ"ר פרשת וישב פ' פ"ה מבואר דאסנת היתה בת פוטיפרע ממש וע"ש במ"כ וכ"מ ג"כ במ"ר ר"פ מקץ ע"ש. וא"כ קשיא). אמנם י"ל משום דיוסף היה במצרים ולא היה אפשר לו לקיים מצות פו"ר בע"א. ובכה"ג מ"ע דפו"ר דוחה לאיסור עשה דמצרית, דעשה החמור דוחה לעשה הקל בכל ענין, (וכמבואר בפסחים בתוס' דנ"ט ע"א ודף פ"ח רע"ב. וש"ד). וכן י"ל באברהם כשנשא את הגר דעדיין לא היו לו בנים ומ"ע דפו"ר דוחה לעשה דמצרית. (וי"ל דנשאה בקידושין שפיר. וכ"מ במדרש). ואין להקשות שהיה יכול לישא אחרת שאינה מצרית. וכ"מ שאתה יכול לקיים שניהם כו'. דהא לק"מ. חדא שלא היה מוצא אז אשה הגונה וראויה לו וגם הא היה להם טעם וכוונה מיוחדת שנשא את הגר דוקא וכמו שאמרה שרה בוא אל שפחתי אולי אבנה ממנה ומלבד זה י"ל דהא דקיי"ל דכ"מ שאתה יכול לקיים שניהם מוטב, היינו לדידן שאנו מוזהרים משניהם ג"כ. אבל אז קודם מ"ת שבכל המצות לא היה מצווה כלל. רק שקיים מעצמו כמי שאינו מצווה ועושה. אבל במצות פו"ר כבר היה מצווה ועומד בחיוב מ"ע גמור. דהא דאמרי' בסנהדרין (דנ"ט ע"ב) דפו"ר לישראל נאמרה ולא לבני נח היינו מסיני ולהלן כדפירש"י שם. אבל קודם מ"ת היה ב"נ מצווה על פו"ר. וכ"כ המל"מ בפ"י מהלכות מלכים ופירש בזה דברי התוס' ריש חגיגה (ד"ב ע"ב סד"ה לא תהו) שכתבו שם התוס' דפו"ר אכולהו ב"נ כתיב, ומיושב קושית המהרש"א שם. וכיון דאברהם היה מצווה על מ"ע דפו"ר. משא"כ בשאר מצות. א"כ פשיטא דמ"ע זו דפו"ר שמצווה עליה דוחה בכל ענין לשאר איסור שאינו מצווה עליו כלל. והשתא דאתינא להכי יש ליישב בזה ג"כ מה ששיחרר את הגר ע"י נישואים דנשתחררה ממילא וכדעת המהרש"א הנ"ל. די"ל ג"כ משום מ"ע דפו"ר שדוחה לעשה דשיחרור עבדים כמבואר במשנה דגיטין ובתוס' בכמה דוכתי. ואף דהכא היה צריך לדחות שני איסורים. איסור עשה דשיחרור עבדים ואיסור מצרית ראשונה. מ"מ י"ל דהך מ"ע דפו"ר שנצטוה עליה וחייב במצוה זו דוחה אף לתרי איסורי שאינו מצווה עליהם כלל רק שעתידה תורה לאסור. (ואם לא שיחרר את הגר ג"כ יש עוד איסור שפחה לישראל מלבד איסור מצרית ראשונה כו'). ואין להקשות למ"ד קטורה זו הגר והרי אז כשנשא את קטורה כבר קיים פו"ר שהיה לו בת ג"כ כדדרשו מקרא דבכל. דז"א. דמבואר במ"ר פ' ס"א דר"י דאמר קטורה זו הגר אמר שם בהדיא דע"פ הדיבור החזירה ע"ש. (וכדמשני הגמ' בכמה דוכתי ע"פ הדיבור שאני). ור' נחמיה במדרש שם י"ל דאזיל לטעמיה דר"נ גופיה ס"ל במ"ר פ' נ"ט שלא היה לו בת לאברהם כו': ונחזור לדברינו לבאר מ"ש בפדר"א הנ"ל ששיחרר אברהם את אליעזר עבדו אחר נישואי יצחק ורבקה, דקשה היאך היה רשאי לשחררו וכנ"ל. די"ל דממילא נשתחרר אז אליעזר אחר שקיים שליחותו בקידושי רבקה ליצחק. מאחר שאברהם שלחו בשליחות קידושין וקיי"ל דהעבד אינו נעשה שליח בגיטין וקידושין. א"כ זה לא גרע מהניח לו רבו תפילין או שאמר לו לקרות בס"ת ג' פסוקים וכה"ג דקיי"ל שיצא לחירות. והתוס' בגיטין (דף מ' ע"א ד"ה כשרבו) כתבו דאע"ג דעבד נמי שרי להניח תפילין מ"מ כיון שעבדים אין רגילין בתפילין אמרינן דאי לאו דשחררו לא הוה מנח ליה. וא"כ ה"ה וכש"כ כששלחו רבו בשליחות קידושין (שהעבד א"א לו כלל שליחות זו) דודאי י"ל דאי לאו שדעתו לשחררו אז בעת חלות הקידושין כשמקיים שליחותו דודאי לא היה עושהו שליח לקדש לו אשה. רק דקיי"ל בהניח לו רבו תפילין או שאמר לו לקרות ג"פ בס"ת דיצא לחירות וכופין את רבו לכתוב גט שחרור. (כדאיתא ברמב"ם ובטוש"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ע'). וה"נ אליעזר שכבר יצא לחירות בשעת מעשה הקידושין שקיים שליחותו ואח"כ כתב לו אברהם גט שחרור. וז"ש בפדר"א שאח"כ הוציאו לחירות. דאף שמעת הקידושין נשתחרר מ"מ היה עדיין מעוכב גט שחרור ועדיין שם עבד עליו כמבואר בקרא. ומעתה אין להקשות דהיאך שיחררו אברהם לאליעזר (או שממילא נשתחרר ע"י מעשיו כנ"ל). דכבר הוכחנו לעיל דהיה מותר להם לשחרר עבדים משום מצות פו"ר. וה"נ לא היה אפשר להם בשליח אחר שלא האמינו לאחר כי אם לאליעזר ולא היה אפשר לעשות מצוה זו ע"י אחרים. וכאן מצא אברהם מקום לשחרר לאליעזר בהיתר גמור באופן זה שממילא יהיה משוחרר אח"כ בעת הקידושין כנ"ל. ואין להקשות דהיאך שיחררו אברהם כדי שיקיים יצחק פו"ר וה"ל חטא כדי שיזכה חבירך. דז"א דהא אברהם כתב לו שטר מתנה ליצחק על כל אשר לו (וכדפירש"י ע"פ וכל טוב אדוניו בידו וע"פ ויתן לו את כל אשר לו כו'. והוא מהמדרש). וממילא אף העבד בכלל וכיון שיצחק הסכים על השליחות ועי"ז נשתחרר ג"כ והוא גופיה קיים מצות פו"ר עי"ז. (ועיקר הקידושין ג"כ היה עי"ז שהסכים יצחק למעשה אביו אברהם בשעת השליחות וכמ"ש בש"ע אה"ע סי' ל"ה ס"ה דכשהאב הרצה הדברים לפני הבן כו' ושתק הבן ה"ז מקודשת. ולא משום שאברהם