תורת חסד כב

ועתה נבאר מה שיש לדון בעיקר הדין מ"ש הרמ"א בר"ס ל"ב דאם נכתבו הפרשיות שלא כסדרן. ובא"ר ופמ"ג פסקו דספק שלא כסדרן ג"כ פסול. ויש לבאר לפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ר"צ שכ' בד' התוס' דמנחות (דל"ב ע"א ד"ה דילמא להשלים) דנקטו בדבריהם דפירוש להשלים דאם היה פ' והא"ש בתחלת העמוד והוסיף שמע בגליון של מעלה. ומזה הוכיח הט"ז שד' התוס' דקפידא דשלא כסדרן היינו רק בחד פרשה גופה אבל לא מפרשה לפרשה כיון שאין סמוכות בתורה. ושם בסי' רפ"ח כתב הט"ז ראיה לזה מהא דקיי"ל באו"ח סי' ס"ד בקרא ק"ש למפרע דלא יצא. דהיינו רק בסדר הפסוקים אבל הקדים פרשה לחברתה אע"פ שאינו רשאי יצא לפי שאינה סמוכה לה בתורה וה"נ אינה סמוכה לה. עכ"ד הט"ז. ולכאורה דבריו מוכרחים. דהא קיי"ל כחכמים דרבי בברכות (די"ג ע"א) דק"ש בכל לשון וקרא דוהיו מיבעי ליה שלא יקרא למפרע והא דפרשיות של תפילין צ"ל הכתיבה כסדרן ג"כ נ"ל מוהיו. וא"כ מ"ש הך מהך וכמו דדרשינן לענין קריאה מוהיו דכהווייתן יהיו היינו רק בסדר הפסוקים ולא בסדר הפרשיות ה"נ לענין הכתיבה יש לדרוש כן. ולפ"ז י"ל דבתפילין בספק אם נכתבו הפרשיות כסדרן כשרים מטעם ס"ס דשמא נכתבו כסדרן ושמא כד' התוס' דכסדרן של הפרשיות אינו מעכב כלל. אך בנה"כ בסי' ר"צ שם חולק ע"ד הט"ז ודחק לפרש בד' התוס' דמנחות הנ"ל דל"פ לדינא וצ"ל הפרשיות כסדרן ג"כ. ובאמת יש לתמוה על הט"ז ועל הנה"כ שלא הביאו מד' התוס' במנחות (דל"ד סע"ב) שהקשו שם ע"ד ר"ת מהמכילתא ס"פ בא מכאן אמרו מצות תפילין ד' פרשיות כו' ואם כתבן שלא כסדר יגנזו, משמע כסדר ששנאן ברישא. ותירץ שם לד' ר"ת דבכתיבת הסופר קאמר ולא לקבוע בתפילין כסדר זה. הרי מוכח מד' התוס' כאן דבכתיבת הסופר אם לא כתב כסדר הפרשיות יגנזו. ועוד יש לתמוה על הט"ז והש"ך שלא הביאו ד' המרדכי במנחות שם שהביא בהדיא דעה זו די"מ דכתבן שלא כסדרן קאי על הפסוקים או על התיבות שבכל פרשה אבל סדר הפרשיות אינו מעכב. והנה הט"ז ר"ס ל"ב כ' דהא דשלא כסדרן פסולין הוא מקרא דוהיו בהווייתן יהיו. וכ"כ האחרונים. (ולפ"ז קשה כמ"ש לעיל דלמה לא נימא כמו לענין קריאה כסדרן דנ"ל מוהיו ומ"מ סדר הפרשיות אינו מעכב כלל כנ"ל). ולכאורה בדברי המכילתא גופה אין הכרח לזה. דיש לפרש במכילתא דוהיה לך לאות כו' מכאן אמרו מצות ד' פרשיות של יד הם כרך א'. וזהו נלמד מהך קרא דוהיה לך לאות (ועיין בגמרא דמנחות דל"ד ע"ב). ואח"כ מ"ש במכילתא שם כותבן כסדרן ואם לא כתבן כסדרן יגנזו, זהו מילתא באפי נפשה ולא נלמד כלל מקרא. (וקרא דוהיו איצטריך לדרשא אחרינא) רק זה מהלמ"מ. ולפירש"י דהנחתן בבתים צ"ל ג"כ כסדרן דוקא ס"ל דכן נאמרה הלמ"מ שצ"ל כסדרן בין בכתיבתן ובין בהנחתן. ולד' ר"ת לא נאמר רק על כתיבתן אבל הנחתן צ"ל בסדר אחר דהויות להדדי כו'. ובזה יהיה מיושב מה דקשה לכאורה דהתוס' במנחות (דל"ב ע"ב ד"ה הא) הקשו בהא דמזוזה צריכה שירטוט וס"ת אינה צריכה שירטוט ואמאי לא ילפינן ס"ת ממזוזה בג"ש דכתיבה כתיבה להצריך שירטוט. ובמרדכי תירץ דלא ילפינן מהך ג"ש אלא מידי דהוה בגוף הספר כו'. ובס' מ"כ תי' משום דשירטוט דמזוזה הלמ"מ ואין דנין ג"ש מהלמ"מ. (וכמ"ש רש"י בשבת דקל"ב ע"א) וכ"כ בספר באר יעקב. ולכאורה קשה בהא דבס"ת כשר אם כתב שלא כסדרן ואמאי לא ניליף בג"ש ממזוזה לפסול שלא כסדרן. וע"ז ל"ל תי' הנ"ל. דזהו הוי בגוף הספר. וגם הא דבעינן במזוזה כסדרן נ"ל מקרא דוהיו ולמה לא ניליף זה בג"ש לס"ת. ואם נימא דפסול שלא כסדרן בתפילין ומזוזות הוא מהלמ"מ ולא מקרא דוהיו י"ל דמש"ה אין דנין כאן בג"ש לס"ת דאין דנין ג"ש מהלמ"מ וכנ"ל. ומיהו לפמ"ש בצל"ח פסחים (דפ"א ע"ב) דהא דאין דנין מי"ג מדות מהלמ"מ היינו אם אין דנין רק דבר זה אבל אם מהך ג"ש ילפינן זה מזה לדברים המפורשים בקרא ממילא ילפינן להו מהדדי נמי לענין מה שהוא הלמ"מ. והביא דוגמא לדבר מיומא (דנ"ז ע"א) דאמרינן כה"ג לענין דאין למדין למד מן הלמד בקדשים ע"ש. ויש להביא ראיה לדבריו מהא דפליגי ר"מ ור"י במכות (די"א ע"א) בספר שתפרו בפשתן דמ"ד פסול היינו משום דאיתקש תורה לתפילין מה תפילין הלמ"מ לתופרן בגידין כו'. ומאן דמכשיר ס"ל דלהלכותיהן לא איתקש ע"ש. הרי דפליגי תנאי בהך מילתא אם יש ללמוד בהיקש מהלמ"מ היכא דילפינן להו בהך היקשא לענין דברים המפורשים כמו מן המותר בפיך כו' ע"ש. וממילא הה"נ לג"ש בכה"ג דתליא בפלוגתייהו. והתם קיי"ל כמ"ד דפוסל בספר שתפרו בפשתן (וכדמוכח דקיי"ל כן מגמרא דמגילה (ד"ח סע"ב) הא לתופרן בגידין זה וזה שוין וכדפירש"י שם. ושם בדי"ט ע"א לענין מגילה דאמרינן נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה). ובזה ניחא ג"כ ד' התוס' בפסחים דמ"ג רע"ב ע"ש. וביארתי במ"א. ולפ"ז הדק"ל למה לא ניליף ס"ת ממזוזה בג"ש שיהיה צריך לכתוב כסדרן. והלכך נראה שמזה אדרבה ראיה לדעת אחרונים הנ"ל דהא דפסול בתו"מ שלא כסדרן היינו מקרא דוהיו ולא מהלמ"מ. די"ל לפמ"ש הט"א במגילה (ד"ט ע"א) דמקרא דוהיו בהווייתן יהיו שמעינן תרתי שלא לכותבן למפרע ושיהיו כתובין בלה"ק דוקא דתרווייהו בכלל הווייתן נינהו. וכל שכותב למפרע או שאינו כותב בלה"ק אינו כהווייתו ופסול. ולפ"ז ממילא בס"ת דנכתבת בכל לשון כדאיתא התם ממילא ליכא פסול שלא כסדרן ג"כ. (וע"ש בט"א במתני' דאין בין ספרים לתו"מ כו'). ובזה ניחא הא דלא תני במתניתין דמגילה דאין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון כו'. ואמאי לא תני דא"ב הא דבתו"מ שלא כסדרן פסולין ובס"ת כשר שלא כסדרן. (ובירושלמי שם פריך הא דלא תני במתניתין שיש חילוק שתולין בספרים ואין תולין בתו"מ כו'. ובתשובת הר"ן סי' ל"ט ביאר ד' הירושלמי בזה דפסול דאין תולין אינו מטעם שלא כסדרן ע"ש, ודלא כסה"ת). ולהנ"ל ניחא דהא דשלא כסדרן כשר בס"ת ופסול בתו"מ זהו תליא בהך חילוק דתני במתניתין שהספרים נכתבין בכל לשון כו' כנ"ל: שוב ראיתי בתשובת ח"ס חא"ח סימן ח' שתירץ כן. (רק שקצת י"ל לפ"ז דא"כ מאי פריך הגמרא בברכות ובמגילה לרבי שלא יקרא למפרע מנליה. דילמא איהו נמי דרוש תרווייהו כחדא מוהיו. וי"ל וק"ל). וכיון שביארנו דפסול שלא כסדרן בתו"מ נ"ל מקרא דוהיו ממילא יש סברא לומר דסדר הפרשיות אינו מעכב כמו דאמרינן כן לענין קריאה למפרע וכנ"ל: ג ולענין דינא. הנה מלבד שביארנו לעיל בדין ס"א בגוף וס"א בתערובת מה שי"ל בנ"ד. הנה יש לצרף בזה להיתר ד' הסוברים דשלא כסדרן בסדר הפרשיות כשר. ועוד יש לצרף ד' הר' יחיאל שבהגהות סמ"ק והובא בב"י בסימן ל"ב דבתש"ר שכותבין הפרשיות בד' קלפים אין להקפיד בסדר כתיבתן. וכ"כ האגור והכלבו והא"ח. ואף שהב"י תמה עליהם ודחה דבריהם. אך ראיתי בשו"ת הרשב"ש סימן תרל"ב שחיזק דבריהם בזה והוכיח כדבריהם מד' הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפילין דבתש"י התנה שיהיו כתובין ג"כ כסדרן ובתש"ר לא התנה כן ע"ש. (ועיין במרדכי שהביא עוד דעה אחת דפסול שלא כסדרן