תורת חסד כג

בתפילין היינו רק בפ' קדש ובפ' והיה כי יביאך. אבל בפ' שמע והא"ש לא איכפת לן. ובנ"ד נראה שהספק היה רק שמא פ' והא"ש קדמה בכתיבתה לשמע). הרי שיש לצרף דעת פוסקים הרבה להכשיר בהך שלא כסדרן בתש"ר בנ"ד אף אם היה ודאי שלא כסדרן. ויש לחשוב פסול זה לספק מחמת דעות המכשירים הנ"ל. וכש"כ שיש כאן מלבד זה ס"ס רק דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובת כנ"ל. וא"כ יש כאן ג' ספיקות להכשיר. ואף דהש"ך ביו"ד סי' רמ"ב בהנהגות הוראות או"ה בסופו מסיק דאם אין הרבים מסכימים מטעם אחד רק מטעמים חלוקים מצטרפים זע"ז רק באיסור דרבנן ולא באיסור דאורייתא. (ועיין בנו"ב מ"ת חח"מ סימן ג') מ"מ בנ"ד בלא"ה הוי רק איסור דרבנן. דהא דס"א בגוף וס"א בתערובת לא מהני זהו רק מדרבנן כמ"ש לעיל בשם הפמ"ג. ועוד דהא דד"ח לא בטיל ברוב הוא ג"כ מדרבנן. (ואף שמתחלה היה הספק בדאורייתא וע"י גלגול נעשה דרבנן דמחמירין בזה לענין ס' דרבנן. מ"מ אין להחמיר לענין זה בכמה ספיקות). ועוד דכמה פוסקים חולקים על הש"ך בזה וס"ל דמצטרפין להתיר מטעמים חלוקים אף בדאורייתא. כמ"ש הראנ"ח (בח"ב בסי' ע"ד). והש"א (סי' ס"ח) וכ"ד המהרי"ט בחיו"ד סימן ט'. ועוד כמה גדולים (והובאו בכנה"ג לח"מ סימן כ"ה בהגהות ב"י אות ל"ה). ועיין בירושלמי בפ"ב דר"ה ה"ה ופ"ק דסנהדרין ה"ב. מכל הני טעמי יש לצדד להכשיר בנ"ד: ד ובהך מילתא שכתבתי לעיל בשם הפמ"ג דהא דספק אחד בגוף וס"א בתערובת לא מהני היינו רק מדרבנן (אף לפ"ד הר"י בתוס'). אבל מדאורייתא בכל ענין הוי ס"ס ומהני כמו רובא. ויש להסביר יותר דהמהרי"ט בתשובה בחיו"ד סימן ב' ושאר אחרונים כתבו דטעם היתר ס"ס הוא דחדא ספיקא הוי כמו פלגא ופלגא ובתרי ספיקי ה"ל רובא ורובא רחמנא שריא. וממילא מהני אף בכה"ג וכמ"ש לפנינו. וראיתי בתשובת משאת משה בריש יו"ד שכ"כ להוכיח דבס"א בגוף וס"א בתערובת אף שהספק הא' כבר נאסר מתחלה מה"ת מ"מ כשנצטרף לו אח"כ ספק דתערובת יש להתיר כיון דס"ס הוי כמו רוב, והרי כשנתערב איסור בהיתר יבש ביבש חד בחד ואח"כ נפל שם עוד אחד של היתר בשוגג קיי"ל דשרי, וה"נ לענין ס"ס אף שהספק האחד אסור מה"ת מ"מ אח"כ כשנצטרף לו ספק דתערובת שרי. ומה"ט רצה לומר שם דאף מדרבנן לא אסרו בס"א בגוף וס"א בתערובת רק בדברים חשובים דלא מהני בהו רוב ג"כ מדרבנן. ועם שדבריו ל"נ בזה מ"מ מדאורייתא י"ל דשרי בס"א בגוף וס"א בתערובת כנ"ל: והנה הב"ש באה"ע (סימן ל"ה ס"ק כ"ח) גבי הא דהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה כו' דאסור בכל הנשים דחזקה שליח עושה שליחותו. וכתב שם הט"ז דמש"ה אינו מותר בכל הנשים מטעם ס"ס שמא לא קידש כו' ואת"ל קידש שמא לא זו היא ע"כ אמרו דחזקה שליח עושה שליחותו ובודאי קידש: והב"ש כתב עליו דליתא לדבריו דס"ס כזה לא מהני דהוי ס"א בגוף וס"א בתערובת. ויש לתמוה עליו דידוע פלוגתת הראשונים בזה. דשיטת התוס' בנזיר (די"ב ע"א) ובגיטין (דס"ד סע"א) דמדאורייתא הוא שרי לישא אשה דאזלינן בתר רובא דלאו קרובות המקודשת נינהו (ולא חשיב קבוע הכא כיון שאינו ניכר), ואינו אסור אלא מדרבנן משום קנסא בעלמא שקנסוהו על שעשה שליח סתם ולא פירש כו'. אבל דעת הרמב"ן שהובא ברשב"א ובר"ן בגיטין שם דמדינא אסור בכל הנשים שבעולם ולא משום קנסא (דס"ל דהכא חשיב שפיר קבוע מדינא. וביארתי דבריו במ"א). וכדברי הר' עזריאל הובא בש"מ בנזיר שם. ועיין בב"ש שם ס"ק ל' דמבואר דלהרמב"ן הכא אסור מדאורייתא בכל הנשים כו'. ומעתה לפ"ד הסוברים דהכא דאסור בכל הנשים הוא מדינא, דברי הט"ז נכונים בזה דמחמת חזקה שע"ש לא שרינן משום ס"ס. דבלא חזקה דשע"ש עכ"פ מדאורייתא היה מותר מטעם ס"ס דאף ס"א בגוף וס"א בתערובת מהני מדאורייתא כנ"ל. (מיהו זה תליא במה שביארתי באריכות בחאה"ע סימן () בהא דקיי"ל כמ"ד בחזקה שע"ש דבשל תורה אין סומכין ע"ז לקולא. דמ"מ עיקר חזקה זו הוי מדאורייתא ואכמ"ל(. ויותר מזה י"ל בלא"ה לפמ"ש הש"ך ביו"ד (סימן ק"י ס"ק כ"ב) דגבי קבוע אף בקבוע דאורייתא יש להתיר לגמרי אף בס"א בגוף וס"א בתערובת כיון דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כו'. ומלבד זה ג"כ הא הכא דנולדו ב' הספיקות יחד דא"י אם השליח קידש וכן את מי קידש ולא נודע ספק אחד קודם לחבירו. ובכה"ג כמה פוסקים מתירים בס"ס דס"א בגוף וס"א בתערובת, (והש"ך ג"כ מיקל בהפ"מ בזה). ואם נפרש בדברי הב"ש הנ"ל דקאי בשיטת התוס' הנ"ל דהא דאסור בכל הנשים הוא רק קנסא דרבנן ומדינא בלא"ה שרי משום דאזלינן בתר רובא. א"כ בלא"ה אין מקום לפלפל כאן אם יש היתר מדינא מטעם ס"ס כיון דהכא עיקר האיסור קנסא ולא מדינא כלל. (ומדינא שרי הן מטעם רובא והן מטעם ס"ס מטעמים שביארנו). רק דהתוס' בגיטין שם כתבו דהא דמוכיח הגמרא בגיטין שם מהכא דחזקה שע"ש דאי לאו הכי לא היה ראוי לקנוס כאן. ובר"ן שם כתב טעמא דמילתא דאיכא ספיקי טובי. (וחשיב שם ספיקות אחרים. ולכאורה הני ספיקות דחשיב הר"ן ג"כ אין זה ס"ס המועיל מדינא ע"ש. רק דכוונתו דמ"מ אין ראוי לקנוס כ"כ בכה"ג(. ודברי הב"ש צ"ע: ה ולפי הדברים הנ"ל יש ליישב קושיית הש"ך ביו"ד סימן נ"ז ס"ק ל"ו שהקשה ע"ד התוס' והרא"ש וסייעתם דס"ל בבהמה שנדרסה דהבדיקה היא לאחר שחיטה דוקא. וכ"פ בש"ע. דא"כ קשה בגמרא דזבחים (דע"ד ע"ב) דאמרינן כולהו כר' ינאי לא אמרי בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע. והשתא אמאי לא מוקי בפשיטות שם שנתערבה ספק דרוסה או ודאי דרוסה שלא ניכר בה רושם וצריכה בדיקה לאחר שחיטה דוקא ומש"ה בקדשים ירעו עד שיסתאבו. א"ו דהבדיקה של דרוסה היא מבחוץ בעודה בחיים. עכ"ד הש"ך. ובשעה"מ בפ"י מהל' מקוואות ביאר דלפ"ד הר"ת דס"א בגוף וס"א בתערובת הוי ס"ס ומתיר בספק דרוסה שנתערבה באחרים וא"צ בדיקה כלל. לפ"ז ניחא בגמרא דזבחים שם דלא המ"ל התם בספק דרוסה שנתערבה דא"כ כולם מותרים מטעם ס"ס וא"צ בדיקה. ואף בודאי דרוסה ואין ניכר בה רושם מבחוץ ג"כ הוי ס"ס ושרי. רק בדרוסה שניכר בה דריסתו מבחוץ ואיתחזק ריעותא דהוי ספק הקרוב לודאי שהיא טריפה ואין ספק זה מצטרף לס"ס. ובזה איצטריך ר' ינאי לאוקמי דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב שניכר דריסתו מבחוץ. ע"ש בשעה"מ. והש"ך לטעמיה דבסי' ק"י (ס"ק ס"ו) הקשה ע"ד ר"ת דמתיר בספק דרוסה שנתערבה באחרות וא"צ בדיקה דא"כ היאך משני ר"ל בזבחים שם כגון דאיערב בנפולה דה"נ יהיו כולן מותרים מטעם ס"ס לר"ת. והוכיח מזה כהסוברים דהיכא דאפשר בבדיקה אף בס"ס יש לבדוק כו' ומיהו דבריו אלה ל"נ. דמסברא ודאי כיון דבקדשים א"א לבדוק א"כ בנתערבה בנפולה למה לא נתיר מטעם ס"ס: אך הפר"ח והמ"י שם תירצו משום דטריפות דנפולה אף שהטעם מחשש ריסוק איברים מ"מ נידונית כודאי טריפה ואין זה מצטרף לס"ס אף לפ"ד הר"ת. (ומ"ש ע"ז בפמ"ג