תורת חסד ריז

נס דיצ"מ. מ"מ עיקר מצות תפילין אינו מטעם יצ"מ. וכמו שהסביר בתשובת ח"ס או"ח סי' קפ"ה ע"ש) ולפ"ז י"ל דבר חדש דלמ"ד בפסחים (דצ"ו ע"ב) דס"ל נשים בראשון רשות דכתיב איש ולא אשה. א"כ לדידיה יש למילף מהכא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אף היכא שהן היו באותו הנס דומיא דפסח. (ומצות הפסח הוא לזכר הנס כדכתיב ואמרתם זבח פסח כו'). ול"ל דהוי פסח שכהבכ"א עם תפילין וראייה. דז"א דמבואר בקידושין (דל"ד ע"ב) דבתפילין וראייה שפיר איצטריך למיכתב קרא לפטור את הנשים ע"ש. ובפסח ודאי איצטריך קרא לאורויי דפטורות אף שהן היו באותו הנס ועוד דהוא עשה שיש בו כרת וע' תוס' מגילה דף כ' ע"א סד"ה דכתיב). ובזה י"ל במה שהקשה הט"א במגילה וכן הקשו הפר"ח ובתשובת דברי יוסף (סי' נ"ה) לדברי הר"י איש ירושלים הנ"ל בתוספות מגילה א"כ מאי פריך הגמרא בסוכה וקידושין דלמה לי קרא לפטור נשים מסוכה הא מ"ע שהז"ג היא ואמאי לא משני דאי לאו קרא ה"א דחייבות בסוכה מטעם שאף הן היו באותו הנס דכי בסוכות הושבתי כו'. ולפי הנ"ל י"ל כיון דלמ"ד נשים בראשון רשות איהו ס"ל דאף היכא שהיו באותו הנס מ"מ נשים פטורות ממ"ע שהז"ג וכנ"ל. והגמרא בסוכה וקידושין בעי לשנויי שם לכ"ע. (ובמ"א כתבתי ליישב באופן אחר). ולפ"ז ניחא ג"כ הא דהגמרא במכות לא אמר תסתיים דר"מ הוא דאמר ספר שתפרו בפשתן פסול מהא דלר"מ בפסחים איצטריך ליה כל לרבות את הנשים וכנ"ל. דאין להכריח כן כלל. דדילמא ר"מ ס"ל כמ"ד דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אף היכא שהיו באותו הנס וכנ"ל ולק"מ. אך מ"מ יש לסתור דברינו אלה. דאכתי תיקשי בגמרא דמכות הנ"ל להפך אמאי לא אמר הגמרא תסתיים דר' יהודה הוא דאמר ספר שתפרו בפשתן פסול. דאי נימא דר"י ס"ל דתפרו בפשתן כשר וממילא ס"ל דאין דנין ג"ש מהלכה אף בג"ש דילפינן מיניה לדברים המפורשים כנ"ל. וא"כ תיקשי לר"י למה לי כל לרבות הנשים שחייבות במצה תי"ל משום שאף הן היו באותו הנס. וכ"ת דבאמת ר"י לא דריש כל. וא"צ קרא לדידיה לחייב נשים במצה. דהא בפסחים (דמ"ג ע"ב) אמרינן ורבנן דלית להו עירוב כל לא דרשי כו' כי כל דרשי ואף די"ל דזהו למ"ד דילפינן ג"ש מהלכה היכא דילפינן מג"ש לדברים המפורשים כנ"ל. משא"כ לר"י דאף בכה"ג אין דנין ג"ש מהלכה י"ל דאיהו כי כל נמי לא דריש. ז"א. דא"כ מנליה לר"י אזהרה לחלב חולין. דר' יהודה ס"ל דבחלב מוקדשין לוקה שלש. וכדאיתא בכריתות (ד"ד ע"ב). וכמבואר שם להדיא בפירש"י (ד"ד סע"א). דר"י נפ"ל חלב חולין מקרא דכי כל ע"ש. וא"כ ע"כ ר"י דריש כי כל. וא"כ ה"נ ע"כ דריש כי כל לרבות הנשים. והדק"ל למה לי קרא תי"ל שאף הן היו באותו הנס. ור' יהודה גופיה ס"ל (דצ"א ע"ב) דנשים בראשון חובה. וא"כ לדידיה ע"כ הא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג היינו משום דהוי מצה שמחה והקהל ג' כתובים הבאין כאחד. וכן איתא להדיא בקידושין (דל"ה ע"א) דר"י יליף דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג מכח ג' כתובים כו'. וא"כ לדידיה היכא שהן היו באותו הנס שפיר חייבות. והדק"ל בגמרא דמכות אמאי לא אמרינן תסתיים דר"י אמר ספר שתפרו בפשתן פסול וכנ"ל ג והנה בעיקר דברינו מ"ש לעיל מדברי המהרי"ט דס"ל דהך היקשא דכל שישנו בב"ת חמץ ישנו בקום אכול מצה דילפינן מיניה דנשים חייבות במצה הך היקשא איצטריך ג"כ לדרשות אחריני וכנ"ל. כעת ראיתי בחי' הריטב"א בקידושין (דל"ג סע"ב) דס"ל דהך היקשא לא ילפינן מיניה שום דבר רק הא דנשים חייבות במצה ע"ש. (ויש לבאר דבריו ואכמ"ל). ודבריו מוכרחין לפמ"ש: התוס' בזבחים (דמ"ח ע"א ד"ה דכ"ע) בתירוץ קמא דהא דאמרינן שם דהיקש עדיף מג"ש היינו רק דטוב לנו לעשות הג"ש למחצה ממה שנבטל ההיקש לגמרי. אבל היכא דלא יתבטל ההיקש וצריך למילי אחריני אז ג"ש עדיף מהיקש. אף שהג"ש ג"כ צריך למילי אחריני. ע"ש. וא"כ אם נימא הכא כדברי המהרי"ט דהיקשא דהכא איצטריך לשאר מילי תיקשי באמת למה נשים חייבות במצה מהיקשא הא ג"ש עדיף מהיקש בכה"ג וניליף טפי בג"ש מסוכה דנשים פטורות ממצה ג"כ. אע"כ כדברי הריטב"א דהך היקשא דהכא לא ילפינן מיניה שום דבר זולת זה. וא"כ יתבטל ההיקש לגמרי ובכה"ג היקש עדיף מג"ש. (ולדברי המהרי"ט הנ"ל יהיה מוכח מכאן כתירוץ השני בתוספות זבחים הנ"ל. וע' בתוס' ברכות ד"נ ע"ב ויבמות דנ"ט ע"א). והעיקר כמ"ש לעיל בראש דברינו דאין כאן התחלת קושיא כלל וכנ"ל. והארכתי קצת לפלפל עמו ולעשות רצונו ולמלאות הפצרתו. וע"כ לא רציתי להאריך יותר: סימן מב א בפסחים ד"ה סע"א. ר"ע אומר א"צ הרי הוא אומר תשביתו וכתיב כל מלאכה כו' ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה. אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה. וש"מ הבערה לחלק יצאה. וש"מ לא אמרינן הואיל והותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך. והנה מקודם יש לבאר סוגיא זו היטב. דלכאורה קשה טובא הכא. ואח"כ נבוא לבאר לענין דינא מהך סוגיא במחלוקת הפוסקים שהביא הטור בסימן תמ"ו לענין אם רשאי לבער ביו"ט חמץ שלא ביטלו. שה"ר יחיאל ס"ל דיכול לשורפו ביו"ט כיון שיש מצוה בשריפתו אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך כו'. והב"י כתב שכ"נ מדברי הרא"ש והר"ן. והח"י שם פסק דהיכא דנהוג היתר נהוג כו' ולענ"ד נראה לבאר שהעיקר כפסק הש"ע וכד' התוס' דאף חמץ שלא ביטלו אינו רשאי לשורפו ביו"ט ושי"ל שכ"ד רש"י ג"כ. וכמשי"ת לפנינו אי"ה. ומקודם נבאר במה שהקשה הש"א (סי' ע"ז) לשיטת רש"י לקמן (די"ב ע"ב) דאר"י אימתי אני אומר שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר. ולפירש"י הא דס"ל לר"י אב"ח אלא שריפה הוא קודם זמן איסורו דהיינו עד שש אבל משש ואילך שהוא מוזהר מה"ת לבערו השבתתו בכל דבר. וא"כ קשה הכא דאף אי ר"ע ס"ל כר"י דאב"ח אלא שריפה. מ"מ היאך מוכיח ר"ע דתשביתו מעיו"ט דילמא תשביתו ביו"ט והא יו"ט אחר זמן איסורו הוא והשבתתו בכל דבר וכבר יישבתי זה באופנים שונים. וכעת נראה כך. ומתחלה נבאר דמגוף דברי הגמ' הכא לק"מ על שיטת רש"י דלקמן. דהיה י"ל ע"פ דברי ה"ר פרץ בהגהות הסמ"ק (עשין צ"ד) שהביא המכילתא דר"ע יליף דאב"ח אלא שריפה מגופיה דקרא דאיזו היא השבתה שהיא ב"י וב"י הוי אומר זו שריפה (ובמכילתא שלפנינו פ' בא הגירסא שם רבי אומר כו' אך הגירסא הנכונה היא גירסת הר"פ הנ"ל דצ"ל רע"א כו'. ולפ"ז פשיטא דמהך קרא ילפינן דחמץ אחר זמן איסורו הוא בשריפה שאז הוא בב"י כו'. משא"כ לר"י דיליף מנותר דאב"ח א"ש כו'. וכמו שנבאר לקמן. אבל אכתי קשה לפירש"י מדידיה אדידיה. דפירש"י הכא וז"ל ש"מ מדר"ע דאב"ח אלא שריפה. ש"מ ס"ל כר"י דאמר אב"ח אלא שריפה ויליף לה מנותר כו' עכ"ל. משמע מדבריו דגם ר"ע יליף לה מנותר דאב"ח א"ש כמו ר"י וא"כ קשיא כנ"ל. אלא דלכאורה י"ל לפי מה דאמרינן לקמן (דכ"ז ע"ב) דיליף ר"י דאב"ח אלא שריפה בק"ו מנותר והשיבו לו