תורת חסד רטז

דאיצטריך קרא לחייב נשים במצה דה"א דפטירי. וע"ש בתוספות. והתם קאי הסוגיא אליבא דר"א דאמר שם דתערובת חמץ בלאו יע"ש. והרי בשבת שם פריך הגמרא לר"א דדריש בכולהו דמכשירין דוחין שבת ולכתוב רחמנא במצה וניתו הנך ולגמור מיניה. ומשני משום דאיכא למיפרך מה למצה שכן נוהגת בנשים כמו באנשים. וזהו ניחא לפי האמת דנשים חייבות במצה. אבל לפי הס"ד דנשים פטורות ממצה ג"כ א"כ תיקשי לר"א דלכתוב רחמנא במצה דמכשירין דוחין שבת וליתו הנך ולגמור מיניה. וליכא למיפרך מידי. א"כ מהכא מוכח לר"א דנשים חייבות במצה. וכה"ג הקשו התוספות בקידושין דל"ד רע"ב. ויש ליישב). אך בגוף סברת הצל"ח הנ"ל דהיכא דילפינן מהך ג"ש לדברים המפורשים אז ממילא ילפינן מהך ג"ש גם לענין דברים שהיא הלמ"מ. י"ל דהך סברא תליא בפלוגתא דתנאי במכות (די"א ע"א) דפליגי ר"י ור"מ בספר שתפרו בפשתן ח"א כשר וח"א פסול. למ"ד פסול דכתיב כו' ואיתקש כל התורה כולה לתפילין. מה תפילין הלמ"מ לתופרן בגידין אף כל לתופרו בגידין. ואידך כי איתקש למותר בפיך להלכותיו לא איתקש. ובפירש"י דכיון דתפילין גופייהו לא גמרינן ליה אלא מהלמ"מ לא ילפינן בהיקשא. אם כן חזינן דלמאן דמכשיר התם ספר שתפרו בפשתן ס"ל דאף דילפינן בהך היקשא לשאר מילי. מ"מ אין למילף בהך היקשא לענין מה שהוא הלמ"מ. ולמאן דפסל התם ס"ל דכיון דילפינן מהיקשא לשאר דברים ילפינן מיניה גם כן לדבר שהוא הלמ"מ. וי"ל דה"נ פליגי בכה"ג לענין ג"ש אי דנין מהלכה בג"ש שכבר ילפינן מיניה לשאר דברים המפורשים וכנ"ל. וסברת הצל"ח הנ"ל תליא בהך פלוגתא. (ואין סברא לחלק בזה בין ג"ש להיקש). וראיתי בספר ש"א למכות שם שהביא מגמרא דקידושין הנ"ל דפריך וניליף ג"ש ריקם ריקם מראייה אע"ג דבראייה גופה הוי הלמ"מ כמ"ש התוס' שם. וכתב לפרש משום דהתם קאי אליבא דר"מ. והכא אמרינן דפליגי ר"י ור"מ ח"א וח"א כו'. וקשיא תסתיים מהתם דר"מ הוא דמתיר הכא דאי ר"מ אוסר א"כ ש"מ דדנין מהלכה כו'. עכ"ד. ולפמ"ש ליתא לדבריו דגם מאן דפוסל הכא ס"ל ג"כ דאין דנין מהלכה (ולפ"ד רש"י בשבת הנ"ל). רק משום דהכא כבר ילפינן בהך היקשא לשאר מילי מש"ה יש למילף גם לענין הלכה וכסברת הצל"ח הנ"ל. משא"כ בקידושין שם דלא ילפינן כלל בהיקש הענקת עבד מראייה לשום דבר. לכ"ע אין דנים מהלכה בכה"ג. ומחוורתא כמ"ש לעיל דהתוס' ס"ל כדברי הרמב"ן דדנין בג"ש מהלכה ולא כפירש"י הנ"ל ועכ"פ מיושב קושיית הפמ"ג ע"ד רש"י בשבת מגמרא דקידושין הנ"ל. דהגמרא דקידושין נקיט לפום הלכתא דקיי"ל כמ"ד במכות דספר שתפרו בפשתן פסול. וש"מ דדנין ג"ש מהלכה היכא דילפינן מיניה לשאר דברים המפורשים כנ"ל. וא"כ יש למילף ג"כ לפטור נשים ממצה בג"ש ט"ו ט"ו מחג הסוכות. אע"ג דהוי זה בסוכה הלמ"מ מ"מ יש למילף מיניה. כיון דילפינן מהג"ש לענין שאר מילי וכמ"ש לעיל: ב ולפ"ז לכאורה היה י"ל ג"כ בדברי הר"י איש ירושלים בתוס' מגילה הנ"ל באופן אחר. דאין הכרח לומר בדעתו דס"ל דדנין ג"ש מהלכה וכדעת החולקים ע"ד רש"י בשבת הנ"ל. דשפיר מצי סבר כרש"י דאין דנין ג"ש מהלכה. רק דהכא שפיר ה"א למיפטר נשים מג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות. דכיון דילפינן מהך ג"ש לשאר דברים המפורשים חד מחבריה ממילא ילפינן נמי לענין מידי דהלכה ג"כ כנ"ל. ואין להקשות דא"כ אכתי תיקשי למ"ד במכות שם דספר שתפרו בפשתן כשר דלדידיה אין דנין ג"ש מהלכה אף היכא דילפינן מהך ג"ש לשאר דברים המפורשים וכנ"ל. א"כ להך מ"ד למה לי קרא לחייב נשים במצה תי"ל משום שהן היו באותו הנס. ולדידיה ליכא למיפטרינהו מג"ש דט"ו ט"ו כיון דסוכה גופה הלכתא היא וכנ"ל. אבל זה לק"מ לפמ"ש במ"א לפרש דעיקר קושיית התוס' במגילה דלמה לי היקשא גבי אכילת מצה דכל שישנו בבל תאכל חמץ כו' אין קושייתם על הקרא דהך היקשא הוא מיותר ולא לכתוב קרא כלל הך היקשא. דזה אינו. דהך היקשא איצטריך לשאר מילי. (וכמ"ש כן המהרי"ט בחידושיו לקידושין דל"ד ע"ב). דמהך היקשא דרשינן בפסחים (דל"ה ע"א) דאין יי"ח מצה רק בחמשת המינים דברים הבאים לידי חימוץ אדם יי"ח בפסח כו'. וכן דרשינן נמי מהך היקשא שאר דרשות (בפסחים דכ"ח ע"ב. וע"ש בדל"ה סע"ב). אלא דעיקר קושיית התוספות במגילה היא רק על מה דמוכח בגמרא דפסחים דבלאו הך היקשא מסברא היו נשים פטורות ממצה ג"כ. ומש"ה מיבעי ליה קרא התם כל לרבות את הנשים לאיסור חמץ. דסד"א כל שישנו בקום אכול מצה כו'. והני נשי דליתנהו בקום אכול מצה דהוי מ"ע שהז"ג כו'. וע"ז א"ש קושיית התוס' במגילה דאדרבה הא מסברא נשים חייבות במצה מטעם שאף הן היו באותו הנס. ותירץ הר"י איש ירושלים משום דס"ד למיפטרינהו מג"ש דט"ו ט"ו מחג הסוכות והגמרא בפסחים דמצריך שם קרא לרבות את הנשים קאי הכל לפי מה דקיי"ל כמ"ד ספר שתפרו בפשתן פסול ודנין ג"ש מהלכה היכא דבהך ג"ש ילפינן מיניה שאר דברים המפורשים וכנ"ל. ולאידך מ"ד דס"ל דאף בכה"ג אין דנין בג"ש מהלכה י"ל דאיהו לא דריש כל. ובאמת לדידיה א"צ קרא כלל דנשים חייבות במצה וכנ"ל. מיהו אכתי יש להקשות דהתם בפסחים סבר ר"מ דנוקשה בעיניה בלאו, (ור"י אמר רב ס"ל אליבא דר"מ דכש"כ חמץ ע"י תערובת) ויליף זה ג"כ מריבויא דכל (וכמבואר בבעל המאור). וא"כ תיקשי לר"מ כמו דמקשה הגמרא לר"א שם א"ה כרת נמי ליחייב. וצ"ל ג"כ דההוא קרא מיבעי ליה כל לרבות את הנשים דסד"א דהני נשי הואיל וליתנהו בקום אכול מצה בב"ת חמץ נמי ליתנהו קמ"ל. והרי הא דסד"א דנשים פטורות ממצה אף שהן היו באותו הנס פירש הר"י איש ירושלים משום דס"ד למיפטרינהו מג"ש ט"ו ט"ו מחג הסוכות. ולפמ"ש לעיל הא דהוה ילפינן ג"ש מחג הסוכות אע"ג דהא דנשים פטורות מסוכה הוי הלמ"מ. מ"מ כיון דילפינן מהך ג"ש לשאר דברים המפורשים דנין מהך ג"ש גם לענין הלמ"מ וכנ"ל. וא"כ מוכח מכאן דר"מ נמי ס"ל הכי. דאל"כ תיקשי ליה למה לי כל לרבות הנשים כיון דלדידיה בלאו הכי ידענו דנשים חייבות במצה מטעם שהן היו באותו הנס וכנ"ל. והשתא תיקשי בהך דמכות דפליגי ר"י ור"מ בספר שתפרו בפשתן ח"א כשר וח"א פסול ואמאי לא נימא תסתיים דר"מ הוא דאמר פסול כיון דלר"מ דפסחים מוכח דס"ל דדנין ג"ש מהלכה היכא דילפינן מהך ג"ש לדברים המפורשים וכנ"ל. אך י"ל דהא דקיי"ל דנשים חייבות במ"ע שהז"ג היכא שאף הן היו באותו הנס, (כדאמרינן בפסחים (דק"ח רע"ב) גבי ד' כוסות וכן במגילה וכן בנר חנוכה). ולהר"י איש ירושלים ס"ל דמה"ט חייבות מדאורייתא במ"ע שהז"ג היכא שהיו באותו הנס. מ"מ אין זה לכ"ע. דכל זה הוא לדידן דהא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג ילפינן רק מהא דהוי מצה והקהל שכהכ"א ואין מלמדין (או דמצה שמחה והקהל הוי ג' כתובים כו') וא"כ ליכא למילף דפטורות רק דומיא דהתם. משא"כ היכא דשייך הטעם שאף הן היו באותו הנס י"ל דנשים חייבות. ואף למאי דבעי הגמרא למילף דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג משום שהוקשה כל התורה לתפילין כו'. ובתפילין כתב למען תהיה וגו' כי בחזק יד הוציאנו ממצרים. ואף הן היו באותו