תורת חסד רלט

ומנחתה עד הערב. אבל לשיטת הרי"ף דטעמא דר"א דעובר בב"י משום הואיל ואי בעי מיתשיל א"כ בכה"ג נמי ל"ת שם עד שתאפה: ד ובעיקר הדבר בהא דרא"א ל"ת לה שם עד שתאפה ומתיר לכתחלה לאפות ביו"ט מטעם הואיל דכל חדא חזיא ליה. אף דמ"מ יש איסור דרבנן אף לרבה דאית ליה הואיל. ולעיל כ' בשם המפרשים דכיון דאיסור דרבנן הוא לא העמידו דבריהם במקום איסור ב"י דאורייתא. וכ"מ במלחמות להרמב"ן בפסחים וכבר הקשיתי ע"ז לעיל דא"כ יש תקנתא שיקדיש הטוה"נ שיש לו ולא יעבור בב"י. וע"כ משום איסור דרבנן דאין מקדישין ביום טוב. וגם במה שהקשו כאן שיבטלנה מקמי דתחמיץ ג"כ בהא תליא. דאי נימא דהכא ליכא שום איסור דרבנן בכה"ג משום מלאכת יו"ט. ניחא בפשיטות דלא סגי בהך תקנתא שיבטלנה מקמי דתחמיץ שהרי מדרבנן לא סגי בביטול לחוד. ובמתני' בעי למעבד תקנתא שיהיה בהיתר גמור אף מדרבנן. משא"כ אם נימא דהיתר האפייה ביו"ט מטעם הואיל ג"כ רק מדאורייתא. אבל מ"מ אסור מדרבנן רק דלא חששו לאיסור דרבנן כדי שלא יעבור בב"י דאורייתא. א"כ שפיר הקשו דלאיסור ב"י דאורייתא יכול לבטלה מקמי דתחמיץ ומשום איסור ב"י דרבנן בודאי אין לעבור באיסור מלאכת יו"ט מדרבנן. (ומיהו לפי הירושלמי דר"א ור"י לטעמייהו דפליגי בניתנין מתן אחד שנתערבו בניתנין מתן ד' כו'. י"ל קצת). וגם לפ"ד הגאונים דס"ל דמדאורייתא סגי כשיוצא החמץ מרשותו א"כ לדידהו ע"כ פירושא דמתני' דכיצד מפרישין כו' היינו רק לענין האיסור דרבנן. דמדאורייתא יש תקנה קלה שיקרא לה שם ויוציאנה מרשותו (וע' בש"א סי' פ"ג). וגם בקושיית האחרונים במתני' דיש תקנה שיפריש חלה פחות מכזית להפוסקים דח"ש בב"י אינו אסור מה"ת רק מדרבנן. ואם נימא דבמתני' בעי תקנתא שיהיה שרי אף מדרבנן ניחא. ופרט זה יבואר לקמן אי"ה באריכות. וע"כ מפאת כ"ז היה נראה להוכיח מכאן דיש היתר לכתחלה לאפות ביו"ט מטעם הואיל דאי בעי בצע מכל חדא וליכא אף איסור דרבנן בכה"ג. ואף דגבי הואיל דרבה דהואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה אין היתר רק מדאורייתא. אבל מכל מקום מדרבנן אסור כנ"ל. מ"מ יש חילוק בזה בין הואיל שבידו דשרי אף מדרבנן. משא"כ בהואיל דלאו בידו כמו הואיל ואי מקלעי ליה אורחים בזה אסור מדרבנן ביו"ט. (ואף דלכאורה מוכח דלענין האיסור דאורייתא דמלאכת יו"ט אין לחלק בין הואיל שבידו להואיל שאינו בידו דאל"כ מאי פריך רבה לר"ח דל"ל הואיל ממתני' דמסוכנת כו' ע"ש. מ"מ לענין האיסור דרבנן שפיר יש לחלק בזה. ובמ"א ביארתי דגם לענין איסור דאורייתא יש חילוק. ויש לדחות ראיה הנ"ל): ה ונראה עוד להוכיח כן. דבזה יתיישב קושיא עצומה במתני' דכיצד מפרישין דרא"א ל"ת לה שם עד שתאפה. ולכאורה קשה ממתני' דספ"ב דחלה (ומייתו לה התוס' בסוגיין דפסחים דמ"ו ע"ב סד"ה הואיל. וע' בסוטה ד"ל סע"א ורע"ב). דאמר ר"א דחלה ניטלת מן הטהור על הטמא. כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף וחכמים אוסרים. והרמב"ם פסק שם כר"א. והשתא קשה במתני' דפסחים אמאי לא אמר ר"א גופיה הך תקנתא הכא שילוש עוד עיסה טהורה ויתן פחות מכביצה באמצע ויטול חלה מן הטהורה. וקשיא דר"א אדר"א. ודוחק לומר דמתני' דפסחים מיירי בשאין לו קמח יותר ללוש עוד עיסה אחרת. ועוד דהא הרמב"ם פסק ג"כ כר"א דמתני' דל"ת לה שם עד שתאפה והתם פסק הרמב"ם כר"א דניטלת מן הטהור על הטמא כו' וא"כ ה"ל להרמב"ם הכא לחלק ולומר דהא דל"ת לה שם עד שתאפה היינו רק בשאין לו ללוש עיסה אחרת אבל כשיש לו ללוש עיסה אחרת יש כאן תקנה זו דעדיפא טפי ליטול חלה מן הטהורה. וצ"ל דמש"ה אין לעשות תקנה זו ביו"ט ללוש עיסה אחרת דהוי לש שלא לצורך יו"ט. כיון שהוא מעצמו א"צ כלל עכשיו ללוש עוד עיסה אחרת רק שאנחנו נאמר לו שילוש עיסה אחרת בשביל התקנה שלא יעבור בב"י. דאף דמבואר בתוס' פסחים (ד"ה רע"ב) ובכתובות (ד"ז ע"א) דצורך מצוה ג"כ חשיב צורך קצת ושרי ביו"ט. מ"מ י"ל שזהו רק במצוה שכבר נתחייב בה וכמו בחמץ שכבר נתחמץ וחל עליו החיוב לבערו זה חשיב צורך קצת להתיר ביו"ט. אבל כאן שהעיסה עדיין לא נתחמצה. רק שבאנו למצוא תקנה ועצה קודם המעשה שלא יבוא לידי חימוץ בכה"ג לא חשיב זה צורך קצת להתיר ביום טוב כל שעדיין לא חל עליו חיוב מצוה זו כלל. ועוד דהא חזינן הכא דאף אחר שנתחמצה העיסה ג"כ יהיה אסור לבערו אח"כ ביו"ט (ויבואר לקמן). והיאך נתיר לו מתחלה מלאכת יו"ט ללוש ולאפות ביו"ט משום שלא יבוא לידי חימוץ. ומלבד זה י"ל דר"א לטעמיה דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש כנודע ואזיל בשיטת ב"ש דלית להו מתוך כלל. וממילא אף שיש צורך קצת ביו"ט אסור כל שאינו לצורך או"נ ממש. ומש"ה ל"ל הכא תקנה זו שילוש עוד עיסה אחרת דעושה מלאכה ביו"ט שלא לצורך. ואף דהגמ' מוכיח מדר"א הכא דס"ל כרבה דאמרינן הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה השתא נמי חזי ליה. וא"כ ליכא איסור דאורייתא כלל אם ילוש עוד עיסה אחרת שלא לצורך. דהא הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה כו'. מ"מ אכתי יש כאן איסור דרבנן דהא הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים הוי הואיל דלאו בידו ואסור מדרבנן. ומש"ה אמר ר"א דל"ת לה שם עד שתאפה. אף דבזה ג"כ ההיתר לאפות ביו"ט משום הואיל מ"מ הואיל זה דהוי בידו לבצוע מכל חדא בכה"ג שרי אף מדרבנן לאפות ביו"ט כנ"ל וא"כ תקנה זו הוי היתר גמור לכתחלה וליכא שום איסור דרבנן בזה. משא"כ ללוש עוד עיסה אחרת כנ"ל אסור מדרבנן ולק"מ. ומוכח כדברינו הנ"ל דבהואיל שבידו שרי ביו"ט אף מדרבנן משא"כ בהואיל דלאו בידו. ולפ"ז יש מקום גם כן ליישב קושיית רש"י ותוס' בריש שמעתין, דאי ר"א ס"ל הואיל ואי בעי מיתשיל ומש"ה עובר עליו בב"י א"כ יהא שרי ג"כ לאפות ביו"ט משום הך הואיל אף אחר שקרא שם ולפי דברינו י"ל דהואיל ואי בעי מיתשיל ג"כ הוי הואיל שאינו בידו דמי יימר דמיזדקקי ליה תלתא כמ"ש בקידושין (דס"ב ע"ב) וכמ"ש הרמב"ן במלחמות כאן, וע' בחידושי הרשב"א ביבמות (דפ"ח ע"א. ובמל"מ פ"ד מה' בכורות) ומש"ה א"ש דמשום הואיל ואי בעי מיתשיל אין להתיר האפיה לכתחלה ביו"ט רק דל"ת לה שם עד שתאפה ואז מותר לכתחלה לאפות ביו"ט משום הואיל שבידו לבצוע מכל חדא וא"ש. ועפ"ז יש מקום ג"כ ליישב דעת הרי"ף שפוסק כרבה דאית ליה הואיל ולא כר"ח משום דמוכח מדר"א דמתני' דאית ליה הואיל דעובר על ב"י משום הואיל ואי בעי מיתשיל עלה. והקשה עליו דטפי ה"ל להוכיח דר"א אית ליה הואיל כרבה מהא דשרי לאפות ביום טוב קודם קריאת שם מחמת הואיל דאי בעי בצע מכל חדא כו'. ולהנ"ל י"ל לפמ"ש במ"א דגם בדאורייתא יש לחלק בין הואיל שבידו להואיל דלאו בידו. וא"כ אין להוכיח דר"א ס"ל כרבה מהא דשרי לאפות ביו"ט משום הואיל דאי בעי בצע מכל חדא דהוי בידו משא"כ בהואיל ואי מיקלעי אורחים דלאו בידו י"ל דס"ל כר"ח דלא אמרינן הואיל כזה ומש"ה הוכיח כן מדר"א שעובר בב"י משום הואיל ואי בעי